תינוק חדש במשפחה

[רום קינמון]

אולי בגלל זה טוב לך איתה

לכל אחת יש את המקום שלה, לכל אחת יש גבולות משלה ולכן ככה נראים פני הדברים

 

[פרצלה]

ברור,אבל הרי ידעתי עם מי אני מתחתנת

ואין מה לעשות מתחתנים גם עם המשפחה

 

[חסיה2]

יש אנשים שלא יודעים לכבד גבולות של אחרים

במקרה שלי, זו אמא שלי שהתפרצה להדרכת הנקה למרות שבעלי והמדריכה אמרו לה שביקשתי במפורשות להיות לבד. מאמינה שחמי והיא היו פורצים לחדר לידה (אם היו יודעים שנכנסנו) - לאור סיפורים ששמעתי, השבעתי את בעלי שלא יתקשר לאף אחד עד שאלד.

 

[B l u e D e v i l]

אמנם

כעקרון את צודקת אבל את יכולה להיכנס לפורום הורים לתינוקות ולקרוא שם לא פעם סיפורים דומים מאוד, על כניסת משפחה לחדר לידה. כניסת אב היולדת או חמה לחדר לידה. ועוד כל מני סיפורים כאלו. אני מבטיחה לך שלא כולן ממציאות

 

[פרצלה]

הן אולי לא ממציאות אבל הן גם לא אמרו לא מוחלט

אין אף חדר לידה שמכבד את עצמו שבו יולדת תבקש להוציא מישהו מחדר הלידה וזה לא יקרה. אז אם הבעל שלהן לא אסרטיבי מול הוריו החצופים יש להן בעית בעל

 

[B l u e D e v i l]

זה לא מדוייק

לפעמים חדרי לידה לא מתערבים ונותנים ליולדת להחליט. אצלי הבהירו מראש שגם אם אני רוצה חמולה לא נכנסים יותר מ-2 מלווים והם אותם 2 מלווים לאורך כל התהליך. אין החלפות באמצע. מאחר ומראש זו היתה כוונתי לא היתה בעיה. אבל כן מכירה נשים שנכנסים להן אנשים שהן לא רוצות שיכנסו והן מבקשות שיעזבו ולא מתיחסים אליהן. כשאת בצירים או תוך כדי תהליך לידה את לא ממש יכולה לעצור אותו ולצרוח אני לא ממשיכה עכשיו עד שלא כולם יוצאים מהחדר. לגבי אסרטיביות של הבעל את צודקת. אלו מקרים שבעל מתקשה לעמוד מול משפחתו. זה אגב רב המקרים שאנחנו פוגשות פה בפורום כי אם הבעל היה מבהיר את הדברים כמו שצריך לאשתו ולאמא שלו חצי מהחיכוכים, חוסר ההבנות ועוגמות הנפש לא היו מתרחשים (ואולי גם בחלק מהמקרים האישה לא פותחת את כל הקלפים על השולחן כמה זה מפריע/לא נעים)

 

[פרצלה]

אז כרגיל....זו בעיית בעל ולא בעיית חמה

אם הבעל לא יודע לתקשר עם אימו ולא יודע להציב גבולות אז צריך להבין שהבעיה היא במערכת היחסים של האישה עם בעלה שטובת אישתו אמורה להיות עבורו הערך העליון תמיד ובט ובטח בשעה שהיא נזקקת לתמיכתו והגנתו כשהיא בחולשתה.

