שאלות על מה ש'צריך'

[שייך למיעוט]

יש דברים שאני לא יודע

אם לא ילמדו אותי לא אהיה מודע לקיומם.
רק אחרי הכרות וחשיפה אוכל לגבש דעה אם מתאים לי או לא.
ילד לא יודע מראש.
בגלל שיש משהוא מאיים ברעש הוא יתרחק.
אבל אם יגלה משהוא חדש בהדרגה יוכל לחוות את רעש עבודת כלי עבודה כמוסיקה שמימית.
בדיוק כמו שאמרת.
ללמד דברים חדשים ולתת כלים להתמודד נראה לי הכי חשוב כדי להיות יצירתי ועצמאי.
לא הבנתי איך לדעתך יוכל להכיר אם לא ילמד להכיר דברים בהדרגה ויהיה שינוי בחשיפה שתואם את עולמו של הילד.

 

[arana1]

ילד יודע המון מראש

גם בלי חשיפה ובלי התנסות

ובסך הכל גם אני כתבתי שהשינוי בחשיפה צריך לתאום לעולמו של הילד
ולא כנסיון להתאים אותו מכנית למשהו שקשה לו

בשביל להיות עצמאי ויצירתי אתה צריך קודם כל להכיר את עצמך
קצב וצורת חשיפה המבוססים על לימוד הדדי של הילד זה משהו שונה לחלוטין מנסיון להרגיל את הילד למשהו שלא נעים לו

 

[שייך למיעוט]

בעד לימוד הדדי - נגד להרגיל לדברים לא נעימים

אז כנראה שמתכוונים לאותו דבר.

 

[dina199]

לי מפריעים צלילים שאחרים לא שומעים

ז'א אין להם עוצמה בכלל. אבל זה יכול ממש לשגע.
ואנשים לא מבינים את זה, כי הם הרי לא שומעים. סימן שאני זו הבעייתית

 

[dina199]

אז אנחנו על אותו גל

מסכימה עם כל מילה שלך.

וגם למבוגרים לא תמיד קל. רק לפחות יש להם יותר אופציות.

 

[arana1]

מערכת חינוך לילדים לא אמורה להיות מלחיצה

כל עוד היא כזאת אסור לשלוח לשם ילדים

 

[dina199]

איך להיות 15 שנה סגורים בחדר

במשך 5-6 שעות ביום עם 30-40 תלמידים יהיה לא מלחיץ ?
וזה עוד לפני כל הלחצים האחרים.

 

[רואה 6 6]

אם לא תימצא לו דרך,דינה הוא בסיכון.

בכל המקומות יש ריח ורעשים. הויכוח הזה על "להתרגל" הוא מאוד בעייתי. מובן שאף אחד לא יהפוך חסר רגישות אבל שלא יהיה משותק מזה.

 

[arana1]

כי זה לא עניין של להתרגל

ברגע שאדם לומד את עצמו הוא לומד גם להכיל חוויות חיצוניות לא נעימות בלי להשתולל
הבעייה שלאוטיסטים מאוד קשה ללמוד את עצמם כי יש בסביבה המון דברים וערכים שהכי סותרים למהותם

ריח ורעש זו בעייה פילוסופית
זאת בעייה של זהות
בעיייה מופשטת
זו טעות לראות בה בעייה חושית נטו
ביחוד אצל אוטיסטים זה הכי לא כך
הרי בדיוק לכן זה מפריע להם בצורה כל כך עמוקה

 

[רואה 6 6]

אז תעזבו את הענין הזה של להתרגל.העובדה נותרת

שבהיעדר ביצוע פעולות בסיסיות גם מעט פעמים בשנה קיים סיכון.בואו נדסקס את הדרך במקום להתעצבן על ה"להתרגל".
יש לי שכן פידידיסט,שלפעמים יוצא עם אוזניות מהבית. פעמים אחרות הוא שר בקול רם. שר יפה. אני מעריכה שכל אלה מסייעים לו לעשות את המהלך הזה ואף אחד בסביבה לא דורש מימנו "תתרגל".

 

[arana1]

לא עניין של להתעצבן,זו פשוט גישה לא נכונה

לדעתי ומנסיוני כמובן

אני תמיד יוצא עם אזניות ועם מוזיקה באזניות
לפעמים
במצב רוח מתאים
מתאים לי להוריד אותן להקשיב למוזיקה של הרחוב
למוזיקה של אנשים מדברים בכל מיני צבעים וכיוונים
ולכן אני מעלה כאן את העניין של חשיבות ההקשר
של הנסיון ללמוד את הבן אדם דרך הדינמיקה שבה ההקשרים נוצרים אצלו
ולי אין ספק שהזהות האוטיסטית היא מאוד מאוד דינמית מהפרספקטיבה הזאת
מה שגם מביא לכל הבעיות המוכרות כוויסות חושי ורגשי ותנועתי
ולכן אני את זה כאן

לדעתי התפישה שנותנת משקל לאימון מחמיצה ואפילו מדכאת את המשקל שיש להקשר בזהות האוטיסט ובכלל בזהות האדם
כבר יצא לי לעשות דברים בצורה הכי מדהימה למרות שעשיתי אותם בפעם הראשונה
ומצד שני יש דבר שעשיתי אלפי פעמים ואני עושה אותם גרוע נורא

