פגישה עם בחור מחב"ד
- פותח הנושא artbear
- פורסם בתאריך
כמובן, מה רע בלהיות נגד מדינת ישראל
??? בכלל, אנטישמיות זה מומלץ. עם שתי כפיות סוכר בבוקר. ייתכן מאוד שגם חלק מהגאונים האלה גם אהבו מאוד דווקא כפית סוכר אחת בתה, אז מה, זה הופך את זה לאמת אבסולוטית? הוא בכלל, מה עניין אמונה בקיום אלוהים (כיישות בוראת עולם, מעל החומר, וכיוב) עם נכונותה או אי-נכונותה של דת זו או אחרת?
??? בכלל, אנטישמיות זה מומלץ. עם שתי כפיות סוכר בבוקר. ייתכן מאוד שגם חלק מהגאונים האלה גם אהבו מאוד דווקא כפית סוכר אחת בתה, אז מה, זה הופך את זה לאמת אבסולוטית? הוא בכלל, מה עניין אמונה בקיום אלוהים (כיישות בוראת עולם, מעל החומר, וכיוב) עם נכונותה או אי-נכונותה של דת זו או אחרת?
אני לא טענתי שהם אמרו דברים נכונים,
אבל האדון שלמעלה אמר שבקרב הדתיים שורצת טפשות מוחלטת. אז טרחתי להביא לו דוגמאות רבות של אנשים דתיים (וזאת בלי להזכיר אנשים מתחומי האומנות כמו באך, אבן גבירול, וכו´) שטפשות היא לא משהו שאפשר להגיד עליהם. באשר לנגד מדינת ישראל - מה הקשר לאנטשישמיות?
אבל האדון שלמעלה אמר שבקרב הדתיים שורצת טפשות מוחלטת. אז טרחתי להביא לו דוגמאות רבות של אנשים דתיים (וזאת בלי להזכיר אנשים מתחומי האומנות כמו באך, אבן גבירול, וכו´) שטפשות היא לא משהו שאפשר להגיד עליהם. באשר לנגד מדינת ישראל - מה הקשר לאנטשישמיות?
ילידת המאה שעברה
New member
אני מבינה שמשעמם לך, אבל,
הוא רק בן 16! תן לו לחיות! הוא לא כפה עליך שום דבר, כך אני מאמינה. בסך הכל ניסה להציע להניח תפילין. לא רוצה? לא צריך. למה לעשות ממנו "טפיל"? מי רודף אחריך? אני רק רוצה להבהיר שאני לא מנסה להכניס לך מילים לפה, אלא רק להעלות תמיהות שעלו בי, כשקראתי את ההודעה ברת ההשקעה הרבה שלך, ללא ספק. בלי צחוק. ואם טעיתי בכוונותיך, אבקש הסבר והדרכה להבנה. הוא בסך הכל בן 16! בשיא הנעורים שלו. תן לו זמן ללמוד, להשכיל. אתה הרי לא מצפה מבנאדם בגיל כזה לדעת הכל, כמו שאני מקווה שאתה לא מצפה מאדם בן 50 לדעת תמיד הכל. נא הקש בקל וחומר.. אתה מרגיש "ניצחון" בויכוח שלך איתו? אתה באמת מרגיש שסגרת קופה? אולי תלך לאדם בקיא יותר, עם זמן לעיין בשבילך, על מנת להביא לך מקורות ותשובות כהלכה, אבל אתה הרי לא מעונין בכך... אתה צריך "ניצחונות" מידיים. מפוקפקים- לטעמי. אני גאה בך.
הוא רק בן 16! תן לו לחיות! הוא לא כפה עליך שום דבר, כך אני מאמינה. בסך הכל ניסה להציע להניח תפילין. לא רוצה? לא צריך. למה לעשות ממנו "טפיל"? מי רודף אחריך? אני רק רוצה להבהיר שאני לא מנסה להכניס לך מילים לפה, אלא רק להעלות תמיהות שעלו בי, כשקראתי את ההודעה ברת ההשקעה הרבה שלך, ללא ספק. בלי צחוק. ואם טעיתי בכוונותיך, אבקש הסבר והדרכה להבנה. הוא בסך הכל בן 16! בשיא הנעורים שלו. תן לו זמן ללמוד, להשכיל. אתה הרי לא מצפה מבנאדם בגיל כזה לדעת הכל, כמו שאני מקווה שאתה לא מצפה מאדם בן 50 לדעת תמיד הכל. נא הקש בקל וחומר.. אתה מרגיש "ניצחון" בויכוח שלך איתו? אתה באמת מרגיש שסגרת קופה? אולי תלך לאדם בקיא יותר, עם זמן לעיין בשבילך, על מנת להביא לך מקורות ותשובות כהלכה, אבל אתה הרי לא מעונין בכך... אתה צריך "ניצחונות" מידיים. מפוקפקים- לטעמי. אני גאה בך.
תגובה הולמת
אוקיי - ונגיד שהוא היה בן 25 - מה אז? הטיעון "הוא צעיר" היה מתפוגג, והיית צריכה לבחור טיעון אחר. בכל מקרה, את תורתו הוא ספג מהרבנים שלו, כך שגם בגיל 28 הוא היה מברבר את אותם הבירבורים, שהוזנו אליו על ידי רבנים קשישים במיוחד. ונאמר ש*אני* בן 14 - מה אז? הרי גם ילד בן 14, בעל השכלה מדעית ראויה, לא היה קונה את הסיפור המיסטיים והמופרכים שלו. לגיל אין שום משמעות בסיפור הזה. מרגיש "ניצחון"? לא, אלא בעיקר כעס ורחמים. כעס על הבורות בעולם, ורחמים על הנפגעים ממנה. סגרתי קופה? לא, סתם השקעתי שעה בויכוח. לא סגרתי שום קופה. "אולי תלך לאדם בקיא יותר"? זו לא הפעם הראשונה שאני מתוכח עם איש-דת, ואני חייב לציין שאפילו הרבנים הגדולים ביותר לא סיפקו לי מידע עובדתי מוצק שיוביל למסקנות רציונליות. "אני גאה בך" - לא ביקשתי שתהיי גאה בי. ביקשתי רק שתוכיחי לי, בכלים רציונליים, את קיומו של אלוהים. מכיוון שאין לך אפשרות לעשות זאת, נותר לי רק להיות לא-גאה בך.
אוקיי - ונגיד שהוא היה בן 25 - מה אז? הטיעון "הוא צעיר" היה מתפוגג, והיית צריכה לבחור טיעון אחר. בכל מקרה, את תורתו הוא ספג מהרבנים שלו, כך שגם בגיל 28 הוא היה מברבר את אותם הבירבורים, שהוזנו אליו על ידי רבנים קשישים במיוחד. ונאמר ש*אני* בן 14 - מה אז? הרי גם ילד בן 14, בעל השכלה מדעית ראויה, לא היה קונה את הסיפור המיסטיים והמופרכים שלו. לגיל אין שום משמעות בסיפור הזה. מרגיש "ניצחון"? לא, אלא בעיקר כעס ורחמים. כעס על הבורות בעולם, ורחמים על הנפגעים ממנה. סגרתי קופה? לא, סתם השקעתי שעה בויכוח. לא סגרתי שום קופה. "אולי תלך לאדם בקיא יותר"? זו לא הפעם הראשונה שאני מתוכח עם איש-דת, ואני חייב לציין שאפילו הרבנים הגדולים ביותר לא סיפקו לי מידע עובדתי מוצק שיוביל למסקנות רציונליות. "אני גאה בך" - לא ביקשתי שתהיי גאה בי. ביקשתי רק שתוכיחי לי, בכלים רציונליים, את קיומו של אלוהים. מכיוון שאין לך אפשרות לעשות זאת, נותר לי רק להיות לא-גאה בך.
