מסלול "צמרת"
- פותח הנושא n0 id3a
- פורסם בתאריך
תגובות
א. יש הרבה סוגים של שירות צבאי, ויש תפקידים שלא בדיוק "ייתנו המון ויעשירו בתוכן". הכל תלוי באילו תפקידים עומדים על הפרק בפני המלש"ב, ויש לשקול הכל לעומתם. הדבר נוגע מאוד לבנות שאינן בתפקידים קרביים. לגבי פער הגילאים בין הסטודנטים - זו עובדה קיימת, אבל ההשפעה של זה על היחסים והחברויות הנרקמות הינה פרשנות שלך בלבד (וחבל שאת פוסלת על הסף להסתובב עם אנשים בני 18 ועוד קוראת להם ילדים - אם הם מספיק טובים בשביל להחזיק נשק ברצועת עזה, הם ראויים לא להיקרא ילדים). הכל תלוי אופי של שני הצדדים, ומניסיון שלי ושל הרבה אנשים - עם ראש פתוח ורצון של שני הצדדים אפשר להגיע למערכות יחסים נהדרות גם עם חבר'ה שגדולים ב-5,7 ואף 10 שנים ממך. לי אישית יש חברים וחברות קרובים מאוד בגילאים אלו. ב. סכום זעום עבור מי? 51,000 שקלים הם סכום לא זעום, גם עבור מי שגדל עם כפית של זהב בפה. 51,000 שקלים זה בדיוק ההבדל בין מי שיעבוד מסביב לשעון במהלך הלימודים וייתכן וייפגע מכך, לבין מי שיהיה מעט רגוע יותר מהבחינה הזו ויעבוד פחות. הדבר בולט מאוד בשנים הקליניות - בהן עבודה בשעות אחה"צ היא דבר לא פשוט (אבל גם לא קשה מדי). הנתונים שלך לגבי משכורת בעת השירות לא מדוייקים - מאחר ורב העתודאים בסופו של דבר מוצבים בתפקידים קדמיים בדרגה זו או אחרת, רובם מגיעים למשכורות של 3,000-4,000. לא שזה מכובד, אבל צריך לזכור גם שבתקופה הזו אין יותר מדי הוצאות, מה שמאפשר לחסוך בצורה טובה לתקופה שלאחר השירות (קרי ההתמחות, ורוב הסטודנטים הלא-עתודאים מגיעים להתמחות כשאין להם חסכונות רבים, אם בכלל, מהתקופה של הלימודים). מבחינה סטטיסטית לרב הסטודנטים, העתודאים והלא עתודאים, אין משפחה לפרנס בגילאים 25-27, ולאלו שיש - יש תמיכת ת"ש. מלבד זאת - בשירות קבע - לרופאים הצבאיים שכר גבוה יותר מאשר לעמיתהם באזרחות, ויש יתרונות כלכליים נוספים לשירות צבאי, שאי אפשר להתעלם מהם. בנוגע לבחורות שיסכימו לצאת עם בני זוג שיוצאים כמו חיילים רגילים (במשך שנתיים), זה נכון. עם זאת, נדירות גם הבחורות שיסכימו שהבעלים שלהן יעשו 9 תורנויות בחודש במשך 6 שנים, אבל הן קיימות - תקפצי למחלקות נשים בבתי חולים ותווכחי בכך. יש מצב. ג. נקודת החופשים נכונה וכואבת. נקודת האור בנוגע לכך - ההשתלמויות הן על שכר מילואים - ועושים בהשתלמויות האלה די הרבה כסף. בחלקן, ההשתלמויות מלמדות. ד. דרך אחת להסתכל על רופא צבאי היא בזלזול, אבל דרך אחרת היא בצורה חיובית יותר. דווקא ממי שבוחר במסלול כל כך סבוך כמו רפואה הייתי מצפה לראות קצת מעבר לשיקולים המקצועיים. הרופאים הצבאיים בסופו של דבר אחראים על בריאות החיילים, שעושים את עבודתם קודש. עבודת רופא צבאי דומה בהרבה מישורים לעבודת רופא המשפחה, ואומנם אני לא אובייקטיבית, אבל סוג זה של עבודה טומן בחובו אתגרים לא מעטים (מומלץ לקרוא את הספר של בולגקוב בנושא) - ניהול מצבים כשאתה לבד במערכה ולא כחלק מצוות, פיתוח יכולת קבלת החלטות והתמודדות עם מצבי לחץ, צבירת ידע במגוון מישורים ולא רק בנוגע לעצם הקטנה בקצה הזרת ברגל שמאל. אלו יכולות מבורכות שיעזרו בהמשך בחיים האזרחיים. ובאשר להתמחויות דרך הצבא - זה לא רלוונטי לשירות החובה שחותמים עליו, אבל כיום יש מספר התמחויות שאפשר לבצע דרך הצבא, ביניהן - רפואת משפחה ורפואה תעסוקתית - שתיהן התמחויות שכיום הן בגדר "כוכב עולה" והביקוש להן, בצבא ובאזרחות - עולה. יש יתרונות (לצד חסרונות) להתמחות בצבא. ה. סלנג ובדיחות עם החבר'ה זה לא בדיוק שיקול שצריך לעניין בן אדם שקול. ואם זה כל מה שמחזיק את ה"חבר'ה" ביחד, ואין נושאי שיחה אחרים משותפים ולכן תהיה התרחקות מהחבר'ה - זו גם ככה מערכת יחסים לא משהו. ברור שיש עתודאים שלא מרוצים מהשירות (אפילו לא מעט), אבל יש גם לא מעט שכן מרוצים - הכל תלוי אופי ולא ניתן לחזות בדיוק כיצד ייראה השירות שלך. יש סימנים מקדימים, אבל אי אפשר לדעת בודאות. מה שכן - אני גם הייתי בבה"ד 1, וכשמצאתי את עצמי ב-3 לפנות בוקר על קצה גבעה בניווט תוהה מה לעשות עם עצמי, ברור שגם אני הצטערתי על זה שהלכתי לעתודה וגם על זה שנולדתי. בה"ד 1, ובכלל התקופה שלפני השירות כרופא, איננה משקפת כלום - רק רופאים במהלך השירות ולאחריו הם ה"חכמים" העיקריים בנושא. ובקרבם - יש דעות לכאן ולכאן. לסיכום, מסלול העתודה, כמו מסלול הרפואה - הוא מסלול מורכב, גם בו, כמו ברפואה, ניתן למצוא דעות לכאן ולכאן - ואיפה תמצא את עצמך על הסקלה - תלוי בעיקר באופי שלך.
