פסילת הצעת מחקר

[Unicorn98]

לא כולם חיים את הקצב המהיר של הפורום הזה ../images/Emo13.gif

 

[יובל חייט]

תודה רבה לכולם על ההתייחסות

הפורום הזה באמת נהדר, מעל ומעבר. בהתאם לנתוני הפתיחה הלא מזהירים שלי, כפי שפורטו בהודעותיי הקודמות ובציטוט של מישהו כאן, אין לי שום אפשרות לעבור אוניברסיטה או מחלקה, משום שאף מחלקה אחרת/אוניברסיטה אחרת לא יקבלו אותי, גם לא להשלמות. כך שהאופציות שעומדות בפניי כעת הן להילחם או לוותר לגמרי. המנחה שלי אולי קצת הצטייר כחלש וחסר עמוד שדרה, אבל הוא בכלל לא. הוא מנחה מבוגר עם ניסיון ושם עולמי, חבר בסגל בכיר, ויו"ר המחלקה לשעבר, במשך מספר קדנציות. הוא התקווה שלי, אני מניחה שיילחם בשבילי. אני לא מתעסקת באינטריגות אישיות. לא יודעת אם מישהו מנסה בכוונה לחבל במאמציי ובעבודתי, ולמה. אני גם לא מתכוונת לבדוק. רק אציין "לפרוטוקול" שלפני שנה עבדתי באותה מחלקה, בתור עוזרת של ראש תכנית מסויימת (אך בפועל הייתי מזכירה רגילה) ואני מכירה אישית את כל המזכירות ואת חברי הסגל. לאחר שהתחלתי ללמוד, המזכירות (כולל אותה מזכירה שעליה מדובר עכשיו) הורידו אותי מהפייסבוק שלהן. לא אמרתי על כך מילה לאף אחד, עבודתי כאמור הסתיימה ולא זכור לי שום אינסידנט שיכול לעורר התנגדות מצד מישהו. אם היה, זה אולי רק שמועות, אבל שוב, זה לא מעניין אותי לברר את זה. כמו-כן, יצויין כי במהלך התקופה אותה מזכירה יצאה לחופשת לידה, ובמקומה הייתה מזכירה אחרת. לטענתה של המזכירה הקבועה, דברים נפלו בין הכסאות בגלל המזכירה המחליפה. דבר נוסף שברצוני לחדד- לא נותנים לי להגיש את *ההצעה*! הצעת המחקר מוכנה והיא שוכבת ב-5 עותקים בביתי. לא נותנים לי להגישה בשל פסילה כביכול של ההצעה הטרומית (הצהרת כוונות) שאני כמובן אפילו לא יודעת למה, על איזה סעיף, מה לא בסדר. אותה שופטת שכתבה את המכתב, הייתה אז ראש המחלקה, וכעת היא עזבה והיא בכלל דיקאן הפקולטה. כעת מה שהמנחה שלי אמר לעשות, זה לקבוע פגישה עם יו"ר הוועדה, שלי של המנחה ושל יו"ר הוועדה (והוא הדגיש לי לקבוע ישירות עם יו"ר הוועדה ולא דרך המזכירה) כדי שדברים יובהרו. ביום ג' בצהריים כתבתי מייל ליו"ר הוועדה, אך זה לא השיב לי עד כה.

 

[milindapanna]

שאלה, ואולי עצה לא מועילה במיוחד

במשך כל החודשים שבהם כתבת והכנת את ההצעה מאז שנכנסת לפורום בפעם הראשונה - באיזה מעמד היית? כלומר, שילמת שכר לימוד והיית סטודנטית במעמד של לימודי השלמות, לימודים לאחר תואר, תואר שני, וכו'? אם כן, אולי שווה לך - במדה וכל היתר נכשל - לבדוק עם אגודת הסטודנטים את התהליך שהתרחש כאן, ואולי גם לפנות למבקר האוניברסיטה. אינני מאמין שמישהו יוכל להתערב בהחלטות האקדמיות (האם העבודה כן/לא ראויה, האם את צריכה/לא להיות תלמידת מחקר במחלקה וכו'), אבל לפחות אולי תצליחי להבין מה לעזאזל קורה במחלקה המוזרה הזו (בכל אופן, כך היא מצטיירת מדברייך). בהצלחה.

