אני עדין בהלם.../images/Emo16.gif
כמה חברים היו אצלי. פתאום כשחבר שלי, שבכלל לא שומע פינק פלויד, קורא בקול מהאינטרנט "סיד בארט מת". אני צוחק, אבל אז הוא אומר לי: "אני רציני, בוא תראה". אני ישר קופץ לראות מה כתוב, חצי לא מאמין חצי בשוק. ישר אני נכנס לפורום כדי לוודא הכל, וההלם נכנס במלוא חוזקו. רק כמה מילים: סיד בארט הוא המיתוס של כל המיתוסים. הוא האיש והאגדה. כל סיפור חייו הפך אותו לדמות כל כך נערצת, כל המיתוס סביב הטירוף, הגאונות ואלבום אחד אגדי. הוא הבן אדם שרוח יצירתו וסיפורו רדפו את פינק פלויד כל הזמן, ולא הפסיק להשפיע עליהם. שלא נדבר על המוזיקה המדהימה שהוא עשה. רק לאחרונה התחלתי להתאהב ולהעמיק בפייפר. אלבום עם כל כל הרבה קסם, ילדותיות ובגרות, חדשנות, מבטא בריטי שכובש אותך מהרגע הראשון שאתה שומע שיר של סיד בארט. לא חושב שפגשתי כזאת כתיבה אי פעם אצל מישהו- הקלילות, החריזה הזורמת, העומק הרגשי, ההתאמה הפשוט מושלמת בין המוזיקה למילים. הנסיוניות והרוק החללי והמנסר שהגיטרה של סיד יצרה. לא חשבתי שאני אהיה כל כך עצוב מזה, אני לא אפילו לא יודע להסביר כל כך למה. אולי בגלל הדרך המפתיעה שבה שמעתי על זה. יהי זכרו ברוך.