פסילת הצעת מחקר

[tulkin]

נסיון לתשובה

(אבל לא מנסיון אישי) לדעתי לא אמורים לקבל עבודת דוקטורט שאין בה חידוש משמעותי. (זה לא אומר שלא יקבלו. במו עיני נוכחתי בשנה שעברה בהצגת דוקטורט שהתקבל בשמחה רבה למרות חורים מתודולוגיים זועקים לשמיים וממצאים שגם לו היו מתקבלים ללא אף בעיה מתודולוגית לא מתקרבים לגרד את קצה החבית של ה"חידוש - אבל זה נכנס בעיני לא תחת רובריקה של "האם צריך או לא צריך לקבל", אלא תחת "רמת בית הספר". בבית ספר ברמה נמוכה יקבלו דברים כאלה, ובבית ספר ברמה גבוהה יותר לא יקבלו). אבל, צריך לזכור שחשיבות הממצאים היא לא דבר רנדומלי שלא ניתן לחזות מראש. בשביל זה יש הצעת מחקר. אם הצעת המחקר שלך אושרה (בבית ספר טוב), זה בגלל שיש סיכוי מאד מאד גבוה שאם תעמוד בה תקבל ממצאים משמעותיים. על כך אמונים המנחים והשופטים וכל המערכת מסביב. אז יותר משהצעת המחקר היא חוזה שאם עומדים בו מקבלים דוקטורט בלי קשר לתוצאות, הצעת המחקר ואישורה הם חותמת שכמה וכמה אנשים מאמינים שתקבל תוצאות משמעותיות, ושאין שום סיבה בעולם שתיכשל. הסיכוי שתיכשל איננו 0, אבל אם אישרו לך את הצעת המחקר הוא לא אמור להיות גבוה. במלים אחרות אם אישרו לך הצעת מחקר והמחקר נכשל זה כשלון של המנחה. לא שלך (לפחות ברמה הקונספטואלית. ברמה המעשית לא ברור מה עושים במקרה הזה. כאמור בבתי ספר פחות טובים יעניקו לך את התואר בכל זאת, בבתי ספר טובים אולי יבינו זאת מבעוד מועד כדי לתכנן מחדש, עוד לפני שהגשת את העבודה). אגב, בהקשר הזה יש הבדל גדול בין הארץ לבין חו"ל. בארץ הגישה היא תגיש הצעת מחקר כמה שיותר מהר, ולפני שאתה מגיש הצעת מחקר אל תתחיל לחקור (מעבר לדרוש להכנת הצעת המחקר). זה מגדיל את הסיכוי לכשלון המחקר למרות הצלחת הצעת המחקר. בחו"ל (לפחות במקומות שאני מכיר) הגישה היא לדחות את הגשת הצעת המחקר ככל האפשר, עד שיש וודאות גבוהה שמה שמוצהר בה אכן יימצא ויבוצע ויהיה משמעותי. לכן מגישים את הצעת המחקר כשכבר חלק מהמחקר כבר עשוי. ובד"כ, לפעמים תוך חודשים ספורים אחרי הגשת הצעת המחקר - הדוקטורט כבר מוגש. בגלל הגישה הזו, אגב, אפשר לצאת לשוק העבודה (אם מצליחים למצוא עבודה) לפני סיום הדוקטורט, ובלבד שהצעת הדוקטורט אושרה - שכן חלק מהתרבות (כאמור, בתחומים מסויימים, במקומות מסויימים בארה"ב) הוא שאישור ההצעה הוא עדות לרמת וודאות גבוהה לסיום הדוקטורט בזמן סביר. בארץ הקשר הזה לא כל כך קיים.

 

[Unicorn98]

אתה יודע, אין לי נסיון עם מוסדות מחו"ל,

אבל דווקא מקריאה פה בפורום אני כל הזמן מקבל את הרושם שבדברים מסוימים (רמת מחקר, סטנדרטים של שירות וכו') - דווקא המחלקה שלי (ברוב המקרים) הרבה יותר דומה למה שמתואר כאן ביחס למוסדות מחו"ל. זה מעניין. אני מכיר הרבה דוק' במחלקה שלי שנדרשו לעמול קשה מאוד לפני הגשת ההצעה. מי שעשה להם חיים "קשים", זו הועדה ובמקרים מסוימים אף לפניה המנחה. נכון שזה מביא לתסכול וקיטורים וכו', אבל אין ספק שהאנשים האלה מוציאים עבודות ברמה גבוהה ובסיכומו של תהליך בעצם חוסכים להם כאבי ראש ותסכולים של "מאוחר מדי", או "למה לא חשבנו על זה קודם לכן". למשל - אני מכיר דוקטורנטית שהעבירה ארבעה איסופים אינטנסיביים ביותר רק כמחקר גישוש לפני (!) כתיבת ההצעה והגשתה. בכל מקרה, מה שכתבת נראה לי מאוד הגיוני. אני מקווה שלא נגלה מה קורה במקרי הקיצון שבהם עובדים מאוד קשה ובסוף בכל זאת יש בעיה עם הממצאים.

