תינוק חדש במשפחה

[נציג העם]

להולדת הבן שלכם והנכד של סבאסבתא

יקירתי אני מבינה שרק עכשיו ילדת ואת רוצה שקט אבל כסבתא ל

נכדים מאושרים אומר לך שהשמחה היא גם שמחת שתי המשפחות. טבעי שאמך תבוא תעזור ותסייע בידך,וגם טבעי שמגיע גם לחמותך לעזור כי הבן שרק נולד הוא גם הבן של בעלך ואני בטוחה שגם הוא רוצה לגונן עליו. זכרי שלמרות שלא היית משאירה את בנך לחמותך היא זו גידלה אותו, וראי במטה של קסם התאהבת דווקא בו. מה שאני מציעה לך זה פשוט לא להכנס עכשיו לכל מיני פינות אפלות, יש לכם תינוק חדש תשמחו כולםםםםםםםםםםם איתו. את בהחלט יכולה לבקש בעדינות שאת לא רוצה לתת מוצץ מהסיבות שהחלטתם ועליהם לכבד זאת. דרך אגב חמשת נכדי לא מצצו מוצץ לא בגלל שלא נתנו להם אלא מרצונם. לגבי הברית אתן לך עיצה קטנה איך זה היה אצלינו, אבא שלי בן 93 והוא סבא רבה של נכדי - נתנו לו כבוד להחזיק את הילד ולהגיש אותו לבעלי, שישב על כסא הסנדק וכך כולם היו מרוצים. וכשהנכד השני שלנו נולד אז בעלי הגיש את הילד לאבא של החתן שלי שהיה הסנדק. כך כולם יוצאים שמחים ומאושרים. ועוד טיפ קטן כשחמותך מגיע את בהחלט יכולה להשאיר לה ערימת כביסה של הילד לקיפול, לבשל תבשיל באתם אוהבים או לאפות עוגה שתרגיש שהיא גם תורמת בכיף ואפשר לעשות זאת בחן ובעדינות"סבתא אולי תכיני לנו את העוגה שאנחנו אוהבים? סבתא אולי תכיני לנו את המרק שלך הטעים..................... ובהחלט עם יש לך כאבים תוכלי להגיד לה איזה כייף שהגעתם אני אלך לנוח ואת תשמרי על.. יקירתי יש בן מחר....................... גם את תהייה חמות

תחשבי שכך בנך יתנהג אליך

קחי את החיים כמו שאומרים בסבבה. שבת קסומה לך ממני אילנה סבתא ל

נכדים מאושרים

 

[לונה שאלונה]

תודה,

את נשמעת חמה מהממת

 

[שיר לי שני]

אילנה יקרה!

אני כל כך אוהבת את הכתיבה שלך, מתמוגגת כל פעם מחדש. את סבתא וחמות מדהימה, לפי סיפוריך. באמת. הלוואי עלי, והלוואי על כולם. אבל לא כולן כמוך. היא בפירוש הסבירה וביקשה לגבי המוצץ. חמותה חיכתה בסבלנות עד שהאמא לא תראה, ומאחורי גבה, באקט של מעילה מוחלטת באמון, נתנה מוצץ. עכשיו כולכן תקפצו: מעילה באמון, מאחורי הגב, הגזמתי... נכון? אז זהו שלא. אין שום הבדל, מהותי, מוסרי או עקרוני, בין לתת מוצץ כשהאמא ביקשה לא לתת כדי שהיא תוכל להניק, לבין תת בייקון לבן של אמא שבחרה באורח חיים דתי. שני המעשים מעידים על מישהי שלא יודעת לכבד אחרים, וחושבת שאצלה כל הידע בעולם. לאשה כזו, תהיה מי שתהיה, לא הייתי נותנת להיות לבד עם בנותי. כבוד עובד לשני הצדדים. לך זה ברור, ואת חושבת משום כך שלכולן. לא כך הוא הדבר, לצערי... שבוע טוב

 

[פרצלה]

יש בעולם כלות מהגהנום

והנה לעיתים הן צצות כאן

 

[שיר לי שני]

אני מבינה

שההגדרה שלך לכלה סבירה פחות או יותר, היא אשה חסרת כל רצונות או דעות, שבכל הזדמנות משתחווה ומנשקת את רגלי החמות על כך שהרשתה לבן יקיר לה להתחתן עם הכלה... מה גיהינומי בכך שאני סבורה שכבוד הוא הדדי ולא חד צדדי?

