זהו שלומדים מהתורה לא רק על איסורי מלאכה
בס"ד בתנ"ך כתוב גם שאסור להתעסק בשבת בדברים הקשורים לשגרת ימי החולין כמו מסחר וכו', וההתנהגות וההתנהלות שלנו בתחומים שונים, ולא רק במלאכה ועבודה, צריכה להיות בשבת שונה מאשר בימי החול. יסוד הדינים האלו בפסוקים בספר ישעיה פרק נ"ח: "אם תשיב משבת רגליך, עשות חפציך ביום קודשי, וקראת לשבת עונג לקדוש ה' מכובד, וכיבדתו [את יום השבת-י"ק] מעשות דרכיך ממצוא חפצך ודבר דבר", אז תתענג על ה' והרכבתיך על במותי ארץ, והאכלתיך נחלת יעקב אביך כי פי ה' דיבר". מתחילת הפסוק "אם תשיב משבת רגליך" למדו שגם ההליכה ברגלינו צריכה להיות אחרת בשבת מאשר ביום חול, ללכת בנחת ולא למהר ולרוץ (חוץ מאשר לתפילה, לישיעור תורה ולקיום מצוות שאין בהם איסור שבת). מהביטויים "עשות דרכיך" ו"עשות חפציך" לומדים שיש להימנע בשבת כמה שיותר מפעולות שגרתיות של ימי החולין ולהקדיש את השבת לענייני קדושה ומצוות השבת. מהמילים "וְדַבֵּר דָּבָר" למדו שהדיבור בשבת צריך להיות שונה מאשר בחול: למעט ככל שאפשר על ענייני חולין ולא לדבר על מסחר וענייני כספים השייכים לשגרת ימי השבוע וכדומה. בקצרה מה שכתוב בקטע בלשון התנ"כית שה' אומר שאם נכבד את השבת ונימנע מלעשות פעולות חולין שונות, אז "נתענג על ה'" וגו'. כמובן שאתה לא מאמין בכל זאת, אך לומר שרק מלאכות אמורות להיאסר בשבת לפי הדת היהודית זה לא נכון. התורה היא רק חלק מהתנ"ך, גם אם החלק החשוב, וגם מה שכתוב בנ"ך הוא חלק ממקור הבסיסי של הדת היהודית, ואם בעניין מסוים כתוב בנ"ך דבר שלא כתוב בתורה, אז גם הוא חלק מהדת היהודית.