 

[22ק ו ס ם]

הצעת המחקר היא החלק הכי חשוב בדוקטורט

ברגע שהיא מאושרת קשה ללכת אחורה, ומאותו הרגע איסוף הנתונים, הניתוחים ואפילו הכתיבה לא אמורים להיות קשים מדי אלא זה עניין יותר טכני (שכמובן לוקח הרבה זמן). גם אצלנו יש הרבה סטודנטים שהתחילו את המחקר לפני שההצעה אושרה. זה מאפשר להם לבחון כל מיני אספקטים של המחקר, כמו דרכי איסוף נתונים, שיעבדו או לא. צריך גם לזכור שהצעת המחקר מהווה לרוב את השלב הסופי של ABD. מהרגע הזה אתה כבר לא לוקח יותר קורסים והאינטרקציה היומיומית עם המנחים ו/או האוניברסיטה מתמעטים. מאותו רגע הסטודנט עצמאי כמעט לגמרי ולכן חשוב שיהיו לו כל הכלים להצליח.

 

[the new L]

מה שכתבת ממש תלוי תחום

הצעת המחקר שלי מכילה (פחות או יותר) רשימה של משפטים שאני רוצה להוכיח במהלך הדוקטורט שלי. האם ניסוח המשפטים היה החלק הקשה? בהחלט לא. זה בוודאי היה החלק הקל ביותר. החלק הקשה הוא להוכיח אותם. להבין למה הרעיונות האלה בעצם נכונים. בגלל זה העבודה על הצעת המחקר לקחה לי בערך חודש, בעוד שההוכחה של המשפטים האלה תיקח כמה שנים....

 

[Unicorn98]

מתימטיקה שונה מכל תחום אחר, נראה לי.

 

[22ק ו ס ם]

מתמטיקה באמת שונה מאוד מתחומים אחרים

אבל ברוב מוחלט של התחומים צריך לעשות הרבה מאוד רק בשביל להגיע להצעת המחקר, שהיא לרוב מסמך ארוך למדי.

 

[the new L]

גם אצלי זהו לא מסמך קצר

כי בכל זאת צריך רקע שיסביר מה קורה שם.... כתבתי כ-18 עמודים, כאשר האורך המקסימלי המותר בפקולטה הוא 20 אם אני לא טועה.

 

[Rorschach inkblot]

אצלנו זה שונה ...

אני לומדת בבריטניה ואצלנו מעמדה של הצעת המחקר (שמגישים בסוף שנת הלימודים הראשונה) אינו זהה למה שתיארת. דווקא רוב הסטודנטים ששוחחתי איתם, בבית הספר שלנו לפחות, סיפרו שבין הצעת המחקר לשלבים המתקדמים יותר של הדוק' חלו התפתחויות לא רק במישור הטכני, אלא גם שינויים ברבדים מהותיים יותר וכן מבחינת היבטים מתודולוגיים. לעיתים ההתפתחויות הללו מובילות גם לשינויים בצוות ההנחיה והמשך התמקצעות בעזרת קורסים וסדנאות. כך או כך, שיהיה לכולנו בהצלחה!

 

[22ק ו ס ם]

טוב, בבריטניה הכל שונה ../images/Emo13.gif

אבל אני חושב שמתי מגישים את ההצעה מרמז על החשיבות שלה. רוב הסטודנטים לא יודעים מה הם בדיוק רוצים לעשות אחרי שנה (או פחות מכך) ולוקח שנתיים שלוש לגבש הצעה כזו. זו הסיבה שככל שמגבשים את ההצעה מוקדם יותר ככה היא גמישה יותר.

