כמה אפשר להתערב...?!

[אסתי קלי]

כן

מה שסיפרת על חמך באמת גרם לי לתהות אם הוא שפוי במלא מובן המילה
מה בעלך עשה באותו רגע?

 

[שיר לי שני]

קפץ עליו בצעקות

ואחר כך, כשהיא באמת היתה חולה, התקשר לאמא שלו, ודאג שהיא תגבה אותנו בעניין - אבא שלו מקשיב רק לה. הוא גם אמר שאם אנחנו שוב (זו היתה פעם שניה) נכנסים להוצאות של בית חולים וטרינרי, הם משלמים.
מאז, שקט ושלוה. אפילו שניצל הוא לא יתן לה בלי רשות.

 

[פטריה אחת]

העיקר שלמד בסוף

וזה בדיוק מה שעושה את ההבדל הגדול בין הסיפור שלך לסיפור של פותחת השרשור שבעלה של פותחת השרשור לא מוכן לעזוב את הבית של הוריו (אפילו בשביל ה"איום" כדי שהוריו יבינו שהם חוצים קו אדום בהתנהגותם) ולכן כל כך קשה לה לעומת בעלך שהיה לצידך והראה להם שככה זה לא יילך וכך הם מתנהגים אליך בהתאם כי הם מעוניינים בקשר טוב עם בנם ואת לא צריכה "להתחנן" על זה ולעשות את זה בשבילם וכך את יוצאת עם ידך על העליונה

 

[שיר לי שני]

אני תמיד אומרת

שבעיות רציניות עם החמות, מקורן בחוסר תיאום וגיבוי בין בני הזוג.
חמותי לא אשה כלבבי, ואפילו לא קרוב, והרבה פעמים היא עוברת אצלי על גבול כזה או אחר. אבל היא יודעת היטב, שיש לה מה להפסיד, וזה כל ההבדל.

 

[פטריה אחת]

בדיוק על זה דיברתי

ושמחה מאוד שהבנת שברגע שהבעל מגבה יש לחמות מה להפסיד ואז היא יודעת אם מרצון ואם ממציאות שזה מה יש שהכלה לא חייבת לה את נשמתה ואז הכל הרבה יותר קל

 

[אסתי קלי]

התכוונתי לקטע שהוא צעק בשביל להעיר את הילדה

 

[עלה לא נידף]

כשמארחים מישהו בבית, נוהגים בו בכבוד

מתייחסים אליו כמו אדם בוגר עם זכות לפרטיות (לא תפתחי את דלת חדרו של אורח בלי לדפוק, אז למה של כלתך כן?)

ומי שנוהג אחרת הוא מארח גרוע, ולא היה צריך להסכים למשהו שהוא מעבר ליכולתו.

 

[B l u e D e v i l]

אורח גם לא גר אצלך בבית

זו הבעיה עם נושא כלה-חמות. שמצד אחד הצדדים יכולים לנסות לראות בחמות סוג של אמא ובכלה סוג של בת. אבל לא תמיד אלו 2 הצדדים. ואת לא יכולה לכפות על מישהי לראות בך את הבת שלה או להפך.

 

[עלה לא נידף]

יש אירוח לארוחה,יש אירוח ליום, אירוח ולינה

אירוח לשבועיים ואירוח לחדשים או שנים. אנשים לא מזדכים בכניסה על זכותם לפרטיות וכבוד, אני מסכימה שאירוח לתקופה לא קצרה אינו זהה לאירוח לסעודה, אבל להכנס לחדר בלי לשאול אם זה בסדר? ממש לא בסדר, ולא משנה מי רשום בטאבו. אני תמיד נעלתי את הדלת כשהתארחתי, לפי ההגיון שהיא אורחת אז גם זה אסור לה כי לבעלי הבית מותר להיות איפה שהם רוצים.

