תינוק חדש במשפחה

[פרצלה]

לבקות=לבכות

 

[עלה לא נידף]

יש סבתות שילדים לא רוצים בהם.

אני קיבלתי את שלי על אפי ועל חמתי, הלוואי וההורים שלי היו חושבים קצת עלי - ולא על הסבתאות של סבתא שלי, שעד היום תופסת מקום ראשון. לפעמים, רק לפעמים, אם חמות לא סובלת כלה או כלה לא סובלת חמות, יש סיבה נכונה ומוצדקת, ועד שלא פותרים אותה - מה לעשות, לילד יש אפוטרופוסים (ומה לעשות שאם החמות גידלה רכיכה שלא דואג שאמא שלו תהיה חלק מחייהם של ילדיו אלא מפקיד את כל השליטה אצל אשתו, אז זה מה שיקרה).

 

[פרצלה]

לא פעם ולא פעמים כתבתי פה לכלות

שלדעתי הן חייבות להפריד את הילד שלהן מהסבתא אך ורק מהסיבה שהיא מדברת רעות על האמא. אין על זה כלל ויכוח,אבל להפריד בין נכד לסבתא רק בגלל שהיא רוצה לראות אותו פעמיים בשבוע? שיהיה לה בהצלחה,הילד שלה כנראה לא יודה לה כשהוא יגדל

 

[שיר לי שני]

סופסוף

אנחנו מסכימות. אם הסבתא מדברת רעות על האמא, צריך להפריד בינה לבין הנכדים. חמותי, אגב, עושה את זה עם הנכדות מצד גיסי...

 

[פרצלה]

אבל זו פחות או יותר סיבה יחידה

בלי להתייחס כמובן לאם יש לנו עסק עם סבא מטורפת או מתעללת או מכה

 

[שיר לי שני]

אני חושבת שיש שלוש סיבות

1. כשעושים מעשה שאסור מסיבות רפואיות/אמוניות (בשר לצמחוני, בייקון לדתי, חלב לאלרגים לחלב וכו') 2. התעללות פיסית או רגשית 3. להגיד דברים רעים על ההורים, או להתנהג בדרך שמעבירה מסר זהה.

 

[EcoT]

מהומה רבה על לא דבר...