א. יש הרבה סוגים של שירות צבאי, ויש תפקידים שלא בדיוק "ייתנו המון ויעשירו בתוכן". הכל תלוי באילו תפקידים עומדים על הפרק בפני המלש"ב, ויש לשקול הכל לעומתם. הדבר נוגע מאוד לבנות שאינן בתפקידים קרביים. לגבי פער הגילאים בין הסטודנטים - זו עובדה קיימת, אבל ההשפעה של זה על היחסים והחברויות הנרקמות הינה פרשנות שלך בלבד (וחבל שאת פוסלת על הסף להסתובב עם אנשים בני 18 ועוד קוראת להם ילדים - אם הם מספיק טובים בשביל להחזיק נשק ברצועת עזה, הם ראויים לא להיקרא ילדים). הכל תלוי אופי של שני הצדדים, ומניסיון שלי ושל הרבה אנשים - עם ראש פתוח ורצון של שני הצדדים אפשר להגיע למערכות יחסים נהדרות גם עם חבר'ה שגדולים ב-5,7 ואף 10 שנים ממך. לי אישית יש חברים וחברות קרובים מאוד בגילאים אלו. ב. סכום זעום עבור מי? 51,000 שקלים הם סכום לא זעום, גם עבור מי שגדל עם כפית של זהב בפה. 51,000 שקלים זה בדיוק ההבדל בין מי שיעבוד מסביב לשעון במהלך הלימודים וייתכן וייפגע מכך, לבין מי שיהיה מעט רגוע יותר מהבחינה הזו ויעבוד פחות. הדבר בולט מאוד בשנים הקליניות - בהן עבודה בשעות אחה"צ היא דבר לא פשוט (אבל גם לא קשה מדי). הנתונים שלך לגבי משכורת בעת השירות לא מדוייקים - מאחר ורב העתודאים בסופו של דבר מוצבים בתפקידים קדמיים בדרגה זו או אחרת, רובם מגיעים למשכורות של 3,000-4,000. לא שזה מכובד, אבל צריך לזכור גם שבתקופה הזו אין יותר מדי הוצאות, מה שמאפשר לחסוך בצורה טובה לתקופה שלאחר השירות (קרי ההתמחות, ורוב הסטודנטים הלא-עתודאים מגיעים להתמחות כשאין להם חסכונות רבים, אם בכלל, מהתקופה של הלימודים). מבחינה סטטיסטית לרב הסטודנטים, העתודאים והלא עתודאים, אין משפחה לפרנס בגילאים 25-27, ולאלו שיש - יש תמיכת ת"ש. מלבד זאת - בשירות קבע - לרופאים הצבאיים שכר גבוה יותר מאשר לעמיתהם באזרחות, ויש יתרונות כלכליים נוספים לשירות צבאי, שאי אפשר להתעלם מהם. בנוגע לבחורות שיסכימו לצאת עם בני זוג שיוצאים כמו חיילים רגילים (במשך שנתיים), זה נכון. עם זאת, נדירות גם הבחורות שיסכימו שהבעלים שלהן יעשו 9 תורנויות בחודש במשך 6 שנים, אבל הן קיימות - תקפצי למחלקות נשים בבתי חולים ותווכחי בכך. יש מצב. ג. נקודת החופשים נכונה וכואבת. נקודת האור בנוגע לכך - ההשתלמויות הן על שכר מילואים - ועושים בהשתלמויות האלה די הרבה כסף. בחלקן, ההשתלמויות מלמדות. ד. דרך אחת להסתכל על רופא צבאי היא בזלזול, אבל דרך אחרת היא בצורה חיובית יותר. דווקא ממי שבוחר במסלול כל כך סבוך כמו רפואה הייתי מצפה לראות קצת מעבר לשיקולים המקצועיים. הרופאים הצבאיים בסופו של דבר אחראים על בריאות החיילים, שעושים את עבודתם קודש. עבודת רופא צבאי דומה בהרבה מישורים לעבודת רופא המשפחה, ואומנם אני לא אובייקטיבית, אבל סוג זה של עבודה טומן בחובו אתגרים לא מעטים (מומלץ לקרוא את הספר של בולגקוב בנושא) - ניהול מצבים כשאתה לבד במערכה ולא כחלק מצוות, פיתוח יכולת קבלת החלטות והתמודדות עם מצבי לחץ, צבירת ידע במגוון מישורים ולא רק בנוגע לעצם הקטנה בקצה הזרת ברגל שמאל. אלו יכולות מבורכות שיעזרו בהמשך בחיים האזרחיים. ובאשר להתמחויות דרך הצבא - זה לא רלוונטי לשירות החובה שחותמים עליו, אבל כיום יש מספר התמחויות שאפשר לבצע דרך הצבא, ביניהן - רפואת משפחה ורפואה תעסוקתית - שתיהן התמחויות שכיום הן בגדר "כוכב עולה" והביקוש להן, בצבא ובאזרחות - עולה. יש יתרונות (לצד חסרונות) להתמחות בצבא. ה. סלנג ובדיחות עם החבר'ה זה לא בדיוק שיקול שצריך לעניין בן אדם שקול. ואם זה כל מה שמחזיק את ה"חבר'ה" ביחד, ואין נושאי שיחה אחרים משותפים ולכן תהיה התרחקות מהחבר'ה - זו גם ככה מערכת יחסים לא משהו. ברור שיש עתודאים שלא מרוצים מהשירות (אפילו לא מעט), אבל יש גם לא מעט שכן מרוצים - הכל תלוי אופי ולא ניתן לחזות בדיוק כיצד ייראה השירות שלך. יש סימנים מקדימים, אבל אי אפשר לדעת בודאות. מה שכן - אני גם הייתי בבה"ד 1, וכשמצאתי את עצמי ב-3 לפנות בוקר על קצה גבעה בניווט תוהה מה לעשות עם עצמי, ברור שגם אני הצטערתי על זה שהלכתי לעתודה וגם על זה שנולדתי. בה"ד 1, ובכלל התקופה שלפני השירות כרופא, איננה משקפת כלום - רק רופאים במהלך השירות ולאחריו הם ה"חכמים" העיקריים בנושא. ובקרבם - יש דעות לכאן ולכאן. לסיכום, מסלול העתודה, כמו מסלול הרפואה - הוא מסלול מורכב, גם בו, כמו ברפואה, ניתן למצוא דעות לכאן ולכאן - ואיפה תמצא את עצמך על הסקלה - תלוי בעיקר באופי שלך.
