שאלה לדיון

[schlomitsmile]

נתתי דעתי ואף הבעתי אותה

 

[schlomitsmile]

ועוד משהו, כללי ועקרוני יותר איבחון הוא כלי קליני כדי לקבוע האם אדם מסויים הוא א"ס או לא.
מטבע ברייתו ככלי קליני, הוא מתייחס להיבט צר של התופעה (אוטיזם)- לביטוייה הקליניים.
כמו שכבר הוזכר בשירשור זה, התופעה הנ"ל מורכבת יותר, ונוגעת להווייתו של אותו אדם, בכל רמותיה.
הביטויים הקליניים הם רק קצה הקרחון המציץ מעל פני המיים.
לכן, זה הכלי היחיד שברשותנו בנסותנו לברר האם מישהו א"ס או לא,
אבל כדאי להיות מודעים למוגבלותו.

 

[דר עומר]

אני מסכים לחלוטין

וזה בהחלט חשוב להבין זאת.
מה בסופו של דבר, לדעתך, קובע את הוויתו של אדם? כיצד תופס האדם את מהותו, את עצמו, את העולם, את סביבתו? מאיפה זה מגיע??

 

[schlomitsmile]

זו שאלה מורכבת מאד ברמה הארצית, הכלים שלנו לחוות את עצמנו (גופנו ורגשותינו)
ואת סביבתנו (הפיזית-קולות, ריחות, מראות וכו'; והאנושית)
הם מערכת העצבים והמח שלנו.
לכן שונות נוירולוגית משפיעה גם על אישיותנו, זהותנו.
אבל זה רק ברמה הארצית,
יש רמות נוספות, שnofaritrit ואראנה כבר התייחסו אליהן.

 

[nofaritrit]

אותי יותר מעניין לדעת

עכשיו לאחר שצפינו אני ובן זוגי בהרצאה שהעלית..אם אכן אחרי עבודה בתוכנית המוצעת שם יש ילדים בגילאים מתקדמים שכבר לא עונים על הקריטריונים?
בנוסף נשארה שאלה בהקשר לאופן שבו התבצע האיזון והקישור בין שני צידי המוח..
והאם אכן קישור כזה ,בעת שנעשה, ניתן למדידה ככה שאפשר יהייה ל"תפור"לילד תוכנית שאכן תתאים לו?
האם מדובר בתוכנית גופנית?גירוי חשמלי?סוג תרגילים מסויים?
תאוריות על חוסראיזון בין אונות המוח בקרב ילדים עם קשיי למידה נפוצות מאוד דווקא בקרב אנשי התחום המשלים או האלטרנטיבי(שיטת אלבאום, שיטת מוח אחד..)
מעניין אותי איך אפשר לבצע תוכנית כזאת באופן מדעי..
אני נוטה להיות סקפטית בכל תאוריה ששמציעה את המוח כגורם המהותי לכל דבר..
זה אמנם נשמע יותר הגיוני שהמקור הוא במוח מאשר לדוגמא במערכת העיכול ,אבל זה עדיין עבור ההגיון המעוות שלי סימפטומטי לחלוטין אבל כידוע ההגיון שלי הוא רוחני לגמרי ואותו בוודאי שלא ניתן להוכיח..

 

[nofaritrit]

הנה שיטת מוח אחד קישור

תרגיל לדוגמא..
קישור

 

[דר עומר]