 

[Rorschach inkblot]

מה שנכון נכון ../images/Emo8.gif

רק הערה; כאן לימודי הדוקטורט אורכים באופן תיקני כשלוש שנים (אם כי מרבית הסטודנטים שאני מכירה באופן אישי הגישו, או מתכוונים להגיש במהלך השנה הרביעית). ניתן להיות גם סטודנט במשרה חלקית ולפרוש את הלימודים על פני 6-7 שנים (דבר שיש לו יתרונות ויש לו מחירים). בכל מקרה אצלנו הצעת המחקר באה במסגרת קצת יותר רחבה שכוללת ועדת התקדמות. מעבר לבחינת הצעת המחקר ומתן משוב עליה, אחת המטרות החשובות של הועדה הזו היא לוודא שהסטודנט מתקדם קדימה ולא אחורה.

אוף-דה-רקורד נאמר לי גם שמטרת נוספת היא לוודא שמתבצעת עבודת הנחייה תקינה ובאם זה לא המצב, לעלות על זה בזמן ולא בתום שלוש או ארבע שנות לימודים. מעניין אותי איך זה במקומות אחרים. אצלכם יש איזה מנגנון שמפקח על עבודת המנחים?

 

[קיפי סגול]

אני מסכים כמעט עם הכל

לעתים קרובות ניתן וצריך לעמוד על מידת החידוש שבעבודה כבר בהצעת המחקר. חידוש יכול להיות בשאלת שאלה שעוד לא נשאלה, בבדיקת אוכלוסיה שעדיין לא נחקרה בהקשר המתאים, בתיאוריה שבה נעשה שימוש, או במתודולוגיה. הצעת מחקר שאושרה, משמעותה שמי שבדק את ההצעה סבור שיש בה חידוש, שיש סיכוי טוב שתגיע לממצאים משמעותיים, ולא פחות חשוב: שההצעה ברת ביצוע. הנקודה לגבי ההתייחסות להצעת המחקר כחוזה מתייחסת לשאלה מה ניתן לדרוש מסטודנט לעשות מעבר למה שנעשה והוגדר בהצעת המחקר? וזאת בהנחה שהסטודנט עמד במה שהוגדר בהצעת המחקר ושיש בעבודה חידוש וממצאים משמעותיים. הרי כמעט על כל מחקר ניתן לשאול "מדוע לא נבדק גם..." מה שאני טוען הוא שאם אותו גורם שלא נבדק מהווה פגם מתודולוגי משמעותי אזי ההסתייגות היתה צריכה לבוא כבר בשלב הצעת המחקר. לאחר שהמחקר כבר נעשה הדרך הכמעט יחידה להתייחס להסתייגויות כאלו היא כאל מגבלות ושאלות שצריכות להיבדק במחקר המשך. אני כן חושב שבניגוד לחוזה, שהוא קשיח מטבעו, ההתייחסות להצעת מחקר צריכה להיות גמישה יותר. הרבה פעמים במהלך המחקר יש בעיות לא צפויות ולא ניתן לבצע את הצעת המחקר ככתבה וכלשונה. במקרים כאלה צריך להפעיל שיקול דעת ולהחליט האם מה שיש עומד בסטנדרטים המצופים או לעשות מהלכים שונים שיחזקו את העבודה ואת מידת החידוש שבה. זה בדיוק תפקידו של המנחה וזה הייתרון במקומות שבהם יש וועדה מלווה (אבל זה לא היה המצב במקרה האישי שעליו סיפרתי). הנה דוגמא מהחיים: מאסטרנטית שאני מנחה נתקלה בבעיה של גודל מדגם. אמנם מדובר במחקר אקפלורטורי מאד ראשוני ומראש לא ציפינו לאחוזי תגובה גבוהים, אבל בגלל בעיית נגישות לא הצלחנו להגיע לאוכלוסית בסיס גדולה מספיק ולהשיג את גודל המדגם הרצוי. בהתייעצות עם אחד מחברי הוועדה החלטנו לנסות להגיע למשתתפים פוטנציאליים בדרכים נוספות (מה שגם חייב לעבור שוב דרך וועדת האתיקה). הצלחנו להגדיל את המדגם ולקבל מספר ממצאים משמעותיים אבל עדיין קיימת בעיה של כוח סטטיסטי. הסטודנטית פנתה שוב לחברי הוועדה שלה. אחד חשב שיש לה מספיק תוצאות בשביל עבודת מאסטר סבירה, בתנאי שתדון במגבלות המתודולוגיות ובמשמעותן ותציע דרכים להתגבר על הבעיה במחקר עתידי. חבר הוועדה השני חשב שזה יעמיד אותה במצב פגיע מאד בהגנה על התיזה. בסופו של דבר החלטנו להרחיב ולחזק חלק אחר בעבודה כדי לפצות על הבעיות הנובעות מגודל המדגם הקטן. כלומר: הוועדה עושה מה שביכולתה כדי למנוע מראש מצב שבו הסטודנט מגיש עבודה שאינה עומדת בסטנדרטים. גם בחו"ל יש מקומות ותחומים שבהם לא נהוג להתחיל לחקור לפני אישור הצעת המחקר. ההבדל הוא שברוב המקומות שאני מכיר בחו"ל מצפים להצעת מחקר מקיפה בהרבה, שמהווה למעשה את הבסיס לשלושת הפרקים הראשונים בדיסרטציה עם דגש על מתודולוגיה מפורטת מאד.