תגובה לכולם- תרגעו..
הצגתי את הדברים בקיצוניות בולטת בכוונה. הדעה לי על העתודה היא שלי וזה שאני אישית לא הייתי הולכת על זה זו דעתי וזה פורום וזכותי להגיד את דעתי. הצגתי את זה בקיצוניות כי רציתי לתת קונטרה לפרסומים החמודים של העתודה שיש עכשיו ומציגים את המסלול בצורה קיצונית לצד החיובי. אני הרבה פחות שטחית ממה שאתן חושבןת והראיה שלי היא לא כזאת חד ממדית כמו שזה אולי מוצג. מה גם ששחצנות זה הדבר האחרון שאפשר להגיד עלי. אתן לא מכירות אותי ואני לגמרי יכולה להבין למה הגבתן ככה. כמו כן ברור לי לגמרי שאין שחור ולבן והדרך שבה בחרתי לומר את הדברים נעשה על מנת להדגיש את החסרונות בצורה בולטת על פני היתרונות. המצב הרבה יותר אפור ממה שהצגתי אבל מצד שני לא ורוד כמו שצבא מציג אותו וחשוב לי שבן אדם יעשה חושבים טוב טוב לפני שהוא נכנס למסלול הזה וידע גם את החסרונות. דרך אגב הוספתי את הMD כי גל, גל1, גל2 וגל3 היה תפוס ורציתי כינוי שאני אוכל להתחבר אליו וייתן לי קצת השראה... נ.ב- הדברים שכתבתי הם לא מניסיון אלא ממה שסיפרו לי אותם רפואנים ממורמרים בבה"ד 1 ויכול להיות באמת שבמקרה נפלתי על כמה ממורמרים ושהפרטים לא מדוייקים לגמרי, אבל עדיין אני חושבת שמסלול העתודה הוא מסלול בעייתי ובוגר ככל שיהיה אדם בגיל 18, אני חושבת שהוא לא מספיק מודע לחסרונות של המסלול.
הצגתי את הדברים בקיצוניות בולטת בכוונה. הדעה לי על העתודה היא שלי וזה שאני אישית לא הייתי הולכת על זה זו דעתי וזה פורום וזכותי להגיד את דעתי. הצגתי את זה בקיצוניות כי רציתי לתת קונטרה לפרסומים החמודים של העתודה שיש עכשיו ומציגים את המסלול בצורה קיצונית לצד החיובי. אני הרבה פחות שטחית ממה שאתן חושבןת והראיה שלי היא לא כזאת חד ממדית כמו שזה אולי מוצג. מה גם ששחצנות זה הדבר האחרון שאפשר להגיד עלי. אתן לא מכירות אותי ואני לגמרי יכולה להבין למה הגבתן ככה. כמו כן ברור לי לגמרי שאין שחור ולבן והדרך שבה בחרתי לומר את הדברים נעשה על מנת להדגיש את החסרונות בצורה בולטת על פני היתרונות. המצב הרבה יותר אפור ממה שהצגתי אבל מצד שני לא ורוד כמו שצבא מציג אותו וחשוב לי שבן אדם יעשה חושבים טוב טוב לפני שהוא נכנס למסלול הזה וידע גם את החסרונות. דרך אגב הוספתי את הMD כי גל, גל1, גל2 וגל3 היה תפוס ורציתי כינוי שאני אוכל להתחבר אליו וייתן לי קצת השראה... נ.ב- הדברים שכתבתי הם לא מניסיון אלא ממה שסיפרו לי אותם רפואנים ממורמרים בבה"ד 1 ויכול להיות באמת שבמקרה נפלתי על כמה ממורמרים ושהפרטים לא מדוייקים לגמרי, אבל עדיין אני חושבת שמסלול העתודה הוא מסלול בעייתי ובוגר ככל שיהיה אדם בגיל 18, אני חושבת שהוא לא מספיק מודע לחסרונות של המסלול.
כן, ניסית לייצר תמונה אפורה
ולא ורודה כמו שחיל הרפואה מציג, אבל על הדרך ציירת גם תמונה מתנשאת, וגם אם הצגת אותה בקיצוניות - את כתבת שאת לא רוצה להתחבר אל בני 18 וכי הם ילדים שאין לך הרבה שפה משותפת איתם... לי נותר לתהות מדוע את חושבת שעל עניין הגיל יקומו וייפלו מערכות יחסים וחברויות - הרי את תגיעי עוד כמה שנים לעבודה במחלקה עם קולגות בשלל הגילאים. וכן, הכינוי שלך לא מעיד על יותר מדי צניעות (מה גם שלמי שלא מכיראותך בפורומים כאלו ואחרים - עלול לחשוב שאת באמת בעלת MD וזה כבר גורם לתהות על האתיקה שבעניין...).
ולא ורודה כמו שחיל הרפואה מציג, אבל על הדרך ציירת גם תמונה מתנשאת, וגם אם הצגת אותה בקיצוניות - את כתבת שאת לא רוצה להתחבר אל בני 18 וכי הם ילדים שאין לך הרבה שפה משותפת איתם... לי נותר לתהות מדוע את חושבת שעל עניין הגיל יקומו וייפלו מערכות יחסים וחברויות - הרי את תגיעי עוד כמה שנים לעבודה במחלקה עם קולגות בשלל הגילאים. וכן, הכינוי שלך לא מעיד על יותר מדי צניעות (מה גם שלמי שלא מכיראותך בפורומים כאלו ואחרים - עלול לחשוב שאת באמת בעלת MD וזה כבר גורם לתהות על האתיקה שבעניין...).