 

[B l u e D e v i l]

ברור שלהיכנס בלי לדפוק

זו חוצפה.לדעתי גם אם את בת 18 וגרה עם ההורים (מן הסתם) הם צריכים לדפוק לפני שהם מתפרצים לך לחדר.
לצערי, זה לא עובד אצל חלק מההורים (למשל אבא שלי שהיתה לו נטית להיכנס בדיוק כשחבר שלי היה מתארח אצלי).
כשאתה גר בבית אתה רשאי ליותר פרטיות מאשר אורח לרגע לדעתי. כי אז גם הדברים האישיים שלך נמצאים שם, אתה עושה דברים פרטיים יותר, ואתה ראוי לזמן ולמקום לעצמך.
אני לא חושבת שזה ענין של מי בעל הבית ומי רשום בטאבו, זה ענין של תחושה פנימית על פרטיות שתהיה לך גם עם בן הזוג שלך.

 

[פטריה אחת]

בדיוק כך

 

[אריאנה7]

וואוו, לא ציפיתי לכל-כך הרבה תגובות, תודה

רק חשוב לי לציין, חמותי לא מרגישה צמצום מהמרחב שלה,
היא מצידה הייתה מוכנה לגור עם כל ילדיה ונכדיה באותו הבית.
ברגע שאנחנו מעלים את נושא הדירה שלנו, היא שותקת, כי היא לא מחכה לזה...
ויום העזיבה שלנו לקן משלנו, יהיה עבורה יום אבל של ממש.

אין לי ספק שהיא מתנהגת כך מתוך רצון לעזור, אך הרצון הזה מוגזם ורומס אותי.
וגם עצות היא נותנת, אם תהיתן...

ובעניין הדלת: היא סגורה רוב היום, אך היא פשוט פותחת אותה ונכנסת.

אם בעלי נמצא בבית, היא כמעט ולא מתקרבת לחדר,
אך ברגע שהוא יוצא מהבית, זהו, היא יכולה לשרוץ פה שעות...
מבלבלת לי ת'מח, מדברת עם התינוק מנגינות שאני כבר לא יכולה לשמוע..

בקיצור, לא קל לי.

 

[אסתי קלי]

ההרגשה של חמותך לא רלבנטית

אם את רוצה פרטיות תעברו לבית משלכם
כל עוד מרצונך את בוחרת לגור בביתם של אחרים
אז קחי בחשבון שזה יכול להיות מתסכל

 

[דניאל ואורן]

אני חושבת שהפתרון הוא לשוחח עם בעלך

כתבת שבעלך לא מוכן שתעברו לדירה קטנה יותר.
אני מניחה, שלו נוח יותר עם הסידור הזה. השאלה היא האם הוא מבין באמת - איזה מחיר הסידור הזה גובה ממך ומהיחס שלך לאמא שלו.
נסי להסביר לבעלך שאת מאד אוהבת את חמותך, אבל את "אוהבת אותה מרחוק" וכדי שהיחסים ישארו תקינים את צריכה מרחב, במיוחד משום שאת מטפלת בתינוק.
אל תכנסי לפירוט של מה היא עושה ואיך היא מתערבת - כדי לא לעורר אנטגוניזם, אלא תגידי לו שבשביל השקט הנפשי שלך ובשביל שאת תרגישי בנוח - אתם צריכים לעבור.
זה לא שיש בעיה עם חמותך או בעיה איתך - זה שהשילוב הזה לא מסתדר כשמדובר במגורים משותפים ובחלל צפוף ושקשה לך מאד לטפל בתינוק ואת צריכה לפעמים שיניחו לך קצת.

תבהירי לו שאת לא מסוגלת להמשיך ככה יותר והאפשרויות הן:
- אם את מוכנה לזה, תגידי שאת מוכנה לתת לו צ'אנס לדבר עם אמא שלו ולהסביר לה שאת צריכה ספייס ומרחב ושאם תצטרכי עזרה עם התינוק תבקשי. אם זה יעזור, מה טוב. אם לא, תסכמי איתו שאחרי תקופת ניסיון תעברו לדירה קטנה.
- או שתעברו לדירה קטנה בינתיים, ותשלמו את השכירות מהכסף שאתם מקבלים מהשוכרים של הדירה שלכם.

