שלום לכולם .

[א ר נ ה]

אני מסכימה לחלוטין עם ריגולטו

צריך לזכור, כי עד למאה ה-19, חיי היום-יום של בני כל הדתות וכל העמים היו בלתי נפרדים מן הדת. אם היו חילוניים, הם היו מיעוט מבוטל. רק במאה ה-19 נפוצה החילוניות בקרב העמים הנוצרים, וכל מי שלמד היסטוריה יהודית בבית הספר יודע, שהחילוניות ("ההשכלה") התחילה בקרב היהודים בעקבות הופעת מגמה זו באירופה. אז מה אני רוצה להגיד? שכל המטען התרבותי שהתפתח בעם היהודי במשך אלפיים שנה (יותר נכון - ארבעת אלפים שנה, שהרי המורשת התרבותית של תקופת התנ"ך אומצה גם ע"י הנוצרים), מורכב הן מאלמנטים דתיים והן מאלמנטים לא דתיים, הכרוכים זה בה. כל העמים התרבותיים, שאת תרבותם אנו מרבים ללמוד ולהעריך, מכבדים מאד את מורשתם, גאים בה ומכירים אותה היטב. איזה צרפתי, או אנגלי או איטלקי יצהיר בפה מלא שהוא "לא מתענין" במורשתו? התרבות של העם היהודי עתיקה מאד ועשירה מאד, ובהחלט אינה מתמצה באמונה דתית בלבד, ובודאי שאורח החיים החרדי שאנו מכירים כיום אינו מאפיין את החיים היהודיים במשך 4000 שנה. האם אינכם סבורים, שהסתפקות בתרבות העברית של 150 השנים האחרונות (שאגב, מעולם לא התכחשה לשרשיה היהודיים!!!), וויתור על מורשת תרבותית של 4000 שנה, מביאה בהכרח לדלות תרבותית? איך אפשר להשליך כלאחר יד את כל מה שנוצר במשך אלפי שנים? בתקופה שאני משתתפת בפורום כבר קבלתי התרשמות כללית על הדעות של המשתתפים. נראה לי, כי רובכם תומכים בשמירה על איכות הסביבה, שמירה על הטבע, הצומח והחי, על מונומנטים תרבותיים,ועל מסורות עממיות. אז למה לא על המסורת שלנו??? גילוי נאות: גם אני חילונית לגמרי, ובעוונותי (ובעוונות הורי ומורי) הידע שלי בתרבות היהודית הטרום-ישראלית הוא דל ובלתי מספק.

 

[Nimst]

אני לא חושבת

שיש פה איזו התנגדות עקרונית ללימוד המסורת "שלנו". אבל למה לימוד המסורת צריך לקבל מקום חשוב יותר משאר הנושאים?

 

[rigoletto111]

מורשת העם היהודי

לא תופסת היום מקום יותר חשוב מנושאים אחרים. נראה לי שתלמידים מעריכים יותר מתמטיקה ופיזיקה .

 

[renjintso]

צריכה? צריכות?