ילידת המאה שעברה
New member
הולמת בהחלט
אבל הוא לא בן 25 ולא בן 55! מה זה "נגיד"? אם הוא היה בן 25 או 55, הייתי מצפה ממנו, שאם אינו יודע לענות, שלא יענה. זה לגיטימי. לא לכל אחד יש כושר הסברה, וגם לא כל אחד יודע. אמונה זה לא דבר הגיוני! אי אפשר להסביר את זה מדעית בצורה חותכת, למרות ש(אני מאמינה ש)המדע בבסיסו, "שאוב" מן האמונה. כלומר, בסיס העולם, אחרי הכל, מקורו באותם אמיתות בהם אני מאמינה, שוב- כך אני מאמינה. מסובך
מהפסקה האחרונה, אתה יכול להבין שאין הוכחה מדעית מדויקת-חותכת, אלא "רק" יותר מידי עובדות, ו"רמזים", המורים על כך. יש אנשים שפשוט יש להם את הכישרון להסביר טוב יותר את מהותה של האמונה, ואיך זה שאנחנו מאמינים למרות שלא *רואים*, וכו´. כל ילד בן 14 בעל השכלה מדעית ראויה? נו ב-א-מ-ת! באחוזים, לכמה בני 14 יש השכלה מדעית *ראויה* זו? לא הרבה. יש לי השכלה מדעית כלשהי (בסיסית, לא מגמתית), ואני לא יכולה להגיד שהיא יכולה להיקרא ראויה. ולא נראה לי שרמת לימוד המדעים בבתי ספר ממלכתי ממוצע (עד כיתה ט´), גבוהה (לפחות לא בהרבה) משלי. אז על מה אתה מדבר? אשמח להבין. אתה מרגיש כעס ורחמים? אף אחד לא זקוק לרחמיך. מבטיחה לך. כעס על הבורות בעולם?? תקן את עצמך (סביבתך, חבריך, וכו´. לא בהכרח אתה), אח"כ את העולם. גם אני יכולה לרחם על הבורות.. כי מבחינתי, יהודי שלא יודע בע"פ 6 מילים של "שמע ישראל", או אפילו דיברה אחת מעשרת הדיברות, זו בורות רצינית. ועזוב את זה שאותו אחד לא מאמין, זו ההיסטוריה של העם שלו. לדעתי, זה המינימום. וכשם שפרצופינו שונים, כך דעותינו שונות. אין לי היכולת להוכיח לך "בכלים רציונאלים", כפי שאתה מבקש, את קיומו של אלוקים. קיומו של אלוקים אצלי אינו נמדד כך. זה בעיקר ענין של הרגשה. מה שמעבר לזה (הוכחות, וכדו´), הם רק חיזוקים. יש כל מיני מצבים בהם אדם מגיע להכרה, שאין מצב, לא יתכן שהעולם, ומה שקורה בו, נוצר מעצמו. קשה לי למצוא הסבר אחר, מלבד אותה ´נקודה יהודית´ שנמצאת אצל כל יהודי, וצצה פתאום במקרים הכי לא צפויים... מובן שכל אחד יכול להכחיש את זה, עד ש... יהודים שכל שידעו על יהדותם הייתה העובדה שהם יהודים, "התעוררו" בזמנים קשים. אנשים על ערש דווי הכירו פתאום בבוראם. אז תוכלו להגיד שהם הזו מתוך המצב הגופני או הנפשי הקשה בו היו נתונים, אבל אני באמת לא רואה למה הם היו צריכים "להזות" דווקא על אלוקים, עליו לא חשבו כלל בימי חייהם, ולא על חלומות אחרים- על דברים שהיו קרובים אליהם. חיילים במלחמה, עומדים מטרים ספורים מול אויב שמספרו עולה עליהם כמה פעמים, ולא נראה שום סיכוי שיצאו משם חיים.. ובכל זאת, יש להם היום ילדים ונכדים. זה מקרה? ניצחוננו במלחמת ששת הימים הייתה בגלל חוזק החילים? (ואל תגידו שהדתיים יסתמו את הפה ושאין להם זכות דיבור, כי הם התגיסו ונפלו בדיוק כמו רבים אחרים) החיילים היו גיבורים, ואלו שנפלו הם קדושים, ולא היה שום סיכוי לנצחון, בדרך טבעית. אפשר לכל דבר למצוא הסברים ו/או תרוצים, ולכן אמרתי שאמונה היא ענין שבלב, לא בשכל. ולא מטפשות, כמו שבוודאי תקפצו לומר. לא כל מה שקשור לרגש הוא בהכרח שטויות (ע"ע אינטואיציה, וכדו´). אז עכשיו תורך לצחוק?
אבל הוא לא בן 25 ולא בן 55! מה זה "נגיד"? אם הוא היה בן 25 או 55, הייתי מצפה ממנו, שאם אינו יודע לענות, שלא יענה. זה לגיטימי. לא לכל אחד יש כושר הסברה, וגם לא כל אחד יודע. אמונה זה לא דבר הגיוני! אי אפשר להסביר את זה מדעית בצורה חותכת, למרות ש(אני מאמינה ש)המדע בבסיסו, "שאוב" מן האמונה. כלומר, בסיס העולם, אחרי הכל, מקורו באותם אמיתות בהם אני מאמינה, שוב- כך אני מאמינה. מסובך
לפחות יש בכך כנות, זה חשוב לדיון
לפחות את מוכנה להודות באמת העובדתית, לפיה האמונה מבוססת על ´רגש´ ולא על תבונה. גם נקמת-דם מבוססת על רגש. גם בגידה מבוססת על רגש. גם התאבדות יכולה להיות מבוססת על רגש. כל החלטה שגויה או הזיה יכולה להיות מבוססת על רגש. אני מסרב לתת לרגש להנהיג את חיי. אני מוכן שהתבונה תנהיג את חיי, לא הרגש. כי קל מאוד להתדרד מ´רגישות´ ל´רגשנות´, ואז כולנו נתנהג כמו עדת כבשים רגשניות. "אנשים על ערש דווי הכירו פתאום בבוראם"? לא במשפחה שלי. אף אחד לא סמך על אלוהים שיציל אותו, ולכן לא הזכיר אותו על ערש דווי. להיפך - סבתא שלי התחילה להזות על סבא שלי, כאילו הוא עדיין בחיים. היא לקחה את התמונה שלו והאכילה אותה ונתנה לה לישון - זו התנהגות מופרכת לחלוטין, והיא מבוססת על זיקנה והזיות. נצחוננו במלחמת ששת הימים היה בגלל עובדות בשטח - לחימה, אסטרטגיה, חוכמה צבאית, תכנון נכון, טעויות של האויב וכו´ וכו´. אי אפשר לנצח מלחמה בעזרת רגשות בלבד. ללא העובדה שיש אבנים בעולם - האינתיפאדה לא היתה מצליחה. בעזרת מכשיר ושמו ´אבן´ ניצחו אותנו הפלשתינים. החיילים אינם גיבורים. החיילים הם בני-אדם שנלחמו. מי שמת - מת. מי שנשאר בחיים - נשאר בחיים. במציאות החילונית, אין גיבורים ולא-גיבורים. יש מתים וחיים. גם אין ´קדושים´ - שום דבר לא קדוש בעולם הזה, ואי אפשר להוכיח עובדתית את המושג ´קדוש´. אם אדם שמת הוא קדוש, הרי הוא היה ´קדוש´ גם בחייו, ולכן אסור היה לו למות. הלא כן? ה´קדושה´ היא אלמנט אנטי-רציונלי, שאין לו קיום במציאות. בפעם האחרונה שניצחתי מישהו במשחק כדורסל, אני זוכר שזה היה בגלל שקלעתי יותר פעמים לסל ממנו. לא בגלל ישות בדיונית שנתנה לי כוח. שאלה של כוח, מיומנות, חוכמה, מהירות, גמישות ודיוק. "תורך לצחוק?" - אני לא צוחק ולא בוכה, אני כותב. הרגש איננו מנהל את חיי. אני מדבר על עובדות, לא על ´מוסר´. ואני לא מדבר על ´רגש´, אלא על מציאות והגיון.
