תינוק חדש במשפחה

[B l u e D e v i l]

כל שאני אומרת זה,שהלוואי שישאר לך ככה

 

[דניאל ואורן]

תודה רבה- אני גם ממש מקווה!

 

[דניאל ואורן]

אני מניחה שהקונפליקט הוא טבעי

אמנם עדין אין לי ילדים, אבל הינה התובנה שלי. אני מניחה שחמותך נמצאת במצב שבו היא בלחץ - גם אם הלחץ בעיניך הוא לא רציונאלי, הוא מניע אותה וגורם לה להתנהג כפי שהיא מתנהגת. הלחץ הזה הוא מתוך מחשבה ו/או הבנה שאת לא משתגעת ממנה ושבטח תרחיקי אותה מהילד. בגלל זה היא רכושנית ומנסה לתקוע יתד או דגל בפיסגה. עצתי, נסי לנתב את ההתנהגות שלה לכיוונים חיוביים שכן יסייעו לך (אם זה אפשרי). וגם, נסי להיעזר בבעלך כדי ליצור את האווירה המתאימה ולשנות את המצב. ברור לך שתצטרכי במידה מסוימת להתפשר ולעשות דברים שאת לא הכי חשה איתם בנוח- אבל זה למען נטרול המצב. קודם כל, בקשי מבעלך שיסביר לה בצורה שקטה - עד שהיא תבין, שאת סובלת מכאבים רבים של אחרי הלידה ולכן את צריכה קצת מרחב וקצת שקט כדי להתאושש מהלידה, שלא הייתה לך פשוטה. תחשבי על דרכים ועל מצבים שבהם כן יהיה לך נוח "לקבל" אותה ותיזמי בעצמך את המפגשים מתי שיתאים לך ובסיטואציה שתתאים לך. תגידי לבעלך (ותבקשי ממנו להעביר לה את המסר) שיש כמה עקרונות בגידול הילד שחשובים לשניכם - ואתם מבקשים ממנה לכבד את הבקשות שלכם בכל הנוגע לטיפול בילד. מדובר ברעיונות משותפים שיש לכם ושאת, כגורם שמטפל בילד עכשיו, אחראית לוודא שהעקרונות האלו מיושמים. תגידי לו שיסביר לה שגם אם היא לא מבינה מאיפה הדברים נובעים, שהיא צריכה לכבד את הבקשות שלכם - כי זה הילד שלכם ויש לכם רצון ספציפי בקשר לדרכי הטיפול בו. לדעתי, גם אם היא לא נוהגת ברגישות, נסי את להתנהג ברגישות מתוחכמת - כך שהדברים יתבצעו "בתנאים שלך" ושמפגשים עימה לא יבואו מכניעה שלך לדרישות שלה, אלא מהחלטה יזומה שלך. זה גם יעזור לנטרל אצלה את הפחד וגם יראה לה שאת בשליטה. למשל- כשתרגישי קצת יותר טוב את יכולה לקבוע איתה בבית קפה או בגינה הציבורית ולא בבית. את יכולה לקבוע איתה בשעות מסוימות שיותר נוח לך וכו'... הכי חשוב זה שאת תהיי זאת שגם יוזמת וגם נמצאת בשליטה על המצב. כשאנחנו עושים דברים מתוך התפשרות פנימית שלנו - אבל מכתיבים את התנאים בעצמנו - א. הרבה יותר קל "לבלוע את הצפרדע", ב. אפשר להפיק דברים חיוביים.

