אבל למה את מעוותת את מה שאמרתי?
לא כתבתי שכל מי שלא חוזרת לגזרה היא עצלנית ופרה. ובכלל לא השתמשתי בביטוי "עצלנית ופרה" - את חיברת שתי מילים משני משפטים שונים שאמרתי.
אמרתי שאשה ממוצעת - אם תעשה ספורט תחזור לגזרה. ומי שלא עושה ספורט, כן , היא עצלנית.
הילד שלי היה תינוק ממש קשה. אני רואה את התינוקות של חברות שלי ומתה מקנאה. הם ישנים, אוכלים ועושים קקי. מידי פעם בוכים ומשתתקים כשנותנים להם ציצי. הילד שלי היה תחנוק שלא ישן - לא ביום ולא בלילה. כל הזמן היה על הידיים שלי, כי ברגע שהוא היה מתנתק מהידיים שלי הוא היה בוכה בהיסטריה. אני לא יודעת איך בכלל שרדתי את השנה הראשונה - נפשית ופיסית. ועדיין, כשבעלי היה חוזר הביתה - הייתי דוחפת לו את הילד לחצי שעה, ובחצי שעה הזו הייתי עושה פילאטיס מול הטלויזיה עם קלטות שקניתי בערוץ הקניות. אני לא מדברת איתך על אימון של שעתיים בחדר כושר. חצי שעה אימון בלי לצאת מהבית - כל אחת יכולה לעשות את זה. ומי שלא עושה את זה, אם אין לה שום מוגבלות פיסית כזו או אחרת - עצלנית. כן. אני אחזור על זה שוב: עצלנית.
ולגבי ה"פרה" - אמרתי שאשה לא צריכה לאכול כמו פרה בזמן ההריון. ויש הרבה שכן אוכלות כמו פרות. כי פתאום ההריון נותן להם תירוץ טוב להפסיק לשמור על הגזרה. וכבר כתבתי לדניאל על התקפי הרעב שהיו לי ואיך החזקתי את עצמי לא לאכול כי ידעתי שאם אני רוצה לשמור על הגוף שלי - אסור לי להיכנע להשתוללות ההורמונים הזו בגוף שלי.
אני לא חושבת שאני מתנשאת.
אני את הגזרה שלי הרווחתי ע"י כח רצון, שמירה על תזונה (למרות כל הפיתויים) ופעילות גופנית (למרות שהרבה פעמים יש דברים יותר טובים לעשות מלהזיע מול הטלוויזיה)
זה לא שיש לי קסם שלאחרות אין.