לפחות את מוכנה להודות באמת העובדתית, לפיה האמונה מבוססת על ´רגש´ ולא על תבונה. גם נקמת-דם מבוססת על רגש. גם בגידה מבוססת על רגש. גם התאבדות יכולה להיות מבוססת על רגש. כל החלטה שגויה או הזיה יכולה להיות מבוססת על רגש. אני מסרב לתת לרגש להנהיג את חיי. אני מוכן שהתבונה תנהיג את חיי, לא הרגש. כי קל מאוד להתדרד מ´רגישות´ ל´רגשנות´, ואז כולנו נתנהג כמו עדת כבשים רגשניות. "אנשים על ערש דווי הכירו פתאום בבוראם"? לא במשפחה שלי. אף אחד לא סמך על אלוהים שיציל אותו, ולכן לא הזכיר אותו על ערש דווי. להיפך - סבתא שלי התחילה להזות על סבא שלי, כאילו הוא עדיין בחיים. היא לקחה את התמונה שלו והאכילה אותה ונתנה לה לישון - זו התנהגות מופרכת לחלוטין, והיא מבוססת על זיקנה והזיות. נצחוננו במלחמת ששת הימים היה בגלל עובדות בשטח - לחימה, אסטרטגיה, חוכמה צבאית, תכנון נכון, טעויות של האויב וכו´ וכו´. אי אפשר לנצח מלחמה בעזרת רגשות בלבד. ללא העובדה שיש אבנים בעולם - האינתיפאדה לא היתה מצליחה. בעזרת מכשיר ושמו ´אבן´ ניצחו אותנו הפלשתינים. החיילים אינם גיבורים. החיילים הם בני-אדם שנלחמו. מי שמת - מת. מי שנשאר בחיים - נשאר בחיים. במציאות החילונית, אין גיבורים ולא-גיבורים. יש מתים וחיים. גם אין ´קדושים´ - שום דבר לא קדוש בעולם הזה, ואי אפשר להוכיח עובדתית את המושג ´קדוש´. אם אדם שמת הוא קדוש, הרי הוא היה ´קדוש´ גם בחייו, ולכן אסור היה לו למות. הלא כן? ה´קדושה´ היא אלמנט אנטי-רציונלי, שאין לו קיום במציאות. בפעם האחרונה שניצחתי מישהו במשחק כדורסל, אני זוכר שזה היה בגלל שקלעתי יותר פעמים לסל ממנו. לא בגלל ישות בדיונית שנתנה לי כוח. שאלה של כוח, מיומנות, חוכמה, מהירות, גמישות ודיוק. "תורך לצחוק?" - אני לא צוחק ולא בוכה, אני כותב. הרגש איננו מנהל את חיי. אני מדבר על עובדות, לא על ´מוסר´. ואני לא מדבר על ´רגש´, אלא על מציאות והגיון.
ילידת המאה שעברה
New member
כנותך חשובה לדיון
וזו דעתי בענין: חיילים (ולא משנה מה יהיה הלאום שלהם), שנלחמים בגבורה, הם גיבורים. נקודה. זה לא קשור לשום דת, ולשום יש-או-אין בורא עולם. לפי היהדות, בכל יהודי יש קדושה, בין בחייו, בין במותו. ואם אינני טועה, זו אף אחת הסיבות לחשיבות קבירת הגוף בכלל, ובשלמותו, בפרט. יש הבדל גדול בין הדוגמאות שאתה נותן. נכון שההבדל בין רגישות לרגשנות יכול להיות דק מאוד, אבל מה אתה משווה? נקמת-דם? נקמת דם אינה נובעת מרגשנות שעל הגבול הדק בין רגשנות לרגישות, אלא נושאת אופי רגשני שאי אפשר לטעות בו כלל. גם בגידה אינה מצטיינת בגבול-רגישות יתרה... אתה מדבר על דברים שאינם עומדים על הגבול הדק, וכל בסיס להשוואה יהיה מגוחך. מלבד זאת, כשמסתכלים מנקודת ראות רחבה יותר, ולא זו הצרה והמצומצמת, בה נראה, כי נקמת דם, בגידה, התאבדות וכדו´ מונעים ע"י אותו מניע רגשני.. מדובר פה על רגש רחב הרבה יותר, פחות "קטנוני", כביכול. לא רגש עיוור, בניגוד לנקמת דם, וכדו´. אלא רגש שיש לו בסיס, וגם תבונה לא חסרה בו.., ובעיקר- רגש שמקורו בהסטוריה היהודית. אף אחד לא *המציא* כאן דברים. המשפחה שלך אינה מהווה דוגמא. אף משפחה אינה מהווה דוגמא באופן אישי, ומדובר פה על הכלל. על מקרים שהיו, וחשוב לי לציין, שלא מהם- אני, או כל דתי אחר,-שואבים את האמונה הבסיסית. אתה מנסה לצייר כאילו הרגש בלבד מניע את הדתיים בניגוד אליך, או מה? כל אדם עלי אדמות מונע, באיזשהו מקום ע"י רגשות. כך טבע האדם. שפיטת המציאות וההיגיון שלנו מונעת -מה לעשות- ע"י הרגש, ברמה זו או אחרת. תופעת הסובייקטיזם (או איך אומרים?
), זוכר? ´קדוש´, פרושו: מובדל, נעלה. כן. אני בהחלט חושבת שאדם שמסר את חייו למען המדינה שלו, למען חיי אחיו, חבריו, משפחתו, ועוד הרבה אנשים שהוא אפילו לא מכיר אישית, והציל בגופו חיי רבים אחרים, הוא אדם נעלה. מושא הערצה, ברמה זו או אחרת. למה לאדם קדוש אסור למות? מה "מחלל" או "מטמא" אותו במותו? הקדושה היא אלמנט אנטי-ראציונלי. נכון. כי זה לא דבר ש´תופס מקום´ כאן בעולם, אלא מושג רוחני. לא כפיתי עליך להאמין בכך, אני רק אומרת את מה שבתפיסתי. לא דיברתי על לסמוך על אלוקים שיציל. הרעיון הזה של "עדר כבשים רגשניות", "כצאן לטבח", ושאר התבטאויות חסרות בסיס, הן כאלה, שהגיון ומציאות לא תופסות בהן מקום נרחב. עם כל האמונה והבטחון בה´, האדם חייב לדאוג לעצמו. הוא מצווה לעשות הכל, וזאת, תוך כדי אמונה ובטחון. אך בשום אופן אין זה במקום חובתו לעשות ככל יכולתו, ויותר מכך. בפעם האחרונה שניצחתי בכדורסל, המצב היה בדיוק כמו שאצלך. אינך מחדש דבר, ולא נוגע בענין הקשור למה שדיברתי. אותה ישות שנתנה לך כוח, היא ישות שבראה אותך, ומחייה אותך (מיותר לציין שוב ושוב- כך אני מאמינה), ונותנת לך את חופש הפעולה והבחירה לעשות מה שאתה רוצה עם הכוח שלך. אם אתה מנצח, זו כבר הבעיה שלך. אני בטוחה שהרגש אינו מנהל את חייך, כשם שאינו מנהל חיי אף אחד. כלומר, נו, באמת!