אני קוראת את הדיון ורואה כמה רעש נעשה מדברים קטנים ולא מבינה על מה... בסך הכל יש כאן תינוק שנהנה מדבר נפלא יש לו אמא וסבתא ושתיהן אוהבות אותו ועל זה נפתחה כאן מלחמת עולם! ולא משנה הסיבה, הפעם זה מוצץ ופעם הבאה מה...? למרות הלחץ ולמרות הרגש וההורמונים הכי טוב זה לקחת דברים יותר בקלות ויותר בפרופורציה. גם לי היו חוקים וקווים אדומים, אצלנו זאת היתה שעת השינה שהתעקשתי שתהיה קבועה ובלילה הראשון שהוא ישן אצלהם (ובמקרה גם אצל אמא שלי) הסבים והסבתות הטריות עברו את הקווים שלי ואז למדתי כמה חשוב להגיד ״אז מה״ שום דבר לא נורא קרה בלילה אצלנו הוא הלך לישון בשעה שקבענו. יותר מזה אני מאמינה גדול במשפט שההורים מחנכים והסבים ״מקלקלים״ תנו להם זה ההנה להיות סבים ואני גם בטוחה שהאמא של הכלה עושה את אותה דבר או דברים אחרים הרי המוצץ זה לא העיניין העיקרי (לפחות אני מקווה שלא) ומזה מאחורי הגב אין כאן קנוניות מדובר על סבתא שמתרגשת מהנכד החדש וכן אולי חושבת שהיא יותר יותר טוב מכלתה הטריה שהיא אמא רק שלושה שבועות אבל להוציא את זה מפרופורציות ולפסול אותה זה פשוט מגוחך. החלטתי לכתוב כאן בפורום כי אני מכירה יותר מידי מקרים בהם הבן והכלה לא מדברים או ביחסים קרים עם ההורים (כמו אחיו של בן זוגי או אחים של חברותיי) ואני רואה כמה זה פוגע במשפחות מסביב שזה פשוט חורה לי. אני יודעת שככל שאני שומעת יותר על המקרים אני מבינה שבעיקר מדובר על זה שאנשים לוקחים דברים יותר מידי ברצינות, אז הסבתא נתנה לו מוצץ היא עשתה את זה מאהבה ומההתרגשות ולא מ״הנה איך אני אוכל לעשות דווקא לכלתי״ וקראתי את מה שנאמר כאן וגם אני הולחצתי ע״י יועצות הנקה אבל אני חוזרת וטוענת זה לא מה שיגרום לבעיה, אבל זאת לא באמת הבעיה כאן. צריך ללמוד להנות מהאמהות וחלק מזה לדעתי זה גם ללמוד מתי לשחרר ולהנות מהעובדה שיש סבא וסבתא, לבן שלי יש חמישה זוגות סבים וסבתות (הורי גרושים ונשואים מחדש ולי יש שני זוגות חיים של סבים וסבתות) וכולם סבים וסבתות שלו כולל בני הזוג של הורי ללא שום סייגים. אנחנו גרים עכשיו בחו״ל וזה הדבר הכי קשה לי שהוא רחוק מהאהבה שלהם. אני חושבת שילד יכול לקבל אהבה מכל הכיוונים רק צריך להרשות לו, כשאנחנו מתארחים את ההורים של בן זוגי, הקטנציק ישן איתם בחדר ואנחנו בחדר אורחים, אין דבר יותר נפלא מהיכולת לישון לילה שלם ללא הפרעות, לקום להניק אותו בשש בחצי עין ולחזור לישון עד תשע! גם כמה שהוא קטן התינוק יחווה וילמד שיש ״בעיה״ עם הסבתא הזאת כי זה מה שהוא חווה מהוריו וזה ישפיע ככל שהזמן ימשיך ומי שבעיקר יפסיד זה הוא! הבן שלי הרוויח סבא וסבתא מדהימים (ההורים של בן זוגי) מה שהבני דודים שלו הפסידו, כי האמא שלהם לא יכלה להירגע, לשחרר ולתמוך. נכון שעייפים אחרי לידה, אז אל תארחי לכי לנוח, תסמכי עליה ותראי לה את זה ואני מבטיחה שהיא תגמול לך בהרבה יותר שיתוף מאשר יש לך עכשיו ומי שירוויח זה הבן שלך שהוא זה שחשוב עכשיו.

 

[שיר לי שני]

שאלה קטנה, אם לא אכפת לך..

איפה האחריות מהכיוון השני, מהכיוון של הסבתא, ליחסים ולכך שהנכד יקבל מסרים נעימים של אהבה? כי לפי מה שאת אומרת, לא משנה מה הסבתא תעשה, צריך לענות "אמן"...

 

[EcoT]

את למדתי מזמן שאי אפשר לשנות אנשים...

הבן אדם היחידי שהיא יכולה להיות אחראית על ההתנהגות שלו זאת היא עצמה ואיך שהיא מגיבה ואיך שהיא לוקחת את הדברים ישפיעו מאוד. אבל אני גם למדתי שאם מחליטים לשחרר ושזאת לא מלחמה, גם אם הצד השני חושב שכן אז יש בכך את הניצחון. ואני לא אומרת שהיא צריכה לוותר ולתת לחמה שלה כל מה שהיא רוצה, אבל היא צריכה לשחרר ולקחת דברים פחות ברצינות. מעניין אותי מה ההבדל ביני לבין גיסתי (אישתו של גיסי) למה אני קיבלתי חמה נהדרת והיא רק מתה לברוח מהבית שלהם. זה לא שיש לי יותר כימיה עם חמתי או שאנחנו חברות, היא יותר מזכירה לי את סבתא שלי הפולניה מאשר את אמא שלי, אבל אני יותר קלילה, יותר משחררת ומאוד סומכת ובעיקר מראה לה שאני סומכת עליה. ברגע שעשיתי את זה היא גם השתחררה ונרגעה והפכה להיות סבתא מדהימה שאני להגיע בהתראה של רגע ולדעת שהבן שלי יהיה בטוח ואהוב. כמו שאמרתי לבן שלי יש המון סבים וסבתות ולמרות גילו הצעיר יש לו את הביטחון להישאר אצל כולם גם בלעדינו והוא פתוח ואוהב כי אנחנו מעולם לא הפלנו אף אחד בסבתאות שלו/ה. אני לא חושבת שחתמה היא אישה רעה, יכול להיות שהיא דוחפת את עצמה והיא פחות נעימה והן פחות מסתדרות אבל אני מבטיחה לך שאם היא תחליט חד צדדית שהיא לא משחקת במשיכת החבל ולא מגיבה או אם מגיבה אז בהומור ולא נעלבת, כי באמת אין למה, אם את בן אדם בטוח בעצמך אז מה יש למישהו אחר להעליב אותך? היא תגלה שחתמה רק רוצה לעזור ובעיקר מתרגשת ואוהבת את הנכד החדש ומה לעשות לא יכולה לשלוט בעצמה, אז מה אפשר לעשות, אפשר לפתוח מלחמה או שאפשר להבין. ואני מאמינה שאם לא תהיה מלחמה היא תראה שגם הסבתא הרבה יותר מבינה, תורמת ומפרגנת לאמא הצעירה ומי שינצח יהיה הנכד.