קרברוס האו
New member
אולי
אולי תפסיק לשפוך שמן למדורה? אמנם הבחורה התנצלה אבל היא כלל לא הייתה צריכה לעשות כן. זאת דעתה שלה, אפשר להתווכח עד מחר על הטון הפסקני שבין ובתוך השורות של מה שכתבה, ועל מה מהמינות ועומק המידע שלה, בגרות שיקוליה וכיו"ב, אבל ככלות הכל זו דעתה. הפוורם הזה צריך לאפשר פלורליזם של דעות כדי שמירב המידע יגיע למי שקורא פה. כדאי, בכלל לסמוך על אנשים שידעו מה לקחת ממה שנכתב ומה להשאיר, כמו גם שכדאי לא לאלץ או לרמוז לאנשים להתנצל על דיעותיהם.
אולי תפסיק לשפוך שמן למדורה? אמנם הבחורה התנצלה אבל היא כלל לא הייתה צריכה לעשות כן. זאת דעתה שלה, אפשר להתווכח עד מחר על הטון הפסקני שבין ובתוך השורות של מה שכתבה, ועל מה מהמינות ועומק המידע שלה, בגרות שיקוליה וכיו"ב, אבל ככלות הכל זו דעתה. הפוורם הזה צריך לאפשר פלורליזם של דעות כדי שמירב המידע יגיע למי שקורא פה. כדאי, בכלל לסמוך על אנשים שידעו מה לקחת ממה שנכתב ומה להשאיר, כמו גם שכדאי לא לאלץ או לרמוז לאנשים להתנצל על דיעותיהם.
מה שתגיד
אותי לימדו להתנצל שאני טועה, ואני לא חושב שיש בושה בכך. אף אחד לא מבקש להתנצל על עובדות (כמשתמע מהודעתך), אלא על שימוש בנתונים שאינן נכונים. אם היא נגד העתודה, חושבת שעתודאים הם ילדים לא מפותחים מבחינה רגשית וכו' - זאת דעתה. אני ממש לא בעד סתימת פיות, ואין לי מושג למה אתה קופץ בראש. ד"א, זאת לא בושה להתנצל, אתה יודע?
אותי לימדו להתנצל שאני טועה, ואני לא חושב שיש בושה בכך. אף אחד לא מבקש להתנצל על עובדות (כמשתמע מהודעתך), אלא על שימוש בנתונים שאינן נכונים. אם היא נגד העתודה, חושבת שעתודאים הם ילדים לא מפותחים מבחינה רגשית וכו' - זאת דעתה. אני ממש לא בעד סתימת פיות, ואין לי מושג למה אתה קופץ בראש. ד"א, זאת לא בושה להתנצל, אתה יודע?
regev landau
New member
תגובה נוספת לגל MD מעתודאי
שלום לכולם, אינני נוהג לכתוב בפורומים ובפורום הזה ספציפית אני לא כל כך מסתובב. שמעתי על תגובתה של גל MD מיד שנייה וכשקראתי אותה הרגשתי שאני חייב להגיב. אני אתחיל בלהציג את עצמי: אני סטודנט לרפואה לפני הסטאז', סיימתי את שנה שישית, עברתי את כל הבחינות הארציות ואני בשלבי סיום של עבודת הגמר. כמו מגיבים אחרים אני אתייחס לכל סעיף בנפרד. א. נכון, השירות הצבאי נותן המון, את זה אני רואה גם אצל האחים שלי ואנשים בסביבתי ולפעמים אני מצטער שלא עברתי את המסלול הצבאי הרגיל על כל תלאותיו ועל כל ההזדמנויות לשרת ביחידות שהיום כנראה כבר לא יזדמן לי לשרת בהן. אני יכול להעיד שהקורסים שכן עברתי - טירונו וקורס קצינים תרמו לי המון, אבל על זה אני אפרטי מאוחר יותר. בנוגע לעניין הגיל, נכון העתודאים יותר צעירים מרוב הכיתה ולפעמים יש אנשים שיש להם ממש אנטי (אנשים כמוך אולי??). אבל אני יכול להעיד על עצמי שבמהלך הלימודים הייתי בסבבים רבים עם אנשים שהיו מבוגרים ממני בהרבה (שבע שנים בערך) ועם חלקם יצרתי קשרים ממש טובים. אני מעולם לא חשבתי עליהם כעל "זקנים" והם לא דיברו אלי פעם אחת כאל "ילד", היחס ביננו למעשה היה ממש שווה. בנקודה זו אני חייב לציין גם שכמה מחברי הטובים ביותר הם עתודאים ולהגיד שעתודאים, או לפחות אלה שבשנה שלי הם עם מדהים. החברויות הכי אמיצות שלי הן עם עתודאים שאיתי בשנה ואני יכול להגיד לך שאחרי כל שנות הלימודים והקורסים בצבא אני אלך עם חלקם באש ובמים, אני בטוח גם שאם לא הייתי עובר עם אותם האנשים את מה שעברתי איתם לא הייתי מצליח לבנות איתם כאלה יחסים. ב. נכון, המלגה של הצבא היא לא ענקית, אבל בשנות הלימודים כשאין כמעט זמן לעבוד היא מאוד משמעותית. בנוגע לעניין החברה והמשפחה, אין ספק שזה די דפוק ללכת לצבא באמצע החיים ואם שואלים אותי זה השיקול הכי חזק נגד עצודה רפואית, גם אם בגיל שמונה עשרה זה לא נראה ככה. מה שאני יכול להגיד הוא שחלק גדול מהעתודאים מגיעים לחזרה לשרות כשיש להם כבר חברה קבועה (או קבועה מאוד), נשואים, ותאמיני או לא, חלקם גם עם ילדים!!! נראה לא סביר אבל יש הוכחות בשטח. אם בן.