וזו דעתי בענין: חיילים (ולא משנה מה יהיה הלאום שלהם), שנלחמים בגבורה, הם גיבורים. נקודה. זה לא קשור לשום דת, ולשום יש-או-אין בורא עולם. לפי היהדות, בכל יהודי יש קדושה, בין בחייו, בין במותו. ואם אינני טועה, זו אף אחת הסיבות לחשיבות קבירת הגוף בכלל, ובשלמותו, בפרט. יש הבדל גדול בין הדוגמאות שאתה נותן. נכון שההבדל בין רגישות לרגשנות יכול להיות דק מאוד, אבל מה אתה משווה? נקמת-דם? נקמת דם אינה נובעת מרגשנות שעל הגבול הדק בין רגשנות לרגישות, אלא נושאת אופי רגשני שאי אפשר לטעות בו כלל. גם בגידה אינה מצטיינת בגבול-רגישות יתרה... אתה מדבר על דברים שאינם עומדים על הגבול הדק, וכל בסיס להשוואה יהיה מגוחך. מלבד זאת, כשמסתכלים מנקודת ראות רחבה יותר, ולא זו הצרה והמצומצמת, בה נראה, כי נקמת דם, בגידה, התאבדות וכדו´ מונעים ע"י אותו מניע רגשני.. מדובר פה על רגש רחב הרבה יותר, פחות "קטנוני", כביכול. לא רגש עיוור, בניגוד לנקמת דם, וכדו´. אלא רגש שיש לו בסיס, וגם תבונה לא חסרה בו.., ובעיקר- רגש שמקורו בהסטוריה היהודית. אף אחד לא *המציא* כאן דברים. המשפחה שלך אינה מהווה דוגמא. אף משפחה אינה מהווה דוגמא באופן אישי, ומדובר פה על הכלל. על מקרים שהיו, וחשוב לי לציין, שלא מהם- אני, או כל דתי אחר,-שואבים את האמונה הבסיסית. אתה מנסה לצייר כאילו הרגש בלבד מניע את הדתיים בניגוד אליך, או מה? כל אדם עלי אדמות מונע, באיזשהו מקום ע"י רגשות. כך טבע האדם. שפיטת המציאות וההיגיון שלנו מונעת -מה לעשות- ע"י הרגש, ברמה זו או אחרת. תופעת הסובייקטיזם (או איך אומרים?
על קבורה ו´קדושה´
קבורה היא אלמנט פרקטי ורציונלי: אנחנו קוברים בני-אדם כדי שהסירחון והריקבון שלהם לא יגרום למחלות. זה רציונלי, זה הגיוני. כל הפולחנים שהתפתחו מסביב לקבר, הנטייה המופרכת לדבר אל המת ולקרוא לו ´קדוש´ - אני דוחה את ההתנהגות המופרכת הזו מכל וכל. אדם הוא רק אדם. לא קדוש, לא טמא, קרוב מאוד לחיה ורחוק מאוד מן האלוהות שאיננה קיימת כלל וכלל. אדם שמת - מת. הוא חי רק בזיכרון שלי, ולא בשום מרחב עובדתי אחר. ושוב: גם החיות קוברות את הגללים שלהן, ממניעים פרקטיים. העובדה שיש אנשים שהפכו את הפעולה הרציונלית לפולחן דתי חסר-ביסוס - מצערת ביותר. המושג "קדושה" יוצר הפרדה בין "אדם לא-קדוש" לאדם "קדוש". זו הפליה חסרת-בסיס. מי רשאי לכנות אדם אחד קדוש ואדם אחר ´לא-קדוש´? אם אדם נהרג בגלל שנלחם במלחמה, הוא לא טוב יותר מן האויב שנהרג או הרג באותה מלחמה. הוא פשוט נהרג. "קורבן" תאונת דרכים איננו באמת קורבן - הוא אדם שנהרג. אלו העובדות - הן חותכות ואינן ניתנות לסתירה. גם אדם שהתאבד איננו שונה מאדם שנהרג ממכת-ברק. שניהם מתים. צריך לקבור אותם כדי שריקבונם לא יגרום למחלות נוספות. וכל השאר - פולחנים חסרי-בסיס ואמונות בלתי-רציונליות, הפוגעים בחופש שלנו.
קבורה היא אלמנט פרקטי ורציונלי: אנחנו קוברים בני-אדם כדי שהסירחון והריקבון שלהם לא יגרום למחלות. זה רציונלי, זה הגיוני. כל הפולחנים שהתפתחו מסביב לקבר, הנטייה המופרכת לדבר אל המת ולקרוא לו ´קדוש´ - אני דוחה את ההתנהגות המופרכת הזו מכל וכל. אדם הוא רק אדם. לא קדוש, לא טמא, קרוב מאוד לחיה ורחוק מאוד מן האלוהות שאיננה קיימת כלל וכלל. אדם שמת - מת. הוא חי רק בזיכרון שלי, ולא בשום מרחב עובדתי אחר. ושוב: גם החיות קוברות את הגללים שלהן, ממניעים פרקטיים. העובדה שיש אנשים שהפכו את הפעולה הרציונלית לפולחן דתי חסר-ביסוס - מצערת ביותר. המושג "קדושה" יוצר הפרדה בין "אדם לא-קדוש" לאדם "קדוש". זו הפליה חסרת-בסיס. מי רשאי לכנות אדם אחד קדוש ואדם אחר ´לא-קדוש´? אם אדם נהרג בגלל שנלחם במלחמה, הוא לא טוב יותר מן האויב שנהרג או הרג באותה מלחמה. הוא פשוט נהרג. "קורבן" תאונת דרכים איננו באמת קורבן - הוא אדם שנהרג. אלו העובדות - הן חותכות ואינן ניתנות לסתירה. גם אדם שהתאבד איננו שונה מאדם שנהרג ממכת-ברק. שניהם מתים. צריך לקבור אותם כדי שריקבונם לא יגרום למחלות נוספות. וכל השאר - פולחנים חסרי-בסיס ואמונות בלתי-רציונליות, הפוגעים בחופש שלנו.
ילידת המאה שעברה
New member
גם זבל מסריח וגורם למחלות..