 

[mikej007]

מבינה לליבך

הייתי בדיוק באותו מצב כמוך חמתי נחתה אצלי כול שבוע לשעות ארוכות ומייגעות בהן כול מה שעשתה זה להחזיק את התינוקת שלי ולהפריע לה לישון לא מרוע לב שוט מהתלהבות ואני ממש מגוננת והתעצבתי כול פעם, בעלי תפס אותה לשיחה ארוכה והסביר לה שזו התינוקת שלנו והיא ממש קטנה והביקורים האלה ממש מכבידים ואני אמת לא הייתי ואני לא בשלב שאני מוכנה לתת אותה ולא צריכה הפסקה או קפה נם חברה ורק רוצה להיות ים הקטנה ובעלי...עכשיו אני רואה שקשה לה והיא מתגעגעת אבל אני מסכימה שתבוא פעם בשבועיים מתי שנוח לנו וזה נסבל

 

[פרצלה]

פעם בשבועיים הסבתא רואה את הנכדה?

יש לך בעל שילמד את ילדיו לא לכבד אתכם כשתזדקנו בהצלחה

 

[B l u e D e v i l]

גם אצלנו

הסבתות נפגשות עם הנכדה אחת לשבועיים. שבת היא בצד שלי ושבת היא בצד שלו. ובאמצע השבוע לא נפגשים. זה לא כזה נורא. וזה גם המצב ברב המשפחות שאני מכירה.

 

[פרצלה]

לא כל המקרים דומים

אבל במקרה שילד חי במשפחה בה האמא לא מרשה לסבתא להפגש עם הנכדים יותר פעם בשבועיים ולא בגלל אילוצים אוביקטיבים של מרחק או גירושים וכו' וכו' הוא לומד משהו מאוד לא נעים ושהוריו לא יתפלאו זה בדיוק הזמן שיוקדש להם ע"י הילד לכשיגדל. הילדים שלנו ינהגו בנו איך שראו אותנו נוהגים בהורינו וכדאי שכל הכלות המלחמתיות פה יזכרו את זה,בעיקר אילו שהן אימהות לבנים כשיום אחד כלתן תבקש מהן להמתין ללידת נכדן בבית כי הן לא רצויות בבית החולים(ואני לא מדברת על להיכנס לחדר הלידה,אלא פשוט להיות שם) והיא "תרשה" להן לראות את הנכד רק פעם בשבועיים. דרך אגב,אם אימו היתה רוצה להגיע אליך יותר מפעם בשבועיים ולהפגש עם הנכדה,לא היית מוכנה?

 

[B l u e D e v i l]

עד לא מזמן

גרתי בנין ליד אמא שלו והיתה לה כל ההזדמנויות בעולם להגיע מתי שרצתה (או להזמין אליה) והיא אפילו פעם אחת לא דרכה אצלי בדירה. היום (מאז ראש השנה) המצב שונה. יש ביננו נתק מוחלט ולכן האופציה היחידה שלה לקשר היא דרכו ולא דרכי. זו היתה בחירה שלה ואני מראש השנה משתפת איתה פעולה. לגבי השאר, גם אם גרים קרוב לא תמיד נוח לארח או להתארח באמצע שבוע כשיש לו"ז. ימים של חוגים, ימים של חברים שמגיעים לבקר או הולכים אליהם, יום של קניות וכן הלאה. וכן בדר,כ נפגשים בספ"שים. רב המשפחות מנסות לחלק את הספ"ש בין 2 הצדדים. נניח אצלי זה היה ארוחת צהריים פה, ארוחת ערב שם.... אבל לפעמים מחליטים שספש אחד פה ואחד שם כי נניח בשבת לא נמצאים בבית אלא יוצאים לטיול. ואז, גם אם היחסים נפלאים נפגשים אחת לשבועיים. ושוב, אני מסכימה אתך, בלי קשר לכמות הפגישות, שבמקרה של כלות/חמיות במלחמה, הנכדים קולטים הכל. הם לאו דווקא יתנהגו ככה להורים שלהם (אני לא מתנהגת לאבא שלי איך שראיתי ואני רואה אותו מתנהג לאמא שלו - לא עלינו) אבל כן יבחרו צד.