אם את רואה שהוא לא משתף איתך פעולה ולא מקשיב לקשיים שלך תבהירי לו שלך השקט מאד מאד חשוב, שאת לא יכולה להמשיך ככה ושהשינוי צריך לקרות כדי שיהיו לך יחסים תקינים עם חמותך בעתיד.

 

[עלה לא נידף]

זו הגישה. הם באמת לא מבינים מה הבעיה.

 

[rasmus girl1]

מהראשי,דעה שונה,

מודה,לא אמא ואין לי אפילו חמות..אבל יכולה לומר לך שברגע שפיטרו את אבא שלי מהעבודה,בדיוק כמו את חמותך, הוא שם לב לכל דבר קטן,שואל הרבה ומנסה לעזור הרבה אפילו כשאומרים לו שזה בסדר,זה נובע כנראה משיעמום ומהצורך להרגיש שאת עושה משהו ולא סתם יושבת בבית ובוהה בטלוויזיה כל היום,יש אנשים שיוצאים לפנסיה ומרוב שקשה להם לשבת בבית בחוסר מעש הם חוזרים למעגל העבודה..
אני בטוחה שאם הייתה עובדת הייתה הרבה פחות מתערבת.. תנסי לעזור לה למצוא עבודה חדשה,שיהיה לה משהו לעסוק בו ושלא תרגיש חסרת תועלת..זה המצב הכי מתסכל שאדם מבוגר יכול להיות בו..
ומוסיפה-אלא אם כן הדברים האלו נעשו עוד לפני שפוטרה [מה שלא ציינת] אז המצב שונה,אבל אם הכל קרה ביחד אני די חזק בדעה שלי שזה כתוצאה מהפיטורים.

 

[mishelli]

אני חוששת שאם לבעלך כל כך נוח שם

והוא לא מוכן לשמוע על לעבור משם, הוא עלול לרצות לעשות מזה מנהג קבוע!. להשכיר את הדירה לעוד כמה שנים ולהמשיך לחסוך. וגם אם תחזרו לדירה שלכם, אמא שלו תתנחל אצליכם הרבה (אתם גרתם אצלנו - עכשיו תורנו לגור אצליכם). זאת בעיה רצינית שצריכים לפתור בעדינות כדי לא להסתכסך עם הבעל.

 

[mcFLAME]

עברתי בדיוק אותו דבר-

בדרך כלל לא כותבת כאן, רק קוראת מדי פעם אבל היה חשוב לי לענות כי עברתי בדיוק אותו דבר.
עונה לך בלי לקרוא תגובות של אחרים בשירשור
אומנם חמותי לא פוטרה מהעבודה אבל כל זמן שהיא הייתה בבית היא הייתה מתערבת.
אז קודם כל חשוב לי להבהיר לך שכל זה נעשה מכוונה טובה-> תראי כמה היא אוהבת את הנכד שלה!
כשדיברתי עם חמותי מאוחר יותר היא אמרה לי שהיא ממש מרגישה שזאת הילדה שלה, מאוחר יותר עלינו לארץ (כל זה היה בצרפת) ההורים שלי גרים בארץ ואמא שלי העידה שהיא מרגישה אותה דבר, כאילו זאת הבת שלה למרות שזה קצת שונה.
וחשוב מאוד שתביני את הנקודה הזאת, את העמדה שלה, שהכל מכוונות טובות ורצון טוב.

