תינוק חדש במשפחה

[פרצלה]

בהחלט,בעיקר כשאין לך תשובה

 

[בונבונית דרומית]

עונה לתשובה המלאה

זה שחמותך מתרגמת את היחסים הלא טובים עם כלתה למערכת יחסים לא טובה עם נכדיה זה טעות. אימא שלי רואה את הילדים של אחותי פעמיים בשנה (לא גרים בארץ) ועדיין מצליחה לאהוב אותם ולהיות קרובה אליהם. זה שלי יש גבולות בכל הנוגע לילדים שלי לא אומר שזו זכותה של חמותי (או של אימא שלי לצורך העניין) לשבור אותם רק בגלל שהיא סבתא שלהם. יאמר לזכותה של חמותי שלמרות שאני ללא ספק כלה דרגה ב' (בהתאם לזה שבעלי הוא בן דרגה ב'), הילדות שלי הן סוג א מבחינתה, בדיוק כמו הבת של גיסתי שמלקקת לה עד אין קץ. אני מאד מתחברת להודעה של הכותבת הראשית כי יחסי עם חמותי היו יותר סבירים עד שהיו לי ילדים. זה הזמן שלה ליצור גבולות שבהן לשתיהן יהיה נח ונעים. אני כשלתי בנקודה הזאת, לחמותי אין גבולות ולכן היא מצליחה לעצבן אותי כל פעם מחדש כשאני אצלה. אז כן, לא בא לי להיות במקום שבו מפקפקים בכל דבר שאני עושה (כמו להניק למשל) או רק מחפשים איך לשבור את הכללים שאני קובעת לילדים. זה לא קשור ל "חוסר ביטחון באהבת ילדי" אני יודעת שהבנות שלי אוהבות אותי יותר מכל גם אם אני לא נותנת עוגיות ופטל וצפייה אין סופית בטלויזיה זה קשור לתחושה של חוסר כבוד בסיסי. לגבי גבר שרוצה את אימא - לגבר יש אישה שמטפלת בו כמו אימא, לאישה יש בעל שלרב לא יודע איך לטפל אז לפעמים היא צריכה את אימא.

 

[פרצלה]

היא לא מתרגמת דבר החיים מתרגמים

כשהיא רואה את ילדי מתי שבא לה בלי לעמוד למשפט על כל טעות או פסיק היא יכולה להתחבר אליהם נקודה. אין כאן דווקא ואין כאן חוסר אהבה,היא אוהבת את נכדיה כולם אבל אל מי שרואים הרבה נקשרים יותר. אי אפשר להקשר אל ילד שאין לך גישה אמיתית אליו,שכשאתה נימצא איתו מסתכלים עליך ובודקים אותך,שלא נותנים לך גישה חופשית אלא גישה מדודה וקמצנית. אי אפשר להשוות מערכת יחסים כזו למערכת יחסים פתוחה בה הסבתא יכולה להתקשר לנכד מתי שבא לה ולשאול אותו אם בא לו לבוא אליה וככה היה אצלי מיום שילדי ידעו לענות לטלפון והיא מודה שאין מה לעשות,היא אוהבת את ילדיו של בנה(אח של בעלי)מעצם היותם נכדיה,אבל אין לה מערכת יחסים זורמת איתם כי אין לה אפשרות לייצר אחת כזו בגלל שאמא שלהם לא נותנת. אני לא יודעת מה הגבולות שלך בקשר לילדיך בל היות שחמותי אוהבת את ילדי כאילו היו שלה אני לא מפחדת שתרע להם ולכן אין לי צורך לשים לאישה המבוגרת הזו שגידלה את בעלי בהצלחה,גבולות,הרי ברור לי שהיא לא תעשה להם שום דבר רע. וככה,היא כבר טיילה עם בכורי בחו"ל 3 פעמים ועם הצעירה פעם אחת,היא כל פעם כשבא ה מרימה להם טלפון ואם מתאים להם באה לקחת אותם לבילוי משותף,כיף להם יחד. אם מיום לידתם הייתי מציבה חוקים,גבולות ויוצרת מלחמות על מוצץ ברור לי שהמפסדים העיקריים היו ילדי ולא בגלל שהיא לא היה אוהבת אותם,אלא בגלל שכשיש חוקים נוקשים ומיותרים,יש ריחוק בלתי נימנע. ולגבי המשפט האחרון שלך,אני ממש מרחמת על אישה שבעלה לא יודע לטפל בה,מה זה לטפל אגב? בעלך לא יודע לחבק?להכין תה? ללטף? הרי לא מדובר על להפעיל דיאליזה ביתית ריבונו של עולם ולא,כשבעלי חולה אני לא מטפלת בו כמו אמא,הוא לא תינוקי,אני מטפלת בו כמו אישה לבעלה הגישה של אישה צריכה את אמא אבל גבר לא היא כמובן תירוץ טוב ללמה האישה כן יכולה לדחוף את אמא שלה והגבר צריך לשתוק ולסבול והגבר חלילה אם אפילו יזכיר את אמא שלו לא בתאריך המצויין ביומן