תודה על הקישור

לא הכרתי את "מוח אחד", לא שעכשיו אני מרגיש שאני מכיר.
התרגילים שמוצגים שם הם תרגילים מצויינים להגברת הקישוריות בין שני ההמיספרות, ופעמים רבות אנחנו ממליצים עליהם בשלב מסויים.
אני מזמין אותך להיכנס ל pubmed.gov ולהקיש חיפוש עבור functional connectivity. חלק גדול מהתוצאות לא יהיו קשורות לאוטיזם, אבל את תראי שוהי התפיסה הרווחת היום מבחינת חקר של מצבים רבים ומגוונים בעלי מקור נוירולוגי.
בתשובה לשאלתך הראשונה, התשובה היא חד משמעית - כן! אני לא יודע לתת לך סטטיסטיקות, למרות שלדעתי בשנה הבאה אמור לצאת מאמר בנושא.
איזון המוח חייב להיות "תפור" על הילד, שכן כל אחד מאיתנו מחווט קצת אחרת, ועל מנת להבהיר את הנקודה אני מחזיר אותך לאנלוגית הסימפוניה בתום ההרצאה.
אנחנו חייבים לתת גירויים המתאימים לאותם אזורים אשר אינם מתפקדים בקצב וביעילות. אם ניתן גירויים כלליים מדי, אנחנו פשוט נמסך את התסמינים או את הבעיה, לא נטפל בה (וזה נכון אגב לכל אדם שמגיע עם כל בעיה עם בסיס נוירולוגי).
מדוע את סקפטית לגבי תיאוריות המסתכלות על המוח כגורם מהותי בתפקודו ובחייו של בן האדם??
גם מבחינה רוחנית, כשאת מבצעת מדיטציה, איך את עושה את זה? כשאת או מישהו אחר מתקשר עם ישוייות ממימדים אחרים, איפה הוא חווה את זה? איך הוא מביא את זה למודעות?? האם כל אלו לא מתרחשים במוח?

 

[nofaritrit]

אני חושבת שאראנה היטיב

להסביר זאת, ראה תגובתו למטה.
תודה על כל הקישורים ווהצעה לשתף בידע בהחלט נתחיל להתעמק בהם ותודה רבה על העזרה והשיתוף.
מעניין מאוד ומעורר מחשבה, גם לרוחנית (עם שווא כמוני

) וגם לבעלי ה"מדען".

 

[דר עומר]

ראי תגובתי לאראנה...

בהצלחה

 

[dd19]

א"ס לא נעשה א"ס כי יש לו סממנים,

אלא יש לו סממנים (שחלקם מתפתחים בגלל קשיי תקשורת) כי הוא א"ס.

הסיבה - א"ס . התוצאה - סממנים.

 

[schlomitsmile]

 

[דר עומר]

מסכים מסכים מסכים!!!

ולכן אני חושב שכל השיטות הטיפוליות שמכוונות לטיפול בתסמינים מפספסות את המטרה...אבל כאמור, זוהי רק דעתי.
השאלה היא שוב, מה זה אם כן א"ס?
אני אשתמש באנלוגיה ששמעתי מרמי כץ לא מזמן - כשאנחנו אומרים כסא, אנחנו יודעים שמדובר על הדבר הזה עם הרגליים והמשענת וכו'.
כשאנחנו אומרים אוטיסט, או אדם עם אוטיזם, למה אנחנו מתכוונים?? ואני אומר אנחנו, ולא אני או החברה, או הנ"ט...אנחנו, בפורום, ההורים, הא"סים - למה אנחנו מתכוונים?

 

[arana1]

אף אחד לא ממש יודע

ולכן צריך להיזהר עם היומרה לפתרונות נחרצים

 

[דר עומר]

אין פתרונות נחרצים

וזו בדיוק הנקודה שלי - אף אחד לא יודע! אז אם אתה לא יודע מה זה בדיוק, אז איך ניתן לומר שמישהו הוא א"ס ועל אחת כמה וכמה לומר שהוא לעולם יהיה א"ס? זו בדיוק השאלה שאני מנסה לעורר כאן, בואו נתמודד איתה במידת האפשר ביחד.