קטונתי מלומר לך, או למישהי אחרת כאן, במה אתן צריכות לראות בזבוז. ולא דיברתי על "להתעמק במקורות" אלא על הגישה שדוחפת תרבות שלמה וייחודית, שנבנתה נדבך על נדבך במשך אי אלו אלפי שנים, למדף מאובק בבית המדרש של הדוסים. יש בארון הזה המון זבל, והרבה דברים לא מעניינים ולא רלוונטיים, וגם כמה וכמה פנינים. לא מזמן מישהי כאן מחתה על שלילה אוטומטית של כל ז'אנר המד"ב, יכול להיות,אפילו, שזו היית את. הרמב"ם לא צריך לעניין אותך, אבל אולי תשמחי לדעת (או שלא, למה לשרוט דעות קדומות? נורא נוח להשתריין בהן, לא ככה?), שמדובר בהוגה מרתק ומקורי, שמתעמת עם אריסטו, ועוסק בשאלות פילוסופיות רלוונטיות לחיים של כל אדם. בקיצור: החבר בן-מיימון הוא פילוסוף מרתק, חשוב וקאנוני, ולא רק בתקופתו. בעיני, הוא חלק מהסל הבסיסי של מי שמחזיק מעצמו אדם משכיל, יחד עם אפלטון, אריסטו, וקאנט (אני מדברת על היכרות בסיסית, לא על קריאת כל כתבי). כמובן, התנ"ך, הברית החדשה, קוראן, קונפוציוס, לאו-צה וידע בסיסי בבודהיזם, הם בסיסיים אפילו יותר. מצרכי יסוד, מה שנקרא. יש לי בעיות תפיסתיות, כידוע, אבל איכשהו (במאמץ), קלטתי שאת קצת מתעניינת במדע בדיוני, נכון? הקונספט של קיום אלוהים דווקא נראה לי אחלה מדע בדיוני, ויש כמה וכמה מדרשים, ברייתות, וקטעי תלמוד שכותבת מד"ב ראויה תוכל לפתח על גבם סיפורים מדהימים. תנורו של עכנאי לדוגמה. ולפרומקין: יפה אמרת. כמובן שיש מדרגים במה שמכונה "יהדות". לא כל תפילה היא יצירה ספרותית משובחת, ולא כל קטע תלמוד ראוי שיתעמקו בו. כאן בדיוק תועיל מאד גישה חילונית, שלא מייחסת קדושה לטקסטים האלה, אלא בוחנת אותם כערכם. רק הערה: חוץ מתנ"ך ותפילות, יש עוד כמה טקסטים בארון המאובק

ושאלה מציקה נוספת: למה ליהודיות שלא חיות בישראל צריכה להיות זכות אוטומטית להתאזרח בה? הרי לשיטתך הן לא חלק מהעם היהודי, כפי שאתה מגדיר אותו. אני, אגב, לא מגדירה את עצמי כיהודיה. לא כשייכות לאומית, ובטח שלא דתית (אין לי כזו), אבל אולי כן כתרבותית.

 

[frumkin1]

עקב

חוסר הידע שלי בשמות- אני כותב תנ"ך ומכליל בתוכו את כל הכתבים היהודיים. ולעניין, ליהודים שחיים מחוץ לישראל יש את הזכות להשתכן בה מתי שיחפצו- כי זוהי אחת המטרות הראשונות שבשמם הוקמה המדינה. לספק מקום מוגן ליהודים מפני סכנות כגון הנאציזם והשואה. לכל בן הדת היהודית יש את הזכות הלגיטית בעיני לקבל אזרחות ולהשתקם בארץ, אין לו את הזכות לקבל אזרחות ולהישאר לגור בארה"ב. היהודים שגרים מחוץ לישראל, הם בעיני לא חלק מהלאום היהודי, אבל כן מהדת. ברגע שהם מוכנים לגור בא"י, הם מכניסים את עצמם לתוך העם היהודי, הלאום היהודי.

 

[Ungareska]

"העם היהודי הוא אחד"...?

אני חושב שזה אתוס שהציונות התיימרה לטפח, אבל הוא התנפץ לרסיסים מול חומת המציאות. ישראל היא מדינה של מהגרים מלאומים שונים, שהמכנה המשותף הוא שחלקם הגדול יהודי. מעבר לזה, לא הרבה חיבר ביניהם. רק עכשיו, אחרי יובל שנים, ההבדלים מתחילים לאט לאט להיטשטש. עדיין רחוקה הדרך. או מה שמישהו לא ישראלי אמר לי פעם: "אני לא מבין את הסכסוך הישראלי ערבי. היהודים המזרחיים שחיים בארץ קרובים בתרבותם לערבים הרבה יותר מאשר ליהודים האירופאים. איך הם לא מובילים לשלום?" יצא לאחרונה ספר "היהודים הערבים" , של ד"ר ( או פרופסור? ) יהודה שנהב, שעוסק בדיוק בנקודה הזו. עוד לא הספקתי לקרוא אותו אבל היתה עליו לא מזמן תכנית בטלוויזיה, ונשמע מעניין.

