המשחק קופץ שנית

[בורן]

גולי מקרב את ראשו לסיריס ולוחש לו:

"לדעתי האיש מוביל אותנו למלכודת. מה נעשה? נמשיך לעקוב אחריו?"

 

[הקוסם הנוקם]

"בוא ניקח נשק מהשומרים שהרגנו

ונכוון אליו חוץ מזה בוא נשחרר מספר בריונים שיכולים לעזור לנו"

 

[בורן]

"גופות השומרים הרבה מאחורינו

זה כבר לא רלוונטי. אבל רעיון הביריונים נשמע טוב." גולי מחפש ביריונים בתאי הכלא החשוכים.

 

[בורן]

גולי מחפש בתאים שמסביבו ומחפש

אנשים שנראים כמו לוחמים. כל מי שהוא רואה הוא שואל אותו אם הוא שונא את הדוכס, ואם כן- אם הוא רוצה לעשות לו משהו. כל מי שעונה בחיוב על השאלות גולי פותח את תאו, מי שלא- לא.

 

[Nihau]

אף אחד מהאנשים בתאי הכלא לא נראה

טוב, אף אחד מהם לא חמוש... חלקם חולים, חלקם ישנים ורק מעט מהם לוחמים. אתם מצליחים לשחרר כעשרה בריונים קשוחים וחמישה אנשי עיר חסרי מזל. רובין לא מאושר ובורח קדימה כאשר אחד הבריונים מנסה להציק לו. הוא נעלם מאחורי פינה ואתם לא מוצאים אותו. אתם מרגישים מבולבלים ומאבדים ריכוז בקלות. כך המסדרונות נראים אותו דבר. כעבור אולי שעה, אחד הבריונים מצליח להיזכר בדרך ומוביל אותכם החוצה. אתם מתקרבים ליציאה ושומעים שומרים משחקים בקוביות מעבר לפינה. כולם מסתכלים עליכם בציפיה שתנהיגו וכמה מהבריונים מחייכים חיוכים מכוערים למדי ומשפשפים את אגרופיהם בכוונה ברורה לאלימות מיידית...

 

[הקוסם הנוקם]

"כמה סכינים יש לך" אני לוחש לגולי

"אם יש מספיק תחלק להם, הם יעשו את העבודה השחורה" אני אומר לגולי באוזן כך שאיש לא יוכל לשמוע

 

[Nihau]

אחד הבריונים דוחף את גולי קדימה

ואז 5 בריונים מסוקסים רצים מאחורי הפינה וקולות קרב מבחילים וצעקות נשמעים מעבר לפינה...

 

[הקוסם הנוקם]

אני מחכה בשקט שעון על הקיר

ומחכה שהבריונים יעבדו אחרי ש"השטח" פנוי אני יוצא החוצה והולך בין הצללים לחנות בגדים

 

[בורן]

"לא!"

גולי אוחז בידו של סיריס. "בוא נהרוג את הדוכס עכשיו! נשאר פה! ננצל את ההזדמנות לעלות מהכלא אל הקומות העליונות של הדוכס, ושם נהרוג אותו! מה אתה אומר? אני רואה את המדרגות שמובילות למעלה." גולי נראה בטוח בעצמו.

 

[Nihau]

שאר האסירים המשוחררים רצו

אחרי הבריונים הפורצים החוצה מהכלא וקולות הקרב דממו עד מהרה ואז נשמעו שוב במרחק רב יותר... משרוקיות הסוהרים צווחו בקול את קריאת האזעקה ואז נידומו ורק זעקות הכאב העמומות נשמעו בין כותלי הבניין... המדרגות הובילו לקומה משרדית ממנה יכלו לראות דרך החלון את הארמון מתנשא במלוא הדרו מולם במרחק של אולי 3 רחובות... ובמורד אותם רחובות רצו עכשיו מספר פלוגות שומרים שבאו לעזור נגד מרד האסירים שחוללתם...