 

[arana1]

בגלל שהקוו בין אי ידיעה לידיעה אינו נוקשה

העולם אינו (רק) שחור ולבן
יש מידה מסויימת, הנחשבת לסבירה,. של ידיעה

תבניות מסויימות שחוזרות שוב ושוב כצירוף של מה שאפשר למדוד היום כתסמינים שונים נחשבות(בצדק לדעתי) כתשתית לידיעה שמציבה את האדם בתוך הספקטרום האוטיסטי
גם אוטיסט שלמד עם הזמן לעקוף או להדחיק או לעשות כל מיני טריקים שיסתירו את הטיקים הוא עדיין אוטיסט
הלחץ על האוטיסטים להדחקה ומחיקה והכחשה ודיכוי של זהותם העצמית הוא כל כך מקיף ,וכל כך רצוף,שאם אתה מצרף אותו לחוסר מוחלט בעידוד ותמיכה ועזרה והבנה והקשבה לזהותם האמיתית זה מפליא שיש עדיין אוטיסטים שחיים היבטים שונים ואוטנטים של עצמם במידה כזאת או אחרת
ואם יש כאלה זה רק מעיד על עוצמתה האין סופית של הזהות האמיתית לאדם שלא חשוב כמה תנסה למעוך וליישר ול"תקן" ול"רפא" אותה תמיד היא תצוף ותקפוץ לך בפרצוף בדיוק מתי שאתה לא מצפה לזה
אי אפשר לרפא אדם מזהותו
וגם לא צריך
צריך לעזור לו לחיות אותה
וזה גם הרבה יותר קשה
אבל גם הרבה יותר קל ומועיל

 

[schlomitsmile]

 

[שמש חורפית2]

עשית לי ים של רגשות אשם.

 

[דר עומר]

שחור ולבן, עם המון אפור מסביב

אני קורא את דבריך, ומצד אחד אתה פותח ואומר שלא הכל שחור ולבן, אך מצד שני אתה מתאר רק שני מצבי קיצון - קבלה מוחלטת של העובדה שהילד אוטיסט, ותמיד יהיה אוטיסט על כל הקשיים והיתרונות (שממה שאני רואה, שומע וקורא היחד כאן הוא בלי ספק בכלל נוטה לכיוון הקשיים) או "דיכוי", "תיקון" "מעיכה" וכו' של הזהות האוטיסטית. זהו? אין יותר אופציות? מה שאני לא מבין, ובאמת מנסה להבין, זה אם מצד אחד אתה, ואחרים, מבינים ואף טוענים שאוטיזם, מעבר להיותו מצב נתון עם יתרונות וחסרונות כמו כל מצב אחר, הוא מצב של שונות במערכת העצבים, מדוע שינוי המצב של מערכת העצבים יגרום לדעתכם ל"דיכוי", "מעיכה" או הדחקה של הזהות של הילד (ואני לא מדבר כרגע על כל מיני שיטות טיפוליות שפועלות על התניה, "חינוך מחדש" להתנהגות וכו')?
נכון, אין ספק שיהיו בילד שינויים, ואפילו שינויים מרחיקי לכת, אבל איך אתה יכול לומר שהשינויים הללו הם בהכרח שינויים רעים?? האם זה רע שהילד לא ירגיש צורך להסתובב בחדר או לנפנף בידיים (לא אמרתי ילמד לעשות משהו אחר במקום, אלא לא ירגיש את הצורך)? האם זה רע שיהיה לו יותר קל להבין מה קורה סביבו בחברה, ואולי אפילו ליצור קשרים חברתיים יותר בקלות, וגם לשמר אותם? האם זה רע שהילד לא ירגיש צרך לכסות את אזניו בהישמע רעש מעט מעל הממוצע או שיפסיק להגיש רתיעה ממגעה הרך של אימו שמנסה ללטפו באהבה? אני באמת באמת באמת שלא מצליח להבין את ההתנגדות העזה שאני מרגיש למול דרכים לשיפור משמעותי בחיים של הילדים. אני אפילו לא נכנס לדיון האם אנחנו משנים את הזהות של הילד או לא, אלא באופן מאד פשוט ומעשי - אם אני בתור הורה יכול להקל על חייו של ילדי, ,האם זו לא חובתי לעשות זאת? האם בשם ה"קבלה" וה"הכלה" עלי לאפשר לבני להמשיך ולחיות את חייו באופן שאינו תואם את העולם שבו הוא חי?
אתה טוען שאוטיזם הוא זהות (אם אני מבין נכון את דבריך). מנסיוני האישי, ומנסיוני האקדמי, אני יודע שפעמים רבות, אדם שחי עם קושי זמן רב (בין אם זה אוטיזם, קוצר ראייה, מחלב לב, טראומה נפשית, נכות פיזית או כל דבר אחר) מאמץ את הקושי הזה כחלק מאישיותו, מהדרך בה הוא רואה את עצמו ומציג עצמו לעולם - מזהותו. האם הקושי הזה תמיד היה חלק מהזהות? האם הזהות זה משהו סטטי שאינו יכול להשתנות? הרי מה היא זהות? זהות היא הדרך בה אנחנו תופסים את עצמנו בתוך העולם וביחס לעולם. ומכאן אני טוען שהיחיד שיכול לשנות זהות הוא האדם עצמו. אם הדרך בה הוא חווה את העולם משתנה, אזי סביר מאד להניח שהדרך בה הוא חווה את עצמו בעולם תשתנה, ומכאן תשתנה זהותו. ואני שואל שוב, האם זה דבר רע בהכרח?? ועוד אני שואל, האם אוטיזם אם כן זו הזהות של האוטיסט, או שמא זהו רק מרכיב אחד שהאוטיסט קיבל על עצמו בשל נסיון חייו ובשל יכולת מוגבלת לשנות באופן אקטיבי את חוויתו את העולם? האם לדעתך ילד אוטיסט היה מעדיף להיות יותר נורמלי או להישאר אוטיסט?
אני חושב שלעזור לילד (או למבוגר) לקבל את שונותו, את קשייו, את חלקו בעולם זו אכן משימה קשה ביותר, אולי קשה יותר מלנסות לעזור לו להשתנות, אך אני לא מסכים בעליל שזה יותר מועיל, לא לי, לא לו.

