מה אמורים ללמוד מהשואה, לדעתך?
דבר אחד, שמוכר לכולנו, זה עניין ה"לא ללכת כצאן לטבח". אנחנו צריכים מדינה, אנחנו צריכים להגן על עצמנו, אנחנו לא צריכים להיות בידיו של כל אנטישמי ורוצח. יפה, את הלקח הזה, ככל הנראה, למדנו. מה עוד? אולי ששנאת זרים עלולה להתפתח בקלות לדברים מחרידים אם לא שמים לה גבולות ברורים? אולי שמדינה צריכה לקחת אחריות מצפונית כלשהי על המעשים שלה, ולהכיר את הגבולות המוסריים שלה? אולי שבני אדם עלולים להגיע למעשים מחרידים אם לא דואגים לחסום את האפשרות? כשקראתי על נסיון הלינץ' ההוא בשתי הנשים הקתוליות, בכיתי. המחשבה על חבורה של יהודים שעושים דבר נורא כזה, כמו הגרועים שבגויים שתמיד ראינו בהם את רודפינו, זעזעה אותי עד עמקי נשמתי. והעובדה שהמשטרה לא בלמה את זה, לא מנעה מהם להרוס את הדירה, והתגאתה כמו אני לא יודעת מה בזה שהם הצליחו "להציל" משם את שתי הנשים על ידי כך שהם הבריחו אותן דרך פתח אחורי, רק הבהירה לי איפה נמצאים סדרי העדיפויות שלנו. אם דבר דומה לזה היה קורה בגרמניה - אם המון מותסס של נוצרים היה מנסה לעשות לינץ בשני יהודים שגרים בשכונה שלהם, והורס להם את הדירה, לא היינו שותקים על זה שנה. היינו מזכירים להם את זה שוב ושוב, היינו מגנים את אזלת היד שהפגינה המשטרה בכך שלא מנעה את המעשה ולא עצרה את האשמים, היינו זועקים "אנטישמיות" בכל אמצעי תקשורת. וכשיהודים עושים את זה? המשטרה אפילו לא מנסה לעצור את ההמון מלהסתער לתוך הדירה. אף אחד לא נוקט בצעדים המחמירים הדרושים כדי להסביר, בעדינות הראויה (או נכון יותר, באי-העדינות הראויה) לחבורת הנאצים-היהודיים ההיא, שלינץ' היא לא דרך ביטוי מקובלת בשום פנים ואופן, ושהסתערות אל תוך דירה שאינה שייכת להם רק כי גרים בה אנשים בני דת אחרת היא לא במסגרת זכויותיהם. אין לי מילים מספיק חמורות כדי להסביר את התחושות שלי לגבי האירוע הזה. כנ"ל לגבי החופשיות שבה ישראל מכרה נשק, כולל, ככל הנראה, נשק להשמדה המונית, לכל מי שנפנף מול עינינו מספיק כסף. זה יפה לצפות ממדינות אחרות לחוסן מוסרי, אבל צריך שיהיה לנו קצת חוסן מוסרי משלנו לפני שאנחנו מדברים. מבחינתי, כן, אחד הדברים שחייבים ללמוד מהשואה זה האחריות להיות מוסריים ולהחזיק בערכים אנושיים. כבר ראינו מה יכול לקרות כשמדינה מוותרת על הערכים המוסריים שלה.
