כמה מלים.
יש את הכתבה ההיא בואללה, שציף שמה לינק אליה, שם הכותב ביקש מכמה מחבריו לכתוב דברי הספד על סיד בארט, וכולם ענו לו ב"קטונתי". ככה אני מרגיש. אין שום דבר שאוכל להגיד שישווה אפילו למידת החשיבות, הכישרון, והתרומה שסיד בארט נתן בשנים בודדות של פעילות מוסיקלית. את סיד בארט "הכרתי" בגיל 13-14, כשרכשתי את פייפר (אני חושב שסיפרתי על זה בהודעה שנמצאת בטאגליינס), הוא פתח בשבילי עולם אחר, מוסיקה לא נמדדה יותר בצלילים, ולא נכתבה יותר בדפים (וכאחד שקנה את הדיסק בדרכו לשיעור תאוריה במוסיקה, זה בא אלי במכה רצינית). מוסיקה הפכה להיות יותר מזה, צבעים, רגשות, תחושות, רצונות, פנטזיות, קונפליקטים פנימיים ונירוונה. הסיפור הטראגי מאחורי סיד בארט, מעצים את ה-הווי ואת הדרך שבה אנחנו מקבלים אותו אל עולמינו. ראיתי בשרשור הזה מספר לא מועט של גולשים המביעים כבוד לאומן שהם בכלל לא שמעו (אני מבין שאומן צריך למות כדי שיתחילו אשכרה לקנות תקליטים שלו, לא משנה כמה זמן הוא לא היה בשטח), וזה דיי נוגע ללב לראות את מידת ההערכה שסיד מקבל, לא רק כמוסיקאי אלא גם כאושיית מפתח ברוק העולמי, האיש שיחד עם ג'ימי הנדריקס, כל אחד בדרכו שלו, הגדיר מחדש איך אפשר להשתמש בגיטרה. אלבומי הסולו שלו מקפיאים את הדם. חודרים לעצמות. כל כך הרבה רגש, כל כך הרבה מצוקה, בקול השבור והלא יציב שלו, אלבומים מאוד קשים לשמיעה, אך כל כך יפים וכל כך נוגעים. סיד בארט כתב את השירים הכי רומנטיים. אין שיר יותר רומנטי מbike, שעליו שפכתי כל כך הרבה מחמאות. בארט השפיע על פאנק רוקרים ופרוגרים כאחד, כל אחד לקח ממנו משהו אחר. הוא השפיע על עולם הפופ, אמנים מרכזיים חידשו שירים שלו וציינו אותו כהשפעה מכרעת בחינוך המוסיקלי שלהם (בואי, REM וכו'). אני מקווה מאוד שאנשים ילכו לתו השמיני וירכשו את האלבומים האלה, 2 ב60 שקל זאת הזדמנות שלא חוזרת על עצמה, ואני מקווה שסיד בארט כבר הספיק לפתוח שולחן עם כל החבר'ה למעלה, ושאולי שם, עולם הזוהר, כבר לא יפלוש לעסקיו. סיד בארט לא היה בסביבה בערך 35 שנה, כשלפניהם היה בערך 3-4 שנים מוסיקאי פעיל. אני לא רואה שוני בינו לבין הנדריקס,מוריסון,ג'ופלין וכו', כולם נשרפו לגמרי בערך בתחילת שנות ה70, בארט, כנראה למזלו הרע, נשאר בחיים, איש זקן בודד ומעורער. המוות שלו הוא סגירת מעגל, סגירת חשבונות, סגירת הגליון. הפלויד כבר לא ידברו איתו בחיים האלה, העולם לא יזכה לעוד אלבום, או אפילו עוד שיר מהגאון, אנחנו כבר לא נוכל ליסוע לקיימרידג' להציץ לו. אני מקווה שהוא יהיה באמת בסדר, שם למעלה.