גם מבחינה עקרונית
אתה מזכיר לי את אחד הדברים שכתבתי בעתירות שלי לעליון. רענן הר זהב העלה טענה לפיה אין על מפלגה חובה להתנהל בצורה דמוקרטית, היום לדעתי יש לי טיעונים אחרים, כבדי משקל, בעד ו/או נגד השיטה הזאת, בכל מקרה, לגבי טענה זו כתבתי כדלקמן: "5. סעיפים ד', ה', שינוי התקנון ומשמעותו - המשיבה, למרבה הצער, התייחסה וטענה שמותר למפלגה לפעול בצורה שאינה דמוקרטית (סעיף 37). המשיבה השיתה יהבה על ספרו של פרופ' רובינשטיין "המשפט הקונסטיטוציוני של מדינת ישראל" אשר בו אכן מצוין שאין חובה חוקית על מפלגות להתנהל על אדנים דמוקרטיים. אולם, המשיבה הביאה רק חלק קטן מהכתוב. בעמודים 570-571 טוען רובינשטיין "המפלגה היא גוף בעל אופי ציבורי. על פעילותה, לפחות בתחום החוקתי, יחולו בנוסף על כללי המשפט הפרטי, אף כללי המשפט הציבורי ובהם החובה לנהוג בסבירות בשוויון, בהגינות ובתום לב". מיותר לציין שהתנהגות המשיבה חרגה מדרישות אלו. בעמוד 582 נקבע "בית המשפט העליון קבע לא אחת כי ניהולה הפנימי של מפלגה ראוי לו שיהיה בהתאם לעקרונות דמוקרטיים". על כן, גם על מפלגות בעלות אופי לא דמוקרטי יש חובה לנהוג בהגינות, בתום לב, ואף בצורה דמוקרטית. אי קבלת המבקש למפלגה, למשל, ללא נימוק וללא הסבר כבר מעל לשנה היא פעולה המנוגדת פשוטו כמשמעו לחוק המפלגות ולא קשורה בכלל לאופייה של המפלגה. אולם, כל הדיון האקדמאי הזה אינו רלוונטי לחלוטין לענייננו. בתקנון המשיבה, בסעיף 1, נכתב בפירוש שמפלגת שינוי היא מפלגה "דמוקרטית וליברלית". בהגדירה כך את עצמה כבלה המשיבה את עצמה לעקרונותיה הבסיסיים של הדמוקרטיה. בעניין זה כותב פרופ' רובינשטיין במפורש בעמוד 587, "...בית המשפט נמנע מלחייב מפלגות לפעול הלכה למעשה באורח דמוקרטי אם לא כך נקבע בתקנון" (ההדגשה לא במקור). גם אם המשיבה תבטל סעיף זה, בוודאי שהיא אינה יכולה לבטלו בצורה רטרואקטיבית". לגוף העניין, ברגע שהמפלגה אכן קבע בתקנונה שהיא דמוקרטית וקבע נהלים מסודרים לבחירה תוך שאין שום אפשרות בתקנון לביטול ו/או להצנחת מועמדים, שומה עליה לקיים זאת. גם מבחינת הבוחר, למעשה, אשר מבחינתו הוא מצביע למפלגה שזאת דרך התנהלותה הפנימית. דבר אחרון, זכורה לי עוד איזה ציטוט חזק מאיזו פסיקה בנוסח ולא ימצא עוד שופט בישראל אשר ידחה עתירה של אדם כנגד מפלגתו בנימוק שאם אין מעשיה מוצאים חן בעיניו יקום, ילך ולא יטריד עוד את בתי המשפט. יתכן שזה היה במפלגת העבודה נ' לוין, הפסיקה העיקרית שלפיה תקנון המפלגה הוא חוזה מחייב, וככזה ניתן לאכיפה ע"י בתי המשפט.
