[ספר יקר]

לא ניתן מקום בפורום לביזוי תלמידי חכמים

או להתרסות נגד הדת. אין זה פורום דיונים תיאולוגיים, וגם אם מישהו חושב אחרת הוא צריך לדעת מתי המקום ומה הדרך להביע דיעותיו. לצערי, נאלצתי למחוק מס׳ הודעות מהפורום.

 

[תל אביב 10]

אבקש להחזיר את התגובה שלי

אנילא חושב שהיה בה כל ביזוי.

 

[ספר יקר]

לחלוטין מסכים,

אלא שהודעתך נכתבה כתגובה להודעה בעייתית ביותר (במסר ההסבר המפורט) של גולש אחר. עם מחיקת ההודעה הבעייתית נמחקות באופן אוטומטי התגובות שמשורשרות אליה. צר לי על אי הנעימות. אשמח להעביר לך במסר תוכן הודעתך, למען תוכל לשכתב אותה במקום אחר בשרשור. לילה טוב.

 

[Nחמן]

הפעם הזאת אני מסכים אתך

למרות שנזהרתי מלהביע דעה חד-משמעית לכתחילה. אישית אני בדעה, שמותר למתוח ביקורת על רבנים ומותר גם לחלוק עליי בעניין אלה שהורשעו בדין ונידונו למאסר. עם זאת אינני חושב, שקיימת סיבה כלשהי להשתלח ברבנים ואפילו אם הם מורשעים מכמה טעמים, שחלקם כבר פירטתי קודם לכן. בהזדמנות זאת אשבח בזאת (על דעתי האישית) את דבריו של חול פירמידות. הדברים הללו צריכים לשמש דוגמא לסגנון כתיבה ביקורתית. בכל מקרה אני לא הייתי נוקט בשיטה כה קיצונית והייתי משאיר את שיקול המחיקה למקרים קיצוניים ביותר. אף על פי כן אינני מערער על ההחלטה, נכי באמת יתכן, שהסאה הוגדשה. פונה בזאת לכל הגולשים לכבד החלטה זאת ולהיזהר בכבודם של תלמידי חכמים כאן בפורום ובכלל.

 

[Wishmaster2]

להומואים הדתיים היקרים

אינני חלק מעולמכם... כנראה שגם לעולם לא לגמרי אבין את העולם הזה... אבל אני כן רוצה להגיד שבתור הומו (חילוני אומנם) מחוץ לארון החיים נפלאים... אנא מכם אל תתנו לאדם, ספר או ישות כזו או אחרת להגביל אותכם ואת מי שאתם. רק תהיו חזקים ותזכרו שלהיות הומו זה דבר טבעי לחלוטין ובור מי שיגיד אחרת...

 

[MispIaced]

 

[פועל סביבתי]

הורות הומואית

שלום לכבוד הרבה ותודה על התיחסותך מהי העמדה הרבנית דתית גבי משפחה שבה שני הורים ממין זכר ומביאים ילד מאישה פונדקאית?

 

[פועל סביבתי]

סליחה- הרב

 

[הרב שרלו]

התייחסות רבנית להורות הומוסקסואלית

אין התייחסות קדומה מפורשת לכך. העמדה הרבנית המקובלת מתנגדת לכך מאוד. היא מתנגדת בשל הרבה סיבות: הבאת ילד לעולם למסגרת שאינה המסגרת הנורמטיבית ההלכתית; קיומה של זוגיות הומוסקסואלית; שימוש בטכנולוגיה של פונדקאות, שההלכה אינה מתלהבת ממנה, ומוכנה לקבלה כאשר מדובר בפיתרון בעיות פוריות במשפחה שהייתה אמורה ללדת (איש ואישה), אך לא כדי להביא ילדים לעולם בצורה שמלכתחילה אינה אפשרית בדרך הטבע, ועוד עניינים שונים.

 

[ריק בש]

בכל אופן אשאל שאלה

לפעמים אני מתמלא זעם ותסכול על הגורל שהפך אותי להומו. איך משלימים עם מציאות ומונעים מרירות.

