אוקיי , הנה ההסבר יש ארבעה כוחות בטבע: כוח כובד (שאקיל נופל עליך) שהוא רק כוח משיכה כוח אלקטרומגנטי (השיער של בן וואלאס אחרי שביג בן שם את האצבע בשקע) דחיה ומשיכה על פי המטען החשמלי כוח גרעיני חזק (שמחזיק את הפרוטונים והנויטרונים ביחד בגרעין של האטומים, אחרת פרוטונים היו אמורים להידחות כי יש להם אותה קוטביות חשמלית, אבל עדיין הם לא מתלכדים ביחד) כוח גרעיני חלש שלא מענייננו כרגע. כוכבים עם מסה גדולה מאוד ינסו להתכווץ בגלל כוח המשיכה, ברגע שהמסה מספיק גדולה כדי להתגבר על הכוחות האלקטרומגנטיים, הכוכב הופך לננס לבן. ברגע שהמסה אפילו גדולה יותר ועוברת את מגבלות הכוח הגרעיני החזק, אז הכוכב מתכווץ עד לנקודה סינגולרית בזמן/מרחב. זו נקודה בעלת מסה גדולה מאוד ובעלת רדיוס קרוב לאפס. כל חוקי הפיזיקה הרגילים קורסים בנקודה הסינגולרית הזו בגלל המידות, לא בגלל המסה (או האנרגיה האצורה בו). הנקודה היא שבניגוד למחשבה שחור שחור בולע את כל מה שמסביבו, דווקא חור שחור לאחר זמן מתפרק ומאבד את המסה שלו, מדוע? בגלל תורת הקוונטים שמדברת על כך שבכל רגע נתון יש הסתברות כלשהי ליצירת חלקיקים ברדיוס מסויים מהחור השחור. זה סיפור ארוך, אבל בעצם זמן החיים של חור שחור הוא סופי ולמרות שהוא אמור לבלוע, בפועל הוא פולט אפילו יותר עד שמגיעה סופרנובה ובה החור השחור מתפרק היות והמסה הפנימית שנותרת כבר לא מספיקה להתגבר על הכוח הגרעיני החזק. אני ממליץ על הספר "קיצור תולדות הזמן" של הוקינג כדי לקבל מעט יותר מושג בנושא. לכן כששני פרוטונים מתנגשים ונוצר סוג של חור שחור, האנרגיה היא כל כך מועטה, עד שהחור השחור הזה מאבד את האנרגיה שלו הרבה לפני שהוא מצליח לשאוב משהו רציני.