 

[rigoletto111]

הרעיונות בהודעה שלך הם

אוסף של דברי תעמולה אנטי-ציוניים ופלסטיניים, שמעולם לא הוכחו כנכונים. ה"יהודים הערבים" - האם היהודים לפני הופעת הציונות ראו את עצמם כערבים בלאומיותם? הרמב"ם כינה את הערבים "טיפשים, אווילים, ושטופים בזימה". פרופ' שנהב חוזר ל"תור זהב יהודי-ערבי" שלא היה ולא נברא אלא במוחם של הפוסט ציונים באוניברסיטת תל אביב. יהודים בעולם האסלאם היו בני חסות (אהל אלד'מה). במעמד משפטי ברור - מושפל ונחות. הרעיון שיהודים הם "גרמנים בני דת משה" - היה מקובל על היהודים הליברלים בתקופת ההשכלה ואחריה. הגויים, איך להגיד את זה בעדינות, לא ממש התלהבו ממנו. ולמעשה היהודים לא השתלבו באף חברה אירופאית. ואחרי השואה כמובן שהוא נעלם. הרעיונות האלו משמשים עכשיו דלק תעמולתי לפלסטינים ולאנטי ציונים, אבל אין להם בסיס היסטורי. יהודי ימי ביניימי בפולין לא ראה את עצמו מעולם כפולני. הוא גם לא ידע פולנית, לרוב. הוא ראה את עצמו אך ורק כיהודי.

 

[Ungareska]

אני תומך במדינה יהודית לא פחות

ממך, ואני בודאי ובדאי לא חלק מאיזשהו אירגון שמאל קיצוני. אני לא ציוני ולא פוסט ציוני ולא אנטיציוני, וההגדרות האלה ממש לא מעניינות אותי. גם לא ידעתי שאני דובר של התנועה הפלסטינית, תודה שגילית לי. אני חושב שהרבה ערבים היו מוכנים לירות בי מיד אם היו קוראים דברים שכתבתי עליהם. כי הם לא מוכנים לשמוע ביקורת ולקבל אותה. הבעיה היא, שגם אתה כזה. מה קרה, שמעת משהו שלא נעים לך לשמוע? המוסיקה של הורים שלי היא פאריד אל אטרש, אום כולתום, עבדל ואהב. שלי לא. למה? כי מדינת ישראל גרמה לי להתבייש בהורים שלי. כי הם שמעו מוסיקה של ערבים. הזמרת סאלימה פאשה, אחת הדמויות הנערצות בעירק של לפני קום המדינה, היתה יהודיה. ולא מאלו שהיסוו את יהדותם. הזמר נאזם אל גזאלי, נערץ אף הוא, ונחשב לגדול זמרי עיראק בכל הזמנים, מוסלמי, היה בעלה. היהודים במדינות ערב לא ליקקו דבש, רחוק מזה, אבל מצבם היה טוב בהרבה מאשר במדינות אירופה. השוואה בין החברה האירופאית לערבית, ויחסן של אלו ליהודים, הוא חסר ערך. מדובר בדת אחרת, ותרבות אחרת. הפרעות ביהודי עיראק קיבלו חיזוק משמעותי ותמריץ, לאחר תחילת פעילותה של המחתרת הציונית בעיראק. אבל זו בעיה יותר קטנה, כי זה די צפוי. הבעיה העיקרית ששליחי הסוכנות בעיראק ניהלו מסע תעמולה מלא שקרים, הסתות איומים והפחדות. הובטחה דירה לכל מי שיעלה לארץ. הובטח לאנשים שהם ישמרו על עיסוקם. ארץ זבת חלב ודבש. ננקטו פעולות אלימות במסווה של אלימות מצד מוסלמים. המטרה מקדשת את האמצעים. אבא שלי לבש לקראת העליה לארץ את החליפה הכי יפה שלו. קיבלו את פניו כמה קיבוצניקים שהתחילו לצחוק על התחפושת שלו. אמא שלי עד היום לא מפסיקה להזכיר את האוכל שנתנו להם בשדה התעופה, שגם כלבים לא היו מסכימים לאכול. מורשת יהודי עירק, הקהילה היהודית העתיקה בעולם, נכחדה. למה? כי היה אסור לדבר ערבית עם הילדים. ערבית זו שפה של האויב. אם אתה מדבר ערבית, אתה האויב. ההורים שלי הם האויב. מי שלא מוכן לשמוע על העוולות שהתנועה הציונית גרמה, ולא רק לערבים, לוקה בחד צדדיות שטחית. הציונות הגשימה את המטרה הצודקת של הקמת מדינה יהודית, במיוחד לאור השואה והפרעות באירופה ופחות בגלל הרדיפות במדינות ערב. ומרגע שהגשימה אותה עושה ככל שביכולתה להרוס את החזון הזה.