 

[בונבונית דרומית]

אני שמחה בשבילך שיש לך חמות שלא צריכה גבולות

לא תמיד זה המצב. לי יש חמות שחושבת שעוגיות זה ארוחת בוקר סבירה לילדה בת שנתיים רק כי היא מתעצלת (כן היא מתעצלת, אני מכירה אותה מספיק שנים כדי לדעת את זה) להכין לה חביתה. שחושבת שתינוק בוכה הוא רעב וניסתה לדחוף לילדות שלי בקבוקים בכל הזדמנות גם כשהן סירבו בתוקף. שמפקפקת בכל דבר שאני שעושה עם הילדות שלא תואם את השקפת עלומה וקוראת לדעות ורצונות שלי שטויות (לרב מגיע יחד עם נפנוף ידיים מזלזל). לא אמרתי שזכותה של אימא שלי לדחוף את האף. אימא שלי לא דוחפת את האף, מקבלת שאני בוחרת לגדל את ילדי בגישה שונה משלה ולא נעלבת עם אני אומרת לה שאני לא רוצה שהיא תיתן לאחת הילדות משהו שלא מתאים לי. חמותי לעומת זאת פעם כל כך נעלבה כשבעלי אמר לה לא לתת מוצץ, שהיא בקושי דיברה איתי כל הערב. ומה זה חוקים מיותרים? מי קבע שהחוקים שלי (או של כל אימא) הם מיותרים? המחיר של לגדל את ילדי כרצוני חייב להיות שסבתא שלהם לא תהיה קרובה אליהם? האם אין לסבתא אינטרס לשמור על מערכת יחסים טובה עם נכדיה? הדבר היחיד שאני לא מבינה זה למה את כותבת בפורום הזה? כדי לגרום לנשים אחרות להרגיש רע כי הם לא מסתדרות עם חמותן? בשביל להסתדר עם חמותי אני צריכה להשפיל ראש ולגיד "כן את צודקת" על כל שטות שיוצאת לה מהפה. אגב הדברים שאת מתארת שחמותך עושה עם הילדים שלך? לא יקרה לעולם עם חמותי. מדובר באישה יחסית צעירה (פחות משישים) בפנסייה, שיושבת כל יום בבית וראה האח הגדול במקום לבוא לבקר את אחד מנכדים שלה (כולל ילדיה של גיסתי שגרים מרחק של 20 דקות נסיעה ממנה) ואז עוד מתלוננת שהיא לא רואה מספיק את הנכדים כי מבחינתה, רק אנחנו צריכים להתאמץ ולהביא אותם אליה ולא שהיא תעשה מאמץ.