 

[לונה שאלונה]

אחרי שבוע בערך מאז הכתיבה פה

חזרתי עם תובנות חדשות: קודם כל אני שמחה שהדיון הוליד שיחה על כל כך הרבה דברים- מוצץ, ביקורים, חדרי לידה, אסרטיביות זוגיות ומה לא... אני למדתי הרבה ממה שנכתב פה.... לגבי הסיפור האישי שלי- העניינים קצת נרגעו מאז שכתבתי פה. הזמנו את הוריו של בעלי בסופש הקודם, חמותי החזיקה את הנכד, הצטלמה מליון תמונות איתו, ואפילו היה נדמה לי שהיא משתדלת להיות פחות עוקצנית אליי והיה נדמה שמשהו בה ״רגוע״ יותר מולי. אני מייחסת את זה לכך שביתה הייתה פה בזמן המריבה שלה עם בעלי, ואולי דיווחה לה מהשטח כמה זה עשה לנו רע, וכמה קשה אנחנו עובדים פה מסביב לשעון, כך שמה שהיא החשיבה כ״תירוצים״ אולי הבינה שזו המציאות.... חלק מהתגובות דיברו על כך ש״היא רק שבועיים סבתא״ ואיך אני יודעת איזו סבתא היא תהיה ועל הסלידה המוקדמת שלי ממנה. אני לא הייתי אומרת שיש לי סלידה ממנה, אבל היא בהחלט ״ נוט מיי קאפ אוף טי״, ועם זאת- לרוב אנחנו מסתדרות. הלוואי על כולנו מערכות יחסים מופלאות עם החמות כמו שתוארו כאן- אבל צריך לזכור שלא תמיד יש כימיה טובה, ולא תמיד יש כבוד הדדי, ולא תמיד מצליחים שהכל יהיה ברוח טובה כמו שהיינו רוצים, זה גםחלק מהחיים ולא על הכל יש לנו שליטה. בגלל שיצא לי לחשוב אז גם הבנתי שעם כל הכבוד להכל- בזמן הריב איתה הייתי שבועיים ויומיים אחרי לידה. גם בטבע- אמא מגוננת על הצאצאים שלה בטיררררוף בתקופה הראשונית שלאחר הלידה, וגם אני גוננתי על בני בטירוף, אם זה מפני חמותי, והאמת היא שגם מפני אמי (שקיבלה ״נביחה״ כל פעם שעשתה משהו שלא היה נראה לי). האמת- אני לא חושבת שיש משו לא תקין בזה. נראה לי נורמלי וטבעי לחלוטין. מעבר לזה, אני באמת מאמינה שבשבועות הראשונים שלאחר הלידה, ובוודאי שכל עוד יש כאבים משמעותיים, צריך לתת ליולדת להתאושש, ולא להציק לה יותר מדי- גם אם את סבתא טרייה וההתרגשות גדולה! כמו שחמותי הפכה להיות סבתא- אני הפכתי להיות אמא, וזה מצב שדורש הסתגלות והרבה חיפוש- איזה אמא אני רוצה להיות? אני רוצה לתת מוצץ או לא- כדוגמא, כשלמעשה עומדים פה נושאים חשובים בהרבה (כמה לגונן לעומת כמה לשחרר, כמה לעשות בעצמי דברים לעומת כמה לקבל עזרה וכו׳- ועוד נושאים רבים אחרים שמעסיקים אותי ובוודאי יעסיקו אותי בהמשך). אני חושבת שכל סבתא- הן מצד היולדת והן מצד הבן- צריכה לכבד את הזמן הזה ולתת ספייס לזוג הצעיר שמנסה לתמרן בין חוסר שינה, זוגיות, ילד חדש, חווית הלידה והצורך לגבש את הזהות כהורה. השבוע הוריו של בעלי היו הרבה יותר ״נינוחים״ לגבי ביקורים- הם הגיעו פעמיים, ורצו להגיע פעם נוספת אבל בעלי התקשר להגיד שאני והקטן נרדמנו אז הם אמרו שכבר יגיעו מחר. ולמחרת לא הסתדר להם אז הגיעו מחרתיים. זה הרגיע אותי- ברגע שהלחץ הזה פסק ולא הרגשתי שהולכים איתי ראש בראש ונכנסים איתי לפינות של כמה ראינו את הילד ולמה כן ולמה לא... האתגר הכי גדול שלי עכשיו זה לראות איך אני מציבה גבולות שנוחים לי ולבעלי מצד אחד, ומכובדים על ידה, מצד שני. אני בניגוד לדעות אחרות פה לא חושבת שאוטומטית מי שהפכה לסבתא קיבלה את כל הזכויות שבעולם ויכולה לעשות כל העולה על רוחה ואני צריכה לקבל את הדברים רק משום שזו האישה שגידלה את בעלי. בהחלט מגיע לה כבוד, ובהחלט מומלץ שלא להגיע למצב שבעלי נקרע בין שתינו כי זה מצב שאף אחד לא היה רוצה לעמוד בו- אבל לא ייתכן מצב שבו אני הולכת על ביצים ורק מפחדת מהפיצוץ הבא שיתרחש ברגע שהיא לא תקבל את רצונה.,,. בכל מקרה תודה על התגובות, זה מאוד עזר לי!!!!! לונה.