 

[הרב שרלו]

על המרירות כלפי שמיים

אני חושב כי מותר לאדם לחוש זעם ומרירות על מה שהוא חש שפגע בו. לא צריך להזדרז ומחוק את הכאב הזה, ואולי דווקא נכון לפרוש אותו עצמו פני ריבונו של עולם. לאורך המקרא כולו ביטאו בני האדם את כאבם מול הקב״ה, ולא מחקו את מה שהם חשים. אחר כך צריך להתחיל לקום: לזהות כי זעם ומרירות מובילים לזעם ומרירות, ולא ליותר מזה; להכיר כי יש עוד הרבה דברים הקיימים בעולמנו, שצריך לשאוב את האור מהם; להאמין כי ישמצבים שבהם ניתן לשנות את העולם - בין את עצמך, בין האפשרות לפגוש בת זוג מתאימה גם בנסיבות האלה וכו. הייתי שמח אם תקרא את www.ypt.co.il/show.asp?id=19850, העוסק במצוקת חנה ובתגובות לה, ושואב את מה שמתאים לך מהדברים

 

[ורוד עם נצנצים]

שאלה בנושא עקיף..

מה כבוד הרב חושב על א-מיניים? והאם הוא חושב שנישואים בין הומוסקסואלים (גברים ונשים) לא-מיניים זה משהו נכון/פתרון אפשרי?

 

[הרב שרלו]

אני לא מכיר מספיק את התופעה

אני לא מכיר את התופעה בצורה משמעותית דיה כדי להביע עמדה משמעותית. אומר רק את העיקרון: הקשר הגופני בין בני זוג הוא חשוב מאוד ברמות משמעותיות מאוד של הקיום. בד בבד, כמו כל דבר אחר בקיום, כשקיימים תחומים אחרים חזקים מאוד בין בני זוג - הדבר יכול להוות פיצוי משמעותי על מה שחסר. הדברים דומים לחוש השמע אצל אנשים עיוורים וכו׳. הדברים נכונים בכל תחומי החיים, וגם כאן.

 

[ורוד עם נצנצים]

לא הבנתי את התשובה, אבל זה כנראה כי כבוד הרב

לא הבין את השאלה שלי... א-מיניים אלו אנשים שלא חשים משיכה מינית כלפי אף אחד מהמינים. לא כלפי גברים ולא כלפי נשים. כך שאין להן עניין לקיים יחסי מין עם אף אחד. אבל חלקם הגדול כן מעוניין בזוגיות וקשר אוהב. א-מיניות אינה העדר מגע וחיבה ואפילו אינה העדר מוחלט של היצר המיני. היא רק העדר משיכה. מידי פעם נכנסים אלינו לפורום גברים הומוסקסואלים (ולעיתים נדירות יותר נשים לסביות) שמחפשים בן/בת זוג א-מיני מתוך הנחה שלא יהיה איכפת לו שאין יחסים בתוך המערכת הזוגית. ההנחה שלא איכפת לנו שאין יחסים במערכת הזוגית היא נכונה, כי זה בדיוק מה שאנחנו מחפשים, אבל אז תמיד עולה השאלה האם זה נכון לחבר זוגות כאלה? מה סיכוי שהצד המיני (ההומוסקסואל/לסבי) יבגוד? ואם זה משנה לנו? הרבה פעמים חברי הפורום מציעים לאותם גברים ונשים לחבור אחד לשניה (הומו ולסבית) מתוך הנחה שזו מערכת יחסים הוגנת יותר. ואני תוהה האם זה בכלל משנה? ושאלה נוספת: האם לדעתך הומוסקסואל שנכנס למערכת כזו צריך לספר שהוא כזה?

 

[טרנסנדנטלית]

הרב הבין את שאלתך, ונתן לך תשובה ברורה.

 

[ורוד עם נצנצים]

אני מבינה שאת קוראת מחשבות ויודעת מה הוא הבין

או לא. אם הוא הבין אותי, מה הקשר לכתוב: "הקשר הגופני בין בני זוג הוא חשוב מאוד ברמות משמעותיות מאוד של הקיום." א-מיניים מחפשים קשר זוגי שיש בו בהחלט קשר גופני, רק לא יחסי מין ממש. ובכל מקרה, איך זה קשור לשאלה שלי? בקיצור, דברי בשם עצמך. ואם את חושבת שהוא ענה לי, גם את לא הבנת את השאלה.

