בעיני הרמבם הינו דוגמה מוחשית לכל הרודף אחר הגדולה-הגדולה מתרחקת הימנו ! ואם רדיפתו אחר הכבוד הביאתו להכפיש את 1 מגדולי הגאונים שכאילו סכלותו הביאתו לשגות במנין המצות, מה טוב ששבע בחייו קיא קלון תחת כבוד שזכה בו הבית יוסף על שנשמר בכבוד המחברים
ושרי מדיין אנה הלכו ? כיון שאמר להם להמתין עד שיצטוה מאלהים, אמרו כלום יש אב שונא לבניו? והלכו להם שרי מדין גירי יתרו. ואם בדבר כזבי בת צור המדינית, שכחתי שזמרי תפשה בבלוריתה ואנס אותה לעיני כל. (אי שם בסנהדרין)
אם כל הפורש ממינות בהכרח שימות! ומטעם זה כל עוד נותרו בחיים חזקה עליהם שלא שבו בתשובה, ואנו מחזיקים אותם כצבועים המחזיקים בסתר ברשעם עד שימותו מיתוך תשובתם. ואם מטעם זה אין מקבלים את האפיקורסים בתשובה, אז לשם מה המאור שבה יחזירם למוטב? האם כדי להמיתם ?
את עולם הישיבות זנחתי החל מגיל 14 כמובן בזכותו של המשכיח שהצליח לנפנף בשנה אחת כ20 בחורים מטובי המוחות היישר אל ישיבת רחובות הנהר בראשות הרב ברזילי. ואומנם בגיל הטיפש עשרה ניסיתי שוב את מזלי לשוא אך ברחתי כעבור חצי שנה בגלל המג``ש המשעמם
אין כמו לעזוב את הישיבה עם ראש מורם ולדעת שלא עפת אלא עזבת. יש פה כאלה שמכירים אותי ואת הישיבה שבה למדתי, (חקר האמת לדוגמא) והם יכולים להעיד שהצוות בישיבה הזו אינו מבין בחינוך כי הוא זה. עזבתי שם באמצע שיעור ג` ישי``ק. בלא להיזרק. מעולם לא התחננתי להישאר במוסד כל שהוא, וזו ההרגשה הטובה ביותר. מאז אינני נמצא במוסד מסודר, טוב לי בדרך חיי. וטוב לי שאני יודע שיש אשמים בזה שלא התקדמתי מבחינה רוחנית בתור בחור צעיר, אבל שהם אותי לא ניצחו!
למרות שהייתי פרפר לא נחמד, ומסתמא בגדר שבאבניק, עכ``ז מה שהשגתי בקביעת עיתים שהגדרתי, אם בלימוד עצמי, או בחברותא, לא הייתי מגיע לזאת ואפילו אילו למדתי 10 שנים בישיבה של מעלה. ואת הרצינות בלימוד קיבלתי מעת שהתחלתי לעבוד !