 

[B l u e D e v i l]

אני חייבת לשאול אותך לשם הדיון

נשתמש במקרה הזה כדוגמא לשאלה שלי. יש לך פה כלה שילדה לפני שבועיים (/שלושה) בסך הכל. לא ממש ניתן לסבתא הזדמנות להביע את "סבתאיותה". ואכן, הדוגמא השלילית היחידה שנתנה פה (ויש לי הרגשה שאם היה עוד הן היו נשפכות פה בטירוף) זה נושא המוצץ. אני אישית מסכימה אמוד עם מה שכתבת שאם אמא ביקשה מפורשות לא לעשות משהו עם הילד שלה לא עושים ובטח לא מאחורי הגב ובטח לא מנפנפים בזה. אבל - בלי קשר למקרה הזה הכלה פה הבהירה שאין לה חיבור עם החמות ומה שהחמות לא תעשה לא יהיה מקובל עליה. היא לא סומכת עליה, לא מתחברת אליה, לא רוצה לבוא לבקר אותה עם התינוק, לא רוצה שהיא תבקר אצלה (היא סובלת אותה כי היא חמותה ואין לה ברירה). זה לא כמו כלות אחרות שנכנסות לפה ואומרת שיש להן תלונות על הסבתא לאחר חודשים/שנים של צבירת מטען כלפיהן. זו פעם ראשונה שאנחנו נתקלים במישהי שלא מקבלת את הסבתא דקה אחרי שהיא נהית סבתא. אז נכון שבכל הנוגע למוצץ היא מאוד צודקת. אבל היא פסלה אותה מראש.

 

[שיר לי שני]

מה השאלה?

 

[B l u e D e v i l]

הדיון....

הדיון הוא על פסילה מראש של הסבתא בלי שבאמת ניתנה לה הזדמנות להראות איזו מן סבתא היא יכולה להיות. יתכן שפספסתי אבל לא שמתי לב שהוזכרו פה נכדים אחרים שקיימים וכל זה אמור להתמך רק בשל העובדה שהיא נתנה את המוצץ האסור (ששוב, אני לא מסכימה בכלל עם נתינת המוצץ אבל לא היתי פוסל רק על בסיס זה את כל היכולת שלה כסבתא). כתבת הרבה על ענין המוצץ והמעילה באמון אבל על בסיס זה לפסול את כל היכולות שלה?בגלל זה לא לבקר אצלה? וכל זה אחרי בסך הכל שבועיים

 

[שיר לי שני]