 

[יובל חייט]

מעמדי עד עכשיו

במשך כל החודשים האלה לא שילמתי שכר לימוד ולא נרשמתי לאוניברסיטה באופן רשמי. כלומר, מילאתי טפסים במזכירות המחלקה בה אני לומדת, היה לי תיק אצלם, היא להם מידע עליי, פרטי התקשרות וכו', אך לא נרשמתי לאוניברסיטה. במשך העבודה על ההצעה, הנייר היחידי שהיה בידי זה מכתב מהמחלקה שבו כתוב שאני במהלך "הליכים למסלול השלמות לתואר שלישי" ומותר לי להשתמש בשירותי הספרייה, המעבדות, לשאול ספרים וכו'. לאחר שהגשתי את ההצעה הטרומית וזו אושרה במכתב רשמי שנמצא בידי, קיבלתי מייל מהמזכירה שבו כתוב שמאושר לי להירשם לאוניברסיטה למסלול השלמות לתואר דוקטור. מאז אותו מייל, עברו כחודש-חודשיים, בהם המנחה שלי היה בחו"ל, חיכיתי שיחזור כדי לקבל את "ברכת דרכו" ואת אישורו הבלתי רשמי להירשם ללימודים, בינתיים גם ארגנתי את כל המסמכים עם העתק נאמן למקור וכו'. לאחר מכן כאמור נרשמתי באופן רשמי לאוניברסיטה וקיבלתי בדואר מכתב שבו כתוב שהמסמכים שלי ואישור התשלום התקבל. לאחר מכן קרה כל הסיפור הנ"ל.

 

[אור302]

וכמובן לשקול תביעה משפטית

על אבדן הכנסות מעבודה בזמן שעבדת לחינם על הצעת מחקר בהתבסס על מכתב רשמי שאין לו תוקף. כמובן, אם התביעה תתקבל, הם פשוט יקבלו אותך למחקר ויכשילו אותך מאוחר יותר. אבל רק האפשרות להכפיש אותם בפומבי, בעיתונות, ראויה לשיקול.

 

[milindapanna]

לשקול זה נחמד, רק לא לקפוץ למסקנות בטרם עת

זהירות מתחייבת כאן לכל כיוון.

 

[קיפי סגול]

יש כאן כמה עניינים

ראשית, אתייחס לעניין ההורדה מהפייסבוק שאת אולי רואה בו משהו אישי. בעיני, זה בהחלט סביר שסגל מנהלי או אקדמי יקפיד לשמור על דיסטנס עם סטודנטים. כך שברגע שמעמדך השתנה מעובדת לסטודנטית פוטנציאלית יש בזה הגיון. גם אני לא נוהג לצרף סטודנטים שלי ללינקדאין, אבל ברגע שהם מסיימים את הלימודים הם מוזמנים לפנות אלי. שנית, יש הבדל בין הצעת מחקר להצעה הטרומית ולמעשה ברור מתוך הודעתך הנוספת שלא התקבלת אפילו ללימודי ההשלמות. אישור ההצעה הטרומית היה תנאי לקבלה ללימודי השלמות. שלישית, את מנהלת כאן למעשה מאבק נגד מישהי חזקה מאד. היא היתה בעבר ראש המחלקה וכעת היא דיקאן. כלומר, היא בעלת השפעה רבה הן בתוך המחלקה והן על המחלקה. המשמעות היא שיש סבירות גבוהה שאנשים (כולל יו"ר הוועדה) לא ירצו להתעמת איתה ישירות, מה שמעמיד אותך במצב לא טוב. הדבר היחיד שמשחק למעשה לטובתך הוא אותו מכתב שאומר שהצעתך אושרה. לשלוח לסטודנט מכתב שהצעתו אושרה ואח"כ להגיד "בעצם טעינו" ולא לקבל אותו ללימודי ההשלמה זו התנהלות לא תקינה. להערכתי, זה הקלף היחיד שמשחק לטובתך. העניין הוא שגם אם הדברים יסתדרו ויקבלו אותך, כפי שכתבתי למעלה התחלתך במחלקה לא מבשרת טובות, ויהיו הרבה שיזכרו לך את זה וינסו לשים לך (ואולי גם למנחה שלך) מקלות בגלגלים. להערכתי, בהנחה שאכן תתקבלי בסופו של דבר, זה לא יהיה המאבק האחרון שלך.