 

[rigoletto111]

ההורים שלך ראו עצמם כערבים?

אין לי שום כוונה לסנגר על מדיניות של מחיקת הזהות התרבותית של עולים מעראק. זה בהחלט פרק מביש בתולדות המדינה. אבל אני חוזר לשאלה: הם היו ערבים, ההורים שלך? האם הם נהגו לומר אחד לשני (לפני העלייה לארץ, והמפגש עם אנשי הסוכנות): "אני ערבי" ? תראה, הזדהות עם תרבות איננה קריטריון בשום מקרה לשייכות ללאום. גם אני אוהב מוסיקה גרמנית, ולומד גרמנית (וגם אתה כמדומני) אבל זה לא הופך אותי לגרמני - גם אם אקרא את גתה כל היום וכל הלילה. בעניין יהודי עראק - מעל מאה יהודים עראקים נטבחו בידי ערבים ב"פרהוד" בבגדאד בתחילת שנות הארבעים, בזמן המשטר הפרו-נאצי של רשיד עלי אלכילאני . האם הציונים אחראים לזה? מאיפה השנאה העצמית הזאת? בשנת 1948 התנהלה בבגדאד סדרה של משפטים נגד יהודים עשירים. שפיק עדס, יהודי עשיר תושב בצרה, שלא היה קרוב לציונות (ואף תרם כספים, מרצונו החופשי, למען מאבק ערביי ארץ ישראל) נעצר ולאחר משפט מבויים שנמשך שלושה ימים נתלה בפומבי. (בטח גם בזה הציונים אשמים...) האם לא קראת את הספר "סופה בין הדקלים" של סמי מיכאל, המספר על המצב חסר התקווה שאליו נקלעה יהדות עראק בשנות הארבעים. במרת 1951 הפרלמנט העראקי פרסם חוק להקפאת (למעשה, לגזילת) רכושם של היהודים. גלים נוספים של רדיפות עברו על היהודים המעטים שנותרו בעראק גם בשנים 1967 ו 1968. נכון שמצב היהודים בעולם האסלאם היה בדר"כ יותר טוב מבאירופה. המוסלמים לא השמידו את כל מי שיכלו. באמת תודה רבה. נסיים בציטוט דברי המנהיג הציוני הדגול , ראש הממשלה הפלסטיני לשעבר אבו-מאזן: "היהודים הערבים בעיראק סבלו ייסורים, עינויים, דיכויים ולחצים כדי לעקרם משורשיהם... היהודים העיראקים סבלו מרדיפות הולכות ומחריפות, ראשיתן במסע תעמולתי שלא הבחין בין ציונות ויהדות, במיוחד לגבי יהודי עיראק, ואחר כך התפתחו לרצח והתקפות על בתי מסחר, בתי כנסת ומועדונים יהודיים והטלת פצצות עליהם. כתוצאה מפעולות אלו נהרגו 9 יהודים בתקופה שבין 16/9/36-22/10/38. פעולות אלו הגיעו לשיאן בפרעות אלפרהוד בימים 1-2/5/41 בהן נהרג מספר רב של יהודים... זהו בקיצור סיפורם של היהודים בעיראק ואין ספק שזהו סיפור מייצג לגבי יתר יהודי ארצות ערב... לא נתנו להם הזדמנות אחרת, העמדנו אותם בפני שתי ברירות בלבד: או להגר לישראל או למות וללכת לאבדון" (מאמר משנות ה70 ב"אלטליעה".)

 

[Ungareska]

בוא לא נגזים.