 

[פרצלה]

עד שהתחתנתי עם בעלי היינו יחד שלוש שנים

בהם הכרתי ולמדתי גם את משפחתו. לו לרגע הייתי חושבת שאני הולכת להכניס את עצמי לחיים של מערכת מלמחתית נמשכת או אם הייתי רואה שאימו היא "משוגעת" כמו שהרבה פעמים מתואר פה בפורום או שהייתי מגלה שהיא אישה רעה ,מניפולטיבית,שתלטנית,שמחפשת את רעתי או אפילו אם הייתי מגלה שבעלי הוא חלק מחמולה פרמיטיבית,דביקה שנכנסת לחיים וכו' וכו' וכו' כל כך הרבה סיפורים שמגלים רק פה לא הייתי מתחתנת איתו ומעדיפה לעבור שיברון לב זמני ולא חיים של סבל. זה פשוט,לא התחתנתי עם חתול בשק. ואני מודה על כך שהייתי חכמה אז כי כשאני קוראת את סיפורי האימה פה אני שואלת את עצמי האם הבנות פה התחתנו עם גבר שהן בחרו את תמונתו מהעיתון ולא ידעו למה הן נכנסות.

 

[בונבונית דרומית]

אני ובעלי התחתנו אחרי חמש שנים

ואני הכרתי את אימא שלו וממש לא יכולתי לצפות את ההתנהגות הנוכחית שלה כלפי. בלי קשר, בעלי הוא אהוב חיי ולא הייתי מוותרת עליו בכל מחיר. בטח לא בגלל שאימא שלו מעצבנת אותי. מכיון שלא משנה מה אומר, מבחינתך הכלה היא לא בסדר, אני סיימתי את הדיון איתך. תהני מלהיות הכלה המושלמת. אגב אני גם מקווה שאת מוכנה לטפל בחמותך לעת זקנה, כי גיסתך (האהבלה) בטח לא תעשה את זה.

 

[פרצלה]

המשפט האחרון שלך מעיד עליך כמו שאלף עדי אופי

לא יוכלו לעשות. כן,אם חמותי תהיה לעת זיקנה זקוקה לטיפול של המשפחה אנחנו בטח ובטח לא ננטוש אותה,חבל שאת רואה כנטל איום ונורא את הטיפול בהוריך או הורי בעלך כשיצטרכו,רחמי עליהם(כן,את יודעת,חמותי היא לא אישה שמצאנו ברחוב,היא הורה,ההורה של בעלי) ונכון,גיסתי לא תעשה את זה,הייתי יכולה להשבע שאת גיסתי את ממש מזכירה אותה.

 

[B l u e D e v i l]

חייבת להתערב-תסלחו לי

ישנן סבתות שיודעות מה נכון ולא נכון וישנן כאלו שלא וזה מקומם הרבה פעמים. אתן לך דוגמא מסויימת - לפני כחצי שנה הבת שלי היתה חולה מאוד במשך כשבועיים וקבלה אנטיביוטיקה ותרופה נוספת שאני לא זוכרת את שמה. מטבע הדברים ולצערי הגדול לא יכלתי להרשות לעצמי להישאר איתה שבועיים שלמים בבית, עבודתו של האקס שלי בכלל לא מאפשרת דברים כאלו. נשארתי איתה כשבוע וחצי ואז הוא הציע את אמא שלו לעזרה. הרופאה הבהירה לנו מפורשת שאין לחשוף את הילדה לשמש, לחום גבוה וכו בשל התרופה שהיא מקבלת והיא מאוד מבקשת להישאר איתה בבית ורצוי עם מזגן. (היה סוף יולי תחילת אוגוסט) אני מכירה את חמותי לשעבר מצויין ויודעת שאין מצב שהיא תדליק מזגן גם באוגוסט גם בדרום. אבל הבהרתי לה שאין לצאת עם הילדה החוצה, ושאם יש לה סידורים מאוד מאוד דחופים בדיוק ליום הספציפי הזה שלא סובלים דיחוי שתגיד לי ואני אדאג בזמן הסידורים להיות עם הילדה בעצמי.וחוץ מזה שאני עובדת בין 9 ל3 ככה שזה לא שהיא "תקועה" איתה שעות על גבי שעות. ומה את חושבת? התקשרתי אליה ב12 בצהריים לשמוע מה המצב והיא ענתה לי שהן בשוק! לא פחות ולא יותר, ב12 בצהריים באוגוסט!! (השוק אצלנו לא מקורה,שלא תהיה טעות) זה ממש ממש עצבן אותי. ממש. וזה בעיני היה בפרוש לעשות דווקא כי אין הרבה אנשים שפויים(היא לא עובדת ואין לה מגבלת זמן) שבוחרים להסתובב באוגוסט, ב12 בצהריים בחוץ, בלי רכב ולגרור חבילות ושקיות ותינוקת דווקא באמצע שבוע. זו היתה דוגמא אחת, אבל יש כאלו רבות. הפואנטה היא, שבעוד שאת הרווחת חמות שגם אם היא לא בצבא שלך ולא פועלת לפי פקודות היא בסך הכל הגיונית, לא כולן הרוויחו כמוך.