 

[יוצא אל האור 13]

שאלות לרב יובל שרלו :

מה מונע ממך בפרט ומהעולם הרבני בכלל לתת לנו אוויר ? קשה לי עם הקבלה החלקית , קבלו אותנו באמת , באופן שלם. האם תתיר להומואים דתיים לחיות בזוגיות חד מינית , כאשר מדובר בשני גברים אשר מראש לא מתכוונים לעבור על האיסור ובכל זאת מעוניינים בחיים משותפים ואהבה ? אם לא : מה אם כן הסיבה , במידה וקיימת , להומו הדתי לחכות לרבנים ? למה לא להפוך לחילוני ולחיות בחופשיות ? מה הטעם להומו הדתי להישאר לבד כל חייו ? האם ישנה שליחות בכך ? האם אתה רואה בכך ניסיון שעליו לעבור ? דרך אגב אני נהנה מספריך ,מעריך אותך מאוד וממש מודה לך על השתתפותך בפורום . שבוע טוב וכל טוב

 

[הרב שרלו]

או קבלה על ידי העולם הרבני או חילון

אני מלא בתחומים בהם ישנה התנגשו בין מה שהייתי רוצה שיהיה, ובין אמונתי הדתית. אין לי שום דבר אישי שמפריע לי .בהומוסקסואלים ובלסביות, ולו הדבר היה מותר על פי אמונתי באלוקים הייתי מקבל בקבלה מלאה את כל האדם. אלא שריבונו של עולם אסר יחסים אלה, ולמעלה מכך: הוא בישר לעולם כי המבנה הממלא של הקיום הוא ״ודבק באשתו״. מה שאתה מכנה אפוא קבלה חלקית יונק מהמורכבות העמוקה הזו. בשל כך, גם חיי זוגיות מנוגדים להבנתי לדרכה של תורה, וזאת ללא קשר עם יחסי המין. אולם איני רואה כל מקום להיכנס לחדר המיטות של בני אדם אחרים, ועל כן אני לא הבולשת המופקדת על מימוש איסור זה, אלא בא מכוח אמונתי ההלכתית בלבד. אני איני יכול להכתיב לבחור הומוסקסואל האם להישאר דתי אם לאוו. אני יכול לייעץ לו לעשות את זה, מהמון סיבות: קודם כל כי זו האמת; מעבר כך, יש עניינים רבים אחרים באמונתו הדתית של האדם שהם דווקא מעצימים ומעניקים; לא זו בלבד אלא שהעולם ״בחוץ״ יפגיש אותו עם כאבים אחרים, לא פחות בעייתיים. על כן, אני כמובן מציע לו ללכת בדרך אחרת, ואכן לראות את חייו כשליחות, וכ״תיק״ שיועד דווקא לו על ידי ריבונו של עולם, ולממש אותו.

 

[אחד שהתחתן]