בגלל זה התנתקויות גם פחות מפחידות אותי
מבחינתי
אם אתנתק מהסביבה ואשאר שבוע במיטה או בבית לא רק ששום דבר לא יגרע מיכולתי להכיל את החוץ אלא שבדיוק להפך
יכולתי להכילו תשתפר
בזכות השהות שלקחתי לעצמי להסתדר קצת פנימית

וגם מנקודת המוצא הזאת יש לי בעייה עם ההנחות שעומדות מאחורי טיפולים

 

[dina199]

כשמישהו אוצר לי להתרגל לרעש

הוא לא מתכוונן 'להתרגל'. הוא מתכוון 'הגיע הזמן שתפסיקי לסבול ממה שאת סובלת ותפסיקי להתלונן כי אף אחד אחר בסביבה לא סובל מזה'.
אז התחלתי לענות כך 'כבר התרגלתי, עובדה שאני מחזיקה מעמד. אבל זה שאני מחזיקה מעמד לא אומר שאני לא סובלת'.
ושאלת השאלות : איך אפשר להתרגל לא לסבול, כשסובלים ?
(פיתרון נקודתי בשבילי יש לי : יש לי אטמים ואוזניות

).

 

[שייך למיעוט]

לפני הרבה שנים אמר לי מכר שהתעורר מניתוח לב

בחיוך.
כואב לי, סימן שאני חי

נכון שעובדתית יש חווית סבל.
השאלה לאן מתעלים את זה, את הסבל.
(לתעל - מונח ענקי)

 

[dina199]

המכר שלה הרגיש שהוא חי כי הניתוח שלו הצליח,

ולא כי הרגיש כאבים.
חוץ מזה אחרי ניתוח 'מפציצים' במשכחי כאבים , ועדיין יש כאב מסויים. ועובדה שנותנים תרופות ולא דורשים ממנו 'להתרגל לכאב'.
אם לא היו תרופות, הוא היה מטפס על קירות מלהרגיש 'כל כך חי'

.

הרי סבל מרגישות (שאחרים לא מבינים) זה לא סבל נקודתי כמו כאב אחרי ניתוח. את הכאב אחרי ניתוח לא מתעלים לשום מקום. נותנים תרופות.
ברגע שהכאב נחלש, מורידים את המינון , כשהמטרה שח הרופאים שעם הזמן החולה לא ירגיש כאב, או לפחות להקטין את הכאב לרמה נסבלת.
וכשנדברים על לתעל לאורך זמן , לכאבים כרוניים יש מרפאות כאב. כאן כבר הבינו שאין צורך לדרוש מבן אדם 'להתרגל לסבול כאב' כי הבינו שזה מפריע לאיכות חיים.

חבל שלסבל רגישותי כרוני לא מתייחסים כמו לכאב כרוני

 

[שייך למיעוט]

אי אפשר באמת להתרגל לרעש

אפשר ללמוד לחיות עם זה.
מסכים עם מה שכתבת.
מה שנשאר זה

 

[dina199]

לא בכל המקומות.

אם למשל יש מסעדה עם ריחות בלתי נסבלים, אין שום צורך להיכנס לשם.
ואיפה בחיים מבוגקים יש רעש כמו בכיתה של 40 תלמידים או בגן משחקים שמלא ילדים צורחים ומתרוצצים .

 

[רואה 6 6]

ברור.

אני הראשונה שחושבת שילדות ואזורי ההתהוות שלה הם ממש לא דבר כיפי. די רע בעיניי ליהיות ילד,לא פלא שכולם רוצים לגדול ולהתבגר.
למבוגרים אזורי האי נוחות מתמעטים אבל קיימים. צריך דרך כדי להצליח לא להשתתק מהם. לכעוס על "להתרגל" לא מנסח דרך אחרת והיא יותר חשובה בעיניי.

 

[arana1]

כנשפר את הילדות אז גם הבגרות תראה טוב יותר

לפחות כרגע,רוב המבוגרים,לדעתי אפילו כולם,הם לא הרבה יותר מילדים עצבניים שקיבלו בטעות את הכח והזכות להחליט
ולכן העולם נראה כמו גהנום
אם נדע לגדל ילדים בסביבה נינוחה ונעימה ומתאימה אז גם כבוגרים הם יוכלו לקיים התנהלות הרבה יותר טובה ורגישה ומוצלחת
ובלווא הכי אזורי האי נוחות יתמעטו

הרי מי שיוצר את אזורי האי נוחות זה מבוגרים ,או יותר נכון אינפנטילים שמשלים את עצמם שהם מבוגרים ומשחקים באבא ואמא למרות שאין להם שום מושג מהחיים

 

[אמא מודאגת3]

גם את תרבות הרעש הם יצרו, ותרבות הרעש מאוד לא מתורבתת ולא רק לאוטיסטים, ההבדל שהאוטיסט נלחם נגד זה בהתנגדות שלו לשהות במקום כזה והנט"י
נכנע לזה.. התרבות הזו היא תרבות הגהנום..

 

[dina199]

אני כן כועסת על דרישה 'להתרגל'

כי זו דרישה מוטעית.
הדרישה למעשה 'תפסיק לסבול מדברים שגורמים לך סבל , ותפסיק להתלונן כי זה מפריע לשומעים'.
וכשאדם מתאמץ מאד להתרגל לסבל זה עלול להביא אפילו לאישפוזיפ פסיכיאטרייים (של כולם , מבוגרים וילדים, וללא קשר לספקטרום)