פורום גננות

[vered4]

והתאטרון הוא מקום עבודת השחקן

והמרפאה היא מקום עבודת הרופא ומשרד עורכי דין הוא מקום עבודת העורך דין, ותחנת הרכבת היא מקום עבודת נהג הרכבת, והבנק הוא מקום עבודת הבנקאי. דווקא בחרת להשוות את הגן למסעדה? ואם כבר בחרת להשוות למסעדה- האם את מצפה למשל לקבל ארוחת צהריים בבקר? בכל מקום יש את הכללים שלו. ולגבי הנושא הכלכלי, את צודקת- אז מה? אז נעניש את הגננת והסייעת כי אלה התקציבים שיש? נעניש אותן כי את היית מעדיפה שתהיה עוד עובדת בגן שתוכל להתפנות לקבל את הילדים בכל שעה שהם מגיעים?

 

[נורית מ.]

לא ברור לי מה הבעיה עם המסעדה

גם בשאר המקומות יש מי שזה מקום עבודתו ויש מי שבה לקבל שרות. אין כאן זלזול. שני הצדדים צריכים להסתדר יחד אבל כל אחד מגיע למפגש הזה ממקום אחר. כמובן שיש כללים אבל בגבולות החוק אני רשאית לקבל עליי אותם או לסרב לעשות זאת (ולשאת בתוצאות כמובן). ולעניין הכלכלי, ילד/הורה שמגיע באיחור לא עושה זאת כדי להעניש את הגננת. את הטיעון שאת העלאת לגבי העומס שיוצרים הורים מאחרים על הגננת השמיעו גם גננות לגבי ילדים "גדולים" שעדיין לא גמולים מחיתולים. אם אני זוכרת נכון היתה תקופה שהן סירבו להחליף חיתול לילד מעל גיל מסויים ודרשו שאחד ההורים יבוא להחליף לו בעצמו. בעיות שמקורן כלכלי/לוגיסטי צריכות להיות מטופלות ברמה הזו ולא להפוך אותן לסוגיה חינוכית.

 

[vered4]

הבעיה עם מסעדה שאלה הגדרות העבודה

שלה. וגם למסעדה אם תזמיני מקום לשעה מסוימת ולא תגיעי- תהיה לך בעיה. כך שאו שתחליטי שאת לא מעונינת להגיע למסעדה הזו, או שתבחרי מסעדה שמתאימה לתנאים שלך. הזלזול מקורו במצב שבו אין סיכום שמוסכם על שני הצדדים אלא יש תנאי עבודה מסוימים שקובעת אשת המקצוע אצלה את באה לקבל שרות. אם את רוצה לשנות את התנאים האלה, זכותך. אבל לדעתי - לעשות את זה באופן שפשוט מעמיד את הגננת בפני עובדה- זו גסות רוח. לעשות את זה בדרך שמעמידה את הילד במרכז סיטואציה שהוא לא בחר להיות בה- זה חוסר כבוד לילד.

 

[ליליה והגמדים]

ורד, זילזול וגסות רוח

הם מונחים שלא מתאימים לעניין. אם הם מתחברים לנושא ההגעה הגמישה לגן, הרי שהם נגזרים דווקא מהתייחסות גננות, כדוגמת אלו שהציעו "שיטות" כאן בפורום גננות.

 

[irisgh]

בהמשך להוצאת סייעת מהגן:

בשני הגנים בהם היה יניב השנה (בראשון במשך יומיים) אף אחת לא הייתה צריכה לעזוב את משמרתה. ובכל זאת הם נבדלו מאוד בגישתם לשעת ההגעה. בראשון, היה שומר בשער. למותר לציין שבתשלום נוסף של ההורים. בשני, ישנו שער עם 'אינטרקום'. זהו גן פרטי אז, משום מה, הם מצאו פתרון לבעיה

ובכל זאת, בראשון, שהיה גן עירייה: 1. לא מוכנים שיגיעו אחרי 8:30, ואם כן אז יש לחכות עד 9:00 שרק אז פותחים שוב. 2. כבר ביום השני לגן כל ההורים חייבים היו לעזוב את הילדים לבד ב 8:30, לא חשוב איך הילד מגיב. 3. לא היו שירותים לילדים (אלא בגודל של שירותים למבוגרים), לא היו מוכנים להתעסק בגמילה, ולא היו מוכנים להוריד ישבנון לילד שמתקשה עם שרותי המבוגרים. שימו לב, מדובר בטרום-טרום. ילדים שעדיין לא או רק הגיעו לגיל 3. בשני, כמובן, גם הסכימו להחליף, וגם ישנם שירותים לילדים. גם יכולתי להשאר עם הילד עד שחשתי שהוא נקלט, כשאף אחד לא מגרש אותי, וכמובן, ניתן להגיע בכל שעה, אבל בשעות שהן 'אמצע הפעילות', עלי להפרד ממנו בדלת הגן, ולא להכנס איתו פנימה. אז כן, בעיני ישנו פשוט קשר בין נוקשות בתחומים שונים, לעומת הליכה לקראת ההורים והילדים(!). ולצערי, בשנה הזו היה עלי לקנות את הפריבילגיה בכסף. (לא שבגן העירוני לא משלמים כסף, אגב, בטרום-טרום).