 

[פרצלה]

יפה,אם זו בחירה שלה בעיה שלה

אבל כשהסבתא כן רוצה להיות מעורבת וכן רוצה לראות את הנכד אבל הכלה החליטה שפעם בשבועיים זה מספיק כשאין בעצם שום סיבה אמיתית,זה יחזור אליה כבומרנג כשהילד יגדל ובכל מקרה אני פשוט לא יכולה להבין את הלחץ הזה של האימהות החדשות,הן חושבות שהסבתא תגנוב מהם את אהבת הילד? ומהלחץ הזה הן פועלות ועושות המון שיגאות שבסופו של דבר מי שמשלם את המחיר זה הילדים. אני לא מצליחה לראות מה רע יכול להיות מביקור של סבתא במשך השבוע אצל הנכד שלה כל עוד היא רוצה להשקיע מזמנה ולהגיע,ככה אני חושבת. שוב,הכל נאמר מנקודת הנחה שהסבתא אישה נורמלית ולא יושבת ומדברת רעות על האמא וכו' מקרים שכבר שמענו עליהם כאן.

 

[B l u e D e v i l]

אני מבקשת הסבר על נושא הבומרנג

כי אצלי במשפחה שום דבר מהדרך שבה אבא שלי ואמא שלי (כל אחד לקיצוניות אחרת) בחר להתיחס למשפחה המורחבת לא חילחל אלי ואני בחרתי בדרך שמתאימה לי. אפשר לקרוא לה דרך ביניים. אני לא מאמינה שאם הורים היו הורים נפלאים לילד, אבל לא הסתדרו עם הסבא והסבתא, הילד בשלב הבא בחיו ידאג שילדיו שלו לא יסתדרו עם הוריו. אני מאוד מסכימה שאין כל רע בביקור של סבתא אצל הנכדים שלה כל עוד זה מסתדר למשפחה.ואני בטוחה שאפשר למצוא אחה"צ אחד לפחות באמצע שבוע שבו הסבתא יכולה להגיע לביקור אם היא רוצה. רק שצריכה להיות אישה שמבינה גבולות. לא לכולנו נעים לחזור אחרי יום עבודה ולהתחיל לארח ולטפל בעוד "ילד". אם הסבתא עוזרת עם הילדים, לוקחת לפארק, משחקת עם הילד והאמא פנויה לכביסות, בישולים, סידורים, במקום לשבת ולארח אותה זה נפלא. בקיצור, שהסבתא תבקר את הנכד ולא תהיה אורחת ונטל על האמא.

 

[פרצלה]

בשביל שהסבתא תבקר ולא תהיה נטל

צריך לבסס קשר חם בינהם,סבתא שנותנים לה רשות לבקר פעם בשבועיים הנכד לא ממש יקשר אליה והיא לא אליו. מצד שני סבתא שלא עומדים לה עם אקדח לרקע וכל הזמן בודקים אותה ובוחנים אות והיא מפחדת חלילה לשגות כי היא יודעת ששיגאה פרושה גירוש לאנטרטיקה או לפחות למדבר הסבתות הרעות תבסס(במידה והיא רוצה) קשר מעולה עם הנכד וכל הצדדים יהנו(במידה ואין לנו עסק עם כלה מפוחדת שהחךד יאהב את הסבתא יותר מאשר אותה) בקשר לבומרנג,ברור שאין חוקים וכללים אבל לרוב אנחנו נוהגים כמו שראינו בילדותינו את הורינו נוהגים בהוריהם. יד שמבין שסבתא זה לא דבר עקרוני ואפשר להפגש איתה ואפשר גם לא סביר להניח יחיה כך גם אתחייו הבוגרים וזה מה שיעשה עם ילדיו.

