ובכל זאת גם דעה אחרת
נכון שגן הוא לא בית ספר, אבל אני חושבת שגם לילדים חשוב להגיע בזמן. אצלנו הגן נפתח ב7:00 ועד 8:00 זה זמן ההגעה הרשמי (בכל הגילאים). השעה הזאת, היא זמן שבו משחקים בתיבה (הקטנים) או ליד שולחן (הגדולים יותר), ויש זמן להתאקלם ולהפרד מההורה בנוחות. ילד שמגיע באמצע היום, "נופל" באמצע פעילות - יזומה או חפשית יותר אבל כשכל הילדים כבר "בתוך זה", וגם הגננות והמטפלות פחות פנויות לקליטת ילד ועזרה בפרידה מההורים. זה מקשה עליו (בעיקר על הצעירים יותר) את ההשתלבות, ברמה היומית. כמו להכנס למסיבה שכבר מזמן התחילה. בנוסף, אחת הגננות שהיו לנו, ביקשה מהורים מסוימים, שישתדלו להגיע מוקדם עם ילדתם, לפני 8:00, כדי לאפשר לה את זמן המשחק ליד השולחנות - כיוון שזו היתה ילדה שבהחלט היתה זקוקה לחיזוק בסוג הפעילות הזה, שבמהלך היום עוסקים בו פחות, כי יש יותר פעילויות מובנות (אפילו אם מבוססות על משחק חפשי). אישית, גיליתי שלילדיי יותר קל להכנס לגן, וגם להפרד מאיתנו, כשהם מגיעים בין הראשונים כשיש עוד מעט ילדים בגן, ושקט יחסית - וגם לא מתבצעות הרבה פרידות באותו זמן, עם השפעה הדדית של הבכי (ילד אחר בוכה, אז אחרים מתחילים גם, אפילו אם מעצמם לא היו בוכים) ועם מטפלות פחות פנויות לעזרה. מצד שני, הורים ובני משפחה אחרים מוזמנים אצלנו בכל עת (אני, ואני חושבת שגם אחרים, לא נכנס באמצע פעילות מובנית, מיזמתנו, כדי לא להפריע. בזמן "חצר" או פעילות חפשית יחסית, ורוב הפעילויות בגן הן כאלו, נוכחות הורה לא מפריעה ואף מוסיפה - במיוחד אם הילד רגיל לכך. וכמובן, שיש גמישות. לעתים צריך להביא או להוציא את הילד בשעות לא סטנדרטיות. ואני מודה שבחודשים האחרונים אנחנו מגיעים לעיתים קרובות ב8:00 או אפילו קצת באיחור. אני משתדלת לא לאחר מכיוון שב-8:00 מתחיל מפגש בוקר והילדים לא רוצים לפספס אותו. אני חושבת שגננת שתסביר להורים באופן כזה את חשיבות הגעתם בזמן, תזכה ליותר שיתוף פעולה מגננת מאיימת, או שעושה דווקא.