המשחק של האמרפול

[Loewenthal]

*קייל

 

[Hammerfall]

לא בדיוק הבנתי את מה שכתבת

אבל אתה מגלה שמתוך הבאר במרכז הכיכר בוקע אור ירוק עז, יש שם יותר מידי קסם, מלבד זאת אתה לא מגלה משהו מיוחד...

 

[Loewenthal]

דריאן מתקרב לבאר.

 

[Hammerfall]

אין בבאר שום דבר מיוחד,

זוהי באר רגילה מאבנים גדולות שהונחו בצורה שבה הם לא יזוזו ולא יפרדו, האור בוקע מתוך הבאר למטה ומבחוץ אין דבר שונה או מוזר או קסום.

 

[Loewenthal]

דריאן ממצמץ בעיניו, מוריד את ראשו

ולוקח מקל מהריצפה, הוא מושיט את ידו מעל הבאר, ומרפה, מסתכל על המקל טוב טוב בזמן שהוא נופל לתוך הבאר...

 

[Hammerfall]

המקל נופל ונופל ונופל

ונעלם בחשיכה, כאשר לבסוף הוא משמיע רחש של התנגשות עם ריצפה מוצקה ולא עם מים, באר זו יבשה מבין דריאן. החושך עוטף אותך לגמרי, מלבד כוכב או שניים השמיים ריקים, אין אפילו ירח. אתה רואה בצד הנגדי של הבאר זוג אוהבים מתקרבים לבאר, הבחורה מתיישבת והבחור מתכופף לכיוון הבאר, שניהם לא שמים לב אלייך כלל וכלל, אפילו כשהבחור מתכופף כדי לבהות במעמקי הבאר ומפיל פנימה מספר אבנים קטנות שאף הן משמיעות את רעש הפגיעה בקרקע מוצקה הם לא שמים לב לנוכחותך. הבחור אף הוא התיישב והם משוחחים בקולות שקטים בזמן שהבחור מחזיק בעדינות את ידה של הבחורה, אתה לא רואה בחושך בדיוק איך הם נראים או במה הם לבושים.

 

[Hammerfall]

בעודך מרוכז בתחתית הבאר אתה

שם לב לתנועה מימינך. אתה מרים את ראשך ורואה את הזוג קם ומתקדם לעבר צידה המזרחי של הבאר, בעוד אתה מתבונן בהם הבחורה מחבקת את הבחור ושניהם נעלמים כאילו לא היו.

 

[Loewenthal]

דריאן בולע צעקת פליאה

ומתקדם לצידה המזרחי של הבאר, הוא נעמד שם, בדיוק במקום שבו היו הגבר והאישה ומחכה...

 

[Hammerfall]

שום דבר מיוחד לא קורה...

אתה רואה כי במרחק לא רב עומד גמד המשוחח עם נערה נאה עם מחזה מאוד מעניין לידם, 3 כדורי אור במרחקים שונים מהם.

 

[Hammerfall]

בעודך בוהה בזוג המוזר

רגלייך בוגדות בך ואתה מחליק בתוך מן מנהרה חלקה וחשוכה ואתה מוצא את עצמך בחשיכה מוחלטת. יש מעט אור מכיוונו של אדם מסויים ויש התקהלות של מספר דמויות מסביב...

 

[Hammerfall]

קווליה מרגישה מן תחושה מצמררת

במעלה גבה, כאילו יד של מישהו מלטפת אותה מתחת לשיריונה בעדינות וברכות שעושות לה עור ברווז. היא מתנערת מן ההרגשה ורואה מן דמות או יותר נכון צללית מתקדמת לכיוונה מכיוון הדלת של הפונדק, היא ממצמצת בעיניה אך הצללית נותרת ומתקרבת אליה. היא משפשפת את עיניה, חושבת לעצמה "אולי משהו נכנס לעיניה" וכאשר היא פותחת אותן היא רואה פנים מחייכות של אלף נאה ביותר מולה וקופצת בהפתעה. האלף 1.76, שיערו חום בהיר עם פסים בלונדיניים מעט חרוזים וצמות בתוך שיערו החלק שמגיע עד כתפיו, פניו עדינים וחייכניים, גופו חטוב ואתלטי, לבושו בגדי עור בצבע ירוק, מגפי עור רכים חומים וקשת מתנוססת על כתפו הימנית. "סילחי לי העלמה..." הוא אומר בקול עדין ונעים, "לא התכוונתי להבהילך, הרשי לי להציג את עצמי" הוא ממשיך תוך כדי הושטת ידו לידך ותפיסתה בעדינות וברכות מדהימה "לוריאנטלוסוס מקרובריין" הוא אומר ונושק קלות לידך. המראה שלו מהמם אותך, את חושקת בו בכל ליבך, יותר מאשר חשקת בכל אחד אי פעם, כל תנועה שלו גורמת לליבך לרטוט וחיוכו ממיס אותך. "אפשר להזמין אותך למשהו עלמתי היפה? עוד מעט ירד הערב ובטוחני כי יש מקום בקיבתך לארוחה קלה" הוא אומר מוביל אותך בעדינות לשולחן שישבת בו קודם שכעת ניצב ריק...

 

[Illithid]

#8... כמה אפשר כבר לאכול ביום?