 

[דניאל ואורן]

ברוב המקרים זה נכון

לי אין עדין ילדים, אבל יש לי חמות. יש לי מערכת יחסים מאד חיובית ובונה איתה- ואני מאמינה שזה ימשיך כשיהיו ילדים. מערכת היחסים היא כזו בגלל שחמותי וחמי נותנים לנו "ספייס" אבל יחד עם זה מביעים עניין ועושים הכל באדיבות ונעימות. ככה היה גם כשתכננו את החתונה. ממה שאני רואה מהסביבה שלי, כשהחמות בסדר והכלה בסדר, אפשר לנהל מערכת יחסים מצוינת כשיש חיבור, ומערכת יחסים נעימה כשיש קצת פחות חיבור. לפעמים, אפשר לנהל מערכת יחסים תקינה אם כל צד מכיר את המגבלות של הצד השני ומתאים את הציפיות שלו למגבלות האלה. לדעתי, יש רווח עצום - שהרבה כלות לא רואות, בניהול מערכת יחסים תקינה עם החמים - מקום שזה מתאפשר. אני חושבת שכשאפשר "ללכת לקראת" ולעשות ג'סטות קטנות של נחמדות, זה משפר את היחסים. אם משכילים לתת לחמים לעזור / להיות מעורבים בחיים של הילד במקומות שהם יכולים לתרום ושישמחו אותם - עושים את רוב העבודה וחוסכים המון כאב לב. למשל, אם סומכים על החמים והם אחראיים - אפשר להציע להם לאסוף את הילד מהגן ולהישאר איתו שעה. לא יקרה לילד כלום אם פעם בכמה זמן סבא וסבתא יאספו אותו מהגן וישמרו עליו קצת. להורים זה יתן מעט ספייס וגם אם הם לא מתים על הסבא והסבתא - ברוב המקרים הסבא והסבתא מספיק אחראיים ולא יסכנו את החיים של הילד או את שלומו... אז אם מישהי לא מתה על לבלות זמן עם חמותה, אבל כן רוצה לתת לה צ'אנס להיות עם הילד - זה בסדר להציע את זה. זה יוצא בשעה נוחה באמצע השבוע ונותן להורים קצת ספייס. כמובן שבשביל זה צריך לדעת לשחרר - שזה משהו שלא כל אחד יכול לעשות. מה שהרבה אנשים שוכחים זה שגם אם החמות והכלה לא מסתדרות - זה לא אומר כלום על היחסים בין הילד לבין סבתא שלו. הסבתא מרוב האהבה שלה לילד ברוב המקרים תפנק אותו ותדאג לו ולו יהיו זיכרונות טובים. אצלי, אמא שלי וסבתא שלי ז"ל היו ביחסים תקינים והייתי מבלה אצל סבא וסבתא די הרבה בתור ילדה. גם כשסבתא שלי הייתה בשלבים המוקדמים של האלצהיימר שלה (גם סבא שלי ז"ל היה שם) הייתי מבקרת אותם - ועובדה שכלום לא קרה לי. כשהייתי ילדה הייתי חושבת שזה מצחיק שסבתא כל הזמן שוכחת שהיא כבר הציעה לי צלחת עוגיות אחת או שהיא לא מוצאת את המשקפיים של סבא - זה לא אומר שהיא לא תפקדה ברמה מספיקה בשביל לשמור עלי. אני מאד שמחה שהייתה לי את ההזדמנות ללכת אליהם - גם כשהייתי צעירה יותר, כי יש לי די הרבה זיכרונות מהם צעירים יותר ומתפקדים. בעיקר מסבתא שלי, שבכמה שנים האחרונות של החיים שלה איבדה את הצלילות עד לרמות שהיא כבר לא זכרה אותנו. אני חושבת שהזיכרון שלי ממנה הרבה יותר חיובי בגלל שביליתי איתה מספיק זמן לפני שהאלצהיימר שלה החמיר וכילדה ואח"כ כנערה - העיבוד שלי לעובדה שיש לה אצלהיימר ולמשמעות של זה היה הרבה יותר טוב- כי הכרתי אותה טוב גם כשהיא הייתה צלולה וכי ראיתי אותה מתפקדת. אגב, יש לי חברה שיש לה המון בעיות עם החמות שלה. החמות שלה לא אוהבת לעזור ולתת - למרות שהם מאד מבוססים. לטעמי, במצב כזה, כמה שזה לפעמים קשה, צריך לבלוע את הצפרדע, לא לבנות עליה וגם לא להיכנס איתה לעימותים סביב נושא העזרה הכספית. לטעמי, עם חמות כזאת, שיש לה גם נטייה שתלטנית, הדרך הכי טובה היא להשתדל מצד אחד כמה שפחות לקבל עזרה, כמה שפחות לבנות עליה וכמה שיותר להסתדר לבד. לבסס מולה חזית עצמאית, משפחתית מלוכדת - אבל לא למדר אותה. ברגע שנכנסים איתה לעימותים לא יוצאים מזה. צריך להכיר במגבלות שלה ולנסות לקחת את הטוב.

