פגישה עם בחור מחב"ד
הלכתי לי לתומי, היום, יום שישי, בדיזנגוף סנטר ולפתע ראיתי חבורה של חבדניקים לבושי חליפות שחורות. הם ´הציעו´ לי ברגשנות להניח תפילין לשבת. לא אמרתי מילה והמשכתי בדרכי. אחר כך נזכרתי שזו הפעם הראשונה או השנייה בלבד שאני זוכה לראות את הדבר הזה: דוסים בלב החילונות הדיזנגופית. מה עושים? יש כמה אסטרטגיות: א) התעלמות - זה הכי נוח ומהיר, אבל אז אני מפקיר אזרחים שלווים אחרים להטרדותיהם של המסיונרים היהודים. כמו כן, אני גורם לחבדניקים תיסכול, מה שאולי יגביר את מאמציהם ושידוליהם כלפי אנשים אחרים. ב) התקפה חזיתית - זה חביב, אבל כמו כל פעולה פיזיקלית, הפעלת כוח מפעילה כוח נגדי, ודווקא התקפה עשויה לגרום להם להרגיש שהם ´חשובים´ ו´נחוצים´ כדי להילחם בחילונים נוראיים. ג) ניטרול ופיוס - מסתבר שזו הטקטיקה המושלמת. מצד אחד אתה מסרב בנימוס להניח תפילין, ומצד שני מתחיל להתפלמס איתם באדיבות. זה הפתרון האידאלי: אני לא נופל ברשת שלהם, וגם מנטרל לפחות אחד או שניים מהם בויכוח עקר, שבמהלכו הם לא יכולים להציק לאנשים אחרים. בנוסף, העוברים והשבים זוכים לראות תשובה חילונית הולמת ואינטליגנטית להתקפה הדוסית. החסרונות בגישה השלישית: א) זה מבזבז את זמני, ולא תמיד יש זמן. למעשה - רוב הזמן אין זמן. מסתבר שצריך להילחם על החילונות, אי אפשר להישאר פסיבי ולסמוך על הפסטורליה. אם הדוסים מפעילים כוח, יש להפעיל כוח נגדי. ב) זה דורש ממך להיות חזק וחכם, עיקבי וקר-רוח. לא כל אדם מסוגל להיכנס לויכוח עם דתיים ולצאת כשידו על העליונה. חשוב להשתמש בעקרונות הבסיסים של ההשכלה החילונית: ספקנות, ביקורת, לוגיקה, התמקדות בעובדות, קור-רוח ונימוס. אבל מסתבר שאם חילוני אחד חכם (וחוכמה זה הנשק החבוי של החילוני המודע, נשק שחסר מאוד בחברה הדתית, בעיקר בקרב הצעירים הנשלחים לרחובות להטיף), חילוני אחד בלבד, פועל בצורה יעילה, הוא מסוגל לשתק צוות שלם של מטיפים, ולהפחית את הנזק הפוטנציאלי שלהם למינימום. סיכום: התעלמות - נוח ומהיר, אבל לא פותר את הבעיה. התקפה חזיתית - אסור ברוב המקרים, אפשרי רק במקרים קיצוניים בלבד. ניטרול חכם - אידיאלי, אבל דורש זמן ומאמץ. * * * הפגישה עם החבדניק הצעיר (בן 16 בלבד, ומלא אמונה בצדקת דרכו) החלה כאשר התחלנו לדבר על הרבי מלובביטש. טענתי בפניו שהוא היה נגד מדינת ישראל - הטיעון החזק ביותר. הוא הצליח, בעיקר בגלל שלא שלטתי בכל העובדות, לטעון בפני שהרב אמנם הכיר בקיומה של המדינה. טענתי לפניו - מדוע אם כן הוא גר בארה"ב? הוא הסביר לי שבארה"ב יש חופש לפעול ובישראל לא היה לו חופש לפעול - ואני מיד טענתי לפניו שיראה כמה חשוב החופש האנושי, ותראה איך בארה"ב החילונית והחופשית טוב לרבי ואילו כאן במדינה