אז כמו שאמרתי זה הרגיש לי מרוח מידי.
ואחת הבעיות הראשיות היא שהיה לי ברור יחסית מוקדם (נראה לי פרק 3 כבר) שמיש חטף את מריט זאת המשפחה של הבחור שמת אחרי שהוא הכה את אחיה עד נכות. נכון שלא ידעתי את כל הפרטים. ובהחלט הפתיע אותי הגילוי שהאח שלו הוא זה שראינו בתור סאם הייג, אבל עדיין הבסיס היה שם מוקדם מאוד.
וגם הרגיש לי שהחוקרים די הגיעו לשם, אבל הם שלחו רק את השוטרת לאי פעם שניה למרות שהם חשדו שהמפקח המשטרה על האי מסתיר דברים והיא בקושי חקרה משהו. אפילו לא חיכתה לדבר עם האמא של האדם שמת. ועוד בסוף יש קטע שקארל אומר לה "חשבית שהיית בכל המבנים של המשפחה?" והיא אומרת "רק אלו שהיה בטוח להכנס אליהם." איך זאת חקירה מעמיקה? זה מרגיש פישול עצום.
גם כל הקטע עם סאם הייג הרגיש לי מפושל. כי היה העיתונאי שאמר להם לחקור את התקופה שהוא היה בבית לנוער בעייתי והם לא הלכו לשם, ואם היו הולכים לשם מיד היו מגלים על לייל ג'נינגס.
אגב, ממש לא ברור לי למה לייל ג'נינגס בעצם רצח את סאם הייג האמיתי. מה זה עזר לו? מה הייתה המטרה בזה?
נורא ייאש אותי הפרק האחרון שבו לוקח מיליון שנה עד שהם מוצאים את התא שבו מריט. אני ממש עמדתי להריץ קדימה כמה פעמים. אם כי עכשיו שאני חושב על זה הגיוני שהייתי במצב רוח חסר סבלנות גם כי היה כבר 6 לפנות בוקר.
יש גם כל מיני דברים שהרגיש לי מעצבן שלא קיבלנו להם תשובה - וזה בעיקר הנושא של הירי בקארל והשותף שלו. הגיעו לזה שאולי השוטר שמת היה מושחת, אבל לא התקדמו מעבר לזה. היה נראה שמשהו קורה שם ברגע אחד, אבל זה היה חלום של קארל.
אני מניח שאם תהיה עוד עונה אז זה יקבל תשובה. אבל לא יכלו לדעת בוודאות שתהיה עוד עונה.
בעניין הזה גם מעצבן אותי שלא קיבלנו שום תשובה על העבר של אקרם.
ובסוף כל עניין השחיתות שהובילה אולי לסגירת החקירה המקורית מהר לא הלכה לשום מקום.
ובעצם גם ממש לא ברור למה היה חשוב להם לאיים על קארל. מה זה היה אמור להשיג? מילא במקור שלא רצו שימצאו את מריט, אבל אחרי כל הזמן הזה אני מניח שלא חשבו שיש סיכוי סביר שהוא ימצא אותה בחיים. והקטע הוא שהמאפיה שם באמת לא רצחו את מריט או אפילו את סאם הייג.
משהו סופר מוזר ולא הגיוני - בסוף יש קפיצת זמן של 3 חודשים ומריט כבר בסדר והיא יורדת למרתף של מחלקה Q ולוח החקירה עליה עדיין שם. למה השאירו את זה שלושה חודשים? האם הם לקחו חופשה כל הזמן הזה?
אבל אני לא רוצה להתמקד רק במה שלא אהבתי. כי באמת שפיתוח הדמויות היה טוב. במיוחד אהבתי את רוז ואקרם. את קארל קצת פחות, הוא היה טיפוס יחסית צפוי יותר בטירופו.
מאוד אהבתי את איך שאקרם הוא סופר מסוכן, אבל לחלוטין בשליטה עצמית.
ורוז עברה התפתחות משמעותית לאורך העונה.
לא ברור לי מה היה הקטע עם זה שהארדי ניסה להתאבד ואחרי שני פרקים אנחנו מגלים שהוא בכלל בתהליך שיקום שבו המטפלת בו חושבת שהוא יצליח לחזור ללכת. בכל מקרה היה נחמד שבסוף הוא מגיע לעבוד במחלקה ממש פיזית (ואז מגלה שיש מדרגות

)
אהבתי גם את הסיפור הקטן עם השותף והבן החורג של קארל.
הקטע עם הפסיכולוגית קצת לא הלך לשום מקום, אבל היא הייתה חביבה גם כן.