 

[B l u e D e v i l]

נכון

רק שזה לא מתפרש ככה כי כולנו מנסים להיות עצמאים. למרות שיש מקרים מובהקים שהבעל צריך להיות מעורב, הרבה כלות מנסות לפתור את הבעיות שלהן בעצמן ולא לערב. או מבינות שהבעל לא יצא נגד אמא שלו והוא טפט בכל מה שקשור מולה. חברה טובה שלי לדוגמא מנהלת את מערכת היחסים של המשפחה מול חמותה. הבעל הולך לאמא שלו ומדבר איתה מתי שהוא רוצה אבל אם יש הזמנה משפחתית (שכוללת אותה ואת הילדים) החמות מנהלת את הענין מול כלתה(חברה שלי) וזה הגיע לידי זה מאחר ולבעל אין גבולות בכל הקשור לאמא שלו. הוא יכל להוציא תינוק בן חודשיים עם 40 חום בגשם ובקור לבקר אצל אמא שלו רק כי היא רוצה. או שמבחינתו זה לגטימי ללכת עם הילדים ב12 בלילה לבקר את סבתא. זה לא נוצר מבעיות בעל אישה אלא מחוסר הבנה גברית את המציאות ואיפה עוברים הגבולות במה שקשור בילדים (שלא מוציאים ילד חולה בקור לשום מקום ולא יוצאים אחרי שעת שינה...)

 

[רום קינמון]

לא נכון. חמות היא קודם כל אישה. וכאישה

אף אחד לא הייתה רוצה שמישהי אחרת, לא משנה שיש בינהן קרבה משפחתית בגלל נישואים תראה אותה, פסוקת רגליים, מדממת, צורחת, כואבת ובוכה. לפני שרצים להאשים את הבעל , שלפעמים לא תמיד חושב, אפשר להאשים קצת את האימא שלו , שהיא קצת אהבלה.

 

[פרצלה]

פה את טועה כשת קובעת אף אישה

יש י לא מעט חברות שדווקא ביקשו את חמותן שתהיה איתן בחדר הלידה,אחת אפילו הגדילה והעדיפה את החמות ולא את אמה,ככה שיש נשים שכן רוצות,אבל זה לא העניין. אולי החמות מרגישה אל כלתה קרבה(שהיא כנראה מדמיינת אותה) ופה מקומו של הבעל לזנק ולהגן על אישתו! והכי הכי הכי הגיוני זה מייד כשמגיעים לבקש מהצוות הרפואי לא להתיר כנסתו של אף אדם לחדר,אני באמת לפעמים נפעמת מהסיפורים פה כאילו הם לא התרחשו בין כתלי ביתי חולים במדינה מודרנית הם נשמעים יותר כמו סיפורי לידה באפריקה בג'ונגל כל הטיילת ועשרים איש מסביב ליולדת וכו'......אני פשוט מתקשה להאמין שזה משהו שלא ניתן למנוע אלא יותר חוסר אסרטיביות של הבעל בעיקר.

 

[רום קינמון]

מה זה קשור?

אם ביקשת מחמותך שתהיה בלידה - סבבה. זה משהו אחר לגמרי. אבל אם לא התבקשת כחמות, כאימא, כחברה להיות בלידה את אמורה להבין שאת לא אמורה להיות שם. לא תמיד הבעל יודע מתי לזנק, ולפעמים באמצע לידה גם הוא נמצא בלידה ולא "מוכן" להגנה. במיוחד כי זאת אימא שלו, האישה שגידלה אותו ולא איזה מחבל מסוכן. גם אימא מרגישה קרבה לבת שלה. זה לא אומר שהיא חייבת להיכנס לחדר לידה או צריך, במיוחד אם לא התבקשה.

 

[פרצלה]

את כתבת שאין אף אישהיתה רוצה

ואני עניתי לך שיש. זה הקשר,אי אפשר לקבוע קביעות חד משמעיות. ואני אומרת שוב,אני אישית נחשפתי לסיפורי הפריצות המטורפות לחדר לידה דרך דלתות נעולות ונגד רצון היולדת רק פה,לא מכירה צורת התנהגות כזו בצוילזציה שמקיפה אותי ולכן קשה לי להאמין,זה נישמע לי גן חיות משהו

 

[B l u e D e v i l]

