לא לגבי ההרכב שישב שם
ההרכב היה מורכב מאמיל מנור, אורן ווינברג ועמי נוימן. אמיל נוימן מזוהה עם מודי ואורן ווינברג מזוהה עם לוינטל. לפיכך, גם אם מישהו יטען שמדובר בועדה פוליטית, הרי יש קול אחד לכל כיוון ועמי נוימן הכריע. באמת שעמי נוימן עושה מה שהוא חושב ובהחלט לא ממלא פקודות
אתה יכול להיות בטוח שההחלטה הסופית של הוועדה התקבלה בדעתו של אדם בלתי תלוי ואוביקטיבי לחלוטין. לגבי ועדת הביקורת, אתה טועה לגמרי. תקנון המפלגה נותן לועדה סמכויות מופלגות. אני מצטט: 86. המועצה תבחר ועדת ביקורת, שתפקידיה הם: א. לבקר באופן שוטף את העניינים הכספיים של המפלגה, את הנהלת החשבונות שלה ואופן ניהול נכסיה, ואת פעולת המנגנון המרכזי והמקומי שלה. ב. לפקח על מילוי החלטותיהם של המוסדות המוסמכים של המפלגה. ג. לפקח על קיום נהלים דמוקרטיים בקבלת החלטות על ידי מוסדות המפלגה. ד. לפקח על קיום הנהלים והסדרים התקינים בכל בחירות המתקיימות למוסדות המפלגה השונים ולנציגי המפלגה בגופים אחרים. ה. לפקח על קיום הוראות התקנון. שים לב, שכמעט כל הסעיפים לא רק נותנים לועדה סמכות להתערב, אלא למעשה מחייבים אותה להתערב בנושא הזה. מעבר לכך סעיף 87 קובע כך: א. חברי המפלגה, עובדיה, הנציגים העושים בשליחותה ומוסדותיה מרכזיים והמקומיים יהיו נתונים לביקורתה של ועדת הביקורת על פי הוראות התקנון. הלאה: 91 א. בפעולתה לא תהיה עדת הביקורת כפופה למרותו של שום מוסד ממוסדות המפלגה. משמעות הסעיף הזה, והוא הקריטי ביותר, שהועדה עצמאית לחלוטין בפעולתה, כלומר לא יתכן שגוף כלשהו במפלגה יוכל להחליט "להתעלם" מדעתה, כי אחרת משמעות הדבר כי ועדת הביקורת כפופה גם כפופה למרותו של אותו הגוף. 92. תלונות לועדת הביקורת או דרישה שתבחן עניין מהעניינים המסורים לטיפולה יכולים להגיש כל חבר במפלגה וכל מוסד ממוסדותיה. ועדת הביקורת היא המחליטה לבדה אם וכיצד לטפל בתלונה או בדרישה שהוגשו לה, והחלטתה תהיה סופית. שים לב, שהסעיף נותן לועדה להחליט, לבדה, אם ואיך לטפל בתלונה והחלטה סופית (כלומר לא ניתנת לערעור או התעלמות בתוך מוסדות המפלגה). הועדה החליטה במקרה הזה כי מאחר וההצעה בלתי חוקית, בלתי דמוקרטית ונוגדת לא מעט סעיפים בתקנון המפלגה, אסור להעלותהלל להצבעה. אתה מתייחס לסעיף 94 לתקנון, שעוסק בהמלצות ומסקנות ביקורתיות, ולא בטיפול בפניות בהתאם לסעיף 92. אני מצטט: א. מסקנותיה, ממצאיה והמלצותיה של ועדת הביקורת יועברו למזכירות המפלגה, אשר מתפקידה לדאוג להעבירם לנוגעים בדבר ולתבוע לתקן את הטעון תיקון. ב. המסקנות, הממצאים וההמלצות, בצרוף חוות דעתה של המזכירות ועברו לנשיאות המועצה, אשר תחליט על אופן הטיפול בהם. הטענה לפיה החלטת ועדת הביקורת הזאת הייתה במסגרת סעיף 94 שגויה לחלוטין. בפרט מאחר והועדה לא החליטה כי מדובר באיזה ליקוי כגון "המשכורת של מישהו מוגזמת" או "הוצאת הכספים הזאת לא מוצדקת" או "צריך להדפיס תקנון מעודכן", אלא משהו מהותי ביותר. בדיוק בשביל זה הועדה קיימת, קרי למנוע התרחשות מעשים בלתי תקינים. עם זאת, גם אם מקבלים את הטענה, הנשיאות בוודאי לא רשאית "להתעלם" מהחלטה שקובעת חד משמעית כי הצעה מסוימת בלתי חוקית, בלתי דמוקרטית ומנוגדת לתקנון. נ.ב אפשר גם לטעון שיש לראות את הפניה כערעור על החלטת הנשיאות להעלות את הנושא להצבעה (קרי, על פי סעיף 42 ד' לתקנון, שקובע חד משמעית שועדת הביקורת היא ערכאת ערעור על החלטות הנשיאות).