 

[נועה לביא]

נו, באמת.

אם מישהו שכבר היה לך אותו בפייסבוק או בלינקדאין התחיל דוקטורט במחלקה שלך - אתה תוריד אותו בעקבות זה? לא יודעת איך זה בקנדה, אבל בישראל הוא ב-ה-ח-ל-ט יראה בזה משהו אישי. ובצדק. בכל מקרה, מאז שנחשף הפרט שלא נחשף קודם - שהשופט המדובר הוא בעצם שופטת - הדברים מעט יותר ברורים, ואני מודה שבעוד שאני בטוחה שהגורם העיקרי לכך שהמצב הוא כפי שהוא עכשיו הוא דווקא כן התער (היינו המזכירה שלא מודעת לסיכום בין המנחה ליו"ר הועדה), דווקא כן יש גם אלמנט מהתרחיש השני שאור טען לו. כנראה שהמנחה של יובל, למרות נסיונו, עדיין לא איבד מספיק מהתמימות וכשהוא מינה שופטים הוא עשה את זה בלי להפנים את הכלל הבלתי כתוב - לא ממנים אישה לשפוט אישה, בטח ובטח שלא אם הסטודנטית הגיעה בדרך חריגה. וכן, סביר להניח שזה לא יהיה המאבק האחרון - אלא אם היא תפרוש בינתיים.

 

[חייבתלהגיב]

מה? למה לא ממנים אישה לשפוט אישה?

 

[ספסי י]

סיפור בתוך סיפור

אין לי עצה מחכימה איך לנצח את המצב, אבל חשבתי הרבה על מה שבתוך הסיפור שסופר והחלקים שלא סופרו. וחשבתי על האופן שבו את מצליחה לבלבל מערכות,עד כמה קשה להבין את הסיפור שלך, גם כאן וגם במפגש הלא וירטואלי עם האקדמיה. והרגשתי שהסיפור שאת מספרת כאן והאופן שבו את מספרת אותו מהווה מעין תהליך מקביל למה שקורה באקדמיה בחלק האדמיניסטרטיבי ובודאי במפגש בין החלק האדמיניסטרטיבי לתכני. יש הרבה חורים בסיפור, גם בנרטיב העכשווי שלו, ולכן גם קשה לו להיות מובנה ומובן, נדמה לי שרולאן בארת המוקדם היה זה שדיבר על כך שכשיש חורים בסיפור אנחנו נוטים להשלים אותם מתוך הנתיבים שכבר קיימים אצלנו במוח\קשרים ומדעי המוח מדברים על תגובות אוטומטיות שהותוו בעבר בין סינפסות ויצרו נתיבים נוירולוגים מובנים בשפה של הפסיכולוגיה של המוח. במובן זה הסיפור של יובל חיט הוא סוג של רורשך וכל אחד הגיב אליו מתוך ההקשרים הפרטיים של עצמו. יובל העצה הכי טובה שיש לי לתת לך ובאמת מכל הלב ומתוך רצון לעזור לך ולא להכעיס אותך, היא להתעקש עם עצמך על הבנת הסיפור לפרטיו,יש לי תחושה עמומה שבמחלקה הסיפור שלך מובן יותר על ידי כל הגורמים ושיש איזו מחשבה או דעה או עמדה לגביו שהיא משותפת )אולי חוץ מהמנחה שלך) ושיתכן שאצלך יש נטיה להסתרת חלקים מהסביבה ואפילו אולי מעצמך שמספבכת אותך שוב ושוב באופן דומה. אין לי דרך אחרת להבין את הסיפור המתמשך שלך.ואם לא תתעקשי לאמת את עצמך עם הסיפור המלא קשה לי להאמין שתצאי מההסתבכות הנוכחית שלא לתוך ההסתבכות הבאה ! כשם השסיבוך הנוכחי הוא לעניות דעתי תוצאה של הסיפור החצי גלוי וחצי נסתר כפי שהתנהל בתוך מערכת שבה חוקים מאוד ברורים ודי נוקשים, אותו סיפור שעליו דובר בפעם הקודמת שכתבת כאן. אני מקווה שהפעם תכעסי עלי פחות ותצליחי לראות גם את האיכפתיות ולא רק לחוש שאני "מקלקלת לך את הפנטזיה".