 

[tulkin]

אני שמח ששיתפת.

נכון. כולנו נתקלים בקשיים. אבל אופייה הפירמידי של האקדמיה הוא כזה שגורם לך הרבה פעמים לחשוב, שאמנם הרבה אנשים נתקלים בבעיות, אבל אלה שמצליחים לשרוד ו"לעלות שלב" הם אלה שהצליחו להתחמק מהבעיות בשלב הקודם. לפי הלוגיקה הזו, אם נתקלת בבעיות בשלב מסויים, למרות שאולי אתה בחברה טובה, אולי זו אינדיקציה שלא תוכל להתקדם הלאה. דווקא כשמגיע סיפור כזה (שכפי שאמרת - אני לא מאחל לאף אחד) ממישהו שבסופו של דבר הצליח, מצא משרה וכו'. יש בזה משהו ששובר את ראיית השחורות הזו. נכון ששום דבר בראיית השחורות כאן הוא לא רציונלי, וגם הנחמה היא, כמו שאמרו חזלינו, היא נחמת טפשים, אבל בכל אופן נחמד לשמוע שגם בין המצליחים יש בני אדם פשוטים שעשו להם פעם את המוות עם כל מיני שטויות. וזו גם הזדמנות נוספת להודות לך על תרומתך לפורום, למרות שכבר אינך דוקטורנט

 

[קיפי סגול]

תודה

הדבר שהכי הפריע לי הוא לא ההתייחסות של אותה בוחנת. אגולוגיה (כמו שאומר דוד שלי שהוא פרופסור לאקולוגיה) יש בכל מקום. מה שהפריע לי היה חוסר השקיפות בתהליך כפי שציינה פלפל (ולכן הגבתי אליה ולא לפותחת השרשור) ואופן ההתנהלות של הוועדה לתואר שלישי מולי ומול המנחה.

 

[Unicorn98]

כמו שאמרה לי חוקרת חביבה מהמחלקה שלי -

(לאור סיפור הקבלה שלי, אותו סיפרתי כאן לפני מספר שבועות) - כולם חווים את האנקדוטות הלא נעימות הללו, אבל רק חלק מצליחים לזכור את זה קדימה, עד שהופכים חלק מהמערכת ומנסים לשנות אותה מבפנים. והמסקנה והקריאה צריכה לצאת - לזכור כל מה שפגום במערכת בדרך למעלה, ולהזכר בכך כשהופכים חלק מהמערכת ושניתן להשפיע מבפנים.

 

[22ק ו ס ם]

זו באמת נקודה חשובה

הבעייה לדעתי היא שברגע שאתה חלק מהמערכת אז יש כל מיני פוליטיקות ומאבקים פנימיים שקשה להשאר נייטרלי לגביהם וצריך לנקוט צד. הרבה פעמים זה מגיע על חשבון הסטודנטים וחבל.

 

[22ק ו ס ם]

אני חושב שזה מדגים את הבעייתיות בשיפוטים

אנונימיים. זה לא שאני שולל אותם לגמרי, להפך, אבל יש הבדל בין שיפוט אנונימי למאמר שבו כולם כאלה ואם המאמר נדחה אפשר יחסית בקלות לשלוח לכתב עת אחר, לבין אנונימיות שמשתרעת על פני שנים. זה חוסר שקיפות ויכול להיות מונע כמו במקרה שלך לשיקולים זרים. אני שמח שלי לא היו שופטים כאלו וכולם היו גלויים איתי ואני איתם. הנקודה הכי חשובה לדעתי היא ששופטים יהיו מספיק גמישים כדי לא לכפות את דעתם, ובעיקר לא להתנהג באופן שרירותי. אני באמת סבור שאם אישרו לך מחקר מסוים אז לא מוצדק לחזור ולהטיל בו ספק בשלב הסיכומים. שיקחו קצת אחריות על מה שהם מאשרים.