ובכל זאת, לא זורקים גופות אדם לזבל, לא שורפים, לא זורקים לים. טוב, לזרוק לים זה לא דבר הכי פרקטי כאן במדינה, כי אין איפה. אינך חושב שיש מן הכבוד לנהוג בגופה כעצם חשוב יותר מסתם זבל? אילו פולחנים התפתחו סביב הקבר? הבאת הארון לקבורה (=לוויה) זה פולחן? סיפורים בשבח המת (=הספדים) הם פולחן? מה פולחן? לשים פרחים על הקבר? (זה לא מנהג יהודי כלל) לעלות כל שנה לזכרו? מה? איזה פולחן חסר-בסיס פוגע בחופש שלך? מה מתוך כל הנ"ל הוא חסר בסיס ופוגע? אולי חסרות-בסיס הן ההחלטות לבטל מנהגים שהשתרשו במשך מאות ואלפי שנים? האם כל דבר אנטי-ראציונלי נחשב בעיניך כפוגע וחסר בסיס? אם אמא שלי התעוררה בחמש בבוקר (והיא אף פעם לא מתעוררת סתם כך באמצע הלילה), כי 2000 קילומטר ממנה הבת שלה הייתה בסכנה, האם החשש שלה היה חסר בסיס? (מענין!) האם חוסר(?!) הראציונליות המשווע הזה היה דבר "פוגע"? מה האפליה בין קדוש ללא-קדוש? האם אתה חושב שיש אפליה בין אנשים טובים יותר (בזכות מעשיהם) וטובים פחות? לשם ההקצנה, האם שִׂימת גנב בכלא היא אפליה לעומת כל אדם חופשי אחר? המושג של קדושה, כפי שכבר כתבתי, הוא מושג רוחני, כך שביטויים כמו אפליה נשמעים מעט מגוכחים לידו, שכן, זה לא דבר שבפועל-במציאות רע או טוב יותר לאותו אדם, אם הוא קדוש או לא. אני חושבת שאדם שהתאבד שונה בהחלט מאדם שמת מכת ברק. בלי כל התיימרות לשפוט אותו, זה אדם שלקח מעצמו חיים שניתנו לו. עפ"י התפיסה האמונתית, האדם מקבל את חייו במתנה, ויהיה זה כפיות טובה מצידו להשתמש בהם לרעה, או "להיפטר" מהם בטרם עת. אדם שנהרג במלחמה אינו טוב יותר מאויב שנהרג במלחמה, שכן, אם נחשוב על כך, גם האויב הוא אדם. אדם הנלחם באויב משלו. לא בהכרח שהמוות שלו מקדש אותו, אלא המעשה שגרם למותו. באותה מידה, נית לטעון לגבורת אותו חייל אויב שמת. אלא שמוטב לנו לדאוג לעצמנו לפני שנדאג לאויבים שלנו... ובמיוחד היום, שבכל יום ניתן לראות בשטח את התוצאות של הדאגה לאויבים שלנו. בהתיחסותך אל המת אתה מתייחס, כך משתמע, אל הגוף, בעוד אני, מתייחסת אל הנשמה- בקיומה, כך נראה, אינך מאמין. (?) גם לפי תפיסתי- אדם שמת, אינו חי במרחב עובדתי כלשהו, אלא בזיכרוני, ובמרחב רוחני כלשהו. (בשבילך- גם הזכרון הינו אלמנט רוחני)
ובכל זאת, לא זורקים גופות אדם לזבל, לא שורפים, לא זורקים לים. טוב, לזרוק לים זה לא דבר הכי פרקטי כאן במדינה, כי אין איפה. אינך חושב שיש מן הכבוד לנהוג בגופה כעצם חשוב יותר מסתם זבל? אילו פולחנים התפתחו סביב הקבר? הבאת הארון לקבורה (=לוויה) זה פולחן? סיפורים בשבח המת (=הספדים) הם פולחן? מה פולחן? לשים פרחים על הקבר? (זה לא מנהג יהודי כלל) לעלות כל שנה לזכרו? מה? איזה פולחן חסר-בסיס פוגע בחופש שלך? מה מתוך כל הנ"ל הוא חסר בסיס ופוגע? אולי חסרות-בסיס הן ההחלטות לבטל מנהגים שהשתרשו במשך מאות ואלפי שנים? האם כל דבר אנטי-ראציונלי נחשב בעיניך כפוגע וחסר בסיס? אם אמא שלי התעוררה בחמש בבוקר (והיא אף פעם לא מתעוררת סתם כך באמצע הלילה), כי 2000 קילומטר ממנה הבת שלה הייתה בסכנה, האם החשש שלה היה חסר בסיס? (מענין!) האם חוסר(?!) הראציונליות המשווע הזה היה דבר "פוגע"? מה האפליה בין קדוש ללא-קדוש? האם אתה חושב שיש אפליה בין אנשים טובים יותר (בזכות מעשיהם) וטובים פחות? לשם ההקצנה, האם שִׂימת גנב בכלא היא אפליה לעומת כל אדם חופשי אחר? המושג של קדושה, כפי שכבר כתבתי, הוא מושג רוחני, כך שביטויים כמו אפליה נשמעים מעט מגוכחים לידו, שכן, זה לא דבר שבפועל-במציאות רע או טוב יותר לאותו אדם, אם הוא קדוש או לא. אני חושבת שאדם שהתאבד שונה בהחלט מאדם שמת מכת ברק. בלי כל התיימרות לשפוט אותו, זה אדם שלקח מעצמו חיים שניתנו לו. עפ"י התפיסה האמונתית, האדם מקבל את חייו במתנה, ויהיה זה כפיות טובה מצידו להשתמש בהם לרעה, או "להיפטר" מהם בטרם עת. אדם שנהרג במלחמה אינו טוב יותר מאויב שנהרג במלחמה, שכן, אם נחשוב על כך, גם האויב הוא אדם. אדם הנלחם באויב משלו. לא בהכרח שהמוות שלו מקדש אותו, אלא המעשה שגרם למותו. באותה מידה, נית לטעון לגבורת אותו חייל אויב שמת. אלא שמוטב לנו לדאוג לעצמנו לפני שנדאג לאויבים שלנו... ובמיוחד היום, שבכל יום ניתן לראות בשטח את התוצאות של הדאגה לאויבים שלנו. בהתיחסותך אל המת אתה מתייחס, כך משתמע, אל הגוף, בעוד אני, מתייחסת אל הנשמה- בקיומה, כך נראה, אינך מאמין. (?) גם לפי תפיסתי- אדם שמת, אינו חי במרחב עובדתי כלשהו, אלא בזיכרוני, ובמרחב רוחני כלשהו. (בשבילך- גם הזכרון הינו אלמנט רוחני)
קבורה היא למעשה מיחזור
אדם שנקבר הוא, מבחינה אקולוגית, ממוחזר בתוך האדמה. גם האדם המודרני הגיע למסקנה שאסור לשרוף זבל או סתם לזרוק אותו לים - אלא צריך למחזר אותו. לגבי "כבוד" - יש לי כבוד לאדם כשהוא חי, אבל כשהוא מת הוא כבר איננו אדם, כיוון שאין לו מוח ויכולת לקבל החלטות. אם הוא השאיר אחריו צוואה - ייתכן וצריך למלא אחר הכתוב בה (כל עוד מדובר בבקשות רציונליות או מתקבלות על הדעת). לשים פרחים על הקבר? בשביל מה? בשביל מה לקטוף פרחים חיים ולהרוג אותם בשביל גופה? זה בלתי רציונלי. גם לשים אבן על הקבר זה חסר כל הגיון. יש הרבה מאוד מנהגים ש´השתרשו´ - וזה לא הופך אותם לנכונים מבחינה פרקטית ועובדתית. גם מנהג ה´כפרות´ ביום כיפור השתרש, ועדיין אני חושב שהוא חסר משמעות לחלוטין. אמא שלך התעוררה באמצע הלילה? ייתכן שהיא התעוררה