 

[ליליה והגמדים]

ורד, אני חושבת שאת לוקחת את זה

רחוק ולמקומות שאינם רלוונטיים למציאות של הילדים, הגננות או הגן. יש דרכים לפתרון הסוגיות הללו, שהן לוגיסטיות במהותן, כך שהבעייה נשארת בתחום העקרוני.

 

[vered4]

אז זהו, שלדעתי זה לא מקום אחר

אני בכוונה מתייחסת באופן עקרוני ליחס של ההורה כלפי הגננת. הסוגיה היא חינוכית כי מדובר על יחסי אנוש. אם הדעה של גננות ומטפלות בילדים היא- שעדיף לילד שיגיע בצורה שבה יוכל להכנס טוב יותר לדינמיקה של היום- מדובר על גישה חינוכית ולא רק לוגיסטית. יכול להיות שיש גננות ש"לוקחות" את ההקפדה על הזמנים באופן קיצוני מדי- ואז אני כהורה שבוחר מסגרת לילד שלי, יכולה לבחור שלא להגיע לגן הזה. כי בדרך כלל זה מתבטא בעוד דברים. לעומת זאת, במסגרת שבה הגננת לא מקפידה על זמנים, מין הסתם סוג וסגנון הפעילות יהיו שונים ומתאימים לאופי הגננת ולהשקפות החינוכיות שלה. אז אפשר להסכים עם השקפה כזו או אחרת- זה נתון לבחירה. נכון שפעם הורים לא פקפקו במה שגננת או מורה אמרה וזה היה מוגזם (וכך היה היחס לכל מקור סמכות), אבל היום נראה שההורים מזלזלים בצוות שנמצא במסגרת שאמונה על הטיפול בילדים. להתייחס אל הגננת כאל מין דמות שהדעות שלה והגישה שלה חסרת חשיבות- זו הקצנה לכיוון השני.

 

[לאה_מ]

../images/Emo45.gif

 

[Kalla]

../images/Emo45.gif

 

[ליליה והגמדים]

שוב, הגישה החינוכית

צריכה להתאים גם ובעיקר להורים. ברור לך הרי מהכרותינו שאני לא בעד ניהול הורי של הגן (אני אפילו נגד) אולם יש עיקרון בסיסי של כבוד הילד וההורים שצריך בכל זאת להשמר, וכשהוא לא - יש בעייה משמעותית עם הגן והגננת הללו. ההבנה שהגן הוא בייביסיטר חינוכי (זו לא הגדרה שלי - אני מתייחסת למושג שעלה כאן) היא הבנה עמוקה וחשובה מאין כמוה. הגן הוא תוצר של מאה השנים האחרונות ופרי של מאבקן של נשים לשוויון בחברה (לו גברים היו נושאים בנטל הדומסטי - היה כזה לפני מאות שנים). הגן הוא שלוחה של ההורים ובמובן היותר תרבותי-עמוק, של האם בעיקר והוא בשום פנים ואופן לא יכול לבוא על חשבון זמני השהות שלה מבחירה עם הילדים, על מנת למזער את הקונפליקט העצום הזה (בין הטמעה של אלפי שנות תרבות פטריאכלית לבין הצורך האישי העמוק לממש את עצמה מחוץ לבית). לכן, כשאם (או אב) בוחרים לנצל חלק מהבוקר לאינטימיות הורים-ילדים, אני רואה בזה תפיסה מעוותת לחלוטין של מסגרת שאינה מאפשרת את זה. זה ממש לא קשור למושגים כמו זילזול, חוסר כבוד ומושגים שהעלית כאן שבאים ממקום הרבה יותר שטחי של אגו ועימותים בין אישיים. ההבט הנוסף הוא המרווח והמרחב שניתן לילדים בגן - חשוב מאוד, בתוך המסגרת, לאפשר לילדים תנועה טבעית ואינטואטיבית בהתאם למסוגלות הגילאית שלהם (רק בגיל 6-7 הם מסוגלים לשבת בכיתה ועדיין לתפקד תפקוד יצירתי ולומד, הרי). לכן, גן / גננת שפועל/ת באפן שמכבד את הילדים, לא רואה באיחורים בעייה. למזלי, פגשנו כמה כאלו בדרך (ולצערי גם אחרות).