מנצלת רגע שהבנות משחקות

אני ידעתי שלחמותי יש בעיית אמון קשה, מהנכדים שקדמו לבנות. ובכל זאת, היא רואה אותן כמה שהיא רוצה, אנחנו לא נוסעים לשם, כי אנחנו לא חושבים שנכון לנו כרגע לנסוע שעה וחצי לכל כיוון. אבל היא רואה אותן מתי וכמה שהיא רוצה לבוא, ועושה כל מה שניתן לעשות עם בנות 9.5 חודשים, וככה היה מהרגע שחזרנו מהפגיה. יחד עם זאת, משום שאני יודעת שגבולות זה לא הצד החזק שלה, אני אסרטיבית וברורה, כדי לא להיקלע לפינות. לגבי האמון: הסבתא הזו מעלה באמון. אין תירוצים. אפשר לתת עוד הזדמנות, ואני בעד, בתנאי שכל הנוגעים בדבר מבינים את הסיטואציה. כלומר, שגם הסבתא יודעת שהיא עשתה מעשה שבעיני ההורים הוא חמור ומהווה מעילה באמון והיא כרגע "על תנאי" וצריכה להוכיח שהיא ראויה לאמון. על המקרה הזה, הייתי אולי מגבילה אותה בזמן לבד עם התינוק, כדי למנוע ממנה לעשות נזקים נוספים, אבל לא הייתי מבודדת אותה ממנו לגמרי. שתראה אותו כמה שהיא רוצה, בהשגחת הוריו. מה שכן, כולכן מגיבות כאילו היא כבר גירשה אותה והדירה אותה לגמרי, וזה לא המקרה. הסבתא ראתה את הנכד בתדירות של אחת ליומיים, כל פעם שהתחשק לה ולא הוגבלה בכלום. הכלה סה"כ מספרת שקשה לה עם ההתנהגות של הסבתא, ולא מוכנה שהיא תהיה עם התינוק לבד, לאור זה שהיא כבר הוכיחה שהיא לא בדיוק מכבדת את הרצונות של האמא. אני חושבת שזה עונה לך על השאלה: צריך לאזן בין החששות שלנו, לבין לבודד את הנכד/ה מהסבתא בטרם החששות התאמתו. בניגוד לפרצלה, אני חושבת שלאמא דוקא יש תפקיד משמעותי בחיי התינוק... אולי אפילו יותר משמעותי מזה של הסבתא...

 

[B l u e D e v i l]

קצת קיצוני להגיד

"כולן מגיבות כאלו היא כבר גירשה אותה" כי היו תגובות מאוד בודדות ברוח הזו. מאחר והתינוק בן שבועיים הגיוני שכרגע, גם לולאי פרשת המוצץ האסור, הוא לא ישאר לבד עם הסבתא. הכלה סיפרה על התנהגות הסבתא והקשיים לאחר שבועיים בלבד. בגלל זה הענין מעורר תמיהה ויוצר רושם שיש לה אנטי כלפיה מראש. הרי תוך שבועיים לא תצליחי לגבש אנטי שכזה שבו היא כותבת במפורש שהיא לא סומכת עליה, לא ממש רוצה רוצה בקרבתה ועזרתה. לגביך, נסיעה של שעה וחצי היא לא משהו שהיתי עושה כל יום.יתכן שגם לא כל שבוע. אבל 9 וחצי חודשים? לא היתי בחיים מבקרת את המשפחה שלי שגרה ליד קרית שמונה בקצב כזה. וזה מה שהכי מענין אותי. אם אמא שלך ולא חמותך היתה גרה מרחק כזה ממך, גם הית מאלצת אותה לבוא אליך בבלעדיות?

 

[שיר לי שני]

אמא שלי גרה יותר רחוק

בעולם הבא... והייתי נוסעת מאד רחוק בשביל לקבל אותה בחזרה. אם אמא שלי היתה גרה כל כך רחוק, יתכן שהייתי מבקרת בתדירות יותר גבוהה, כי אצל אמא שלי הייתי מרגישה בנח ובבית. השקלול הוא לא רק של הנסיעה, אל של הנוחות שנרגיש שם, של העובדה שזהר מתקשה בנסיעות, ושל עוד כמה דברים, שחלקם בהחלט מטענים מלפני הלידה. יש לי מטענים קודמים, ובגלל זה יש לי סייגים עם הסבתא. וזה בסדר. הולדת הבן לא מוחקת את העבר. זה הגיוני. לכן, צריך לשלב בין הסייגים מהעבר, לבין לתת צ'אנס. בסה"כ, לסבתא הזו אין מה להתלונן. היא רואה את הנכד שלה כמה שהיא רוצה, היא נמצאת איתו ועושה איתו הכל, והדבר היחיד הוא שכלתה מרגישה יותר בנח עם אמא שלה מאשר עם האשה הזו, שמהתחלה עשתה כמיטב יכולתה כדי שכלתה תרגיש שלא בנח. אז הנה, זה בדיוק מה שקרה, ופתאום זה לא מתאים לה לאג'נדה. את לא יכולה לפגוע במישהו כל היכרותכם, ואז לדרוש ממנו לסמוך עליך עם הדבר הכי יקר לו בעולם... גם אני הייתי מרגישה יותר בנח עם אמא שלי מאשר עם חמותי, זה הגיוני, ואני לא מבינה מה קשה להבין פה. על מה בדיוק הסבתא מתלוננת? אגב, יש מקרים שבהם המטען הקודם חמור כל כך, שיש נתק. אז מה? לרגל הולדת הנכד/ה צריך לשים הכל בצד, ולהעמיד פנים של קשר מופלא?