אנשים פשוט חייבים למצוא להם שורת פתיחה חדשה. לא שאיכפת לקווליה ממש... לפחות לא אצל האחד הזה. קווליה לטשה עיניים בהערצה באלף שישב לפניה ולא תכננה לענות בזמן הקרוב. כשהבינה שעברו כמה שניות בלי מלים היא הסמיקה והחלה לגמגם מעט. "אממם, האמת שכרגע היה פה אחד... איפה הוא? לא משנה. אני לא ממש ר..." ואז הפסיקה לרגע. היא אילצה את עצמה להתרכז. כבר היו מאות בחורים שניסו להתחיל איתה, מה היא עשתה איתם? לחשוב קווליה, לחשוב! לא... מוחה היה ריק, אין מה לעשות. עכשיו מה שנשאר לה זה לזרוק את החכמה ולעבור לטייס אוטומטי... "קווליה סיאנודל" אמרה בפעם השניה בחמש הדקות האחרונות והחזירה לידו לחיצה עדינה. "וכן, אני אשמח לארוחה קלה..." אמרה בעודה תוהה אם יש מקום לעוד זית אחד בקיבתה.

 

[Hammerfall]

היא מחייך אלייך ופניו ניראות מרוצות

הוא קורא "מוליאני, יקירתי, ארנבת בר צלויה וכוס יין לעלמה הנהדרת שלידי" המלצרית אליה הוא פנה, שחרחורת נמוכה ובעלת פנים ילדותיים הנהנה, רשמה זאת בפנקסה והחלה הולכת לכיוון המטבח. האלף מחזיר את עיניו אלייך ואתה מרגישה כאילו כל העולם מאושר מכך שהוא מתבונן בך, מכך שהוא נמצא בעולם הזה בכלל. "אז מה מעשייך כאן יפתי? אם יותר לי לשאול?" הוא אומר בקולו הרך והכובש.

 

[Illithid]

קווליה חשבה כמה רגעים.

באמת מה אני עושה פה, היא תהתה בעודה מתופפת באצבעותיה על השולחן. כבר שלושה ימים שבילתה בעיר שכוחת האל ומוכת האסונות הזו, ולא ראתה אפילו זיק קטן של תקווה לשיקום. "לפני כמה ימים, כאשר הייתי על הדרך, נתקלתי במשפחה אומללה שעזבה את המקום הזה. לא היה להם אוכל, מים ואפילו בגדים שלמים. הם סיפרו לי את סיפורה העצוב של העיר שכוחת האל הזאת... הם סיפרו לי על השרפות הרבות ועל מתקפות השודדים. הם החליטו לעזוב את העיר כאשר חבורת פושעים לקחו כמעט את כל רכושם, או לפחות מה שנשאר ממנו לאחר השרפה, והיו בדרכים מאז, מחפשים מקום להתיישב בו. "סיפורם העצוב נגע לליבי, והחלטתי שאבוא הנה ואעשה מה שביכולתי לעזור לתושבים הנותרים. אבל עד עכשיו, המצב נראה כמו שילוב רע של חוסר תקוה ורצון של האנשים ביחד עם האסונות שמכים את העיר שוב ושוב." לאחר הפסקה קטנה היא החליטה שיש דבר מה מוזר עם האלף שמולה. משהו בו לא נראה שייך למקום, וסיפורה גרם לה להבין זאת. "אתה לא נראה כמו אחד מהאזור... מאיפה באת אתה?"

 

[Hammerfall]

"אני?" האלף הסתכל עליה במבט

מוזר ומהורהר מעט, "אני מעיר לא רחוקה, אף אל עירי הגיעו שמועות על צרותיה הרבות של העיר ולכן שלחו אותי לבדוק ולחקור מה ניתן לעשות. נראה לי שבחיפושי אחר תקווה ופתרון עליתי על משהו ואני מתכנן לחקור אותו בקרוב" הוא מסתכל אל מחוץ לחלון "אני רואה שחשיכה כבר ירדה על העיר, הגיע הזמן ללכת לחקור את הבאר." הוא מחזיר את מבטו אלייך ועל פניו חיוך "התואילי להצטרף אלי? יופייך הקורן יאיר את דרכנו בחשיכה עלמתי"

 

[Illithid]

קווליה מסמיקה קלות

"כמובן שאבוא, אבל מה לבאר ולישועת העיר?"

 

[Hammerfall]

הוא מסתכל עלייך ונראה כי הוא מהרהר

בתשובה מעט. "גיליתי כי הסיבה לכך שהעיר הזאת סובלת כל כך טמונה בבאר. לא אוכל להסגיר לידייך, לצערי עלמתי, את הדרך בה גיליתי את הסיפור אך אני בטוח כי יש אמת בו ולכן עלינו ללכת לבאר ולחפש בה את הסיבה למצבה של העיר." נראה כי דבריו כנים ורציניים וכי הוא בוטח בך מספיק כדי לשתף אותך במידע הזה.

 

[Hammerfall]

לוריאנטלוסוס נעמד ומושיט את

ידו אלייך על מנת לעזור לך לקום.

 

[Illithid]

איזה ג'נטלמן (או ג'נטלאלף?)

קווליה לוקחת את ידו והם יוצאים יחדיו אל אוויר הערב הקריר.

 

[Hammerfall]

האלף נותן בה מבט מחוייך לפני

שהם יוצאים את דלת הפונדק ומושך את ידה קלות לסיבוב סביבו, כמו מעין ריקוד עתיק קווילה מתחילה להסתובב עוד ועוד, היא מרגישה שהיא מרחפת בעננים, בשמיים, ליד מלאכים וחדי קרן, היא הכי מאושרת בעולם ואז היא פותחת את עיניה והיא מוקפת חשיכה מוחלטת. מאחוריה יש מעט אור שבא מכיוונו של איש האוחז בלפיד, במרחק לא רב עומדים 2 אנשים ובמרחק לא יותר רב מזה יושב אדם אחר.