 

[vered4]

זה לא מעוות, זה תלוי בגן

ולגבי זמני השהות של האם מבחירה עם הילדים- יכולה להיות עם זה בעיה. מתי זו באמת טובת הילד? אני אתן דוגמא של קרובת משפחה שלי. אותה קרובת משפחה היא טיפוס "קצת" אנוכי, חושבת שהדעות שלה הכי חשובות, ממציאה אידיאולוגיות כדי להצדיק כל פעולה שלה שנתקלת בביקורת. בזמנו היא עבדה כעצמאית המון שעות. הגיעה הביתה בשעות מאוחרות. בגלל זה, הילדים הלכו לישון מאוחר, בגלל זה כולם קמו מאוחר והיא באופן קבוע הביאה את הילד לגן וגם לבית הספר כשהתאים לה. כל הפעולות שלה היו "מבוססות אידיאולוגיה עמוקה". אז נכון שבעצם זה שהיא ראתה יותר את הילדים- הם זכו ליותר שעות אמא וזה חשוב. אבל אני לא בטוחה שהיה להם טוב עם סדר היום שהיא כפתה עליהם. היום, כשהיא כבר עושה משהו אחר- היא בעצמה מודה שזה לא היה הכי טוב.

 

[ליליה והגמדים]

אני חושבת שאת מאוד שיפוטית

בואי תני לי להראות לך את זה מנקודת מבטה שלה - שאני בהחלט מזדהה איתה היות ועד שעומר היה בן 4 הייתי המון בחו"ל, עבדתי שעות מטורפות והיתרון היחידי שלי היה שיכלתי להגיע בעשר או לא לבוא לפעמים או לצאת מוקדם לפעמים. וכמובן להיות איתו בערב כמה שיותר. הזמן של שינה משותפת וקימה משותפת ואיטית בשמונה - תשע בבוקר הוא זמן מקסים שאני מאחלת לכל אם וילדיה והתמורה של הלו"ז הזה לעומר היתה עצומה. שלא לדבר על להשוות אותה לנזק האישי והרגשי העצום שיכול היה להגרם לו לו הקפדתי למען נוחותה של גננת שלא רואה מילימטר מעבר לאף של עצמה (לא היתה לנו כזו, לשמחתי - אני מגיבה למה שעולה כאן) להביא אותו בשמונה לגן. אני חושבת שאותה קרובת משפחה שלך מצאה פתרון נפלא שמאפשר לה להיות יותר עם הילדים ו"אנוכיות" - אם את מנטרלת מהביטוי את המרכאות והביקורת - היא תכונה שכל קורס להעצמת נשים מנסה לקדם כבר מהמפגש הראשון. לחשוב עלייך ועל הילד/ה במנותק מדוֹגמוֹת תרבותיות. הפתרון הזה ממש לא עובד בגיל 5-6-7, אבל עד אז - הוא פשוט מופלא בעיני.

 

[vered4]

לדעתי כולנו שיפוטיים במידה כזו או

אחרת

. והאנוכיות של אותה קרובת משפחה התבטאה בעוד הייבטים של חייה. כמו שיש הבדל בין אסרטיביות לתוקפנות, כך יש הבדל בין לעשות למען עצמך לבין להיות אנוכי. היא למשל החליטה שהבית של הוריה הוא הבית שלה (היא כבר גרה שנים בבית משלה), ולכן, למרות שמה שעשתה (בבית הוריה) לא היה מקובל על אמא שלה- זה לא הפריע לה. אז היא אמנם עשתה למען עצמה- אבל היתה גם מאוד אנוכית. אני גם לא בטוחה שאפשא למצוא פתרון ממש טוב למצב שתארת, יכול להיות שמבחינת פשרה של תנאי החיים- זה היה הכי טוב שיש. אבל אם אחרת אולי היתה מגיעה למסקנה ופתרון אחר. כך שבעצם זה פתרון מופלא לאם. ולגבי האם הפתרון מופלא או לא- זו כבר שאלה של השקפה. ההרגשה שלי היתה שלמרות שזה מאוד התאים לאמא- זה לא ממש התאים לטובת הילד. ונראה לי שבסופו של דבר- זו האבן בוחן.

 

[ליליה והגמדים]

אבל ורד, מי קובע את טובת הילד?