לא האשמתי את הציונות בפרהוד, וגם לא בתליית שפיק עדאס. אבל היו פעולות הפחדה, וגם פעולה אלימה אחת שרבים מיהודי עיראק מאשימים בה את הסוכנות - הפיצוץ בבית הכנסת מסעודה שם טוב. אין לי הוכחות לזה. יכול להיות שזו אגדה אורבנית. אבל עצם זה שהתנהגותה של הסוכנות הביאה אותה למצב שיהודים מוכנים להאמין שהיא ביצעה דבר כזה, זה כבר אומר דרשני. ורוב הפעולות שדיברת עליהם, התנהלו בגלל הפעילות הציונית, מרגע שיהודים רבים נתפסו כמשתפי פעולה עם האויב .מה שנכון נכון - הציונות היתה אויב, ויהודים רבים שיתפו איתה פעולה (כולל סבי, אבי אבי, שנפטר לפני שנולדתי, ובילה זמן מה במעצר בגלל חשד לפעילות ציונית. הסיפור היה שדודי נמלט מעיראק, והם רצו לחקור איפה הוא). לגבי הורים שלי. אבי ז"ל ראה עצמו ערבי יהודי. הוא פיתח תגובת אנטי חריפה ותעב את הציונות עד יום מותו. מאוהב הוא הפך לשונא. הוא גם היה אתאיסט אז יהדות לא אמרה לו כלום. אימי הרבה יותר מאוזנת - קשה לי לענות על הגדרה אקדמאית, אבל היא בהחלט רואה את עצמה גם עיראקית, גם ישראלית וגם יהודיה. "עיראקית" זו לא הגדרה לאומית? "עירקי" זה לא לאום? ואני - כשאני בחו"ל ונתקל ביהודי מקומי, כמובן שיש מן התרגשות, ויש לנו על מה לדבר. אבל- כשנתקלתי בגולה עיראקי בגרמניה, גם הרגשתי שמצאתי קרוב משפחה אבוד. להכיר מישהו שחי שם עד לפני מספר שנים, זה גם מאוד מרגש. וכל עיראקי כמעט יספר לך על ערגתו לארץ הדקלים. לחידקל. לצ'איחנה. לסמק-מזגוף.לצ'לרי.לא לגור, אבל בהחלט לבקר פעם בכמה זמן. דברים שאנחנו מכירים רק מסיפורים, חוץ מהממש מבוגרים שהיו שם. לכן ניתן לומר שאני גם עיראקי. זו לא ערביות? אז תן לי הגדרה יותר מדויקת. זהבה בן ושרית חדד הן זמרות נערצות בעולם הערבי. הם רואים בהן, כנראה, זמרות משלהן. איך אתה מסביר את זה? למרות הסכסוך, למרות השנאה. לגבי ספרו של סמי מיכאל , קראתי, ואני שמח שגם אתה. אבל יש שם גם סיפור על יחידה עיראקית שריססה באש מקלעים כל מי שניסה להתקרב ליהודים בזמן הפרהוד. לא נראה לי שדבר כזה קרה באירופה אי פעם. לא הכל היה שחור. ויש שם גם את הסיפור על האישה היהודיה(או גבר? לא זוכר) שביקשה מחסה בביתו של מוסלמי לאחר שההמון רדף אחריה, והוא נענה בחוסר רצון בגלל שדת האיסלאם מחייבת מתן מחסה למי שמתדפק על דלתך ומבקש חסות. ובהתחלה, כשהוא סירב לפתוח את הדלת, מישהי אמרה לו משהו בסגנון "איזה מין מוסלמי אתה שמסרב להעניק חסות". אין לי ספק שמגיעה ליהודים מדינה משלהם. אבל הרבה עוול נגרם בדרך. הרבה.