 

[arana1]

זהות אינה סטאטית,הדיון כאן הוא על כיוון

ומכאן שגם ההנחה שטענתי בזכות קבלה של אוטיזם כזהות משמעה קבלה או אפילו קידוש של מצבו הנוכחי בסך הכל מבטאת תפישות קדומות ושגורות של מהות קבלת והכלת השונות(כדאי לזכור שכולנו שונים,לפחות גם)
כל האנשים צריכים שינויים
בלי שינוי אין התפתחות
לפחות לדעתי הפחותה ולנסיוני המצומצם אוטיסטים דווקא הכי מאוד נורא אוהבים שינויים
גם בגלל שהם אלה שאפילו יותר צריכים וזקוקים לשינוי בשביל להתאזן להתפתחות תקינה
אלא שהדעה הקדומה שמציגה אוטיסטים כאנשים שלא סובלים שינויים נובעת גם מההנחה הסמויה שמתחבאת בתגובתך
כי מה שהסביבה הנ"ט מזהה כשינויים זה דווקא הדברים שהכי תוקעים את האוטיסטים לסטאטיות חסרת משמעות וכיוון
ולזה הם מתנגדים(ואז מסיקים בטעות שאוטיסטים לא אוהבים שינויים)
ואני מספר לך את זה דוקא כמי שנהג להסתובב כל הזמן בחדר(וכמי מה הסיבוב הבלתי פוסק הזה מבטא אם לא שאיפה שלא באה לסיפוקה לתנועה,זה התנהגות של חיות בשבי)
הדיון כאן הוא על כיוון השינוי
וזה ממש לא מקרי שדווקא זהויות שאינן סטאטיות רגישות מאוד לכיווני השינוי המוצעים להן על ידי הסביבה
ולסיבות שעומדות מאחורי כל כיוון
אותי הכיוונים השגורים,הנ"ט,המוסכמים כנכונים ומועילים ותקינים דוחקים לפינות חסרות מוצא
דווקא בגלל שזהותי משתוקקת לכיוון אחר
ובעוצמה שבאמת מביאה אותי עד לעווית וכאב ודכאון
אני הפסקתי להסתובב בחדר מהרגע שזיהיתי את הדברים האלה בי
מהרגע שזיהיתי למה הכיוונים המוצעים כיום בחברה ובסביבה המשפחתית והמקצועית והאחרת רק לוקחים אותי לקירות חסרות מוצא
למקומות שמכריחים אותי לבגוד בכל מה שיפה ומשמעותי ואוהב ויצירתי אצלי