הילד, לא את או אני. אם הוא מאושר בסידור הזה, אז זו טובתו. זה דומה, באנלוגיה, לגישה שאנחנו מסכימות לגביה (דומני) של "אם ילד מגיע עם חיוך לגן ונפרד בחיוך מהגן, אז הגן בגדול בסדר". לא?

 

[vered4]

נכון ובעצם הבעיה שלי היא כשמנסים

לעשות אידיאולוגיה ממשהו על מנת לתת לו לגיטיציה ומשנה תוקף. בגלל זה לא הסכמתי עם הגישה של "האיחור לגן כהשקפת עולם". אני מוכנה לקבל כשאומרים לי- יש לי בעיה, הגעתי לסיכום עם הגננת וזה עובד נפלא עבור כולנו.

 

[ליליה והגמדים]

לא מקובל....

כי אין לי "בעיה" אלא אידיאולוגיה מובנית של לאפשר להורים ולילדים מרווח לטובת כולם.

 

[maya100]

מסכימה מאוד עם ורד!../images/Emo45.gif

 

[ליליה והגמדים]

ואני לא

אני חושבת שהתייחסות להעדפה הורית כזילזול ואי כבוד בגננת, זה זילזול ואי כבוד להעדפה הורית....

 

[אבא גאה]

ורד, רוב הא/נשים מגיעים בזמן

כי אין להם ברירה. חלק אפילו ממתינים בשער לפני פתיחת הגן. רוב הגדול של המאחרים מגיע בחצי שעה הראשונה לאחר שעת פתיחת הגן. בחצי שעה שאחר"כ מגיעים השאר. (חוץ מאלו שהיו עם הילד בקופת חולים, וכו'...) כך שבסה"כ מדובר על שעה לאחר פתיחת הגן. מה הסיפור הגדול, אם פותחים את הגן ב 9 לעשות את הריכוז הראשון ב 10 או אפילו 10 וחצי? לא יותר קל? לא חוסך חיכוכים ואי נעימויות? אם רוצים להיכנס "ראש בראש" אז אין בעיה לעשות זאת, אבל כ"כ הרבה יותר קל לנסות להבין ולהגיע לפשרה שאף אחד לא סובל ממנה.....

 

[כרמית מ.]

אה..

לי היה ברור שמדובר על טווח זמן הגעה. אצלנו זה 7:00-8:00 (7:00 זו שעת התחלת העבודה הרשמית ברוב המקומות בקיבוץ, כך שזה הגיוני, למרות שלחלק זה נשמע אמצע הלילה

). דרישה להגיע בשעה מדויקת היא לא סבירה, במיוחד כשמדובר על ילדים. דרישה להגיע במהלך שעה, ונניח המתנה של עוד קצת זמן לפני פעילות - נשמע לי בהחלט הגיוני וסביר. אני גם לא חושבת שצריך לעשות סנקציות על מאחרים, אבל כן חושבת שאיחור כרוני (ולא בחמש דקות) הוא בעיה - אלא אם כן סוכמה שעת הגעה אישית. אני גם חושבת שהגעה אקראית לגן היא בעייתית - לילד. הגעה יום כן, יום לא (ללא תבנית קבועה שהילד יכול לצפות) היא בעייתית. זה מתקשר גם לדיון על משמורת הורים גרושים (ולא, גן זה לא הורים). בגילאים הצעירים, הקשר הרגשי של הילדים עם המטפלים בהם הוא קריטי בעיני. הם לא תחליפי אמא (או אבא) אבל הם בהחלט דמויות משמעותיות בחייהם. קשה, ולפעמים קשה מאד, ליצור קשר רגשי עמוק על בסיס אקראי. במיוחד לילדים שהכי זקוקים לקשר כזה (=אלו שמתקשים בכך). הגעה בשעות אקראיות, לא מאפשרת לגננת לנהל סדר יום, כי אי אפשר לתכנן כלום - אי אפשר לצאת לטיול, כי צריך להשאיר מטפלת לחכות למאחרים (נכון בעיקר בקיץ, כשרוצים לטייל מוקדם לפני שמתחמם), אי אפשר להתארגן על פעילויות כי כל הזמן מטפלת אחת צריכה לעסוק בפרידה מההורים (ומנסיוני - אין דין פרידה בבוקר מפרידה באמצע היום (כשהורה מבקר)). ועוד ועוד. אני לא רואה בגן רק מכלאה לשעות שההורים עסוקים. אני בהחלט רואה בו מוסד חינוכי וחברתי, שיכול לתת לילדים הרבה, ולספק להם סביבה שמאפשרת התפתחות. נכון שזה תלוי בעיקר באנשים שעושים את זה, ולא כל גן הוא כזה - אבל בהחלט ישנם כאלו.