תודה על המחמאה
שלום איתן, 1. רק ליתר ביטחון (ולמרות שלא הפנית את דבריך אליי בהקשר זה), אני מבקש להדגיש, כי אני מעולם לא טענתי כי קרב מגע היא אוסף אקראי של טכניקות. נהפוך הוא, כמי שעסק שנים לא מעטות בקרב מגע, אני סבור שזו אומנות לחימה נהדרת ובעלת הגיון פנימי ברור. 2. מעולם לא העברתי בפורומים השונים ביקורת כלשהי על אומנות לחימה זו או אחרת, אבל ברמת העקרון אין כל מניעה שאדם שאיננו עוסק באומנות לחימה פלונית יעביר עליה ביקורת ויראה כי היא אינה מגשימה את המטרות העומדות בבסיסה או שטכניקות הכלולות בה אינן עולות בקנה אחד עם עקרונותיה. כך למשל, אין מניעה שאיש ג'ודו (ובאופן דומה פרופ' לביולוגיה) יוכיח כי טכניקת קרב מגע מסויימת אינה "יעילה" או אינה עולה בקנה אחד עם ההגיון הפנימי של הקרב מגע (כמובן שלשם כך עליו להכיר את העקרונות והמטרות, אך אין הכרח שיוכל לבצע את הטכניקה בעצמו). במקרה כזה, אמן קרב מגע עקבי יבדוק את הביקורת, ואם ימצא אותה נכונה, ישנה את הטכניקה הבעייתית (זוהי הגמישות עליה דיברת קודם, שהינה תוצאה של עקביות). אני מניח שזוהי אחת הסיבות העיקריות לפיתוחים שהוכנו במהלך השנים בקרב מגע, ובכך אנשי הקרב מגע בהחלט יכולים להתגאות. לעתים אנשים המתקשים לקבל ביקורת, דוחים את הביקורת בטוענם: "עד שלא תלמד את תורתנו מ-א' ועד ת' לא תוכל להעביר ביקורת קבילה" (שמעתי זאת בעבר מיהודים חרדים מסויימים בעת שדנתי אתם אודות היבטים שונים ביהדות). אני סבור שטענה זו אינה נכונה, ולעתים גם המתבונן מהצד עשוי להעביר ביקורת עניינית ומבוססת. 3. ולסיום, אני מסכים אתך לגמרי שכל שיפוט המבוסס על דעות קדומות ושהנו חסר יושרה הנו חסר ערך במקרה הטוב (אבל גם זה לא קשור לאליטיזם). אני מסכים אתך גם לגבי הקביעה כי אין כל ערך בעקביות לשם עצמה. ההסטוריה מלאה בדוגמאות נוראיות של חברות עקביות שעשו מעשים מחרידים, אך מאד עקביים, שנעשו בהתאם לעקרונותיהן המעוותים ולמטרותיהן הבלתי מוסריות של אותן חברות. בברכה, אורי.
שלום איתן, 1. רק ליתר ביטחון (ולמרות שלא הפנית את דבריך אליי בהקשר זה), אני מבקש להדגיש, כי אני מעולם לא טענתי כי קרב מגע היא אוסף אקראי של טכניקות. נהפוך הוא, כמי שעסק שנים לא מעטות בקרב מגע, אני סבור שזו אומנות לחימה נהדרת ובעלת הגיון פנימי ברור. 2. מעולם לא העברתי בפורומים השונים ביקורת כלשהי על אומנות לחימה זו או אחרת, אבל ברמת העקרון אין כל מניעה שאדם שאיננו עוסק באומנות לחימה פלונית יעביר עליה ביקורת ויראה כי היא אינה מגשימה את המטרות העומדות בבסיסה או שטכניקות הכלולות בה אינן עולות בקנה אחד עם עקרונותיה. כך למשל, אין מניעה שאיש ג'ודו (ובאופן דומה פרופ' לביולוגיה) יוכיח כי טכניקת קרב מגע מסויימת אינה "יעילה" או אינה עולה בקנה אחד עם ההגיון הפנימי של הקרב מגע (כמובן שלשם כך עליו להכיר את העקרונות והמטרות, אך אין הכרח שיוכל לבצע את הטכניקה בעצמו). במקרה כזה, אמן קרב מגע עקבי יבדוק את הביקורת, ואם ימצא אותה נכונה, ישנה את הטכניקה הבעייתית (זוהי הגמישות עליה דיברת קודם, שהינה תוצאה של עקביות). אני מניח שזוהי אחת הסיבות העיקריות לפיתוחים שהוכנו במהלך השנים בקרב מגע, ובכך אנשי הקרב מגע בהחלט יכולים להתגאות. לעתים אנשים המתקשים לקבל ביקורת, דוחים את הביקורת בטוענם: "עד שלא תלמד את תורתנו מ-א' ועד ת' לא תוכל להעביר ביקורת קבילה" (שמעתי זאת בעבר מיהודים חרדים מסויימים בעת שדנתי אתם אודות היבטים שונים ביהדות). אני סבור שטענה זו אינה נכונה, ולעתים גם המתבונן מהצד עשוי להעביר ביקורת עניינית ומבוססת. 3. ולסיום, אני מסכים אתך לגמרי שכל שיפוט המבוסס על דעות קדומות ושהנו חסר יושרה הנו חסר ערך במקרה הטוב (אבל גם זה לא קשור לאליטיזם). אני מסכים אתך גם לגבי הקביעה כי אין כל ערך בעקביות לשם עצמה. ההסטוריה מלאה בדוגמאות נוראיות של חברות עקביות שעשו מעשים מחרידים, אך מאד עקביים, שנעשו בהתאם לעקרונותיהן המעוותים ולמטרותיהן הבלתי מוסריות של אותן חברות. בברכה, אורי.