 

[פרצלה]

משפט המפתח אצלך

אני מכירה את חמותי....את מכירה את חמותך ולכן לא היית צריכה להשאיר איתה את בתך. אם היא גוררת לשוק בשמש ביולי ילדה חולה על טניביוטיקה יכול להיות מאוד שהיא לא שפויה,אני מדברת על מקרים בהם החמה היא אישה שפויה ונורמטיבית.

 

[B l u e D e v i l]

כתבתי באחדבאחת התגובות

האחרונות שלי שחמותי כחמות היתה תמיד בסדר גמור. היא הפסיקה להחליק לי בגרון שהפכה לסבתא והדהימה אותי. אין לה סממנים של חוסר שפיות נגלים לעיין. אבל כן הדגשתי בפניה והבן שלה הוסיף על דברי.לצערי היא פשוט לא התיחסה (שלא אומר בגסות מה היא שמה עליהם) לצערי לא היתה לי ברירה כי נאלצתי לקחת עוד 3 שבועות חופש באוגוסט בגלל חופשת הקיץ מהמעון. והעוד שבועיים האלו גרמו לזה שלא היתה לי משכורת. לא מצב שנאי יכולה להרשות לעצמי. אז החלטתי לתת לה הזדמנות להוכיח את עצמה. אבל הלקח נלמד. השנה כשהיתה חולה העדפתי לעדכן שאני אשאר איתה בימי המחלה כולם, תמיד, ואת החלוקה שהאקס חייב לי בימים האלו (שאמא שלו מחליפה אותו תמיד) הם יספקו בחופשות חגים וקיץ.

 

[רום קינמון]