 

[Unicorn98]

איזה כיף לקרוא את התגובות שלך ../images/Emo13.gif

ואני לגמרי מזדהה עם הרעיון שלך ביחס לדימוי הרורשאך. מצד שני, אולי זו הדרך שלנו לפרש את לוח הרפלקציה דנן?

 

[ספסי י]

כן. המשפט האחרון שלך מתמצת את מה שאני חושבת

אני חושבת שהסיפור של יובל חייט עמום, ומסופר בחלקים שיש ביניהם פערים וחורים כמו מסננת. אני משוכנעת שהסיפור האמיתי יכול להיות ברור יותר, אבל שיובל מתעקשת לראות אותו ולהראות לנו אותו, בחלקיותו, וזה כבר מסיבות שלה, לא זדוניות חלילה אבל אישיותיות. התוצאה היא סיפור שמסופר כשהפנטזיה והאמת מעורבבים בו והחורים יוצרים את הרשת המעומעמת שדרכה כל אחד מאיתנו משליך את ההקשרים שהמוח שלו רגיל לייצר. כמו כתם דיון, כמו רשת גריד עמומה באמנות, כמו כל מה שמשמש כקולב השלכות. בגלל האופן הייחודי הזה שמגלגל את הסיפור מתחנה לתחנה, והלוואי שאני טועה, דינו להסתיים במקרה הרע בהתנפצות של הפנטזיה, ובמקרה הקצת פחות רע ניתן יהייה לסחוב אותו הלאה עד לתחנה הבאה, שם תצוץ ההסתבכות הבאה על אותו בסיס בדיוק רק בנסיבות אחרות. ואנחנו המגיבים עם ההשלכות שלנו? רק כמו המקהלה בטרגדיה היוונית שמהדהדת את המציאות

 

[יובל חייט]

איזה פערים יש?

איזה חורים? מה כאן חסר? - אשלים בשמחה

 

[Rorschach inkblot]

נכון../images/Emo45.gif

 

[יובל חייט]

הפרטים לא כאלה רבלנטיים

ברור שלא סיפרתי את *כ-ל* הסיפור על מלוא פרטיו, כיוון שלא רציתי להלאות והפרטים האחרים אינם עד כדי כך רלבנטיים לעיקר. לא שמורים אצלי שום פרטים נוספים ואני לא מצפה מחברי הפורום להשלים את הפערים בעזרת מוחם. אם זה באמת מעניין מישהו, הוא יכול לשאול אותי לגבי "חור" כזה או אחר ואני אשלים אותו. דווקא בגלל שזה פורום, ואני אנונימית לגמרי (לא קוראים לי יובל חייט), מצאתי כי זה המקום לקבל תשובה אובייקטיבית לגמרי מגורם שלא משוייך לא לאוניברסיטה ולא אליי. לכן גם סיפרתי בכנות את כל הפרטים הרלבנטיים. השמטתי רק פרטים חסויים כגון תחום הדעת הנלמד, שמות המעורבים וכד'. הסיפור כשלעצמו לא עד כדי כך מסובך: יש לי ממוצע ציונים נמוך, אין לי תזה, ולמדתי תחום דעת שאין לו בארץ תואר שלישי. פניתי ללימודי תואר שלישי בתחום קרוב, ואף מוסד לא הסכים לקבל אותי. אוניברסיטה מסויימת כן הסכימה לתת לי צ'אנס. השבוע הופתעתי ממכתב שנשלח מאחורי גבי, שאין לי מושג ממשי מה באמת נכתב בו, מפני שלא ראיתי אותו ולא הקריאו לי אותו. מאחר ואין לי אפשרות לעבור למחלקה אחרת או לאוניברסיטה אחרת, לא נותר לי אלא למצות את כל מה שאפשר באותה מחלקה. אני לא כועסת ולא מרגישה קלקול של הפנטזיה, אני מבינה היטב את המצב שלי.

 

[אור302]

רגע, אז למה בחרת את השם הבדוי הזה?