 

[rigoletto111]

תראה, הלאומיות היהודית

היא יוצאת דופן בתחומים מסויימים - כמו זה שקבוצה מדברת גרמנית (או יידיש, מבחינה לשונית דיאלקט גרמני) - אך היא איננה גרמנית בהשתייכותה הלאומית. כנ"ל היהודים דוברי ערבית. הרמב"ם כתב כמעט את כל חיבוריו בערבית, אבל לא העלה על דעתו בחלומותיו הפרועים שהוא עצמו ערבי. וגעגועים לסמכ מזגוף הם דבר מובן, טבעי והגיוני - אין משמעות הדבר "יהודים ערבים". אתה מערבב פה בין מונחים לא קשורים. שרית חדד היא קווקזית ואיננה יודעת ערבית כלל! אז אוהבים אותה. ואני אוהב את בטהובן וג'וזפה ורדי. אין לזה שום קשר להשתייכות ללאום. שיהיה לך בוקר טוב, אחרי שתגמור לקלל את אנשי הסוכנות שגרמו לכך שנולדת בישראל ולא תחת משטר סדאם.

 

[Ungareska]

זו כבר חכמה שבדיעבד.

ברור שהיום אני מודה לאל שאני כאן ולא שם, אבל אף אחד לא ידע בשנת 1951 שהולך להיות סדאם. וחוץ מזה, אני לא חסיד של היסטוריה אלטרנטיבית, אבל יהודים רבים טוענים שאילו היהודים לא היו עוזבים את עיראק, סדאם חוסיין מעולם לא היה מגיע לשלטון. עזיבת היהודים הכניסה את עיראדק למשבר, שכן היו עמוד תווך בכלכלה המקומית, וכן כיהנו בתפקידים ציבוריים רבים, ואפילו במסדרונות השלטון. עזוב רגע הגדרות, יהודים ערבים או לא. סה"כ אנחנו לא באקדמיה. מה שאני מנסה לומר הוא שיש קווי דמיון רבים בין התרבות הערבית לתרבות היהודית המזרחית. רבים ממה שרבים בארץ, כולל המזרחים עצמם מוכנים להודות. כנראה שהדיון הזה כבר לא יהיה רלוונטי בעוד דור אחד או שניים.

 

[rigoletto111]

זו לא היסטוריה אלטרנטיבית

אם תום הקולוניאליזם ועליית מדינות הלאום הערביות, לא היה נקום למיעוטים הלא ערביים במדינות ערב. במילים פשוטות: במדינות ערב זרקו את היהודים מכל המדרגות.

 

[rigoletto111]

אם= עם . נקום = מקום.

ותראה איך נאצר במצרים זרק א היוונים והאיטלקים מאלכסנדריה. ככה זה בעולם הלאומי...

 

[rigoletto111]

אתה לא באמת מצפה

ממני להתייחסות לכל אגדה אורבנית, נכון? בייוד שהאגדה האורבנית מצאה אזנים קשובות אצל חוגים שונים, וגם אצל פלסטינים פחות ישרים מאבו-מאזן (לא שהוא סמל היושר, אבל יש יותר גרועים ממנו...) . המהדרין אומרים ש"שלמה הלל הודה שהוא הטמין רימונים". ותראה באוטוביוגרפיה שלו, שם הוא כמובן מכחיש את זה מכל וכל. איזה כיף, יש גם עראקים שמוכנים לקבל את היהודים שוב כ"אהל אלד'מה"!

 

[Ungareska]

תקרא את זה

פה. של שנוא נפשך פרופ' יהודה שנהב. הבעיה היא, שאת הסיפורים שם סיפרו לי גם אנשים שאין להם מושג מי הוא. ואני די מאמין להם. זה שיש פלסטינים שמשתמשים בזה כתעמולה, זה לא אומר שזה לא נכון.

 

[rigoletto111]

שנהב ודומיו יוצאים מאותה

נקודת השקפה של סטאלין ושל הלאומיות הערבית: שאין עם יהודי. ולכן יהודי עראק הם "ערבים בני הדת היהודית". לכן הציונות היא החטא הקדמון לדעתם - הוצאת הפלסטינים מא"י ועליית היהודים בעראק. בקיצור: אם אתה חושב כך - מדוע לא תחזור לעראק? (מה התירוץ של שנהב לא לחזור?) אם אינך חושב ככה - אז אתה צריך להסכים לדעות שלי. עכשיו תחליט.

 

[Ungareska]

מה זה "חושב כך"?