תראי

2 דברים, קודם כל לגבי בעית הבעל, אז הכונה היתה שהבעל צריך להבהיר לאמא שלו לצאת. זה כן נכון מה שאת כותבת שאף אחד שלא מוזמן לא אמור להיות שם,זו גם דעתי. אני חייבת לציין שאני פקדתי על בן זוגי שעזר לי מאוד במהלך הלידה ותמך וממש הפתיע אותי (מכל הזכרונות שיש לי ממנו זה ה-זכרון הטוב שיש לי) שלא יסתכל ולא יגיע מתחת למותניים.לא חושבת שאף אחד צריך לראות את המקום הזה במצבו בלידה חוץ מהמיילדת, בטח לא מישהו שאמור אח"כ להימשך אלי. גם אמא שלי לא נתקעה שם. על אחת פי כמה וכמה חמותי,חברה שלי, סבתא שלי...., כמו שכתבת בתגובה אחרת גם אני לא מתלבשת ליד אף אחד ולא מרגישה בנוח שמישהו יראה אותי במצבים מסויימים. אפילו מהרופא משפחה לא נעים לי לפעמים כי הוא מכיר את כל המשפחה ואותי מגיל 5. לגבי האשמה - יש אנשים שאין להם טיפת טאקט ומודעות עצמית. בדר"כ זה לא מגיע רק עם כניסה למקומות שאדם נורמלי היה יודע שאת לא רוצה אותו בהם, אלא הערות שלא במקום, ירידות, תגובות טיפשיות וכן הלאה. תכלס, דווקא בשל היותה אישה, היתי מצפה מהחמות לרגישות שיא במצב שכזה ולהיות מסוגלת לשאול את היולדת מה היתה מעדיפה ואיך. גם אם היא עצמה ילדה באוהל עם כל השבט מסביבה, היא בטוח יודעת שזה לא היה נעים ונוח או שהיום המצב הוא יותר אינטימי. אני יותר ויותר מודה לאלוהים שחמותי נכנסה לחנית הב"ח בדיוק בשניה שבה הבן שלה התקשר להודיע לה שהיא סבתא ונחסך מאתנו לבדוק איך היא מתמודדת עם הלידה בזמן אמת.

 

[עלה לא נידף]

אבל רק לפעמים

 

[פרצלה]

אם לא איכפת לך ממנה

למה שלה יהיה אכפת ממך ושהיא תביא לך מתנה? יחס גורר יחס וכשלא איכפת לך ממישהו הוא כנראה מרגיש את זה. לגבי הברית יותר הגיוני שסבא של התינוק יהיה סנדק ולא סבר רבא רק כי הוא מהצד שלך

 

[לונה שאלונה]

ושוב

(את מתחילה להתיש אותי ואני ידועה כסובלנית וסבלנית לאנשים)... אני לא אמרתי שלא אכפת לי ממנה בשום שלב של השיחה! אמרתי שלא אכפת לי מהמתנה עצמה- אבל שיש משהו מאוד מזלזל בלהביא מתנה רק לבעל אחרי לידה. היא באופן כללי במערכת היחסים שלנו אוהבת אותי ומביאה לי מתנות ודואגת לי, פשוט היא גם הרבה פעמים עוקצת אותי ומעצבנת ומשתלטת וכופה את עצמה. זה לא תמיד ככה, אני לא במלחמה איתה בדרך כלל ואנחנו מסתדרות בסדר גמור באופן כללי (כי אני חכמה ושותקת ומבליגה על מרבית הדברים וגם כשעונה עושה זאת בעדינות). יש לה יחסי שנאה-אהבה כלפיי, וזה ברור לי ומובן לי ולרוב אני שותקת ומבליגה על הדברים המרגיזים, פשוט עכשיו היא קצת מגזימה ואני תוהה איך להתמודד עם זה ומנסה להיעזר באנשים שרוצים באמת לעזור פה בפורום, ולא סתם מחפשים להרגיז. הלידה התרחשה לפני בין שבועיים לשלושה, אני מבינה שאת צריכה תאריך מדויק כי את רוצה להגיע לאירוע באולם....?

 

[בונבונית דרומית]

מה את רוצה מהמסכנה?

