שאלות נוקבות וחשובות
קודם כל לגבי ההרצאה עצמה, כמובן שיש בה מן הפרסום, זו הרצאה שמבוססת על ספר שיצא שנה בערך לפני ההצראה, וחלק ממטרת ההרצאה היה לקדם אותו.
לגבי השאלות שלך -
אם ילד לא יודע לקפוץ, צריך לנסות ולהבין למה הוא לא יודע לקפוץ. יכול להיות שזה בגלל שיש לו טונוס שרירים נמוך בגלל פעילות נמוכה של המוח, או אולי בגלל פעילות נמוכה של המוחון (מוח קטן/צרבלום). יכול להיות שזה בגלל שיש לו בעיה ביציבות של עמוד השדרה בגלל הטונוס נמוך. יכול להיות שיש בעיה של שיווי משקל. יכול להיות שיש בעיה של תחושת סביבה (איפה אני ביחס לעולם, איפה העולם ביחס אלי). יכול להיות שיש בעיה ויזואלית וכו' וכו'... לפני שמנסים ללמד את הילד לקפוץ צריך לפתור את הבעיה שבגללה הוא לא קופץ.
יותר חשוב מכך, לפני שמתחילים לטפל, צריך לקחת בחשבון את כל התסמינים או הבעיות, ולנסות למצוא את המכנה המשותף, ואז להתחיל ולעבוד. ניסיון של טיפול ישיר בכל אחד מהסימפטומים או הבעיות הוא הבסיס לרוב הטיפולים הקיימים כיום, ולמרות שהם עוזרים באופן חלקי, אין ספק שהם אינם פותרים את הבעיה.
אני אתן מספר דוגמאות כלליות:
אם למשל אנחנו רואים שילוב של בעיות שמצביעות על כך שהבעיה המרכזית היא בחלק המרכזי (או המדיאלי) של המוח הקטן, אזי אנחנו צריכים לתת גירויים המפעילים בעיקר את האזור הזה (בהתאמה לצד הרלוונטי - שמאל או ימין). גירויים אלו יכולים להיות למשל סיבוב על כסא/קרוסלה בכיוון ומהירות מתאימים, גירויי של מבנים מרכזיים בעמוד השדרה והמפרקים הגדולים (למשל כיונון כירופרקטי או ויברציה) וכו'.
אם אנחנו רואים שהבעיה המרכזית היא למשל באזור המוח התיכון (מזנצפלון, החלק העליון ביותר של גזע המוח), אזי אנחנו יכולים לעשות גירויים ויזואליים (משקפיים עם עדשות בצבעים מסויימים, אורות בתבניות מסויימות, משקפיים עם שדה ראייה חלקי בהתאם לצורך), גירויים קוליים (אטמי אוזניים, שימוש בצלילים בתדרים מתאימים, מוזיקה במקצבים וטונים מתאימים), תרגילי עיניים מסויימים, שימוש בגירוי עקיף כמו למשל הפעלה מוחית ועוד.
לגבי מחקרים, כבר 7-8 שנים המחקר נע לכיוון התובנה שהבעיה המרכזית היא לא גן מסויים, או אפילו אוסף גנים, אלא בעיה של קישוריות בתוך ההמיספרות המוחיות ובין ההמיספרות המוחיות (וכן במבנים נוספים כמובן). מה אם כן הבעיה? הביטוי הגנטי, זאת אומרת אלו גנים עוברים הפעלה ואלו לא. המחקרים מראים כי גנים עוברים הפעלה או השתקה בהתאם לגירויים המגיעים מהסביבה התאית, השפעה זו ושליטה זו על הביטוי הגנטי נקראת אפיגנטיקה. אחת הסיבות למסקנה המתבקשת שאין מדובר כאן בתופעה גנטית היא הסיבה שלא יתכן מבחינה ביולוגית מגיפה (או באנגלית - אפידמיה) על בסיס גנטי. אנחנו רואים עלייה פנומנלית במספרים של ילדים עם אוטיזם, כאשר ע"פ המחקרים הסטטיסטיים נראה כי לא ניתן להסביר את הבעיה רק באמצעות שינוי הגדות, מודעות מוגברת וכו' (יתרה מכך, אלו מסבירים פחות מ 50% מהעלייה). בקיצור, אנחנו עדים למגפה, ועל כן אין זה יתכן שמדובר בבעיה גנטית (במיוחד לאור העובדה שבמקרים רבים אנשים עם אוטיזם לא מביאים ילדים).
בקיצור, הבעיה היא לא גן פגום, אלא ההפעלה או אי ההפעלה של גן. אנחנו יודעים שבעקבות אורח חיים, גנים יכולים להיות מופעלים, ואף להיות מועברים לעובר במצב מופעל או מושתק. כיוון שכך, שינויי הגירויים הסביבתיים לתאים יכול להביא לשינוי הביטוי הגנטי, דהיינו להפעלה של גן שהיה מושתק או להיפך.
אציין רק כי אכן מדובר בעבודה אינטנסיבית ביותר, פשוט לא בכיוון שאת מתארת. על מנת ליצור שינוי פלסטי (דביינו ההיפך מאלסטי => שינוי קבוע) במוח, יש צורך בגירוי בעצמה מספיקה, ותדירות מספיקה ובמשך זמן מספיק, ולכן יש צורך בעבודה אינטנסיבית. אם העבודה נעשית נכון, השינוי הוא ברור ויחסית מהיר, וקבוע! זה הבסיס לכל מה שמוצג בהרצאה.
אני מקווה שזה עונה על השאלות, את מוזמנת כמובן להמשיך ולשאול.