הלא-חופשית יש לו בעיות. הוא התעלם. מצד שני, תקפתי אותו על כך שחבד ממשיכה להתייחס לרבי כאילו הוא חי - בפרסומיה הם לא כותבים ז"ל אף פעם: החילוני הבור עשוי לחשוב שהרב עוד חי, מה שהופך אותו למעין דמות מיתית שאף פעם לא מתה. הרבי מלובביטש מת מזמן, ואי אפשר להמשיך להטעות את הציבור. הוא לא ממש ענה לי על הנקודה הזאת. ואז הגיע הקטע האבסורדי: דיברנו על בני-אדם בכלל ועל העובדה שאף אחד מהם לא מושלם. אבל, הוא אמר לי, הרבי דווקא כן אדם מושלם. אמרתי לו - לא יכול להיות, אין אדם מושלם: איינשטיין לא היה מושלם, ניטשה לא היה מושלם, נפוליאון לא היה מושלם, סוקרטס לא היה מושלם, רבין ופרס ובן-גוריון לא היו מושלמים ויש לי המון ביקורת על דברים שעשו למרות אני רואה בהם אנשים חיוביים בסך הכל. אבל לא - הרבי מלובביטש הוא מושלם, לשיטתו. שאלתי אותו ´למה אתה חושב שהוא מושלם´? והנה התשובה: "מעשה בזוג צעיר שבא לרבי ושאל אותו מה יהיה עם התינוק שיוולד להם - בן או בת? הרבי השיב ´בן, בן´ - והנה פלא, אחרי כמה חודשים נולד להם בן". פשוט לא האמנתי שהבחורצ´יק הזה לא מתבדח. המעשיה המגוחכת הזאת היתה הבסיס הלוגי לטענה ´הרבי הוא מושלם´. עובדות מדעיות כמו הסטטיסטיקה של הבן-בת (50-50) ועובדות כמו ´ומה עם כל הזוגות שלגביהם הוא טעה, הרבי המושלם´ לא יזיזו את החבדניק הזה מפולחן אישיות מופרך ומזוויע. אבל זה לא הכל. הנה הסיפור השני מדוע הרבי הוא איש מושלם: "פעם אחת, הוא נכנס לאיזה אולם והגויים קראו Hoora Horra והוא לא הבין על מה מדובר ולמרות הכל צעק ´הורע, הורע´. באותו זמן בדיוק נפטר סטאלין". אהה. הקשר הסיבתי בהחלט נראה לעין: הרבי אמר משהו בברוקלין, ובאותו זמן נפטר מנהיג פוליטי בברית המועצות. לוגיקה של ברזל יש לחבדניקים. הסיפור המופרך הזה, שסופר כאילו מדובר במחקר מדעי בתנאי מעבדה, הוא אולי השפל הלוגי הנמוך ביותר שאני חוויתי בחיי. אחרי שני סיפורים מופרכים כאלה - רבי מושלם שחוזה בן-בת ובאותה נשימה גורם לסטאלין למות, היה קשה להמריא מעלה-מעלה. אבל הצלחנו. ביקשתי ממנו ´תוכיח לי שיש אלוהים´. הוא אומר לי "לא יכול להיות שהעולם מתנהל כמו שהוא מתנהל ואין לזה סיבה ומסובב". אמרתי לו: "המדע הצליח להראות שמדובר בתהליכים הדרגתיים, מורכבים וארוכים מאוד, שנמשכים מליוני שנה ומקיפים מערכות אקולוגיות ואסטרולוגיות אדירות". והוא ענה "כן, זה נכון, אבל מאיפה הכל התחיל?". אמרתי לו "המדע בעשרות השנים האחרונות עסוק מאוד בשאלה הזאת, והצליח לפתח כמה תיאוריות מענינות כמו ה´מפץ הגדול´ ו´דייסת הבראשית´, שמסבירות בקלות את היווצרות כדור הארץ, פחות בקלות את הגלקסיה שלנו, והרבה פחות בקלות את היווצרות היקום עצמו". אבל הפנאט הקטן המשיך להקשות, כאילו המדע לא עשה מספיק