בת הזוג לא מוכנים להיות איתכם בתקופות הקשות של הצבא הם כנראה גם לא היו נשארים אתכם בתקופות בהן הייתם עושים 10 תורנויות בחודש. ג. נכון, יש פחות חופשים אבל אני לא הרגשתי במהלך כל הלימודים שאין לי מספיק חופש. לסוף השנה כולם מגיעים שחוקים גם עתודאים וגם לא עתודאים. העתודאים אכן הולכים לקורסים בקיץ ולפעמים זה קצת לא נוח אבל ברוב המקרים יש קצת חופ]ש אפילו בשנה של הקורס קצינים. אני גם מרגיש מחוייב להגיד שבקורס הקצינים (וכאן אני מדבר רק בשפ עצמי) אני הצלחתי להנות. נכון, קשה, לפעמים קשה מאוד, אבל צוברים המון חוויות, מכירים אנשים מדהימים ולומדים המון, לא מחומר הלימוד של הקורס אלא מעצם הצורך להתמודד, על אחת כמה וכמה כשאתה העתודאי היחיד בצוות. עתודאים שבאים לקורס הקצינים בגישה טובה גם מגיעים מהר מאוד למעמד גבוה מאוד בצוות וזוכים להמון כבוד כי באמת יש להם יותר חוכמה והמון ניסיון חיים לתרום לצוות ולפלוגה. ד. לא יודע מאיפה את לוקחת את האינפורמציה שלך אבל רוב מה שכתבת פה זה פשוט שטויות במיץ עגבניות. רופא ממוצע במסלול שדה עושה 4 שנים שירות וצובר שנה בבית חולים. בתור אחד שלא היו מכניסים אותו הביתה אם הוא לא היה עושה קורס קצינים זה יוצא לי אותו פרק זמן של שירות כמו שהייתי עושה בשירות רגיל. אני גם מגיע להתמחות עם הרבה יותר ניסיון גם רופאי גרידא אבל גם ניסיון בהתמודדות עם מצבים/חיילים/חולים/תנאים/אנשי צוות בעייתים. הכוח הגדול ביותר של העתודאים הוא בכך שהם מגיעים למחלקות אחרי שהם כבר ראו הכל (אבל באמת הכל) . אגב, העתודאי דווקא כן עשה טירונות אבל את לעומתו מעולם לא ראית מה זה תורנות מיון (אולי בטלוויזיה). יתרון גדול נוסף בלהיות עתודאי הוא בעובדה שעתודאים הם המאפיה הגדולה ביותר בארץ, הם נמצאים בכל מקום ויכולים למשוך אותך לכל מקום שתרצה אחרי השירות. מרגישים את זה גם במהלך הלימודים כשבצבא רוצים לסדר משהו אז מתקשרים לראש מנהל רפואה במשרד הבריאות (הקרפ"ר הקודם) או לעתודאי אחר בעמדת מפתח/מנהל מחלקה ומבקשים ממנו שיסדר. ה. סלנג צבאי. תעשי לי טובה. אני מלמד את כל החברים בוגרי הצבא שלי סלנג צבאי על ימין ועל שמאל. עתודאים מגיעים לקורס קצינים כשהם לא יודעים מה זה כומתה ואחרי בערך שבוע הם כבר מלמדים את כל הצוות איך לפרק m16 בעיניים עצומות וידיים קשורות. הערה נוספת. בתור אחד שעבר את כל דרך החתחתים, כל הבחינות, הסבבים, ההשכמות לפנות בוקר כדי להגיע לסיבוב בוקר באורטופדיה בשעה שש בבוקר, מנהלי המחלקות הפסיכופטים (ויש הרבה), החולים הכועסים, ניתוחים בני שלוש מאות אלף שעות על הרגליים ושנה בבית על התחת, אחד שאוטוטו מתחיל לטפל בחולים על אמת ולעשות תורנויות. די מפריע לי שאחת שאפילו לא התחילה את הלימודים מעניקה לעצמה את התואר MD. אולי עד שבוע הבא כבר תהיי MD\PhD ועד סוף החודש כבר תהיי פרופסור או לחילופין ראש הממשלה. אני אגב עוד לא רושם MD, לא אומר שאני רופא, וגם כשאחרים קוראים לי דוקטור אני אומר להם שאני סטודנט. אני רוצה להזכיר גם עובדה ידועה, עתודאים הם כנראה צורת החיים שמתבכיינת הכי הרבה על פני כדור הארץ אם לא ביקום. בחלק גדול מהמקרים יש להם סיבות מצויינות להתבכיין אבל צריך לזכור שלא תמיד אדם שמתבוסס בחרא באותו הרגע הנתון הוא האדם הכי אובייקטיבי. אני מכיר עתודאים רבים שבמבט לאחור אומרים שלמרות שהמסלול והשירות היו מאוד מאוד קשים הם לא מצטערים לשנייה כי הם הרוויחו מהדרך המון ולמדו מה שעוד 7 שנים בבית לרפואה לא היו מלמדות אותם.
