רוצה להיות גלוי לב
במקום לדון בשאלה מי יותר מוסרי, האם החרדים או החילונים והאם אדם שמתנהג באופן מוסרי רק כדי לרצות אלים מסוימים או כדי לקיים שכר נחשב מוסרי או לא, אני בטוח ששאר השרשור יספק לך תשובות בנושא זה ויגיע למסקנה שאנחנו המוסריים האמיתיים, משהו בסגנון אנחנו הציונים האמיתיים. אך לפני כן הרשי לי להטיל כמה הרהורי כפירה. אני לא חושב שירדנו לעולם כדי להפוך אותו לטוב יותר, אין לי מושג למה אני חי ואני מודה בזה, זאת אכן שאלה קשה וכשגורמים דתיים מפנים לעברי את השאלה הזו בנסיון להחזירני בתשובה, אני אומר שאדרבה זה רק מסביר לי את הנהירה ההמונית לשטות הזו שנקראת דת, וזה מסביר לי איך יכול להיות שהדת כה פופולארית למרות שהיא נשענת על שטויות והבלים המתאימים לגנון. אך אנשים מחפשים סיבה לחיות וכך הם מנסים למצוא מטרה בחיים לנסות להתקרב לאלוהים או למצער לחיות עם אידיאלים מסוימים, להפוך את העולם לטוב יותר, רוצים להיות מתקני עולם, ממציאי אמריקה, וכו' וכו'. וזה טוב שכך, כי אחרת היה להם עוד יותר קשה לחיות. אך פעמים רבות אנשים שמרנים מערבבים בין מוסריות למוסרנות, ומעודף מוסריות ושמירה על כללים הם הופכים להיות סוג של סגפנים המתאהבים בדימוי הצדקני והמוסרני, הם מאוד מקפידים עם עצמם ועם זולתם, הם ישתדלו לא לחייך כשלא צריך, וישמרו על כל קוץ של כל פלוץ שמישהו חוקק בכנסת. (פולניות למתקדמים), הם בדר"כ יהיו גם עם פנים ארוכות ורציניות משל נטל העולם על כתיפם, לא יפרגנו לא לעצמם ולא לקרובי משפחתם, חלק מהם יהיה גם צר לב ורע אופי בשם המוסר, הם יטילו ביקורת במי שלא עונה במאה אחוז על כל הקריטריונים המקובלים, וכן, הם יהיו בדר"כ גם קמצנים.. אין לי מושג למה אני חי, אני לא חי בשביל להפוך את העולם לטוב יותר, בשביל להיות מוסרי, או בשביל לקיים חוקים. אני חי כי נולדתי, ואני מנסה לשרוד את החיים ולהפיק מהם את המיטב, ודוקא זה עושה אותי במובן מסוים למוסרי יותר, אני יותר קשוב לצורכי אנוש, אני מוכן יותר להכיר בחולשות, והמוסר לא מגיע מתוך כפייה על עצמי, משהו שאני צריך לעשות. אלא זה נובע ממשהו יותר פנימי. למה לא להיות טוב כדי שגם לשני שגם הוא מנסה לשרוד, יצליח לשרוד טוב יותר.