אני חייב לדעת. הרי זה בערך כמו להמיר את שם המשפחה מ"טקסונוביצקי" ל"שופרוסיצקי" כי הראשון קשה קצת להגייה. אם אדם כבר ממציא לעצמו שם, הרי היה בוחר משהו מקורי, דמיוני, משעשע, שמבטא אותו איכשהו. זו תעלומה פרשנית, בערך כמו מבחני אסוציאציות. אני למשל, בימים שכתבתי בפורום למורים לדקדוק כתבתי תחת השם "שמשון גורן", שתמיד נראה לי שם ראוי למורה עברי, שורשי כזה, שגר באיזה רחוב קטן ברובע הוותיק של העיר. למה בחרת את בכינוי שלך?

 

[אור302]

אפשר לקבל דוגמה לחורים כאלה?

לי הסיפור שלה נראה בהיר, מפורט ורציף. הנטייה שלנו להשלים פערים בסיפור בהתבסס על סכמות קיימות וידע העולם שלנו היא דבר שעומד לרועץ לקורא, לא לכותב. מה אשמת הכותב שהקורא דוחף לתהליך ההבנה של הטקסט דבר שלא כתוב בטקסט? כאשר חסר מידע אפשר לבקש אותו, במקרה הזה, אלא שתהליך השלמת הפערים אינו מודע וזה מה שיוצר את ההפתעה כאשר אנו מגלים שהנחנו הנחות שגויות (מה, זה בעצם היה גבר שלבש מעיל של אישה? העד שראה את כל הענין מרחוק היה בעצם עיוור?). מבחינת המספר, יצירת פערים כאלה היא כמעט בלתי נמנעת. יש דברים שאנחנו מניחים שידועים או מובנים ולכן לא טורחים לספר, כפי שיודע כל מי שהיה אי-פעם בבליינד דייט. שלחי לי תיאור כתוב של קלאודיה שיפר ואני יוצר לך ממנו בובה של גודזילה.

 

[נועה לביא]

מודה שכשהיה השרשור של יובל לראשונה

לא ממש התעמקתי, וסביר להניח שאלמלא היא השתמשה בשם מלא (בדוי, אבל עדיין שם מלא) אולי אפילו לא הייתי זוכרת שהיה כזה. אולי אילו הייתי מתעמקת, הייתי יכולה להבין איזה מן דבר גרם לך לכתוב את התגובה שכתבת, כי - את יודעת שאני מאוד מעריכה אתך ובד"כ מאוד נהנית לקרוא אותך - אבל עכשיו, מאוד צורמת לי התגובה שלך, ומאוד (כאמור, יתכן שבגלל חוסר היכרות עם ההסטוריה) לא מובן לי מדוע בחרת להגיב ככה. לספר סיפור שמתאר את מה שאותו אדם חווה לאנשים זרים לגמרי בצורה שלאותם האנשים תיראה "עם חורים", זה לא "אישיותי", זה "אנושי". כאשר התחלתי טיפול פסיכולוגי לפני 6 שנים, בפגישה הראשונה, ניסיתי במכה אחת להעביר למטפלת את מה שעבר עלי, ושכל חיי סבבו סביבו, באותה העת, וכמו שאת יכולה לנחש - זה לא ממש הצליח (וכך זכיתי להיות אחת מהמטופלים שזוכים בממחטה כבר בפגישה הראשונה). היות ומה שקורה מאוד מעסיק את יובל אמוציונלית, נראה לי לחלוטין מובן שהיא לא לגמרי תשים לב שמה שלה ברור לגמרי - לנו חסרים פרטים בשביל להבין (ואז חלקנו נשאל ישירות, וחלק אחר ינהג כמו בכתם רושרך). אני חושבת שכאשר בן אדם בא לחלוק מצוקה אישית שלו וששום דבר ממה שהוא אומר באמת לא אמור להקפיץ אף אחד כי כל מה שהוא אומר נוגע רק אליו ולחוויות שלו (בניגוד ל-כמה אני מתוסכל מזה ששום מחקר קליני לא שווה שאסתכל עליו...), ניתוח אישיותי וחקירה צולבת זו לא דרך ראויה להגיב. אני, כשניהלתי פורום, ממש לא הרשיתי תגובות כאלה (שבד"כ היו בסגנון של "לילד/ה שלך יש בעיה (לרוב ADHD...) ואת/ה מתכחש/ת לזה"). זה נכון שאת, בניגוד לרוב הכותבים תגובות כאלה, אשת מקצוע, ובניגוד ל"איש מקצוע" אחר שכותב ברשת שלא נזכיר את שמו - גם יודעת להתנסח בצורה רהוטה וחדשה, אבל בדיוק בגלל זה למי שזה מופנה כלפיו יהיה קשה להתמודד איתך כי רוב הגולשים לא דוברים את השפה הפסיכולוגית כשפת אם. אני חושבת שאם אני הייתי אותה יובל, ואם זו לא הייתה שפת האם שלי, התגובה שלך הייתה גורמת לי להרגיש רע, כי גם הייתי מרגישה מותקפת וגם לא הייתי יודעת כיצד להשיב. ועוד מילה לגבי "בלבול מערכות" - כאן אין שום רושרך, את עבודת המאסטר שלי, לרבות רוב הכתיבה שלה, עשיתי תחת הסטטוס הרשמי "הפסקת לימודים". תאמיני לי - ברגע שבעיות עם המערכת הבירוקרטית מתחילות, המערכת לא שוכחת ולא סולחת, הפלונטרים נוצרים במהירות האור ומאוד קשה ומתיש לסיים (או להתחיל...) לפרום אותם. ואולי כאן אני כן עושה קצת השלכה - אבל להאמין שהכל כבר בסדר והכל הסתדר ונפתר, ואז פתאום לקבל סטירת לחי כזאת שממש ממש לא, זה מ-א-ו-ד לא נעים (ואגב, במקרה שלי, גם זה לא היה באמת - פשוט אי הבנה בין שתי מזכירות שאחת כבר הייתה מעודכנת והשניה הייתה מעודכנת ב"אי עדכון" שהשניה שהתה בו קודם).

