יחסי ציבור...
גל היקרה בת ה-24, שלום רב. אני מורן בת ה-24 בעוד שבוע, סטודנטית לרפואה באמצע שנה חמישית, ועתודאית. ראשית, סביר להניח שלא הייתי מגיבה להודעה, אבל יש בה גם עובדות לא נכונות וגם התנשאות מרגיזה. תראי, אני לא מתומכי התכנית הנלהבים ולא סנגורית של אף אחד, אבל כשמציגים תשובה על שאלה בנושא- לפחות תדעי על מה את מדברת או תדברי מניסיון.. אני אגיב לסעיפים שכתבת, מנקודת מבטי . א. מסכימה עם זה שהשירות הצבאי מעשיר ומלמד. אני הייתי חיילת סדירה לפני שנהייתי עתודאית לרפואה, ואני מאמינה בחשיבות השירות. לגבי החלק השני של המשפט, אוי אלוהים כמה סטיגמות במשפט אחד. מי אמר שעתודאים לרפואה נשארים בצד- חווית את זה על בשרך שאת יכולה לספר? אני לא נשארתי בצד וגם לא חבריי, ותאמיני או לא כמה מה"מבוגרים" הם חברי הטובים.. אל תתנשאי זה לא בריא (את לא חייבת להיות חברה של עתודאים אבל לבוא בגישה כזאת זה לא משהו...) ב. שום רופא לא מרוויח משכורת של חייל בסדיר... אני לא יודעת מאיפה המידע הזה, צר לי. רופא בסדיר שמשובץ ביחידה סגורה מרוויח בסביבות ה-3000 ש"ח. המקרים הבודדים שמשובצים בעורף, ובד"כ זה לא גברים אלא אם יש בעיית בריאות משמעותית \ בעיית ת"ש קשה- משכורת הבסיס היא כ- 800 ש"ח. נכון, לא כסף, אבל לא 400 ש"ח כמו של החפ"ש. מה גם שבגילאים שרופאים חוזרים לשירות בד"כ יש גם השתתפות בשכ"ד, ותנאים סוציאלים כאלו ואחרים, כל מקרה לגופו. יש גם סידורים עם הצבא בשם המרת שירות ועוד ועוד.. לגבי נדירות הבנות שיצאו עם קרפ"ג- זה בהנחה ואין לו חברה ממקודם.לרוב יש, ומעבר לזה, חלק לא מבוטל כבר מגיעים נשואים או בדרך לשם לשירות הצבאי. אל תגידי אין מצב. את עוד תלמדי שאין תמיד ואין אף פעם. ג. וואלה צודקת
ד. נכון, משרתים 5 שנים בלי התחלת התמחות. וזה לא מדהים. רופאים שמשרתים במסלול הלא עורפי זכאים לחודשי בית חולים- על כל X זמן בתפקיד מקבלים Y חודשים בסוף השירות. כך שבפועל יוצא משהו כמו 4 שנים של שירות והשנה האחרונה בבית חולים בתחילת התמחות עם משכורת צבאית. אם רוצים להמשיך עם הצבא ממשיכים את ההתמחות על תקן צבאי ובין שלב א ל-ב יוצאים לשנה וחצי תפקיד אמצע. לי יש משהו שלך אין- אני יכולה לבחור בכל התמחות שהיא , תהא מבוקשת ככל שתהא ,ו"לנוח על זרי דפנה על תקן צבאי", לקבל משכורת גבוהה משל כל המתמחים ולא להתחרות איתם על המקום אלא שהמשכורת שלי תהיה מממומנת מגורם חיצוני. נוהל טירונות לכל החיים?! התמחות ברפואת חירום? למיטב ידיעתי לא קיימת התמחות כזאת לרופא כללי - אלא כהמשך של הרדמה \ פנימית \ כירורגיה. עשיתי פעמיים טירונות (אחת של הצבא האמיתי ואחת של העתודה), עשיתי קורס קצינים, ועשיתי תורנויות במיון - לא מצליחה למצוא מקבילה בין השניים. ה. בקטנה, חברים שלי מהבית, התחילו לאחרונה ללמוד - ואני עדיין בלימודים- כולנו סטודנטים. זה לא נכון מה שאת אומרת על ניתוק קשרים ומרחק מהחברים. אף אחד מהחברים שלי מהבית הוא לא עתודאי לרפואה ו- וואלה, כבר 5 שנים אני בלימודים ולא הצלחתי להפסיד אף חבר על רקע של - אין על מה לדבר. להיפך. ועכשיו לכותב השאלה, למסלול העתודה יש יתרונות וחסרונות. מחסרונותיו הבולטים הוא השירות הקרבי בגיל המאוחר. והוא לא פשוט. תנאי הקבלה- זניח, זו לא סיבה מספיק טובה ללכת לעתודה. להגיד שהמסלול מושלם- לא חושבת. להגיד שטעיתי- לא יודעת, כנראה לא אדע בקרוב. להגיד למישהו לא ללכת- שטות גמורה, כל אחד ושיקוליו, כל אחד ומה שמניע אותו ומה שמפריע לו ומה שעושה לו טוב. אני לא אגיד למישהו ללכת או לא ללכת, אני אתן את העובדות ואת החוויה האישית. והעצה הכי טובה שאני יכולה לתת זה לדבר עם אנשים מהמסלול. לא לכל אחד המסלול מתאים, אבל מי שנמצא במסלול יכול לתת לך מידע יותר מהימן וממקור ראשון. תדבר עם רופאים צבאיים, תדבר עם סטודנטים ותדבר עם סטודנטים מצמרת- על זה אני לא יודעת לענות לך כי אני לא מכירה את המסלול מספיק טוב אבל מסתובבים פה ובפורום עתודה כמה סטודנטים מצמרת. גל, לא התכוונתי חלילה להעליב ואם כן אני מצרה על כך. אני פשוט חושבת שזה שלא מתאים לך להיות עתודאית זה בסדר, וזה לגיטימי אבל את עלולה להטעות. אל תסתכלי על העולם ממרומי גיל 24, וכל מי שמתחתיו לא ראוי להיות חבר שלך וילד. אני לא יודעת איך תרגישי בגיל 30 שעדיין תהיי על תקן סטודנטית לרפואה בשנים הקליניות, תקן שלא מאפשר לך לעבוד כמו אדם נורמלי ולהרוויח את לחמך, שלא מאפשר לך לחיות כמו אדם בן 30, ושלא מקל על שאיפות התקדמות בחיים האישיים- הריון, חופשת לידה?! (אין חיה כזאת לסטודנטית לרפואה, האלטרנטיבה היא לחזור על שנה). אני בגיל 24 מחכה לרגע שבו אסיים את עול לימודיי ובחינותיי בעוד קצת פחות משנתיים מהיום, ומה שמחזיק אותי בחיים הוא העובדה שהעול הזה לא רחוק מלהסתיים. צברתי המון חוויות מכוננות ב-5 שנים האחרונות, ואני חושבת שאני אדם בוגר מרוב בני ה-24 שאני מכירה ויעידו על כך חבריי ומכריי. כך שלא הכל שחור ולבן ואין אמת ברורה. להתהדר בתואר MD, אפילו אני לא מעזה

בעוד שנתיים-שלוש אולי אוסיף אחד כזה לכינוי שלי. שיהיה בהצלחה בהמשך
מורן