שלום לכולם, אינני נוהג לכתוב בפורומים ובפורום הזה ספציפית אני לא כל כך מסתובב. שמעתי על תגובתה של גל MD מיד שנייה וכשקראתי אותה הרגשתי שאני חייב להגיב. אני אתחיל בלהציג את עצמי: אני סטודנט לרפואה לפני הסטאז', סיימתי את שנה שישית, עברתי את כל הבחינות הארציות ואני בשלבי סיום של עבודת הגמר. כמו מגיבים אחרים אני אתייחס לכל סעיף בנפרד. א. נכון, השירות הצבאי נותן המון, את זה אני רואה גם אצל האחים שלי ואנשים בסביבתי ולפעמים אני מצטער שלא עברתי את המסלול הצבאי הרגיל על כל תלאותיו ועל כל ההזדמנויות לשרת ביחידות שהיום כנראה כבר לא יזדמן לי לשרת בהן. אני יכול להעיד שהקורסים שכן עברתי - טירונו וקורס קצינים תרמו לי המון, אבל על זה אני אפרטי מאוחר יותר. בנוגע לעניין הגיל, נכון העתודאים יותר צעירים מרוב הכיתה ולפעמים יש אנשים שיש להם ממש אנטי (אנשים כמוך אולי??). אבל אני יכול להעיד על עצמי שבמהלך הלימודים הייתי בסבבים רבים עם אנשים שהיו מבוגרים ממני בהרבה (שבע שנים בערך) ועם חלקם יצרתי קשרים ממש טובים. אני מעולם לא חשבתי עליהם כעל "זקנים" והם לא דיברו אלי פעם אחת כאל "ילד", היחס ביננו למעשה היה ממש שווה. בנקודה זו אני חייב לציין גם שכמה מחברי הטובים ביותר הם עתודאים ולהגיד שעתודאים, או לפחות אלה שבשנה שלי הם עם מדהים. החברויות הכי אמיצות שלי הן עם עתודאים שאיתי בשנה ואני יכול להגיד לך שאחרי כל שנות הלימודים והקורסים בצבא אני אלך עם חלקם באש ובמים, אני בטוח גם שאם לא הייתי עובר עם אותם האנשים את מה שעברתי איתם לא הייתי מצליח לבנות איתם כאלה יחסים. ב. נכון, המלגה של הצבא היא לא ענקית, אבל בשנות הלימודים כשאין כמעט זמן לעבוד היא מאוד משמעותית. בנוגע לעניין החברה והמשפחה, אין ספק שזה די דפוק ללכת לצבא באמצע החיים ואם שואלים אותי זה השיקול הכי חזק נגד עצודה רפואית, גם אם בגיל שמונה עשרה זה לא נראה ככה. מה שאני יכול להגיד הוא שחלק גדול מהעתודאים מגיעים לחזרה לשרות כשיש להם כבר חברה קבועה (או קבועה מאוד), נשואים, ותאמיני או לא, חלקם גם עם ילדים!!! נראה לא סביר אבל יש הוכחות בשטח. אם בן.בת הזוג לא מוכנים להיות איתכם בתקופות הקשות של הצבא הם כנראה גם לא היו נשארים אתכם בתקופות בהן הייתם עושים 10 תורנויות בחודש. ג. נכון, יש פחות חופשים אבל אני לא הרגשתי במהלך כל הלימודים שאין לי מספיק חופש. לסוף השנה כולם מגיעים שחוקים גם עתודאים וגם לא עתודאים. העתודאים אכן הולכים לקורסים בקיץ ולפעמים זה קצת לא נוח אבל ברוב המקרים יש קצת חופ]ש אפילו בשנה של הקורס קצינים. אני גם מרגיש מחוייב להגיד שבקורס הקצינים (וכאן אני מדבר רק בשפ עצמי) אני הצלחתי להנות. נכון, קשה, לפעמים קשה מאוד, אבל צוברים המון חוויות, מכירים אנשים מדהימים ולומדים המון, לא מחומר הלימוד של הקורס אלא מעצם הצורך להתמודד, על אחת כמה וכמה כשאתה העתודאי היחיד בצוות. עתודאים שבאים לקורס הקצינים בגישה טובה גם מגיעים מהר מאוד למעמד גבוה מאוד בצוות וזוכים להמון כבוד כי באמת יש להם יותר חוכמה והמון ניסיון חיים לתרום לצוות ולפלוגה. ד. לא יודע מאיפה את לוקחת את האינפורמציה שלך אבל רוב מה שכתבת פה זה פשוט שטויות במיץ עגבניות. רופא ממוצע במסלול שדה עושה 4 שנים שירות וצובר שנה בבית חולים. בתור אחד שלא היו מכניסים אותו הביתה אם הוא לא היה עושה קורס קצינים זה יוצא לי אותו פרק זמן של שירות כמו שהייתי עושה בשירות רגיל. אני גם מגיע להתמחות עם הרבה יותר ניסיון גם רופאי גרידא אבל גם ניסיון בהתמודדות עם מצבים/חיילים/חולים/תנאים/אנשי צוות בעייתים. הכוח הגדול ביותר של העתודאים הוא בכך שהם מגיעים למחלקות אחרי שהם כבר ראו הכל (אבל באמת הכל) . אגב, העתודאי דווקא כן עשה טירונות אבל את לעומתו מעולם לא ראית מה זה תורנות מיון (אולי בטלוויזיה). יתרון גדול נוסף בלהיות עתודאי הוא בעובדה שעתודאים הם המאפיה הגדולה ביותר בארץ, הם נמצאים בכל מקום ויכולים למשוך אותך לכל מקום שתרצה אחרי השירות. מרגישים את זה גם במהלך הלימודים כשבצבא רוצים לסדר משהו אז מתקשרים לראש מנהל רפואה במשרד הבריאות (הקרפ"ר הקודם) או לעתודאי אחר בעמדת מפתח/מנהל מחלקה ומבקשים ממנו שיסדר. ה. סלנג צבאי. תעשי לי טובה. אני מלמד את כל החברים בוגרי הצבא שלי סלנג צבאי על ימין ועל שמאל. עתודאים מגיעים לקורס קצינים כשהם לא יודעים מה זה כומתה ואחרי בערך שבוע הם כבר מלמדים את כל הצוות איך לפרק m16 בעיניים עצומות וידיים קשורות. הערה נוספת. בתור אחד שעבר את כל דרך החתחתים, כל הבחינות, הסבבים, ההשכמות לפנות בוקר כדי להגיע לסיבוב בוקר באורטופדיה בשעה שש בבוקר, מנהלי המחלקות הפסיכופטים (ויש הרבה), החולים הכועסים, ניתוחים בני שלוש מאות אלף שעות על הרגליים ושנה בבית על התחת, אחד שאוטוטו מתחיל לטפל בחולים על אמת ולעשות תורנויות. די מפריע לי שאחת שאפילו לא התחילה את הלימודים מעניקה לעצמה את התואר MD. אולי עד שבוע הבא כבר תהיי MD\PhD ועד סוף החודש כבר תהיי פרופסור או לחילופין ראש הממשלה. אני אגב עוד לא רושם MD, לא אומר שאני רופא, וגם כשאחרים קוראים לי דוקטור אני אומר להם שאני סטודנט. אני רוצה להזכיר גם עובדה ידועה, עתודאים הם כנראה צורת החיים שמתבכיינת הכי הרבה על פני כדור הארץ אם לא ביקום. בחלק גדול מהמקרים יש להם סיבות מצויינות להתבכיין אבל צריך לזכור שלא תמיד אדם שמתבוסס בחרא באותו הרגע הנתון הוא האדם הכי אובייקטיבי. אני מכיר עתודאים רבים שבמבט לאחור אומרים שלמרות שהמסלול והשירות היו מאוד מאוד קשים הם לא מצטערים לשנייה כי הם הרוויחו מהדרך המון ולמדו מה שעוד 7 שנים בבית לרפואה לא היו מלמדות אותם.