 

[ספסי י]

../images/Emo193.gif ולעניין החורים בעובדות

אני מקווה נועה שאת ובעיקר יובל חיט כשם בדוי עצמה לא חושדות בי שכוונתי להעליב. התלבטתי הרבה לפני שכתבתי מה שכתבתי לא בגלל שפקפקתי במה שכתבתי אלא יותר בגלל החשש שזה יתפרש כאילו אני תוקפת את יובל חיט ואני אין לי כל כוונה כזו. אני מנסה לסייע בדרכי הכנה. השרשור הקודם דיבר על הפירצה שיובל מצאה להתקבל לדוקטורט. היא נאחזה בזה מאוד, ואני משערת שרצתה מאוד את הדוקטורט הזה, ואנחנו ניסינו לשכנע אותה שכניסה דרך פירצה תתפוצץ בשלב כזה או אחר. המהות הייתה למי שלא זוכר בחוסר הרצון שלה לשתף את מי שהסכים להיות המנחה שלה שקיבל עליו את הנחייתו כאשר לא היה מודע למצבה האקדמי המדוייק ושבעצם אינה זכאית בכלל להרשם שאינה עומדת בנתונים בסיסיים של סף הקבלה שהמזכירות הסבירה לה את זה. הגישה הזו יצרה ספליט וחיתוך בעברית בין עמדת המנחה (כתוצאה מידיעה חלקית) לעמדת המזכירות שמייצגת את העמדה פורמליסטית הדוקה של האקדמיה שאליה יובל רוצה להתקבל. יובל התלבטה מה לעשות ומהלך השירשור הבליט שהאינטואיציה שלה דחפה אותה לשמר את הספליט, בשעה שרוב העצות שקיבלה היו בעד יושרה ושהכל יהייה על השולחן. הספליט הזה יצר מצב שבו התקבלה על בסיס לא מדוייק מוסווה ולאחר שהמנחה הסכים לקבל אותה הוא התקשה אחר כך לאכזב אותה, או שנכנס למאבק על מעמדו ונוצר ספליט נוסף שהוחלק בין דרישות המחלקה (והפיגורות הדומיננטיות האחרות במחלקה) לרצון המנחה שהמניעים שלו אינם ברורים לנו לגמרי. כל המהלכים התנהלו בעירפול ויובל כעסה מאוד על הנסיונות של חלק מאיתנו לדחוף אותה לשים את הנתונים בגלוי על השולחן כשהמוטו שלה היה מה יצא לי מזה. גם שם אגב האשמה הייתה לדעת יובל ה"מזכירה" ולדעתי העירפול. עם צורת ההתנהלות הזו היא נעלמה לנו. וכעת חוזרת עם סיפור לא ברור שבו באופן מוזר לפני שאושרה הצהרת הכוונות שלה, ולפני שהתקבלה ללימודי השלמות, כבר יש לה הצעת מחקר מוכנה בחמישה עותקים במגירה ורק המזכירה מונעת ממנה להגיש אותה, וכעת נוספו למזכירה עוד כמה מתנגדים בעלי עמדה בכירה והשפעה וכוח פוליטי אקדמי, והסיבה למה זה קורה לה שוב אינה ברורה ליובל אךברור לה שהמהלך של המזכירות אינו תקין. לא מזכיר את הפעם הקודמת? הבסיס לא ברור ויובל לא מרחיבה מה קרה באמצע אלו כן פרטים חשובים, ואני