עבודה עד היום: "כן, אבל מאיפה הכל הכל התחיל?". דהיינו, לא מספיק שהמדע הצליח להוכיח כיצד נוצר האדם, לא מספיק שהמדע מצא וגילה כיצד נוצר כדור הארץ, לא מספיק שהמדע חקר ודרש כיצד נוצרה הגלקסיה הענקית המכונה בפינו, לשם נוחות, ´שביל החלב´ - הבחור החצוף מעונין לקבל תשובה מהירה וחדה אודות היווצרות היקום כולו. מכיוון שאין לי תשובה עדיין לעניין זה, אמרתי לו שהמדע עדיין לא הגיע לתשובה חד-משמעית בעניין הזה, כי מדובר בנושא סבוך שקשה מאוד לחקור אותו. ובאותו הרגע הבחור מאוד שמח: הוא הצליח למצוא נקודה חשוכה שאליה המדע עוד לא הגיע וכבש. ועל הנקודה החשוכה והמסתורית הזאת הוא קפץ ואמר "הנה, אז הוכחתי את קיומו של אלוהים". אהה. דהיינו, המדע הצליח להוכיח המון דברים בעולם שלנו - וכל מה שהמדע טרם הוכיח הוא בגדר "גן עדן לפיתוחן של תיאוריות מופרכות". לפי הלוגיקה הדתית ה´מבריקה´ - המדע צריך לפתח תיאוריה על כל דבר בעולם ולהוכיחה במהירות, שאחרת מיד אץ-רץ הרבי המתנחל ובונה לו התנחלות של חוסר-הגיון ואי-רציונליות. אם מישהו היה צריך הוכחה מדוע הדת היא אויבה של המדע והשכל האנושי - הנה הסבר מהיר. הדתיים רואים שהמדע מתקדם במהירות עצומה, נהנים מפירותיו (תוחלת חיים, הגיינה, פריון, טכנולוגיה, תחבורה וכו´) אבל מסתערים כמו זאבים מורעבים על כל נושא שטרם נחקר והופכים אותו לארמון של פנטזיה.
הלכתי לי לתומי, היום, יום שישי, בדיזנגוף סנטר ולפתע ראיתי חבורה של חבדניקים לבושי חליפות שחורות. הם ´הציעו´ לי ברגשנות להניח תפילין לשבת. לא אמרתי מילה והמשכתי בדרכי. אחר כך נזכרתי שזו הפעם הראשונה או השנייה בלבד שאני זוכה לראות את הדבר הזה: דוסים בלב החילונות הדיזנגופית. מה עושים? יש כמה אסטרטגיות: א) התעלמות - זה הכי נוח ומהיר, אבל אז אני מפקיר אזרחים שלווים אחרים להטרדותיהם של המסיונרים היהודים. כמו כן, אני גורם לחבדניקים תיסכול, מה שאולי יגביר את מאמציהם ושידוליהם כלפי אנשים אחרים. ב) התקפה חזיתית - זה חביב, אבל כמו כל פעולה פיזיקלית, הפעלת כוח מפעילה כוח נגדי, ודווקא התקפה עשויה לגרום להם להרגיש שהם ´חשובים´ ו´נחוצים´ כדי להילחם בחילונים נוראיים. ג) ניטרול ופיוס - מסתבר שזו הטקטיקה המושלמת. מצד אחד אתה מסרב בנימוס להניח תפילין, ומצד שני מתחיל להתפלמס איתם באדיבות. זה הפתרון האידאלי: אני לא נופל ברשת שלהם, וגם מנטרל לפחות אחד או שניים מהם בויכוח עקר, שבמהלכו הם לא יכולים להציק לאנשים אחרים. בנוסף, העוברים והשבים זוכים לראות תשובה חילונית הולמת ואינטליגנטית להתקפה הדוסית. החסרונות בגישה השלישית: א) זה מבזבז את זמני, ולא תמיד יש זמן. למעשה - רוב הזמן אין זמן. מסתבר שצריך להילחם על החילונות, אי אפשר להישאר פסיבי ולסמוך על