ילד באמת לא אמור להסתובב כל הזמן בחדר או לכסות את אזניו
אם הוא עושה את זה זה בגלל שהוא פקעת עצבים מתוסכלת ומתוחה
והשאלה הגדולה היא למה
אתה בטוח שיש לך תשובה וכיוון
והנסיון שלי אומר שהכיוון המוצע על ידי הסביבה הנורמטיבית לא רק שלא הולם לאוטיסטים אלא שביותר מדי מקרים הוא פשוט מפיל אותם לתהום או מכניס אותם לקיר
הם שורדים,כי הם חזקים,אבל המחיר הוא אין סוף תסמינים מטריפים ושלילת זכותם וחובתם הבסיסית למיצוי זהותם וחייהם

גם אני נרתעתי ממגעה הרך של אמי וממגעו האוהב של אבי
לא רוצה להיכנס כאן כרגע לתחושות ולסיבות למניעים אבל כשאתה ,וכל אנשי המקצוע,קובעים שהתנהגות כזאת לא תואמת לסיטואציה אתם בסך הכל מדגימים חוסר הבנה מוחלט של המהות העמוקה יותר של סיטואציה ותלותה בהקשר
זו הטעות הנפוצה שמתבטאת גם בפיסקה הראשונה שלך שמבלבלת בין היחסי והזמני לבין העקרוני והמהותי
למשל
בדרך כלל ילדים בני 16 לא אוהבים שאמא מחבקת אותם
אז מה ? זה אומר שהם לא מבינים את הסיטואציה
כשהם היו קטנים הם אהבו והיום הם כבר לא
כשהם יהיו זקנים הם יתגעגעו לחיבוק האבוד של אמא
זה המשמעות של דינמיות אמיתית
ההבנה שאין סיטואציה חברתית נכונה בגלל שהדברים משתנים כל הזמן
(הבנה שחסרה בטירוף אצל מי שנחשבים בטעות לבעלי מקצוע וחוקרים)
אוטיסט הוא לא נ"ט
לרתיעה שלו ממגע יש תזמון אחר והוא מתפתח למגע בזמן ובקצב ובצורה שלו
זה רק אתה,וה"מומחים" שכולאים את תנועת זהותו החיונית בכלא של הבנה נכונה של סיטואציה חברתית
ואתם עושים זאת תוך יומרה ללמד אותו ואותנו את מהות התנועה וחשיבות השינוי
זה כל כך אירוני שחוץ מלדפוק את הראש בקיר באמת לא נשאר הרבה מה לעשות

לגבי הסעיף האחרון
אני מסכים
והסכנה הזאת אורבת גם לאוטיסטים רבים שלמדו להזדהות עם לקותם כזהותם
איכשהו יצא שבמקרה אני לא כזה
והרי בדיוק בגלל זה אני כל כך שנוא בפורום הזה

 

[latmar]

לא אוהבת את השאלה

אוטיסט זו כותרת......אנחנו המצאנו אותה ומנסים לחוקק חוקים סביבה - לקטלג אנשים
אני לא מבינה למה צריך להתעסק בזה !
הרבה יותר מעניין וחשוב לדעתי לפי מה שנאמר בהרצאה
לקחת ילד ספציפי - לגלות קשיים אינדיווידואלים שלו, למצוא שורש הבעיה ולמצוא דרך לשפר את תיפקודו.
למי איכפת האם הוא אוטיסט או לא, למי איכפת שבמכון א' חושבים שהוא PDD-NOS ובמכון אחר שהוא ADD
זה פשות כמו לטחון מיים