 

[B l u e D e v i l]

ברווור שלרובנו

קל יותר, נוח יותר ובוטח יותר עם אמא שלנו ולא עם חמותנו. כותבת את זה אנילה בצורה הכי אמיתית. וזו בהחלט המציאות. אלא אם יש לבת בעיות עם אמא שלה משכבר ימימה, יהיה לה נוח יותר לידה ועם עזרה שלה. את זה אני לגמרי מקבלת. ועם כל העצב / כבוד חמות צריכה לדעת שהסיכוי הגדול הוא שהיא תקבל פחות "זמן מסך" עם הנכדים מהבן מאשר של הבת. החמות פה לא מתלוננת אלא הכלה. מצד אחד, נוכח העובדה שבאמת מדובר בתקופה מאוד קצרה - שבועיים-שלושה, החמות באמת ראתה את הנכד הרבה. מצד שני, הביקורים של בסך הכל שבועיים הצליחו לעורר עליה זעם מאוד גדול (גם בנושא העייפות של הבן בה היא לא מתחשבת וגם בנושא הסנדק) אני קצת תוהה, אם כשהיא מגיעה היא על תקן אורחת או שהיא מנסה לפחות לעזור.

 

[פרצלה]

זה נכון ועדיין לא מונע מהמון כלות

לבוא להתבכיין כאן שחמותן נימצאת יותר עם הבת שלה. למה זה בסדר שלנו יהיה יותר נוח עם אמא שלנו אבל לחמותינו צריך להיות נוח במידה שווה איתנו ועם הבת שלה? שימי לב לסיפור המוצץ שכמעט שלח את החמה לגהינום,הכלה אומרת קבל עם שבכלל לא איכפת לה לתת מוצץ איכפת לה רק שחמותה לא תתן אותו מלחמתיות ומשחקי שליטה נטו אני אמרתי ואת תשתחווי

 

[שיר לי שני]

אחד אחד

קודם כל, ברוווווור שגם לחמיות יותר נח עם בנותיהן, וזה בעיני סופר הגיוני. שנית, סיפור המוצץ לא שלח את החמות לשום גיהינום, אשמח לראות מנין הגעת לזה. שלישית, לא אכפת לה לתת מוצץ אחרי שההנקה תתבסס. חמותה ידעה את זה, וידעה שזה חשוב לכלה להניק, ובכל זאת נתנה מוצץ לפני כן. כי מבחינתה, היא החליטה והכלה תשתחווה. עכשיו, אני יודעת שבעיניך הסבתא היא הדמות הכי חשובה בחיי התינוק. אבל רובינו (סביר שגם את כשעוד היית רק אמא ולא סבתא) חושבות שאלה דוקא ההורים...

 

[B l u e D e v i l]