Caput femoris
New member
שאלת תם ../images/Emo22.gif
אם משרד הביטחון יכול להקצות כ"כ הרבה משאבים למקומות נוספים לאנשיו בפקולטות, אז למה בעצם לא מרחיבים אותן עוד טיפונת כדי שיהיו עוד בהן עוד כמה עשרות סטודנטים במחזור? ויותר מזה, בשביל מה צריך בכלל עוד אוניברסיטה בצפת אם יהיה יעיל יותר להרחיב את הקיימות? אולי כי הר"י חוסמת בגופה כל יוזמה חיובית (ופרקטית) להרחבת מעגל הרופאים?
אם משרד הביטחון יכול להקצות כ"כ הרבה משאבים למקומות נוספים לאנשיו בפקולטות, אז למה בעצם לא מרחיבים אותן עוד טיפונת כדי שיהיו עוד בהן עוד כמה עשרות סטודנטים במחזור? ויותר מזה, בשביל מה צריך בכלל עוד אוניברסיטה בצפת אם יהיה יעיל יותר להרחיב את הקיימות? אולי כי הר"י חוסמת בגופה כל יוזמה חיובית (ופרקטית) להרחבת מעגל הרופאים?
עזבי, אל תשימי לב
לפעמים אנשים נוטים להיות כאן קצת יותר מדי נחרצים ולוחמניים בדיונים פה. אל תתיחסי ואל תעלבי. לדעה שלך אין פחות לגיטימציה מדעות של אחרים. גם דברים קטנים כמו "צחוקים עם החבר'ה" זה משהו שמי ששוקל עתודה צריך לקחת בחשבון כדי לקבל החלטה שהוא יהיה שלם איתה. ובקשר להערות שהעירו פה על ה-MD: נו באמת חבר'ה, כולה מדובר בכינוי בפורום... עוד מעט תתבעו אותה על התחזות לרופאה ומתן יעוץ ל"מטופלים". צאו מהכבדות טוב? לא צריך להתנפל, זה באמת מוציא את החשק לכתוב פה וחבל, כי הפורום מאוד מועיל למי שחושב על קבלה לרפואה.
לפעמים אנשים נוטים להיות כאן קצת יותר מדי נחרצים ולוחמניים בדיונים פה. אל תתיחסי ואל תעלבי. לדעה שלך אין פחות לגיטימציה מדעות של אחרים. גם דברים קטנים כמו "צחוקים עם החבר'ה" זה משהו שמי ששוקל עתודה צריך לקחת בחשבון כדי לקבל החלטה שהוא יהיה שלם איתה. ובקשר להערות שהעירו פה על ה-MD: נו באמת חבר'ה, כולה מדובר בכינוי בפורום... עוד מעט תתבעו אותה על התחזות לרופאה ומתן יעוץ ל"מטופלים". צאו מהכבדות טוב? לא צריך להתנפל, זה באמת מוציא את החשק לכתוב פה וחבל, כי הפורום מאוד מועיל למי שחושב על קבלה לרפואה.
regev landau
New member
העניין
העניין הוא לא בנוגע לדעה שלה שאני לא מסכים איתה. לכל אחד יש זכות לדעה משלו, גם על העמדה המתנשאת משהו שהיא הציגה כלפי עתודאים אני יכול לוותר למרות שכעתודאי אני מוצא שחלק גדול מהדברים שהיא כתבה הם די פוגעים, במיוחד כשהם מגיעים ממישהי שעדיין לא התחיל ללמוד ולא ממש יודעת מה המצב באמת. על עובדות אי אפשר להתווכח וחלק גדול מאוד מהדברים שהיא כתבה הם לא נכונים מיסודם. אני חושב שאם כותבים לייעץ לאנשים בנוגע להחלטה כל כך גדולה בחיים אי אפשרי להתבסס על מידע שמקורו מיד שנייה או שלישית ובטח שאי אפשר לכתוב דברים שהם פשוט לא נכונים. אם גל הייתה לומדת כבר בשנה ראשונה בלימודים וכותבת שאצלם העתודאים לא משתלבים אפשר היה לקבל את זה כי היא ראתה את זה בעצמה. אני יכול להגיד מניסיוני האישי ומנסיונם של עתודאים רבים בשנים שונות ופקולטות שונות שאחרי כמה חודשים בלימודים כבר אין שום הבדל בין העתודאים ללא עתודאים. בשנה שלי היו לא עתודאים שגילו שאני עתודאי רק אחרי איזה שנה שנתיים בלימודים והם היו ממש מופתעים.
העניין הוא לא בנוגע לדעה שלה שאני לא מסכים איתה. לכל אחד יש זכות לדעה משלו, גם על העמדה המתנשאת משהו שהיא הציגה כלפי עתודאים אני יכול לוותר למרות שכעתודאי אני מוצא שחלק גדול מהדברים שהיא כתבה הם די פוגעים, במיוחד כשהם מגיעים ממישהי שעדיין לא התחיל ללמוד ולא ממש יודעת מה המצב באמת. על עובדות אי אפשר להתווכח וחלק גדול מאוד מהדברים שהיא כתבה הם לא נכונים מיסודם. אני חושב שאם כותבים לייעץ לאנשים בנוגע להחלטה כל כך גדולה בחיים אי אפשרי להתבסס על מידע שמקורו מיד שנייה או שלישית ובטח שאי אפשר לכתוב דברים שהם פשוט לא נכונים. אם גל הייתה לומדת כבר בשנה ראשונה בלימודים וכותבת שאצלם העתודאים לא משתלבים אפשר היה לקבל את זה כי היא ראתה את זה בעצמה. אני יכול להגיד מניסיוני האישי ומנסיונם של עתודאים רבים בשנים שונות ופקולטות שונות שאחרי כמה חודשים בלימודים כבר אין שום הבדל בין העתודאים ללא עתודאים. בשנה שלי היו לא עתודאים שגילו שאני עתודאי רק אחרי איזה שנה שנתיים בלימודים והם היו ממש מופתעים.
