Stormy Atmosphere

אין קשר

אין קשר בין פופולריות ל"אמנותיות" בהכרח. אם לדעתך הספר כתוב בצורה מייגעת, אתה במיעוט: רוב אוכלוסיית בריטניה מגדירה את הספר כאחד מן הגדולים של המאה העשרים.
 
איש אחד אמר פעם בפורום

"לא איכפת לי להיות במיעוט." ובאמת לא איכפת לי. אולי תקשיב לו, לאותו האיש. לפעמים הוא קצת הולך לאיבוד, אבל מדי פעם יש לו דברים מעניינים להגיד.
 

orbiti

New member
אגב

אני לא חושב שעניין זכויות היוצרים באמת מפריע לך כ"כ (בסה"כ אין לך בעיה עם צריבת דיסקים לשימוש אישי), ואני גם לא חושב שלארט ברז יפריע שמביאים את הטקסטים שלהם לצורך דיון בפורום, בדיוק להיפך (גם אוניברסיטאות מצלמות מאמרים שלמים לצורך לימוד, ואין בעיה חוקית עם זה).
 

orbiti

New member
וכמובן, שכחתי את הנקודה העיקרית

אין טעם בטיעון הזה 'כשתגדל תבין', או בהקשר הזה 'תשקיע המון זמן ותבין'. אני מסכים שזה אולי נכון, אבל זה לא מחזיק בהקשר של דיון בפורום. בינתיים הקשבתי לשני האלבומים האלה כמה פעמים, ואני מחכה למצב בו אני גם אוכל לקרוא את הטקסטים. אם הטיעון היחיד שלך הוא 'אני ישבתי הרבה זמן ולמדתי, ואת זה אתה לעולם לא תבין', עדיף שנסגור את הפורום בכלל, או שנהפוך אותו לפורום הודעות, כי לעולם לא יתפתח כאן דיון על מוזיקה.
 
אנחנו טוחנים מים

תשיג את הבוקלט, שב, תקרא, ואז נדבר. אין לי מה לומר לך. באמת. אני מבין שהאלבום עולה כסף, אבל גם כניסה לקולנוע עולה כסף. אז די, פליז עזוב אותי.
 

orbiti

New member
יש לי שאלה

בוא נניח שאני קונה את הדיסק, וכותב הודעה שנראית כך: "קניתי את הדיסק של ארט ברז, ואני שרוי ברגשות מעורבים - הטקסטים מעולים, נפלאים ומעוררי מחשבה, אבל יש לי קצת בעיות עם המוזיקה המוקלטת. מה דעתך?" ואז אני ממשיך עם מה שכתבתי כאן. איך היית מגיב להודעה כזאת?
 
זה כבר יותר לעניין

אבל הליריקה גם משדרגת את המוסיקה. זה כל העניין - כמו הליריקה של רוג'ר ווטרס, שמשדרגת את הפלויד לרמה של קלאסיקה.
 

orbiti

New member
דוגמא טובה

הקשבתי לאנימלס של פינק פלויד בגיל 15 אחרי שהורדתי אותו מהאינטרנט, וממש אהבתי, ואז קניתי את האלבום וקראתי את המילים - והמילים בהחלט הוסיפו לי רובד נוסף. את 'החומה' לעומת זאת, לא אהבתי מהתחלה (למעט כמה שירים בודדים), וכשקראתי אח"כ את המילים יכולתי להעריך חלק מהם, אבל זה לא שינה הרבה את מה שאני חושב על המוזיקה. בכל מקרה, העניין הוא שהמוזיקה של פינק פלויד נשמעת טוב. הם מנגנים טוב, יש להם סאונד מאד מושקע שמאד כיף להקשיב לו, ובאופן כללי ההרגשה היא שמישהו שם ישב הרבה מאד שעות כדי שהתוצאה הסופית תתאם את החזון האומנותי של האנשים המעורבים. המצב של ארט ברז הוא אחר - המוזיקה פשוט לא נשמעת טוב, ודי אם נשים לב לפרטים הטכניים - הסאונד נשמע רע, התופים מוקלטים בדיסטורשן והבלאנס הכללי לא טוב. אתה טוען שארט ברז עשו את זה בכוונה כדי לעצבן את המאזין?
 
חיסכון בשעות אולפן

ארט ברז לא קיבלו הרבה שעות אולפן. זה מסביר את אי-ההקפדה על צחצוח וליטוש ההפקה המוסיקלית. לי זה לא מפריע. זה מתאים לגישה האנטי-מסחרית, לביקורת על הקפיטליזם, ולמגמה האנטי-תעשייתית של השלישייה.
 
סתם תובנה צדדית

ז'אנר האינדי מתחמק מבינתי כבר הרבה זמן. אני לא מצליח להבין אותו או להגדיר אותו, והתחקות אחר שורשיו עלולה לסייע. בכל אופן, היית אומר שהאלבום של ארט ברז הוא המקבילה של... "Clerks", למשל, של קווין סמית'?
 
לא יודע מי זה קווין סמית'

המושג "אינדי" הוא פשוט מאוד: קיצור של המילה 'אינדיפנדנט'. זה אומר, מוסיקאים שפרשו מן הלייבלים הגדולים ומימנו לעצמם את הקריירה (כולל הקלטות, מזון, נסיעות וסידור הופעות). זה לא קשור למוסיקה, אלא לכלכלה.
 
לא יודע מי זה קווין סמית'?!?!? ../images/Emo2.gif:

אני יודע שזה מקור השם, אבל כשיורדים לעסקים, משנות התשעים ועד עכשיו התפתח איזשהו "סגנון" שנקרא אינדי, שיש לו כמה עקרונות מוסיקליים (וכמה עקרונות אידיאולוגיים וכלכליים ואופנתיים), והוא די לא ברור בעיני. קווין סמית' היה במאי אינדי שהתפרסם בזכות סרטו "Clerks", ואז החתימו אותו בMiramax, ומאז הוא נהיה קצת פחות אינדי. אולי ראית סרטים שלו. Dogma, למשל?
 
עכשיו נזכרתי

כן, הבחור עם הכובע-מצחייה, הבמאי של 'דוגמה' (ראיתי את זה). סיילנט בוב וכל הקטע הזה. לא השתגעתי (למרות שההופעה של אלניס בסרט היתה נחמדה). לגבי סגנון האינדי - זה נראה לי ריק מתוכן. עוד בולשיט כמו "מוסיקה אלטרנטיבית" שאין שום דבר מוסיקלית להגדיר אותו. אינדי זה כלכלה, צורת עשייה, לא סגנון ולא ז'אנר ולא מוסיקה.
 
זה יותר מורכב מזה

אבל תסלח לי אם אני אבחר לנהל את הדיון הזה עם מישהו שיש לו משהו לתרום בנושא, ולא רק לנבוח. אני ממליץ לך על Clerks ו Chasing Amy. סרטים הרבה יותר מוצלחים מדוגמה, שלדעתי בכל זאת, היה קצת יותר מדי דוגמתי.
 
למעלה