כי זה עובד ל2 הכיוונים

כמו שכלה מרגישה יותר נוח עם אמא שלה לעיתים תכופות, גם אמא מרגישה לא פעם נוח יותר עם הבת שלה מאשר עם כלתה. אני מנסה לראות את אמא שלי מעירה רבע מההערות שהיא מעירה לי לגיסתי העתידית ולא רואה את זה קורה.בטח לא בלי לעורר עליה כעס אדיר. אז אמא שלי מראש לא תעיר, כי היא נמנעת מעימותים חיצוניים ולכן גם לא תרצה להיות מודעת לדברים שעלולים להרגיז אותה. גם חמותי לשעבר, אמנם היתה לה רק כלה אחת והיא היחידה שהביאה לה נכדים עד כה. והיחסים ביננו היו בסדר גמור כשילדתי. אבל ברור שעם הבנות שלה היא מרגישה יותר נוח, ונוח יותר להתנחל אצלן, ונוח יותר ללמד, לייעץ ולהעיר. לי היא אמרה דברים רק כבדרך אגב ורק אחרי שביררה מה העמדה שלי לגבי הנושא. גם אני, שהסתדרתי איתה לא רע, העדפתי את אמא שלי בחדר לידה, והעדפתי לגור אצל אמא שלי אחרי הלידה וביקשתי מאמא שלי לעשות לתינוקת את האמבטיה הראשונה.וכשהתינוקת חלתה פניתי קודם כל לאמא שלי. לגבי המוצץ, זה לא מדוייק. היא לא רצתה לתת מוצץ מתוך אמונה שזה יפגע בהנקה. היא כן היתה מוכנה לקבל דעות שונות שזה לא יפגע. אני מסכימה שענין המוצץ (שלא לא חסר חשיבות בעיני) עורר הלום גדול מדי. אבל זה הפך להיות הנושא העיקרי כשבעצם היו לה לפחות עוד 2 דוגמאות מאוד מרגיזות - 1. עם ענין הסנדק 2. עם נושא העייפות של הבן שלה,שהיא ביטלה. יתכן שיש עוד דוגמאות שלא סופרו לנו. אני חושבת שאם יש אנטי כזה גדול מדבר כמו מוצץ ורק שבועיים/שלושה אחרי לידה, היה שם כנראה משהו הרבה לפני. וחבל שאת הרקע הזה אין פה. כי הוא בטוח משפיע. ולבסוף (סליחה על האורך) לנושא משחקי השליטה, יש הרבה אימהות טריות שלא משחררות.שאפילו לאבא של התינוק לא נותנות להתקרב אליו. יצא לי לקרוא הרבה תלונות של גברים שנוצר מרחק בינן לבין נשותיהם על הבסיס הזה.שהתינוק נכנס בינהם ולא קרבו אותם לאבהות ויצרו להם אנטי לתינוק. אז במקרה הזה השליטה על התינוק היא מול הסבתא (מקוה שרק מולה) ומי שכזו צריכה לעבוד על עצמה כדי לשחרר ולבטוח באחר. אחרת אין סיכוי שלפני גיל 3 התינוק יצא למטפלת או למעון חלילה.

 

[פרצלה]

בואי נראה לגבי המוצץ

היא כתבה את זה בהודעה הראשונה שלה:פעם אחת כשהיא הגיעה, שלוש דקות אחרי שהסברתי לה שאני לא רוצה לתת לילד מוצץ- היא דחפה לו מוצץ לפה כשלא הסתכלתי, ועוד אמרה לי ״אהה... הוא בכלל לא רוצה מוצץ!״. כשאמרתי לה כתגובה שאני מבקשת לאאאא לתת לו מוצץ היא חזרה ואמרה ״ לא הוא גם הוציא אותו מהפה״- כאילו התעלמה מזה שהיא עשתה ההפך ממה שבקשתי. בהודעה אחרת היא כתבה:אין לי בעיה עם מוצץ בכללי‬ להפך, אני חושבת שזה עדיף על למצוץ אצבע, כי מאצבע באמת באמת קשה לגמול. הוא לא כל כך מסתדר עם המוצץ כרגע.... יכול להיות שזה קשור לזה שזה מהסוג מוצצים החדש הה מסיליקון ולא מהישנים כמו שהיו כשאנחנו היינו ילדים? שמת לב? הוא לא כל כך מסתדר עם המוצץ כרגע משמע,היא נותנת לו,אבל הוא לא מסתדר. באחת מההודעות היא שאלה אתכן האם זה כדאי לחכות עם מוצץ עד שההנקה מתבססת כלומר,אין לה בכלל ידע או דעה מגובשת בנושא,יש לה רק חמה שצריך למדר והמוצץ הוא כלי נשק ואני אומרת שזה בסדר,זכותה להיות קשה,זכותה להיות מלחמתית עד אין קץ אבל להתנהגות כזו יש מחיר ואת המחיר בסוף משלם הילד,או בגיל מאוחר יותר האמא שהילד מתמרד נגדה כי הוא כן רוצה להכיר את הסבתא שמנעו ממנו בהצלחה שיהיה לה במלחמה,אני הייתי בוחרת בדרך השלום