 

[אור302]

זו הבעייה שקיימת באנונימיות בכלל,

שהיא מסירה אחריות מן האינדיוידואל שיכול להסתתר מאחורי המערכת. כך התאפשרו כמה מן הזוועות הגדולות ביותר של האנושות. זה בדיוק אותו מנגנון. שים על בן אדם תג שם, תעמיד אותו מול האנשים שהוא דורך עליהם ופתאום הכול משתנה. The right to face my accuser - כמה שהזכות הבסיסית הזו חשובה. לי קורה עכשיו מצב קצת שונה וקצת דומה. אני עובד לא כמתרגל אלא כבודק עבודות. אני מגיע להרצאות, רואים אותי, אפשר לבוא לשעות קבלה ואפשר לשאול למה נתתי ציון כזה או אחר. אבל אני לא מלמד ולכן לא מקבל הערכות קורס. בקיצור, איני נתון ללחצים. המרצה שלנו דורש מאיתנו להיות נוקשים במיוחד במתן ציונים ולא לחסוך בהערות נוקשות וחריפות על העבודות. הוא עולה על כולנו בעניין זה ולטענתו ככל שנקשה כעת, כך ישתפרו הסטודנטים. ממוצע העבודה הראשונה היה בערך 2.5. אני בודק אותן ומעיר עליהן "בלי אלוהים" כי אין לי הערכות קורס. איני עומד להערכה של איש. כתוצאה מכך, הציונים שלי הרבה יותר מדויקים, כלומר נמוכים, כולל ציון של 1.0! ההערות שלי מדויקות, חריפות ובלתי מתפשרות. זה רק לטובת הסטודנט שצריך שיעירו אותן מהאשליות שטופחו בו עד כה, כמה יפה הוא כותב וכמה חכם הוא. לעולם לא הייתי יכול לעבוד כך בקורס בחיבור שבו גישה כזאת הכי נדרשת. פשוט כי שם היו לי הערכות קורס שעומדות ביחס ישר לרמת הציונים שמתקבלים. הנה, זה אמנם לא מצב של אנונימיות אבל זה מדגים את התועלת שבשיפוט בלא לחצים.

 

[22ק ו ס ם]

מה שאתה אומר נכון

אבל זה לא אומר שלאנונימיות אין יתרונות. צריך פשוט לשמור על איזונים נכונים.

 

[אור302]

ומה הוא המנגנון המפקח על האנונימיות?

לפי המקרה של יובל, הקשר היחיד של הסטודנט הוא למנחה שיש לו קשר ליושב ראש הוועדה שרק לו יש מגע עם הבודקים האנונימיים. כלומר, בעל האינטרס, הסטודנט, מרוחק שתי דרגות מן הבודק האנונימי, הוא חסר כל כוח ותלוי במנחה שהוא עצמו יכול להיות חסר כוח מול היו"ר שגם הוא יכול להיות חסר כל כוח מול הבודקים. ואני כבר לא מדבר על סתם אדישות או אפילו זדון. זה מתכון בטוח למחדל ולאומללות ולרמיסת הפרט תחת גלגלי המערכת שאין להם שם או פנים או מערכת בלמים. אגב,, אצלנו התחילו לאחרונה עם איזה פטנט שעכשיו נראה לי יעיל: graduate school representative זה אמור להיות חבר פקולטה, שאינו אפילו בעל מינוי חלקי במחלקה של הסטודנט ואמור לוודא שהכול מתנהל כהלכה. לרוב זה כאב ראש למצוא מישהו כזה (כל מי שאני מכיר מעורב במחלקה שלי איכשהו), אף שהוא יכול להיות מכל תחום שהוא, וגם אם הוא שם, לא ברור לי איזה כוח יש לו. אבל הוא אמור להיות איזה גורם חיצוני שתפקידו כנראה למנוע בדיוק את הצרות האלה שגם כך לא קורות כי אין אנונימיות. אולי זה לא רעיון רע אחרי הכול.

 

[22ק ו ס ם]

במקרה הזה באמת לא נראה שיש פיקוח

אנונימיות טובה לדעתי לתקופות זמן קצרות, כמו רוויו למאמר. כשיש לך מקרה כמו פה של חודשים ואפילו שנים זה לא ממש בריא. כמו שתארת במקרה שלך, העובדה שהמנחה חיצונית ולא חשופה לפוליטיקות הפנימיות במחלקה צריכה להספיק. אם יש מנחה חיצוני, למה צריך שהוא יהיה אנונימי? הוא יכול לבקר חופשי בלי שום פחד שיאונה לו רע.