אני שבועיים אחרי הלידה לא רציתי לראות אף אחד ואם מישהו היה כופה עלי את נוכחותו הייתי כועסת עד מאד. סבלתי מכאבים (ילדתי בקיסרי פעמיים), היה לי בייבי בלוז ובכיתי מכל שטות, וכל דקה בה לא הנקתי רציתי לשכב על הספה ולא לזוז או לבדר מבקרים. בשלב כזה של חיי התינוק יש הבדל של שמיים וארץ בין אימא לחמות. כשאני חולה/קשה לי/רע לי, אני רוצה את אימא שלי, לא את אימא של בעלי. במקום לתת לכלתה שרק ילדה קצת מרווח נשימה, קצת מקום לרגשות שלה, היא מתפרצת וכועסת ומאשימה. אולי אם היא הייתה מציעה עזרה בצורה סבירה ונותנת לכלתה קצת מרווח נשימה היחסים ביניהן היו יותר טובים בעתיד? גישת ה "אני סבתא בדיוק כמו אימא של כלתי ומגיע לי אותו זמן עם התינוק" לא מועילה לאף אחד. אני מבינה מההודעות שיש לך מערכת יחסים מדהימה עם חמותך ולדעתך מי שיש לה מערכת יחסים בעייתית עם החמות - ברור שזה באשמתה בלבד.

 

[פרצלה]

מעניין מה היו אומרים פה על גבר

שהיה אומר שכשהוא חולה הוא רוצה את אמא שלו לידו.

 

[פרצלה]

אני רואה שההודעה קטועה,אמשיך פה

לגבי מערכת היחסים עם חמותי,נהדרת אני לא יודעת,יש לנו מערכת יחסים מכבדת ומכובדת. כשילדתי את בני הבכור בניגוד לבנות פה לא רציתי לא את אימי ולא את חמותי בחדר הלידה אלא רק את בעלי וככה גם בימים הראשונים בבית,רציתי אותו והוא מה שאני צריכה ברגעים קשים. אבל ברור שנתתי להורים משני הצדדים להגיע מתי שרצו לראות את העולל. אני צריכה לארח אותם? ברור שלא,יש לי בעל מתפקד ברוך השם ואפילו למד להכין קפה. אני יישבתי לי על הספה והם תיזזו מסביב לאפרוח ונהנו כל כך וארחו את עצמם יופי עם מטעמים שהביאו. כיום בני הבכור הוא הנכד המעודף על הורי בעלי משום שהם מאוד קשורים אליו וזה בגלל שלא שמתי להם גבולות וסייגים,נתתי להם להקשר אליו ולהיות אתו ולהנות ממנו,גיסתי למשל כל הזמן מקטרת למה יש אפליות בין הנכדים והיא צודקת,יש אבל כשהיא הגבילה את חמותי לביקור שבועי בן חמש לשש וחצי(כי בשש וחצי החייל חייב להתקלח אחרת יקרה אסון נווכחות של הסבתא באמבטיה כנראה מאוד תפריע לו בעתיד כשילך לאונברסיטה)ומגיעים לביקור בשבת אחת לשבועיים,אז נוצר מרחק והמרחק מתורגם מה לעשות לקשר לא חזק. ואני? לי לא איכפת,בעיה של האבלה שיצרה את המב,הילדים שלי קיבלו סבא וסבתא אוהבים שלא מפסיקים לפנק ואני אפילו לא כועסת כשפעם בשבוע חמי מגיע עם משלוח מהאוכל האהב עליהם ואני לא מפרשת את זה כאילו חמותי חושבת שאני לא מאכילה את הילדים,אלא יודעת שהיא עושה את זה כי היא רוצה להעניק להם וזה הכל וזה שהם אוהבים את האוכל שלה לא גורע מהאוכל שלי כלל. אולי כשתהיו בטוחות באהבת ילדכם אליכן לא תפחדו שהם יאהבו גם אחרים

 

[בונבונית דרומית]

נו באמת

חבל על המילים.