בלילה עוד הרבה פעמים בחייה, אבל דווקא במקרה הזה (במקריות מוחלטת), ההתעוררות הזאת היתה כביכול מבוססת. המיסטיקה הזאת (אימהות שמרגישות ילדים במרחק אלפי קילומטרים) היא חסרת בסיס, מבחינה עובדתית וסטטיסטית. אם שמים גנב בכלא - אכן מפלים אותו לרעה. חזקה עליו שידע שיהיה בכלא, לפני שגנב. אם הוא לא ידע שישליכו אותו לכלא - אזי הוא לא יודע מהו החוק, וזה חבל מאוד. החיים לא "ניתנו" - מבחינה עובדתית, החיים אירעו! אף אחד לא נתן לי חיים, החיים פשוט אירעו, ללא שום נתינה. ההורים שלי לא נתנו לי חיים - הם פשוט החליטו לעשות ילד. החיים אירעו בזכות מערכות ביולוגיות-כימיות מורכבות מאוד. לא היתה כאן נתינה. כל אדם רשאי להחליט לסיים את חייו, כי חייו שייכים אך ורק לו. שום מעשה לא מקדש שום דבר - מושג ה´קדושה´ הוא אנטי-רציונלי, ואין לו שום קיום עובדתי. אי אפשר להוכיח את זה, אי אפשר להראות שזה קיים, אי אפשר לומר שזה ראוי לדיון: ה´קדושה´ היא תופעה שהמציאו בני-אדם ללא שום משמעות פרקטית או הגיונית ראויה. "שמוטב לנו לדאוג לעצמנו לפני שנדאג לאויבים שלנו" - אם תדאגי לאויב שלך, אולי הוא יבין שאת ´טובה´ ולא יהיה אויב שלך יותר? חשבת על זה? זה הגיוני, פרקטי - ואף מוכח. אם עושים זאת בחוכמה, אפשר להפוך אויב לאוהב. וזה מעשה חכם ורציונלי. אלא אם כן את רוצה עוד ועוד אויבים.... אין דבר כזה "נשמה". האדם מורכב ממערכות ביולוגיות-כימיות מתוחכמות ביותר, שמפסיקות לפעול ברגע שהאדם מת. אין נשמה, לא היתה נשמה ולא תהיה נשמה. המדע הוכיח זאת מזמן. מרחב הזיכרון קיים רק בתוך התודעה הפרטית שלנו, ולא מחוצה לה. המילה ´רוחני´ היא מטעה, כיוון שהיא נגזרת מן המילה ´רוח´ - וכידוע לכולנו המילה ´רוח´ מסמנת תופעה הבאה מן העולם החיצוני (רוחות מדבר וכו´). בדיוק כפי שהמילה ´כשרות´ או ´מוהל´ מטעה - כך המילה ´רוח´ מטעה. אין זאת כשרות אלא ´המלחה ופיקוח רבני על אוכל´, ואין זה ´מוהל´ אלא קוצץ-עורלה. גם המילה ´עורלה´ היא מגוחכת - באותה מידה ניתן לכנות את ה´עורלה´ בשם היפה והנהדר "מגן-פין". ואני רוצה לראות את ההורים שיסכימו לחתוך לתינוק שלהם את ´מגן הפין´..... אבל לא - - - קוראים לזה עורלה, והשם המכוער הזה יוצר הצדקה פנימית לחיסולו. יופי - חיים ומוות ביד הלשון.
אדם שנקבר הוא, מבחינה אקולוגית, ממוחזר בתוך האדמה. גם האדם המודרני הגיע למסקנה שאסור לשרוף זבל או סתם לזרוק אותו לים - אלא צריך למחזר אותו. לגבי "כבוד" - יש לי כבוד לאדם כשהוא חי, אבל כשהוא מת הוא כבר איננו אדם, כיוון שאין לו מוח ויכולת לקבל החלטות. אם הוא השאיר אחריו צוואה - ייתכן וצריך למלא אחר הכתוב בה (כל עוד מדובר בבקשות רציונליות או מתקבלות על הדעת). לשים פרחים על הקבר? בשביל מה? בשביל מה לקטוף פרחים חיים ולהרוג אותם בשביל גופה? זה בלתי רציונלי. גם לשים אבן על הקבר זה חסר כל הגיון. יש הרבה מאוד מנהגים ש´השתרשו´ - וזה לא הופך אותם לנכונים מבחינה פרקטית ועובדתית. גם מנהג ה´כפרות´ ביום כיפור השתרש, ועדיין אני חושב שהוא חסר משמעות לחלוטין. אמא שלך התעוררה באמצע הלילה? ייתכן שהיא התעוררה בלילה עוד הרבה פעמים בחייה, אבל דווקא במקרה הזה (במקריות מוחלטת), ההתעוררות הזאת היתה כביכול מבוססת. המיסטיקה הזאת (אימהות שמרגישות ילדים במרחק אלפי קילומטרים) היא חסרת בסיס, מבחינה עובדתית וסטטיסטית. אם שמים גנב בכלא - אכן מפלים אותו לרעה. חזקה עליו שידע שיהיה בכלא, לפני שגנב. אם הוא לא ידע שישליכו אותו לכלא - אזי הוא לא יודע מהו החוק, וזה חבל מאוד. החיים לא "ניתנו" - מבחינה עובדתית, החיים אירעו! אף אחד לא נתן לי חיים, החיים פשוט אירעו, ללא שום נתינה. ההורים שלי לא נתנו לי חיים - הם פשוט החליטו לעשות ילד. החיים אירעו בזכות מערכות ביולוגיות-כימיות מורכבות מאוד. לא היתה כאן נתינה. כל אדם רשאי להחליט לסיים את חייו, כי חייו שייכים אך ורק לו. שום מעשה לא מקדש שום דבר - מושג ה´קדושה´ הוא אנטי-רציונלי, ואין לו שום קיום עובדתי. אי אפשר להוכיח את זה, אי אפשר להראות שזה קיים, אי אפשר לומר שזה ראוי לדיון: ה´קדושה´ היא תופעה שהמציאו בני-אדם ללא שום משמעות פרקטית או הגיונית ראויה. "שמוטב לנו לדאוג לעצמנו לפני שנדאג לאויבים שלנו" - אם תדאגי לאויב שלך, אולי הוא יבין שאת ´טובה´ ולא יהיה אויב שלך יותר? חשבת על זה? זה הגיוני, פרקטי - ואף מוכח. אם עושים זאת בחוכמה, אפשר להפוך אויב לאוהב. וזה מעשה חכם ורציונלי. אלא אם כן את רוצה עוד ועוד אויבים.... אין דבר כזה "נשמה". האדם מורכב ממערכות ביולוגיות-כימיות מתוחכמות ביותר, שמפסיקות לפעול ברגע שהאדם מת. אין נשמה, לא היתה נשמה ולא תהיה נשמה. המדע הוכיח זאת מזמן. מרחב הזיכרון קיים רק בתוך התודעה הפרטית שלנו, ולא מחוצה לה. המילה ´רוחני´ היא מטעה, כיוון שהיא נגזרת מן המילה ´רוח´ - וכידוע לכולנו המילה ´רוח´ מסמנת תופעה הבאה מן העולם החיצוני (רוחות מדבר וכו´). בדיוק כפי שהמילה ´כשרות´ או ´מוהל´ מטעה - כך המילה ´רוח´ מטעה. אין זאת כשרות אלא ´המלחה ופיקוח רבני על אוכל´, ואין זה ´מוהל´ אלא קוצץ-עורלה. גם המילה ´עורלה´ היא מגוחכת - באותה מידה ניתן לכנות את ה´עורלה´ בשם היפה והנהדר "מגן-פין". ואני רוצה לראות את ההורים שיסכימו לחתוך לתינוק שלהם את ´מגן הפין´..... אבל לא - - - קוראים לזה עורלה, והשם המכוער הזה יוצר הצדקה פנימית לחיסולו. יופי - חיים ומוות ביד הלשון.