 

[טליה 80]

לונה יקרה שבת שלום!!!

אני כל כך מבינה אותך, בין כלה לחמה צריך שיהיה כבוד כי מה לעשות היא לא אמא שלך שיכולה להגיד לך מה שבא לה... לאמהות שלנו אנחנו סולחות מהר וזאת עובדה,כי להן אנחנו עונות ושוכחות,ולחמה שותקות וזה נשאר לנו על הנשמה. מכאן לבוא ולהגיד על החנות שאמא שלך קונה ממנה זאת ממש חוצפה.שתקנה היא אם יש לה תלונות. בכלל הסיפור הזה מזכיר לי את חמתי,היא גם כזאת שבטוחה שהיא יודעת הכל ושהיא גידלה ילדים ושהיא תגדל את שלי,ממש משתלטת ובטוחה שאני ילדה קטנה שלא מבינה כלום,והיא גם אומרת את זה... מצד שני היא ואבא שלי נולדו בהפרש של יומיים באותה שנה,אני לא מאמינה באסטרולוגיה אבל הם בעלי אותו אופי-בדיוק! ואני רואה איך אבא שלי מתנהל עם החתנים והכלות,וזה אותו דבר ואני מעירה לו, אבל בעלי לא תמיד מעיר לה כי היא נעלבת ועושה פרצופים. הייתי בהריון עם תאומות (שלצערי הרב נפטרו) היא כבר הלכה בחודש חמישי וקנתה מיטות וארון לבנות וסידרה להם בחדר בבית שלה, כי-ציטוט ממנה "אני אגדל אותן" היא חיה בסרט...עכשיו אני שוב בהריון והיא קצת יותר רגועה,אבל עדיין יש לה הברקות. אמרנו לה שאנחנו עוברים דירה לעיר אחרת בעוד שלוש שנים,אז היא אמרה "מה?אני לא אראה את הילדה יום אחד אני אשתגע!" הכוונה היא לא אחרי לידה אלא שהילדה תהייה בת שלוש... ביקשתי מבעלי שירגיע אותה כי אני לא אסכים שהם יהיו אצלי כל יום...בפרט שככל הנראה מדובר בניתוח קיסרי! את חייבת שבעלך ידבר איתם,עם שניהם,כדי לא להפוך את המצב לנגדה,כאילו משהו להורים שלו כדי שלא תרגיש מעין קנונייה נגדה. על כל פנים אם לא יועיל את מוזמנת גם לומר משהו בנידון.זו זכותך זה הבית שלך הילד שלך,הבעל שלך,החיים שלך!!!!! תפתחי את הפה אם צריך,ויש כאלה שלא מבינים במילים יפות

 

[פילון3]

מוכר מאוד

סבתא טרייה חוששת להיות סבתא סוג ב. מבינה אותך מאוד. אני שונאת שאחרים מחזיקים את הילדים שלי כשהם קטנטנים, בלי חיתול עליהם, בלי לשטוף ידיים. חכי לשלב שהתינוק יכניס את האצבעות שלה לפה שלו...אני השתמשתי הרבה במנשא, גם אמרתי שהם קטנים ואני לא אוהבת שהם חוזרים אלי עם ריחות סיגריות בושם וקפה. כשהילד יגדל יהיה יותר קל...