 

[הקוסם הנוקם]

אני משחרר את כל תאי האסירים

הקרובים וחומק בין הצללים לחנות בגדים כאשר גולי תופס בידי אני מנער אותו

 

[DDN]

../images/Emo41.gif../images/Emo41.gif../images/Emo41.gifמסתובבים בעיר../images/Emo41.gif../images/Emo41.gif../images/Emo41.gif

הוריל וג'ייד ממשיכים מכאן. (ואני מאמין שגם האנט וקיין)

 

[DDN]

"בשבילך הוריל?"

שואל איוון, "חמש מטבעות כסף". הוא מביט בסכין שבחרת. "אחת היצירות הטובות יותר שלי" בינתיים, ג'ייד מבלה בבית של רודי וקלרה. ילדים.

 

[naring]

הוריל מפשפש בכיסו.

הוא מוציא לבסוף 5 מטבעות כסף שחוקות. "אני יודע שאתה אומר לי מחיר טוב. אם זה לא היה אתה, הייתי מתמקח איתו קצת, אבל... בסדר. תגיד לי, איוון, איפה יש פה רוקח בסביבה? אני צריך לרפא את הפצע הזה." הוריל חושף את זרועו, ומראה לאיוון את הפצע שהתחיל להגליד לאחר "טיפולה" של ניקול.

 

[DDN]

אהמ אהמ

בפצע שניקול ריפאה לך, לא נשארה אפילו שריטה. רפואה קסומה או לא רפואה קסומה? איוון מביט, ושם את משקפיו, "הוריל, אני לא רואה שום פצע. לא קיבלת מכה בראש או משהו, נכון?" אתה מביט בפליאה, ורואה שגם הצלקת שהייתה שם נעלמה כלא הייתה. הוא מחייך אליך, "תזהר לא לדקור את עצמך עם הסכין"

 

[naring]

"אה, נכון, אני מצטער.

זה פצע ישן ש... לא חשוב. תודה בכל אופן ויום טוב!" הוריל יוצא מהחנות והולך לאורך הרחוב עד שהוא בטוח שאיוון כבר לא יכול לראות אותו. הוריל פונה אל אחד האנשים שלא נראה מזיק במיוחד ושואל: "סליחה, איפה יש כאן רוקח?"

 

[Nihau]

האיש נראה מופתע מפניתך אליו

סתם כך ברחוב ואתה מקבל את הרושם שהאמון הדדי בעיר כבר לא מה שהיה פעם. בכל זאת לבסוף טוב הלב ניצח את החשש והאיש חייך במהוסס והצביע לעבר צומת קטנה והסביר "אחרי הפניה ימינה יש בית קטן יחסית עם גג מלא צמחים, זה בית הרוקח, אתה תזהה אותו גם בגלל ציור הבקבוק ממנו צומח פרח שחרוט על השלט, אין לו דוכן אבל הוא נותן שירות מהחלון שפונה אל הרחוב" הוא מהסס עוד קצת ואז מוסיף "שיהיה לך לבריאות"

 

[naring]

"תודה רבה!" עונה הוריל, וממשיך אל

הצומת אליה כיוון אותו האיש. הוריל מגיע אל בית הרוקח, הוא מזהה את המקום כקרוב אל ה"גבול" בין רובע המסחר ורובע המגורים. הוריל דופק בדלת הרוקח וממתין.

 

[Nihau]

הוא שומע קול זקן קורא מהחלון "כן"

ומיד אחריו "בוא אל החלון" ראש מבצבץ מהחלון ומסתכל עליו, כמעט לחלוטין קירח עם מעט קווצות שיער לבנות ארוכות מתנפנפות ברוח הבוקר, חיוך עם גומות, ועיניים כחולות בהירות וחדות.

 

[naring]

"שלום לך אדוני."

(מל"ד: אני מכיר אותו?) "תשמע, אני רוצה לקנות סם שינה. אני לא מצליח לישון בלילות האחרונים וזה משגע!" הוריל מפליט אנחה "הנדודי שינה האלה... נו, אז יש לך משהו בשבילי? משהו חזק, שיגרום לי להירדם כמה שיותר מהר, ולכמה שיותר זמן."