שלא תביני לא נכון מדבריי

אני מבינה אותך מאוד מאוד אבל את צריכה לדעת למצוא את דרך המלך. המתנה שהיא הביאה לאבא היא מתנה נחמדה ומתחשבת. הרבה פעמים מזניחים ודוחפים את בן הזוג החוצה, אבל היום , כשהם חלק בלתי נפרד מתהליך הלידה ומההריון גם להם קשה. אני גם הייתי רוצה שיקנו לי מתנה ובעצם יאמרו לי במילים אחרות שהם מעריכים אותי ואת מה שעברתי אבל לא על זה הייתי מקימה מהומת אלוהים. מה שכן, הכפייה שלה לגבי הסנדק הייתה צריכה להיעצר אצל בעלך. בעלך שבועיים אחרי הלידה צריך להיות חומת מגן. להגיד לכל המתלהבים ושמחים שאתם נורא תשמחו שהם יבואו לבקר אבל עוד שבועיים שלושה כי כואב לך, שאתם מאוד מכבדים את אבא שלו אבל סבא שלך בן 90 וזאת סגולה לאריכות חיים/ כבוד כלפיו/ וכדומה. בכל מקרה, היית צריכה להחליט עם בעלך ולתת לו לריב איתם. את אחרי לידה. אז איך מתמודדים? א. נותנים לבן שלה לעשות את ה"העבודה המלוכלכת". שהוא יסביר שכרגע אתם מאוד עייפים וקשה לכם לקבל אירוח לפרק זמן ארוך. אם היא באה ומתאים לך להיות בסלון- תהיי, אם לא מתאים לך, תתנצלי ותלכי לחדר. ב. מחליטים על שלום קר. להיות מנומסים- מעין נימוס בריטי, לדבר על מזג האוויר, מה שלומם ו..זהו. ג. לא לשכוח דבר אחד- אני יודעת שזה נשמע מתנשא אבל היא גדלה כבר ילדים, גם אם היא תתן מוצץ זה לא דופק את ההנקה, זה לא נורא ועשית סבתא מאושרת. אני מרגישה שחמותי אוהבת תינוקות יותר. אז כשהתחלנו להגיע לשבתות אני הייתי נותנת לה אותם, להאכיל (אלא אם כן הנקתי), להרגיע, להחליף, מה שהיא רצתה. הייתי לוקחת רק אם הייתי רואה מצוקה. זה לא היה קל, אבל היא הייתה מאושרת. כשהבת שלה ילדה לפני חודש בערך, בעלה לא נתן לה להחזיק את התינוק, הוא אמר שהוא לא רואה אותו כל השבוע והוא רוצה להחזיק אותו. לטעמי זה היה פגום, אתם באים לשבת..מה אתה מצפה? שהיא לא תתלהב להחזיק את הילד? והיא התבאסה. בחיים צריך להיות חכמים לא צודקים. ד. אם את בקשר טוב איתה אולי לדבר איתה לבד אישה לאישה. היא הייתה שם.

 

[B l u e D e v i l]

 

[פרצלה]

ואולי בעלה רצה שאבא שלו יהיה הסנדק

וזה היה לו יותר חשוב מאשר שסבא שלה יהיה הסנדק?

 

[לונה שאלונה]

בעלי היה זה שהציע שסבא שלי יהיה הסנדק

 

[רום קינמון]

אבל היא לא אמרה את זה

אני בונה על מה שהיא אמרה.

 

[לונה שאלונה]

מי לא אמרה מה....?

 

[עלה לא נידף]

 

[restart2]

 

[restart2]

הכוונה לתגובה של עלה לא פרצלה כמ

כמובן. מסכימה עם תגובת עלה

 

[פרצלה]

לא רוצה להיות קטנונית אבל את חייבת להחליט

מתי נולד בנך. לפני שבועיים או לפני שלושה שבועות. מעבר לזה אסכם את דעתי,שאלת:עד כמה אהיה חייבת להתפשר ולתת לה להיות ליד בני או איתו לבד? עד כמה יש לי זכות להגביל את הדברים? ואיך בכלל מתמודדים עם טיפוס כזה מרגיז!!?!?! ואני אענה,את לא חייבת להתפשר,את יכולה להגביל אותה עד תום אבל בעוד עשר שנים כשיהיו לה עוד נכדים והבן שלך יהיה בעדיפות ג ובעלך יהיה מתוסכל כי הפרדת בינו לבין משפחתו יכול מאוד להיות שתכתבי בפורומים אחרים. מצד שני את יכולה להיות הרבה יותר נדיבה,לתת לה להתקרב לילד(לא לפני שאתה עושה לה הערכה פסיכולוגית ומילוי שאלונים) וכשהיא באה לנצל את הזמן וללכת לנוח שכן את סובלת כאבי תופת ובעתיד כשכבר תחזרי לחיים נורמלים אז כשהיא תבוא תוכלי לצאת עם חברותלנצל את הזמן ולשאת תפילה שהאישה האיומה שגדילה בן לתפארת לא תזיק לנכד נו באמת.