 

[B l u e D e v i l]

תראי

לי היתה חמות וסבתא לבת. כחמות היא היתה ממש אחלה. היא נתנה ספייס, היא ידעה לכבד. היא לא נדחפה, היא לא התעלקה. אפשר היה לדבר איתה וגם לעשות איתה קניות. לשבת במסעדות/בתי קפה לא היתה אופציה כי הקמצנות חרוטה על דגלה. אבל כחמות באמת, מעולם לא היו לי תלונות עליה. להפך. כל זמן שלא היו לי ילדים היא (והאמת שיותר ממנה הבנות שלה) על כמה היא רוצה נכד/ה וכמה היא תהיה שם בשבילו ותפנק אותו ותבשל לו ותעזור איתו. ו.... נולדה ביתי. ואיפה המילים ואיפה היא. אז כחמות לא היתה לי שום בעיה איתה ואף תלונה אליה. אבל מרגע שהיא הפכה להיות סבתא, ותפקודה לוטה בחסר בולט ומהבהב כמו מנורת נאון מקולקלת נהיו תלונות כלפיה באופן כללי. והיחסים הצטננו באופן מובן. הקמצנות שלה שלא בלטה לי ככלתה הפכה להיות מאוד צורמת כשהבת שלי לא קבלה ממנה מעולם מתנה ליומהולדת,חג,לידה, וכו. אפילו לא טי-שרט וגם לא כשהיא נוסעת לחו"ל. שאין אצלה בבית אף משחק לילדה שהיא קנתה. כל מה שיש שם זה מתנות שהילדה קבלה או דברים שאנחנו קנינו לה. אפילו מאכלים שהילדה אוהבת לאכול היא לא טורחת להכין במיוחד. כי היא לא תכין במיוחד. אז עדיף "לתקוע" לילדה בצק בגרון. והדוגמאות עוד רבות. מאחלת לך שחמותך המקסימה תהיה כזו גם לילדיך כדי שלא תצטרכי לשים לב לצדדים הפחות החביבים שבה ושלא יהיו לך תלונות עליה באף מגזר. וזו סתם היתה דוגמא הפוכה.

 

[דניאל ואורן]

נקודת המבט שלך

הזכירה לי סיפור שאמא שלי סיפרה לי. כשהיא הייתה ילדה הייתה לה קרובת משפחה שהייתה סורגת סוודרים ממש יפים. אמא שלי ממש רצתה לקבל ממנה סוודר והיא לא רצתה לתת. כל פעם מחדש אמא שלי הייתה מבקשת ומתאכזבת. עד היום היא זוכרת את זה... בגלל זה, אמא שלי למדה בזמנו לסרוג והייתה סורגת לעצמה. אבל עצם העובדה שהיא זכרה לספר לי את הסיפור הזה - אומרת משהו. אז כן, אני מניחה שלילד זה הרבה יותר כואב. יש לי המון מזל עם החמים שלי. הם אנשים מאד מתחשבים ומאד מודעים ליחס שלהם לסביבה ועושים המון ג'סטות מתחשבות ובאופן כללי עוזרים לנו המון ביום יום (בשנים האחרונות, מאז שאנחנו גרים יחד, אי אפשר לצאת מהבית שלהם בידיים ריקות - אוכל מבושל, לחמניות, שניצלים מוכנים לטיגון וכו'... חמותי מכינה הכל מראש במשך השבוע ומכוונת למה שאנחנו אוהבים לאכול). בעיני, העזרה שלהם שווה זהב! הם אנשים טובים ונדיבים ואני מאד אוהבת אותם! הם גם הבהירו לי, עוד לפני שהתחתנו, שמבחינתם, הם רואים אותי כבת שלהם...