אישית משוכנעת שהסיבה אינה רק "קונספירטיבית" אלא נוגעת לעוד אי אלו עניינים מהותיים כמו רמת הידע, רמת הכתיבה, רמת החשיבה וכו.. אני לא רומזת שיובל משקרת או מרמה, לפחות לא אותנו יותר מאשר את עצמה. אבל אני לו הייתי היא הייתי שואלת את עצמי שאלות רבות בתהליך הקבלה, שהיו גורמות לי להתנהל אחרת. וגם עכשיו בשלב הבעייתי שצץ הייתי שואלת את עצמי מה בהתנהלותי מביא אותי שוב ושוב (בפעם השניה שמדווחת כאן בפורום אבל אני בטוחה שבפעם היותר בחיים עצמם) לאותה נקודה בה קורים לי דברים שאני לא מבינה ... ולגבי הרורשכיות... היא תוצר נלווה של החורים בסיפור. ובכל מקרה תיארתי את המצב כפי שאני רואה אותו, וכתבתי מתוך אכפתיות ורצון טוב לנסות להאיר נקודת עיוורון של יובל. אני אישית לא ממהרת להצטרף למועדון הניחומים, ולא בגלל שאני שונאת את הדמות הבדויה יובל חיט אלא כי אני מנסה לעזור לה ללמוד משהו מכל מה שקרה. נכון שזה פורום תמיכה אבל אולי יובל יכולה להפיק יותר מעצה טובה,ממשהו שיכול ללמד אותה על התנהלותה על האופן שבו היא מביאה על עצמה אירועים מסוג זה, מה לדעתך יובל תלמד מחיבוק מנחם שיגיד לה זו לא את זו המזכירה הרשעה? או מחיבוקים וקריאות אהדה וקריאות לתביעה משפטית ועוד כל מיני...

 

[נועה לביא]

לרגע לא חשדתי בך בכוונה להעליב, ודאי שלא

ואני ממש לא מאלה שחושבים לנכון להגדיר את הפורום כ"קבוצת תמיכה". הפורום, אמור להיות לפחות בעיני, קבוצת רשת חברתית של שיח בין כותבי תזה ודוקטורט שונים. לא שאני חושבת שאסור שזה יכיל גם תמיכה, ודאי שלא, תמיכה זה מצויין, אבל אני בהחלט נגד הדרת תכנים כי הם פוגעים באווירה של "קבוצת תמיכה". לחלוטין, תגובות לא חייבות להיות פוצימוצי, אבל בעוד שממש לא הפריע לי הסגנון של "עלמא4" בשרשור של CH4 (למרות שעם התוכן בכלל לא הסכמתי... לא הייתי מסתכנת בלשלם שקל על הרשמה לכנס רק בגלל שיש שם מישהי שאני רוצה לדבר איתה. אם היא בן אדם נורמאלי, היא תסכים להיפגש איתי גם בחוץ. ואם היא לא בן אדם נורמאלי, עדיף לעבור הלאה...), תגובות אבחון וניתוח אישיות אני מודה שצורמות לי במיוחד. אבל אולי אם אני אקרא את השרשור אני דווקא אסכים איתך שזה כן במקום (כמו שסייגתי מראש), לא יודעת. כמובן, זה שזה צורם *לי* לא אומר גם שזה בהכרח פסול, ובוודאי שלא אומר דבר על הכוונות שלך.