הפסטורליה. אם הדוסים מפעילים כוח, יש להפעיל כוח נגדי. ב) זה דורש ממך להיות חזק וחכם, עיקבי וקר-רוח. לא כל אדם מסוגל להיכנס לויכוח עם דתיים ולצאת כשידו על העליונה. חשוב להשתמש בעקרונות הבסיסים של ההשכלה החילונית: ספקנות, ביקורת, לוגיקה, התמקדות בעובדות, קור-רוח ונימוס. אבל מסתבר שאם חילוני אחד חכם (וחוכמה זה הנשק החבוי של החילוני המודע, נשק שחסר מאוד בחברה הדתית, בעיקר בקרב הצעירים הנשלחים לרחובות להטיף), חילוני אחד בלבד, פועל בצורה יעילה, הוא מסוגל לשתק צוות שלם של מטיפים, ולהפחית את הנזק הפוטנציאלי שלהם למינימום. סיכום: התעלמות - נוח ומהיר, אבל לא פותר את הבעיה. התקפה חזיתית - אסור ברוב המקרים, אפשרי רק במקרים קיצוניים בלבד. ניטרול חכם - אידיאלי, אבל דורש זמן ומאמץ. * * * הפגישה עם החבדניק הצעיר (בן 16 בלבד, ומלא אמונה בצדקת דרכו) החלה כאשר התחלנו לדבר על הרבי מלובביטש. טענתי בפניו שהוא היה נגד מדינת ישראל - הטיעון החזק ביותר. הוא הצליח, בעיקר בגלל שלא שלטתי בכל העובדות, לטעון בפני שהרב אמנם הכיר בקיומה של המדינה. טענתי לפניו - מדוע אם כן הוא גר בארה"ב? הוא הסביר לי שבארה"ב יש חופש לפעול ובישראל לא היה לו חופש לפעול - ואני מיד טענתי לפניו שיראה כמה חשוב החופש האנושי, ותראה איך בארה"ב החילונית והחופשית טוב לרבי ואילו כאן במדינה הלא-חופשית יש לו בעיות. הוא התעלם. מצד שני, תקפתי אותו על כך שחבד ממשיכה להתייחס לרבי כאילו הוא חי - בפרסומיה הם לא כותבים ז"ל אף פעם: החילוני הבור עשוי לחשוב שהרב עוד חי, מה שהופך אותו למעין דמות מיתית שאף פעם לא מתה. הרבי מלובביטש מת מזמן, ואי אפשר להמשיך להטעות את הציבור. הוא לא ממש ענה לי על הנקודה הזאת. ואז הגיע הקטע האבסורדי: דיברנו על בני-אדם בכלל ועל העובדה שאף אחד מהם לא מושלם. אבל, הוא אמר לי, הרבי דווקא כן אדם מושלם. אמרתי לו - לא יכול להיות, אין אדם מושלם: איינשטיין לא היה מושלם, ניטשה לא היה מושלם, נפוליאון לא היה מושלם, סוקרטס לא היה מושלם, רבין ופרס ובן-גוריון לא היו מושלמים ויש לי המון ביקורת על דברים שעשו למרות אני רואה בהם אנשים חיוביים בסך הכל. אבל לא - הרבי מלובביטש הוא מושלם, לשיטתו. שאלתי אותו ´למה אתה חושב שהוא מושלם´? והנה התשובה: "מעשה בזוג צעיר שבא לרבי ושאל אותו מה יהיה עם התינוק שיוולד להם - בן או בת? הרבי השיב ´בן, בן´ - והנה פלא, אחרי כמה חודשים נולד להם בן". פשוט לא האמנתי שהבחורצ´יק הזה לא מתבדח. המעשיה המגוחכת הזאת היתה הבסיס הלוגי לטענה ´הרבי הוא מושלם´. עובדות מדעיות כמו הסטטיסטיקה של הבן-בת (50-50) ועובדות כמו ´ומה עם כל הזוגות שלגביהם הוא טעה, הרבי המושלם´ לא יזיזו את החבדניק הזה מפולחן אישיות מופרך ומזוויע. אבל