זו דרך וזו דרך ושתיהן טובות
ני מאוד לא מסכים עם הרבה מהטענות שהעלת ואנסה לסתור אותן אחת לאחת: א. חלק מהאנשים מגיעים לאמנויות הלחימה בשביל ללמוד להלחם, אחרים מגיעים ממטרות אחרות. ב. אנחנו אף פעם לא הצלחנו להגיע להגדרה של אמנות לחימה, וכל שכן, אמן לחימה. לכן, כל טיעון שאמן לחימה חייב להיות בעל ניסיון בתחום XYZ מניחה הנחות פסולות בעיני. ועכשיו יותר ספציפית: אני בכלל לא בטוח שלחימה מעשית מול יריב שרוצה גם הוא לנצח היא הדרך הכי טובה ללמוד לחימה. בו נקח ונקצין את המצב - למה ללמוד טכניקות בכלל ? נשלח אותך ישר לזירה ואתה תשתפר הכי מהר והכי טוב, ותעזוב אותנו מכל הבולשיט הזה של אימוני קיהון, טכניקה, קרבות אימון ... זה לא נראה הגיוני נכון
ובכן, אם כך, אנחנו מסכימים שיש דרכי אימון אחרות (מרק קרבות) שהן יותר יעילות ושאימון נכון דורש שילוב של אלמנטים מתוך מצאי גדול שקיים כשהמטרה היא לבנות יכולות לחימה מגוונות. האמצעים האלה כוללים תרגילי בסיס (קיהון וטאי-סבאקי), קאטות - ביחיד, בזוגות ובקבוצות (קאטה כוללת כל תרגיל מוגדר מראש מבחינתי, כך שתירגול טכניקות כלול), ו"משחקי קרב" שונים ומשונים (קרב זירה היא אחת הצורות, פושינג הנדס תהיה צורה אחרת ). לכל אמצעי יש יתרונות וחסרונות, וכ"א מהאמצעים יכול לשמש ללימוד של יותר מאלמנט אחד. כל שיטה צריכה לבנות לה את מערכת הלימוד, כדי להשיג את התוצאה הכוללת הרצויה לה, על ידי שימוש במרכיבים שונים מהקבוצות הנ"ל. שים לב, אני לא טוען שאימון של תחרות בזירה איננו אחד האמצעים האפשריים וגם לא שאיננו טוב, אלא רק שהוא לא חיוני, ואני אפילו אתן לך דוגמא שתיהיה יותר טובה ממנו, כמעט לכל מטרה: במקום להלחם מול מתחרה שווה ערך, שרוצה רק לנצח אותך, תעשה "קרב אימון" עם המדריך שלך, שרמתו גבוהה בהרבה משלך, וכל מטרתו בקרב היא לעזור לך ללמוד נקודות מסוימות, ולבחון שעיכלת נקודות אחרות. כיוון שרמת המדריך שלך גבוהה משמעותית מזו שלך, הוא יוכל לעזור לך ללמוד הרבה יותר מהקרב מכל מתחרה. ודווקא משום שהנצחון פחות חשוב לו, מטרתו היא ללמד אותך, אתה תלמד הרבה יותר (אני יכול להעיד מניסיון שמכל רנדורי עם שלמה אני "מגלה מחדש" הרבה דברים שלא הייתי מודע אליהם). לעומת זאת, במסגרת תחרות היריב שלך רק רוצה לנצח אותך ולא רוצה שתלמד שום דבר. עכשיו, אם רמתו גבוהה בהרבה משלך - הוא ינצח אותך במהירות בלי שתבין בכלל מה קרה, אם רמתו נמוכה משלך - אתה תנצח אותו בקלות, ושוב לא תלמד מכך שום דבר. כך יש לך פוטנציאל ל למוד רק במיעוט הקרבות שבהם היריב בעל עוצמה קרובה לשלך, גם בקרבות אלה, יהיה לך מאוד קשה ללמוד, אתה עסוק מדי בלנצח ומעסיק את כל מחשבתך בזה, ולא יכול להרשות לעצמך לעצור לרגע, לחשוב ולהבין את טעויותיך. לכן, כוחו של קרב תחרותי הוא בעיקר כמבחן ולא כשיעור. התרומה שלו כשיעור לימודי מאוד מצומצמת בד"כ ומתמקדת בעיקר בהתמודדות מול ההרגשה שלך בהתמודדות עתירת אנרגיות מול אדם אחר. לשילוב של תחרויות כאלה יש השפעה מאוד משמעותית על האמנויות השונות וזה מאוד בולט, בג´ודו, בקראטה וגם בטקוואנדו כדוגמא נוצרים ענפים תחרותיים, שהלומדים אותם מתמקדים בעיקר באימון שנועד לנצח בתחרות. במסגרת זו הם בהחלט מקנים לעצמם הרגלים שמבוססים על חוקי אותן התחרויות (מהמעט שקראתי, לכל ההתחרויות יש חוקים שנועדו להגביל פציעות), אותם מתחרים יהיו מאוד מופתעים בקרב רחוב, כשיתקלו ביריב שלא יפעל לפי אותם כללים. ניתן כמובן לנסות ולפצות על כך, לקיים תחרויות בלי להפוך אותן למוקד, אך בחלוף הזמן, אותם אנשים שכן יתמקדו באימון תחרותי ינצחו כי התגובות שלהם למצבים תחרותיים תהיה יותר מהירה (הם הרי יתאמנו יותר על מצבים אלה על חשבון מצבים אחרים) והטכניקות התחרותיות שלהם יהיו יותר טובות (ושוב על חשבון טכניקות אחרות, שהן יותר מסוכנות), ואז, או שהאמנות תשנה כיוון או שהיא תחולק למספר זרמים. בטווח הארוך, תחרויות גורממות לכך שהמתאמנים לקראת אותן תחרויות, יהיו לוחמים טובים יותר
באותן תחרויות ולא בכל תנאי ומצב. מעבר לזה, יש נקודה בעייתית נוספת בשיטה של אמנויות תחרותיות, שיטה של אמנות תחרותית מעודדת את המאמנים להשקיע יותר, אם לא רק, באותם תלמידים שמוכשרים יותר, אלו שיתכן ויהיו אלופים בסוף, על חשבון שאר הקבוצה. כך נידחים האנשים הפחות מוכשרים החוצה מעולם אמנויות הלחימה, וייתכן שחלק מאותם אנשים, למרות שהם פחות מוכשרים, יהיו מוכנים להשקיע יותר לאורך הדרך ולללכת בה למשך זמן ארוך יותר, וכך להגיע לבסוף לרמות גבוהות יותר ולקדם את עולם אמנויות הלחימה יותר. אופי תחרותי ושאיפה ל"נצחון"/הישג והכרה היא תכונה של אנשים מסוימים ויש אנשים שהיא פשוט לא מדברת אליהם ואף דוחה אותם. בדיוק באותו האופן, עולם אמנויות לחימה ללא כל חלק תחרותי, ידחה את אותם אנשים שכן מחפשים את ההוכחה העצמית בכל פעם מחדש ואת הריגוש שבתחרות, ואת אותם ספורטאים מוכשרים שמחפשים שדה להצטיין בו.
יש מקום לתחרויות ולאמנויות לחימה תחרותיות
אך רק כעוד אלמנט במכלול של עולם אמנויות הלחימה, ולא כעיקר שהכל סובב סביבו
ובוודאי שלא מתוך גישה שפוסלת את כל אותם אנשים שבוחרים בדרכים אחרות, לא תחרותיות ומניחה שהם לא אמני-לחימה.
אמיר