אני מדבר על העובדות. או שאתה מסכים עם העובדות שנכתבו שם או שלא. הרבה חושבים שהעובדות הנ"ל נכונות. ואני לא מדבר על אקדמאים, אני מדבר על עירקים פשוטים שאני מכיר. שאומרים את בלי לחקור ובלי להתפלסף. הפרחת ססמאות בגנות שנהב, אבל לא התיחסת לשום פרט ספציפי שהוא אמר. ועוד פעם התקליט הזה של "למה לא תחזור לעיראק"... חשבתי שאתה ברמה קצת יותר גבוהה מזו. כל מי שיש לו ביקורת על התנועה הציונית ופעולותיה צריך לחזור למדינה שממנה בא. כל מי שמעז לומר שבוצעו פשעים בשם הציונות יתכבד נא לעזוב את הארץ. סטאלין זה אתה, אני עוד לא גירשתי אף אחד לאף מקום בגלל מה שהוא אמר. אתה מזכיר לי אנשים שאמרו להורי לחזור לעיראק בגלל שהעזו לדבר ערבית.

 

[rigoletto111]

העובדות שם לא נכונות

ולא אכפת לי ששנהב מתהדר בתאר פרופסור - הוא משפריץ שטויות: בשביל אידיוט כמו שנהב אם עראק שודדת את רכוש היהודים - הציונות אשמה. למה? כובע, ככל הנראה. "משוואת הקיזוז של ממשלת ישראל הבנתה, באופן ציני, את האינטרסים של יהודים וערבים כאינטרסים מנוגדים מראש" - הוא רוצה להגיד שכאילו לפני 1950 לא היה סכסוך יהודי ערבי? הסכסוך היהודי הערבי הומצא בעקבות ה"קיזוז"? הטענה המרכזית של המאמר (שקראתי אותו כבר מזמן) הוא שישראל "גזלה" את רכוש היהודים - ולא ממשלת עראק. הרי ישראל לא קיבלה מעראק כלום! המונח היפה ביותר "פסיכוזת העלייה" - יהודים שהתפללו שלוש פעמים ביום לחזור לארץ אבותיהם סבלו כנראה מ"פסיכוזה". אלו שנמלטו בעור שיניהם מהרדיפות היו משוגעים לגמרי. אלו שנותרו ליהנות ממנעמי חדרי החקירות במשטרה העראקית הם כנראה הנורמלים. אם זה עולם המונחים של שנהב, והעלייה היא פסיכוזה - אז המסקנה היא שצריך לחזור. שנהב מתנהג כמו סרסור שכותב מאמר נגד הזנות.

 

[Ungareska]

ומה לגבי פעילות התנועה בעיראק?

השניים שניתלו שהוא מספר עליהם? יש סיבה לכך שה"תנועה" הפכה לגורם כל כך שנוא בעיני כל הרבה יהודים עיראקים. אין ספק בזה שרבים רואים בתנועה את הגורם שגרם לעיראקים לשנוא אותם. אבל לא נראה לי שאני יצליח לגרום לך לומר מילה אחת בגנות התנועה הציונית המקודשת. לגבי אם ישראל גזלה או לא, אני לא חייב להסכים לכל מה שפרופ' שנהב אומר, אבל יש צדק בטענתו שהתנועה יצרה את המשוואה יהודים=אויב, או לפחות להקצין אותה בצורה ניכרת. צריך להיות עיוור כדי לא לראות את העובדה הזו. לדעתי התנועה היתה צריכה להציג את המצב בארץ כמו שהוא. מי שיתאים לו - יעלה. מי שלא, שישאר. מה שקרה זה מסע תעמולה שיקרי , מלווה במסע הפחדה ואלימות. לי, אין ספק בזה. אם תעשה מחקר, תגלה שחלק גדול מהעיראקים יאמרו שכך היו הדברים. מנגנון ההכחשה לא ישכנע אותי. אני מאמין למשפחה שלי יותר מאשר לך. והעובדה שעיראק היום היא מדינה שנראית כמו הצרות שלי בכלל לא רלוונטית. אם תרשה לי, אני מעדיף להישאר פה בינתיים. תודה לך.