 

[B l u e D e v i l]

היא אמא מאוד מאוד טריה

הגיוני שהיא תשמע ממקום אחד משהו שיראה לה התנך בכבודו ובעצמו והיא תלחם עליו ואז תשמע דעות נוספות ותתחיל להתרכך. זה דווקא טוב שהיא לא הולכת עם ראש בקיר ומגמישה את הדעה שלה. לגבי זה שכתבה שהוא לא מסתדר עם המוצץ יתכן שזה היה על סמך אותו נסיון של סבתא. אני מסכימה איתך שהיא מהר מדי החליטה שהסבתא לא אמינה ולא טובה כסבתא. ולכן אני תוהה שוב אם מסתתר כאן סיפור ארוך שאנחנו לא מודעים אליו. והיה ולא, והיא ביססה את כל האנטי על סמך הדוגמא הזו אז אכן כדאי לה לשחרר. מה שיקרה עם הזמן. יש אימהות רבות שהתחלה חונקות מדי.

 

[לונה שאלונה]

אין לך גבולות פרצלה

ואני לא אתחיל למנות את כל הפעמים בדיון זה שעיוותת את דבריי בצורה קשה רק כדי שתוכלי להוכיח שאני משקרת, רעה, וכו וכו. את לא בחורה בריאה בעיני, ובוודאי שלא בחורה מאושרת (לדעתי אנשים מאושרים לא מחפשים להוציא את תסכולם ומרמורם בפורום) ולכן אין לי כוח להגיב לכל השטויות שאת כותבת, ואני גם לא רואה צורך לעשות זאת. גם בסיפור הזה, אני לא אמרתי ״שלא אכפת לי לתת מוצץ- רק לא מוכנה שחמותי תעשה זאת.״ אמרתי שעד שההנקה מתבססת אני לא רוצה לתת מוצץ, ובזמן המקרה המתואר בני היה בן שבוע פלוס מינוס (אני לא זוכרת אם שבוע ויום או שבוע ויומיים- אני מקווה שזה לא ישלח אותי לגרדום), וההנקה, לפי מה שנאמר לי על ידי יועצת ההנקה בבית החולים, מתבססת בגיל חודש לערך. כשאמרו לי פה בפורום שילד לא מתרגל למוצץ אחרי פעם אחת בלבד- האזנתי והקשבתי והשכלתי. כך שגם מלכתחילה לא התנגדתי למוצץ, ובטח ובטח שבדיעבד- לאחר שבנות עם נסיון הסבירו לי על עובדות שלא הייתי מודעת לקיומן. זה רק מעיד על זה שאני אדם פתוח שרוצה באמת לשמוע ולהבין, בניגוד לאנשים אחרים פה..... אשמח אם לא תסלפי את דבריי, שלא נאמר ממש תשקרי ביחס לדברים שאמרתי פה. זה ממש לא מכבד אותך ואת הפורום הזה.

 

[פרצלה]

ההגנה הטובה ביותר היא התקפה

אני מאחלת לך חיים של בריאות ואושר אבל כשאת כותבת באותה הודעה שבנך נולד לפני שבועיים ולאחר 4 שורות שהוא נולד לפני שלושה שבועות שזה לא פרט שולי כלל,אז עבורי גם כל יתר הפרטים שלך לא מדוייקים על גבול הלא אמיתיים תכעסי עד מחר ותדמייני לך אותי באיזו דרך שתגרום לך להיות מרוצה כי זה הכי חשוב,בעיקר כשכרגע את נשמעת מתוסכלת לגמריי,מקווה שלא תמשיכי להלחם בחמותך ולגרום לילד כשגדל עוגמת נפש

 

[שיר לי שני]

אני מניחה שגם וגם

היא אורחת, משום שלכלה לא נח איתה, ולכן לא מרגישה שזה עוזר שהיא באה. היא בטוח חושבת שהיא מנסה לעזור...