דבר נוסף, איך ספק שזה נורא מעצבן שהחמות קופצת על כל פיפס של התינוק לראות מה קורה,
לפעמים בלילה היא הייתה בוכה וחמותי הייתה שואלת מעבר לדלת למה היא בוכה? אם צריך עזרה וכמובן מוסיפה עוד שלל עיצות "מועילות" שרק העלו לי את הסעיף.
זה נורא קשה כשזה ילד ראשון שלנו, ואנחנו עדיין לא כל כך בטוחות בעצמינו ורוצות לרכוש את הביטחון הזה לבד בלי שמישהו יסתכל לנו מעבר לצאוור ויאמר "פה את עושה טוב, פה את צריכה לעשות אחרת", הרי כל הנסיון בהורות זה ניסוי וטעייה
עד היום היא דואגת להזכיר בפני ובפני גיסותיי(הבנות שלה) איך לא נתתי לה לטפל בקטנה ואיזה פספוס זה היה.
ברור לי שהיא לא ראתה את העובדות- הבת שלי ינקה ולא לקחה בקבוק בכלל-> משמע סבתא לא יכולה לטפל בה כי כשהיא בוכה זה בדרך כלל כי היא רוצה לינוק כי היא רעבה / כ היא רוצה מגע של אמא/כי היא עייפה...
וגם לא רציתי לתת אותה למישהו אחר, הייתי כמו לביאה המגנה על בניה "זו הבת שלי, ה' נתן לי אותה ולא לך ולכן אני אטפל בה"


למזלי חמותי וחמי מקסימים וכשאומרים להם שמשהו מציק לנו הם משתדלים לשנות את מעשייהם גם אם זה לא לרוחם.
מה שמציעה לך לעשות:
אז דבר ראשון הגדרנו שהחדר שלנו זה רק שלנו (אצלנו היייתה קומה עליונה משלנו עם אמבטיה אז זה היה יותר פשוט) ולא נכנסים לחדר בלי לדפוק על הדלת ולבקש רשות!
תגנו על הפרטיות שלכם זה מאוד חשוב! אפשר אפילו לומר לחמותך שיכול לקרות מצב שאת מתלבשת בחדר והיא פתאום נכנסת בלי להודיע- לא נעים, צריכה לכבד את הפרטיות גם אם זה בבית שלה!
דבר שני, אחרי אחד הריבים הקשים שלנו על זה שהיא לא מפסיקה להתערה ואני לא מפסיקה לדחות אותה
בעלי דיבר איתם ופשוט הסביר להם שאנחנו הורים צעירים ורוצים להתנסות לבד בלי שכל רגע מישהו יקפוץ וינסה לעזור.
ושההיתמודדות הזאת, גם אם היא נורא קשה לפעמים, מאוד חשובה לנו! הם הפמינו לגמרי.
אז מציעה פשוט להסביר לבעלך בפרוט מה מציק לך ושידר עם אמא שלו בנועם אך בתקיפות
וחשוב שיאמר שזה לא שאנחנו לא אוהבים אותה ולא רוצים אותה, אבל היא צריכה לתת לכם את המרחב (הרבה מרחב) להתנסות גם אם זה מאוד קשה לשמוע מהצד את התינוק בוכה ולא להתערב
ורק שתביני שכמו שזה יהיה לך קשה לשמוע את התינוק שלך בוכה ולא לעשות כלום- כך גם היא מרגישה ובגלל זה היא קופצת לעזור, כי כמו שאמרתי מקודם היא מרגישה שזה גם הילד שלה....

 

[הדסהש1]

תנצלי את השנה לצאת לעבודה או ללימודים

ושחמותך תטפל בנכד כך גם תחסכי מעון שזה יקר מאוד.
צריך להתפשר איפה שהוא.תאמינו לי זה קשה להיות אשה עובדת וילד במעון שכל ,שבוע חוזר
חולה .אנו כבר שבוע בטחפול בנכד בן 7 חודשיםוזה דיי קשה
והבת לא גרה לידינו?

 

[ayaht]

הדסה, היא כתבה שהחמות מפריעה לה ללמוד.

כך שמכל הסיפר הזה יוצא שניסו לחסוך, ובסוף הכסף של הלימודים הולך לפח.
אי אפשר ללמוד כשכל הזמן מציקים לך ואין לך דקה שקט.