ילידת המאה שעברה
New member
אין עם מי לדבר
אתה איש מחשבים?
הויכוח ביננו חסר תכלית. רק אתייחס למספר נקודות: אינך מאמין באינטואיציה, וטוען שהיא חסרת בסיס, מה שמוביל אותי להזכיר לך שאינך אישה
יש לך מושג מה פרוש המילה "אפליה"? לא נראה... "אם תדאגי לאויב שלך, אולי הוא יבין שאת ´טובה´ ולא יהיה אויב שלך יותר? חשבת על זה? זה הגיוני, פרקטי - ואף מוכח. " נו ב-א-מ-ת!!! מה לא נתנו לערבים?? רובים>> יורים עלינו. שטחים>> לא מסתפקים בכלום.. בטחון עצמי>> רק תציץ בחדשות... רק לפני שעה היה עוד פיגוע... אני לא אבין איך אפשר לחשוב כך!! הרי כל האינטיפאדה התחילה כשהתחלנו "לתת"! נו באמת!! ואתה עוד מוסיף וטוען שזה "מוכח"?? ממתי? מה מטעה במושג "רוחני"? רוחני, פירושו: לא גשמי- לא נתפס באחד מחמשת החושים- לא מוחשי. מה מטעה פה? להזכירך, לא אמרתי שרוחני זה בהכרח קדוש.
אתה איש מחשבים?
הויכוח ביננו חסר תכלית. רק אתייחס למספר נקודות: אינך מאמין באינטואיציה, וטוען שהיא חסרת בסיס, מה שמוביל אותי להזכיר לך שאינך אישה
להלן מספר עובדות
מדהים איך יש לאנשים נטייה לכזב. להלן העובדות: 1) ישראל חתמה הסכם שלום עם מצרים. אני ביקרתי בסיני, היה נחמד מאוד. המצרים (ולא "הערבים") היו נחמדים מאוד. גם הוריי ביקרו במצרים, והיה להם ביקור מצוין. דהיינו - שלום. 2) ישראל חתמה הסכם שלום עם ירדן. הוריי ביקרו בירדן, וסיפרו לי דברים נפלאים על האוכלוסיה, המקום והתרבות. 3) ישראל חתמה על הסכם אוסלו. לאחר החתימה, נסעתי לבקר בשטחים ופגשתי אוכלוסיה חביבה, מכניסת-אורחים, בלתי-אלימה ודווקא מסודרת. ביקרתי ביריחו, בעזה, בירושלים המזרחית ובכו´. אחר כך עלה נתניהו לשלטון, פורר את אוסלו לפירורים, הדתיים תמכו בכך, ברק לא עשה את העבודה (כן, אני שמאלני ועדיין יש לי ביקורת קשה על הברק) ולא פירק התנחלויות - וכך הגענו חזרה לשנת 87 בזכות שרון האדיוט. 4) העובדות מאחורי קמפ-דיויד מראות מציאות מורכבת. מצד אחד, הצעתו של ברק היתה בלתי-נדיבה בעליל. מצד שני, ערפאת היה עקשן מדי. אם ברק היה חכם ונדיב, ערפאת היה מקבל את הצעתו. אבל מכיוון ששני הצדדים היו חשדנים ומרוטים, ומכיוון שהקואליציה של ברק היתה ימנית מדי - ברק היה מנוטרל. גם ערפאת היה נוירוטי - והתוצאה היא בלגן אחד גדול. את הבלגן הזה אפשר לסיים, אבל שרון לא מעונין לסיים אותו. הוא מת על מלחמה. 5) לגבי רוחני - אין כזה דבר. כנ"ל קדוש - אין שום הגיון מאחורי המונח הזה. הוא מתאר דברים מופשטים, שאין להם שום אחיזה במציאות. גם המילה ´גשמיות´, למיטב ידיעתי, לא ממחישה דבר, ורק מזכירה לי את המילה ´הגשמה´ או ´גשם´.
מדהים איך יש לאנשים נטייה לכזב. להלן העובדות: 1) ישראל חתמה הסכם שלום עם מצרים. אני ביקרתי בסיני, היה נחמד מאוד. המצרים (ולא "הערבים") היו נחמדים מאוד. גם הוריי ביקרו במצרים, והיה להם ביקור מצוין. דהיינו - שלום. 2) ישראל חתמה הסכם שלום עם ירדן. הוריי ביקרו בירדן, וסיפרו לי דברים נפלאים על האוכלוסיה, המקום והתרבות. 3) ישראל חתמה על הסכם אוסלו. לאחר החתימה, נסעתי לבקר בשטחים ופגשתי אוכלוסיה חביבה, מכניסת-אורחים, בלתי-אלימה ודווקא מסודרת. ביקרתי ביריחו, בעזה, בירושלים המזרחית ובכו´. אחר כך עלה נתניהו לשלטון, פורר את אוסלו לפירורים, הדתיים תמכו בכך, ברק לא עשה את העבודה (כן, אני שמאלני ועדיין יש לי ביקורת קשה על הברק) ולא פירק התנחלויות - וכך הגענו חזרה לשנת 87 בזכות שרון האדיוט. 4) העובדות מאחורי קמפ-דיויד מראות מציאות מורכבת. מצד אחד, הצעתו של ברק היתה בלתי-נדיבה בעליל. מצד שני, ערפאת היה עקשן מדי. אם ברק היה חכם ונדיב, ערפאת היה מקבל את הצעתו. אבל מכיוון ששני הצדדים היו חשדנים ומרוטים, ומכיוון שהקואליציה של ברק היתה ימנית מדי - ברק היה מנוטרל. גם ערפאת היה נוירוטי - והתוצאה היא בלגן אחד גדול. את הבלגן הזה אפשר לסיים, אבל שרון לא מעונין לסיים אותו. הוא מת על מלחמה. 5) לגבי רוחני - אין כזה דבר. כנ"ל קדוש - אין שום הגיון מאחורי המונח הזה. הוא מתאר דברים מופשטים, שאין להם שום אחיזה במציאות. גם המילה ´גשמיות´, למיטב ידיעתי, לא ממחישה דבר, ורק מזכירה לי את המילה ´הגשמה´ או ´גשם´.
ילידת המאה שעברה
New member
בדיוק. תודה, פריצ´ר.