אין ספק שאתה צודק
כמובן שמי שלומד רואה הכל מזווית אחרת וגם אצלנו העתודאים השתלבו לגמרי במרקם הכיתתי. באופן כללי התרשמתי מהם מאוד בעיקר בגלל שהם צעירים יותר מכולם ובכל זאת עומדים בעומס בכבוד ולא מקטרים יותר מהסטודנט הממוצע
פשוט חרה לי לראות איך אנשים פה מנסחים את דבריהם בצורה פוגענית ואפילו לא משתדלים להשמע כאילו איכפת להם שמישהו מהצד השני קורא את תגובתם ואולי נעלב קצת. מאוד קל לכתוב בפורום בו אף אחד לא יודע מי אתה ומה אתה, אבל בחיים האמיתיים כשאתה מתווכח עם מישהו, אף פעם לא תדבר אליו בצורה כ"כ אגרסיבית ותגיד לו איזה מסקנות הסקת מדבריו לגבי האישיות שלו. גם אני לא הסכמתי עם חלק מהטענות שגל העלתה, אבל אם כל מי שתקף אותה פשוט היה מסביר לה למה לדעתו היא טועה, זה היה נשמע הרבה יותר טוב.
כמובן שמי שלומד רואה הכל מזווית אחרת וגם אצלנו העתודאים השתלבו לגמרי במרקם הכיתתי. באופן כללי התרשמתי מהם מאוד בעיקר בגלל שהם צעירים יותר מכולם ובכל זאת עומדים בעומס בכבוד ולא מקטרים יותר מהסטודנט הממוצע
פשוט חרה לי לראות איך אנשים פה מנסחים את דבריהם בצורה פוגענית ואפילו לא משתדלים להשמע כאילו איכפת להם שמישהו מהצד השני קורא את תגובתם ואולי נעלב קצת. מאוד קל לכתוב בפורום בו אף אחד לא יודע מי אתה ומה אתה, אבל בחיים האמיתיים כשאתה מתווכח עם מישהו, אף פעם לא תדבר אליו בצורה כ"כ אגרסיבית ותגיד לו איזה מסקנות הסקת מדבריו לגבי האישיות שלו. גם אני לא הסכמתי עם חלק מהטענות שגל העלתה, אבל אם כל מי שתקף אותה פשוט היה מסביר לה למה לדעתו היא טועה, זה היה נשמע הרבה יותר טוב.Chenchookm
New member
../images/Emo127.gif שווה לטגלן
גם אני, באופן אישי, לא רציתי עתודה
למרות שכבר בתיכון ידעתי שאני רוצה להיות רופאה. הסיבות דיי דומות. גם אני מאד רציתי לעבור חוויה צבאית "רגילה". מה הכוונה בעצם? נכון, יש את הקטע של להכיר חברים בגילך, ולהרגיש שעשית צבא כמו כולם ואתה לא שונה. אבל בנוסף, השורה התחתונה היא שגם רציתי לעשות משהו שונה. אפילו חובשת לא רציתי להיות (בתור מישהו שהייתה במד"א כמה שנים לפני הצבא לא ממש בער לי להיות חובשת בצבא - ששם בכלל חובשים בקושי עושים משהו... מההתרשמות האישית שלי. אבל לענייננו). רציתי לעשות משהו אחר, כי ידעתי שכל החיים עוד לפני (
) ורופאה אני אהיה בכל מקרה. אני לא מבינה את ההתנפלות על כך שגל כתבה שעתודאים הם צעירים ביחס לבני הכיתה. זה נכון. זה לא בא ממקום של התנשאות. אני מכירה אנשים בני 23+ שוואלה, לא הכי קל להם להתחבר עם בני 18. זה לא מרשעות. הכוונה היא לא שהאנשים האלו הם אוויר לשאר האנשים בכיתה, אלא שבאופן טבעי אנשים נוטים להתחבר לבני הגיל שלהם, ברוב המקרים. אני בטוחה שזה לא יותר נוח לעתודאים עצמם, שנמצאים במקום אחר בחיים מאנשים בוגרים יותר בכיתה וגם להם לא קל להתחבר אליהם. זה הדדי. בכל אופן, ברור שעתודה זה חשוב, כי צריך שיהיו בצבא רופאים. אני, אישית, העדפתי לעשות צבא סדיר, וזו הייתה אחת ההחלטות הכי טובות שקיבלתי. הכרתי שם את החברים הכי טובים בעולם, ולמרות שהצבא לא היה קל, צברתי משם זכרונות שאני מרגישה שהיה לי חבל לפספס. אז תנו לכל אחד להביע את דעתו - זה פורום ציבורי ולפעמים לא עונים תשובות שכיף לכולם לשמוע. וההערה הזאת על הכינוי הייתה פשוט רדודה.
למרות שכבר בתיכון ידעתי שאני רוצה להיות רופאה. הסיבות דיי דומות. גם אני מאד רציתי לעבור חוויה צבאית "רגילה". מה הכוונה בעצם? נכון, יש את הקטע של להכיר חברים בגילך, ולהרגיש שעשית צבא כמו כולם ואתה לא שונה. אבל בנוסף, השורה התחתונה היא שגם רציתי לעשות משהו שונה. אפילו חובשת לא רציתי להיות (בתור מישהו שהייתה במד"א כמה שנים לפני הצבא לא ממש בער לי להיות חובשת בצבא - ששם בכלל חובשים בקושי עושים משהו... מההתרשמות האישית שלי. אבל לענייננו). רציתי לעשות משהו אחר, כי ידעתי שכל החיים עוד לפני (
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.