סיד האיש והאגדה
סיד בארט אחד האומנים בהם התאהבתי משמיעה ראשונה.שילוב יוצא-דופן של פסיכודליה עם גוון ילדותי כל כך מתוק ותמים, שמחוץ לקונטקסט נשמע כמו אוסף של שורות אהבה קיטשיות. ברם, בניגוד לבון ג'ובי, סיד הוא היצור היפה עלי אדמות. הוא יפה כי הוא אמיתי, פשוט ולא יומרני, אלא שהאמת של סיד תמיד היתה מהולה בעולם הבודד והמעט הזוי שחי בו Inside me I feel alone and unreal and the way you kiss will always be a very special thing to me. חברה שלי כתבה עליו דוקטורט בפסיכולוגיה קלינית. היא ניתחה את השירים שלו לפי סדר כתיבתם הכרונולוגי באמצעות כלי ניתוח מוכרים בפסיכיאטריה. המחקר שלה היה מרתק משום שהיא הדגימה באופן מצמרר את ההתפתחות במצבו הנפשי שהתחילה מכתיבה אומנותית קוהרנטית, עברה להבעה יצירתית עם טאץ' פסיכאדלי והסתיימה בהידרדרות תלולה לעבר פסיכוטיות שכוללת את כל הסימפטומיים המדעיים לפיהם מאבחנים חשיבה אבנורמאלית מנותקת מאוריינטציה למציאות. בהקשר זה, סיד אובחן בסכיזופרניה, אך רופאיו כללו בדיאגנוזה אפשרות של "LSD induce psychosis.סכיזופרניה היא כידוע מחלה תורשתית, ובמקרה של סיד, הקרחנה המטורפת שבה חי עודדה את התפרצות המחלה. סיד אולי נפטר, אבל בתוכי לא ימות לעולם,בזכות אומנותו, סגנונו הייחודי, והכי רבה נפשו המופלאה.