קובע את המוסריות?
אני יודעת שכתבו על זה פה פעם אבל משום מה זה מעסיק אותי הרבה בזמן האחרון. שהיתה לי דת שהחזיקה אותי, עם כל 10 אגורות לא שלי, לא ישנתי בלילה כי חשבתי שאני אחזור לעולם בצורת חתולה כדי להחזיר את זה ולא התחשק לי שלילדים יזרקו עלי אבנים ברחוב. שהיתה לי דת שאמרה לי מה מותר ומה אסור לא קטפתי עלים מהעץ כי אמרו לי שעלה שנקטף משמיע צעקה מקצה אחד של העולם ועד הקצה השני ואלוהים שומע ומעניש. לא התחשק לי לחזור חזרה לפה בתור עלה ירוק שילד קטן מועך אותו ביד אחרי שהוא ניגב את האף המנוזל. בקיצור הגבול היה מובן וברור. לא השתמשתי במחק או עפרון של חברה בלי רשות. היום יש לי הרבה דילמות, בעבודה למשל יש לנו פחיות שתיה שמיועדות לפגישות עם לקוחות.לעובדים יש מי עדן וקפה. הרבה פעמים בא לי לקחת אחת ואז אני אומרת זה לא בסדר, זה לא שלי, זה לצורך אחר. אז אם פקששתי ולקחתי פחית זה באמת שטויות, קורה. אבל אני מכריחה את עצמי לא לגעת בזה כדי לא להרגיל את עצמי לגעת ברכוש שלא שלי. הרבה פעמים אני רואה אנשים סביבי שלא דואגים ולא שמים לב לפרטים הקטנים האלה. עודף במכולת עם טעות, מוצר שלא נרשם, מכשיר כתיבה לתיק מהעבודה. השאלה שלי היא מה קובע את אמות המוסר? החברה? מי אמר שאני צריכה לחזור ולתקן את המוכרת על טעות בחשבון לטובתה? אני לא מדברת על גניבה אלא על דברים קטנים שזה דילמה בתור דתיה ברור שזה אסור בתור חילונית מי אמר? הרי מה אכפת לחברה שלי אם השתמשתי שפריץ מהבושם שהיא לא היתה? אני מרגישה שאני אכן יוצרת לעצמי את הגבולות ולא נותנת לעצמי להשתמש ברכוש לא שלי כי זה לא מוסרי אבל מה זה מוסרי בזה ומה לא? מה הגבול? <אלוהימית נתנה אלוהימית לקחה יהי שם אלוהימית מבורך
>
אני יודעת שכתבו על זה פה פעם אבל משום מה זה מעסיק אותי הרבה בזמן האחרון. שהיתה לי דת שהחזיקה אותי, עם כל 10 אגורות לא שלי, לא ישנתי בלילה כי חשבתי שאני אחזור לעולם בצורת חתולה כדי להחזיר את זה ולא התחשק לי שלילדים יזרקו עלי אבנים ברחוב. שהיתה לי דת שאמרה לי מה מותר ומה אסור לא קטפתי עלים מהעץ כי אמרו לי שעלה שנקטף משמיע צעקה מקצה אחד של העולם ועד הקצה השני ואלוהים שומע ומעניש. לא התחשק לי לחזור חזרה לפה בתור עלה ירוק שילד קטן מועך אותו ביד אחרי שהוא ניגב את האף המנוזל. בקיצור הגבול היה מובן וברור. לא השתמשתי במחק או עפרון של חברה בלי רשות. היום יש לי הרבה דילמות, בעבודה למשל יש לנו פחיות שתיה שמיועדות לפגישות עם לקוחות.לעובדים יש מי עדן וקפה. הרבה פעמים בא לי לקחת אחת ואז אני אומרת זה לא בסדר, זה לא שלי, זה לצורך אחר. אז אם פקששתי ולקחתי פחית זה באמת שטויות, קורה. אבל אני מכריחה את עצמי לא לגעת בזה כדי לא להרגיל את עצמי לגעת ברכוש שלא שלי. הרבה פעמים אני רואה אנשים סביבי שלא דואגים ולא שמים לב לפרטים הקטנים האלה. עודף במכולת עם טעות, מוצר שלא נרשם, מכשיר כתיבה לתיק מהעבודה. השאלה שלי היא מה קובע את אמות המוסר? החברה? מי אמר שאני צריכה לחזור ולתקן את המוכרת על טעות בחשבון לטובתה? אני לא מדברת על גניבה אלא על דברים קטנים שזה דילמה בתור דתיה ברור שזה אסור בתור חילונית מי אמר? הרי מה אכפת לחברה שלי אם השתמשתי שפריץ מהבושם שהיא לא היתה? אני מרגישה שאני אכן יוצרת לעצמי את הגבולות ולא נותנת לעצמי להשתמש ברכוש לא שלי כי זה לא מוסרי אבל מה זה מוסרי בזה ומה לא? מה הגבול? <אלוהימית נתנה אלוהימית לקחה יהי שם אלוהימית מבורך