זה לא הכל. הנה הסיפור השני מדוע הרבי הוא איש מושלם: "פעם אחת, הוא נכנס לאיזה אולם והגויים קראו Hoora Horra והוא לא הבין על מה מדובר ולמרות הכל צעק ´הורע, הורע´. באותו זמן בדיוק נפטר סטאלין". אהה. הקשר הסיבתי בהחלט נראה לעין: הרבי אמר משהו בברוקלין, ובאותו זמן נפטר מנהיג פוליטי בברית המועצות. לוגיקה של ברזל יש לחבדניקים. הסיפור המופרך הזה, שסופר כאילו מדובר במחקר מדעי בתנאי מעבדה, הוא אולי השפל הלוגי הנמוך ביותר שאני חוויתי בחיי. אחרי שני סיפורים מופרכים כאלה - רבי מושלם שחוזה בן-בת ובאותה נשימה גורם לסטאלין למות, היה קשה להמריא מעלה-מעלה. אבל הצלחנו. ביקשתי ממנו ´תוכיח לי שיש אלוהים´. הוא אומר לי "לא יכול להיות שהעולם מתנהל כמו שהוא מתנהל ואין לזה סיבה ומסובב". אמרתי לו: "המדע הצליח להראות שמדובר בתהליכים הדרגתיים, מורכבים וארוכים מאוד, שנמשכים מליוני שנה ומקיפים מערכות אקולוגיות ואסטרולוגיות אדירות". והוא ענה "כן, זה נכון, אבל מאיפה הכל התחיל?". אמרתי לו "המדע בעשרות השנים האחרונות עסוק מאוד בשאלה הזאת, והצליח לפתח כמה תיאוריות מענינות כמו ה´מפץ הגדול´ ו´דייסת הבראשית´, שמסבירות בקלות את היווצרות כדור הארץ, פחות בקלות את הגלקסיה שלנו, והרבה פחות בקלות את היווצרות היקום עצמו". אבל הפנאט הקטן המשיך להקשות, כאילו המדע לא עשה מספיק עבודה עד היום: "כן, אבל מאיפה הכל הכל התחיל?". דהיינו, לא מספיק שהמדע הצליח להוכיח כיצד נוצר האדם, לא מספיק שהמדע מצא וגילה כיצד נוצר כדור הארץ, לא מספיק שהמדע חקר ודרש כיצד נוצרה הגלקסיה הענקית המכונה בפינו, לשם נוחות, ´שביל החלב´ - הבחור החצוף מעונין לקבל תשובה מהירה וחדה אודות היווצרות היקום כולו. מכיוון שאין לי תשובה עדיין לעניין זה, אמרתי לו שהמדע עדיין לא הגיע לתשובה חד-משמעית בעניין הזה, כי מדובר בנושא סבוך שקשה מאוד לחקור אותו. ובאותו הרגע הבחור מאוד שמח: הוא הצליח למצוא נקודה חשוכה שאליה המדע עוד לא הגיע וכבש. ועל הנקודה החשוכה והמסתורית הזאת הוא קפץ ואמר "הנה, אז הוכחתי את קיומו של אלוהים". אהה. דהיינו, המדע הצליח להוכיח המון דברים בעולם שלנו - וכל מה שהמדע טרם הוכיח הוא בגדר "גן עדן לפיתוחן של תיאוריות מופרכות". לפי הלוגיקה הדתית ה´מבריקה´ - המדע צריך לפתח תיאוריה על כל דבר בעולם ולהוכיחה במהירות, שאחרת מיד אץ-רץ הרבי המתנחל ובונה לו התנחלות של חוסר-הגיון ואי-רציונליות. אם מישהו היה צריך הוכחה מדוע הדת היא אויבה של המדע והשכל האנושי - הנה הסבר מהיר. הדתיים רואים שהמדע מתקדם במהירות עצומה, נהנים מפירותיו (תוחלת חיים, הגיינה, פריון, טכנולוגיה, תחבורה וכו´) אבל מסתערים כמו זאבים מורעבים על כל נושא שטרם נחקר והופכים אותו לארמון של פנטזיה.