שלום רב, הרב

אתחיל בברכת יישר-כח על הנכונות להתמודד כאן עם שאלות לא פשוטות שלא תמיד יש עליהן מענה, ובכל זאת... אני נשוי כיום כמה שנים ויש לי צאצאים, כן ירבו. לפני שהתחתנתי באתי עם חברתי אליך לפגישה לשאול האם בכלל נישואין כאלה (בהן האישה יודעת) יכולים להצליח. הסברת מה שהסברת - והתחתנו. אני חייב להודות שלמרות מה שאני הולך לכתוב עכשיו - אני חושב שהיתה זו ההחלטה הנכונה ביותר לאותה שעה, וגם היום. הבעיה: ככל שעובר הזמן, ולמרות שאני מודה לקב"ה יום יום על כך שיש לי - בגד ללבוש, אוכל לאכול, מיטה לישון ומשפחה לאהוב, קיימת המועקה הזו... למעשה הפיצוץ הראשון היה עם פרסום פרשיית הרב אלון. אשתי ואני דיברנו על זה, ומתוקף הפתיחות שבינינו (על פי המלצתך הנבונה) אמרתי משהו כמו: "אם רב גדול נופל, מי אני שאוכל לומר שלא אפול" - כמובן שזה היה כשהתפוצצה הפרשה ההיא. אשתי כמובן נפגעה מאוד ולקח לנו זמן עד שהדבר יישכח. מאז, בעצם, אני חושש לשתף את אשתי במה שעובר עליי, כי בכל פעם שהנושא עולה היא ישר מתחילה לבכות ואומרת לעצמה - "ידעתי שמתישהו זה יקרה, למה עשיתי את זה"? ולמעשה בחודשים האחרונים בנוסף לכך שאיני משתף אותה, אני חש קושי עצום להתמודד עם הקושי הנפשי. הרצון לחזור ולחוש שוב במגע גבר אינו מרפה. מצ'יטוטיי בפורומים וצ'טים אני נחשף לעשרות רבות של הומואים דתיים נשואים בנמצאים במצב דומה. כששאלתי אחד מהם - איך אתה חי עם זה שאתה בוגד באשתך? הוא ענה לי: "זה הדלק שלי כדי לתחזק את הזוגיות שלי עם אשתי". עד כמה שזה נשמע מזעזע - כל כך הזדהיתי עם מה שהוא אמר. למזלי הרב טרם נפלתי. אך אני חש על קצה המדרון. הפיתוי גדול, הרצון גדול והקושי הנפשי אדיר. איני יודע איך אוכל לחיות עם עצמי אם אפול? איך אוכל להסתכל על אשתי? ומנגד, הצורך הכ"כ גדול למגע גברי אחרי כמה שנים של התנזרות - חזק ממני. מה עושים? איך מתמודדים? והמשך לאחת השאלות שנשאלו פה - אם מותר שלא לומר את האמת למען שלום בית - עד כמה רחוק אפשר לקחת את זה? ובכלל אילו חיים אלה שכך צריך לחיות? ועדיין, למרות הכל אני רוצה לחזור ולהדגיש שאני אוהב את אשתי וצאצאיי ולא מתחרט שבחרתי בדרך זו. השאלה היא איך לשמור על זה? תודה רבה.

 

[הרב שרלו]

על פתח הר געש

אני מכיר היטב את המציאות שאתה מתאר, על אף שלא עברתי אותה בעצמי. אני חושב שאתה צודק בכך שמול האלטרנטיבות השונות – זו הייתה החלטה נכונה. אני כמובן לא יודע במי מדובר, אולם אם הלכתם לאור עמדתי, אני מניח כי שניכם עשיתם זאת בראש צלול ובלי שאתם מכזבים האחד בשני. אני גם מבין את אשתך, שחשה שאתה יושבים על הר געש, שיכול להתפרץ בכל רגע. זוגות חיים על הר געש כזה לעתים, כשהסיבות להתפרצות יכולות להיות מגוונות מאוד. פעמים רבות מדובר במי שעבר פעם התקפה פסיכיאטרית והדבר מעלה חששות רבים אצל בן הזוג השני, וזו רק דוגמה אחת מני רבות. תחזוק הזוגיות על ידי בגידה נראה בעיניי בעייתי מאוד, מסיבות רבות. אני מניח כי הוא פועל לטווח קצר, אולם האפשרות למדרון תהומי ובלתי ניתן לגישור זמינה מידי. ככל שאני יכול לעמוד במקומך – אני מציע כי לא תפנה לפיתרון הזה. ההתמודדות היא ההכרה שאלו החיים שלכם – חיים על הר געש. אולי כדאי להקשיב לשיר של חווה אלברשטיין "לפתח הר געש", ולנסות לדרוש אותו על החיים שלכם. נראה לי שזה יהיה טוב יותר לכל הצדדים. אלו החיים שצריך לחיות, במצב בו אתה נמצא, ולא לאבד את הכל. למד מאלה שגרים על פתח הר געש. אלו החיים שלך