הארץ זה עיתון, לא יותר מזה
הכתבה שאתה מציין היא כתבת ´טרנדים´ אופנתית, שאיננה מהווה מחקר רציני, אלא יותר אסופה של מגמות מקריות - זהו איננו מדע הבודק עובדות, אלא מעין סלט של נתונים סלקטיביים. העובדות הן הפוכות, לפי מה שאני אספתי בשנים האחרונות: פתיחתן של המכללות האקדמיות בישראל הפך את ההשכלה הגבוהה למוצר נגיש הרבה יותר, וגם הפכה את התואר הראשון למצרך עממי במיוחד. עכשיו התואר השני הוא התואר ה´מינימלי´, ונראה לי שלא יהיה מנוס מבניית תואר רביעי, או עיבוי התואר השלישי. בכל מקרה, ההשכלה הגבוהה הולכת ומתרחבת. בקשר לחולי הנפש - זו בהחלט דילמה רפואית-כלכלית-מוסרית סבוכה ביותר, ואני רק יכול לומר שלו הייתי עוסק במקצוע הזה, הייתי מבין טוב יותר את ההגיון העומד מאחוריו, את השיקולים המוסריים והכלכליים. מכיוון שאינני מקצוען בתחום, אגיד שלעתים עדיף לחברה המודרנית להשגיח על חולי הנפש מאשר להניח להם לחיות את חייהם בעצמם, כיוון שהנזק שהם עלולים לגרום לעצמם ולסביבה הוא גדול. יש לקוות שמניעת חירותם תהיה מינימלית ככל האפשר, שהטיפול שיינתן להם יהיה טוב ככל האפשר, ושיהיה אפשר לגרום להם לעבוד ולהרגיש חשובים ופרודוקטיביים לשאר החברה. לגבי המתת החסד - אכן אישורו של המנותק הוא חשוב ואף מכריע. אם משותק לא מעוניין בניתוקו - יש להעביר את האחריות למשפחה, ולנסות ליצור מצב שבו המשפחה נושאת בחלק מן הנטל הכלכלי, כך שיווצר תמריץ חיובי עבור המשפחה לקחת אחריות על המשותק ולא לנצל את המדינה לרעה. לגבי השאלה "איזה חלק מן הנטל הכלכלי ייפול על המשפחה" - זה נגזר מיכולתה הכלכלית של המשפחה. יש לבדוק כל משפחה לפי יכולותיה הכלכליות, החברתיות והאישיות. ועכשיו, מר כזבנוביץ´, אני גאה לקרוא את המשפט האווילי שניסית לזרוק לאוויר: "חרדי לא צריך לעשות צבא, כמו שאתה לא צריך לשמור שבת". שמירת שבת = מנהג חסר-הגיון שאין לו שום תועלת או הצדקה. שירות בצבא = פעולה חיונית שנועדה להגן על המדינה מפני חיסול. מכיוון שמדינת ישראל היא חפצת-חיים, לא ניתן להשוות שמירת שבת לפיקוח נפש הדוחה שבת. ההשוואה שלך היא לא רק מופרכת, אלא בעיקר מפלצתית. לאור ההתבטאויות שלך בפורום, אני נוטה לחשוב שאתה סתם מנסה להציק ליושבי הפורום, כדי לשתק אותו. וזה לא יעבוד, כי יש לך כאן עסק עם אנשים שלא משתינים על דמגוגיה חרדית.