המונח ´רוחני´ איננו בעל משמעות
אך עם זאת ´ספרות´ או ´מדיטציה´ הם מונחים מדויקים הרבה יותר, כי הם מתארים תהליכים שניתן לראות בעיניים - אדם קורא/כותב ספר, אדם בתהליך של מדיטציה נמצא בתנוחה ייחודית וגם יכול להסביר מה הוא עושה וכו´. גם המונח ´דת´ הוא מופשט, אך נתפס - אמונה באל. הפילוסופיה היא תחום ייחודי שבו בני-אדם עוסקים בשיח מופשט הדורש יכולת מחשבה - אפשר להבין את המושג די בקלות. ´רוחניות´, לעומת זאת, היא מושג בלתי-נתפס, בלתי-מוגדר, בלתי ניתן לתיאור. מה זה רוחני? מה זו רוח? האם לאדם יש רוח (לא!)? זו מילה שאי אפשר להתייחס אליה ברצינות. דרך אגב, זה ויכוח בלשני, לא קשור ממש לדת או להגיון.
אך עם זאת ´ספרות´ או ´מדיטציה´ הם מונחים מדויקים הרבה יותר, כי הם מתארים תהליכים שניתן לראות בעיניים - אדם קורא/כותב ספר, אדם בתהליך של מדיטציה נמצא בתנוחה ייחודית וגם יכול להסביר מה הוא עושה וכו´. גם המונח ´דת´ הוא מופשט, אך נתפס - אמונה באל. הפילוסופיה היא תחום ייחודי שבו בני-אדם עוסקים בשיח מופשט הדורש יכולת מחשבה - אפשר להבין את המושג די בקלות. ´רוחניות´, לעומת זאת, היא מושג בלתי-נתפס, בלתי-מוגדר, בלתי ניתן לתיאור. מה זה רוחני? מה זו רוח? האם לאדם יש רוח (לא!)? זו מילה שאי אפשר להתייחס אליה ברצינות. דרך אגב, זה ויכוח בלשני, לא קשור ממש לדת או להגיון.
ילידת המאה שעברה
New member
שונאת שונאת שונאת
פוליטיקה
מעבר בגבול ירדן הספיק לי לכל החיים. לא, תודה. גם ערבים ישראלים רבים הם נורא נחמדים, עד שמישהו "שם למעלה" דואג לאפשר להם לדאוג לנו. כמה ישראלים העסיקו ערבים (אני מכלילה, כי אני לא מתאמצת להבדיל ביניהם, -כי מבחינתי כולם אותו דבר. סליחה מראש.) שהיו ממש כמו משפחה, עד שיום אחד, בזכות ההוראה המיוחלת, תקעו סכין בגב? פועל ערבי אחד, ידיד מאוד טוב של אדם שאני מכירה, הבהיר לו מה שקורה אצליהם. מבחינתו, הוא יכול להיות החבר הכי טוב, או האבא/הבן הכי אוהב, אבל בהגיע הפקודה, הוא פשוט שוכח מזה, וימותו הקנאים, הבוגדים.. והיהודים. כמה הרג צריך כדי לקלוט את זה? ישראל חתמה הסכם שלום עם ירדן. שלום לא היה. שקט תעשייתי- כן. כמה שתיתן להם, זה הרי לעולם לא יספיק. מי שמע על הדבר המפלצתי הזה, שטובה שעשית לאחֵר משמשת נגדך והורגת אותך, בגלל שלא התחפפת לעזאזל לחלוטין בשבילו? עראפת לא היה מקבל שום הצעה, וטוב שכך, אחרת, לא היינו פה היום. יאללה, זה לא פורום אקטואליה, ואם העובדות לא הזיזו את הכיוון שלך, אני בטח לא אזיז. אגב, כל ראש ממשלה מועד להיות אדיוט, באיזשהו מקום. אם לא נבחר כאדיוט, בוודאי "יחטוף" את זה במשך הזמן. שיהיה רק שקט. מה שאין סיכוי שיקרה, אם יתנו להם חצי מהמדינה. בקשר לרוחניות, גשמיות (´גשם´ בא מאותו שורש, וכך גם ´רוח´), וכו´: רוחניות וגשמיות הן בעלות משמעויות שאינך שייך אליהן, העולם שלך לא קרוב למושגים האלה, ולכן אתה לא מודע אליהם, ומתוך כך, כך מסתבר, חוסר האמונה בהם. בעצם, זה לא ענין של להאמין או לא. זה כמו שאתה יודע שיש רוח וגשם, כך אתה יודע שיש דברים מוחשיים בעולם, ויש דברים שאינם מוחשיים (מחשבה, וכדו´). אולי אנחנו פשוט מכנים את אותם מושגים בצורות שונות. ונותר חוסר ההסכמה בענין נשמת האדם- בחייו ולאחר מותו.
פוליטיקה
רוחניות וגשמיות בראי המדע
לפי דעתי, ההבדלים בינינו נובעים מתוך הגישה הרציונלית שלי: בגוף האדם, כל התהליכים כולם הם כימיים-ביולוגיים-פיזיים. אין הבדל בין גוף ונפש. כשאני רעב - אני קצת מדוכא. כשאני מדוכא - אולי אני רוצה לאכול בשביל להרגיש יותר טוב. כשאני חווה אורגזמה - זה גורם לי אושר גם ברמה ה"נפשית". הדיכוטומיה המיושנת בין גוף לנפש איננה תופסת, בעולם המדע. הגנטיקה, הביולוגיה, הכימיה, הפיסיקה - כולם שלובים יד ביד. אי אפשר להפריד בין מצב-רוח לבין מצב-גוף. כיום, לאחר שאנחנו מבינים טוב יותר את התהליכים המתרחשים במוח, אנחנו מבינים שאלמנטים פיזיים משפיעים על התנהגותנו. מה שאנחנו מכנים ´אהבה´ זה מנגנון הישרדותי מאוד מתוחכם. מה שאנחנו מכנים בשם ´כעס´ - כנ"ל. לכן המושג ´גשמי´ או ´רוחני´ איננו נכון בעיני - מדובר בשני צדדים של אותו מטבע. כשכואב לי, העולם נראה מקום פחות טוב. כשאני שבע - העולם כולו נראה טוב יותר. רעב מזין אידיאולוגיה, מצוקה פיזית משפיעה על התפיסה הערכית - ולהיפך.
לפי דעתי, ההבדלים בינינו נובעים מתוך הגישה הרציונלית שלי: בגוף האדם, כל התהליכים כולם הם כימיים-ביולוגיים-פיזיים. אין הבדל בין גוף ונפש. כשאני רעב - אני קצת מדוכא. כשאני מדוכא - אולי אני רוצה לאכול בשביל להרגיש יותר טוב. כשאני חווה אורגזמה - זה גורם לי אושר גם ברמה ה"נפשית". הדיכוטומיה המיושנת בין גוף לנפש איננה תופסת, בעולם המדע. הגנטיקה, הביולוגיה, הכימיה, הפיסיקה - כולם שלובים יד ביד. אי אפשר להפריד בין מצב-רוח לבין מצב-גוף. כיום, לאחר שאנחנו מבינים טוב יותר את התהליכים המתרחשים במוח, אנחנו מבינים שאלמנטים פיזיים משפיעים על התנהגותנו. מה שאנחנו מכנים ´אהבה´ זה מנגנון הישרדותי מאוד מתוחכם. מה שאנחנו מכנים בשם ´כעס´ - כנ"ל. לכן המושג ´גשמי´ או ´רוחני´ איננו נכון בעיני - מדובר בשני צדדים של אותו מטבע. כשכואב לי, העולם נראה מקום פחות טוב. כשאני שבע - העולם כולו נראה טוב יותר. רעב מזין אידיאולוגיה, מצוקה פיזית משפיעה על התפיסה הערכית - ולהיפך.
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.