תשובה מאמא של ילד שהיה על הספקטרום אבל לא עוד
ראשית, אני חושבת שהשאלה שהעלית חשובה. ועכשיו לסיפור שלנו.
הבן שלנו אובחן כאספרגר בפסח של כיתה א'. אספרגר קלאסי עם כל הסממנים, לפי הספר. מאז גיל 3.5 החל להיות חריג בגן, אבל את האיבחון הרשמי קיבלנו רק בפסח של כיתה א'.
את כיתה ב' ורבע מג' בילה במסגרת של כיתת תקשורת שהיתה משולבת באופן מלא בכיתה רגילה (בירושלים).
בכיתה ג' נסענו לאוסטרליה לחמש שנות לימוד. במשך שנה וחצי הילד שולב באופן מלא עם סייעת 100% וקיבל טיפול צמוד של צוות מסור.
אבל, מעבר לכל עיצוב ההתנהגות שעבר הילד, מה שתרם להשתלבות המלאה שלו באופן עצמאי בכיתה, כבר באמצע כיתה ד' היתה המודעות העצמית הגבוהה שלו והעבודה שאני עשיתי איתו בבית.
הילד פשוט החליט לקחת רק את הדברים הטובים שהאספרגר נותן לו ונלחם בכל כוחו בכל מה שמשך אותו אחורה (פרפקציוניזם, חוסר יכולת לקבל שינוי ועוד ועוד).
הילד פשוט עבד על עצמו, כמובן בסיוע שלי שכאילו תרגמתי לו את העולם לשפה שהוא מבין.
בסיכומו של דבר, חזרנו לארץ לכיתה ח'. הילד לומד בבית ספר רגיל, תלמיד מצטיין שלא מוותר לעצמו בכל המקצועות (חוץ מצרפתית שהתחיל מאוחר וזה מקצוע שנראה לו מיותר). הוא פעיל מאוד בתנועת הנוער, השנה (כיתה ט') סיים את קורס ההדרכה והתחיל כבר בסטאג' של הדרכה. בשנה הבאה ידריך כמדריך לכל דבר.
אף אחד אפילו לא רואה שהוא שונה. יש לו חברים שהוא אוהב (אין לו המון חברים, אבל הוא גם לא זקוק להמון חברים). הוא פעיל בכל מיני תוכניות בבית הספר ויצא לכל הטיולים/מחנות עם בית הספר ותנוער הנוער, כולל מחנה של 12 יום ביער בין שמן. כל זאת, ללא כל התראות מיוחדות לאף אחד.
בעבר לא הסתרתי מאף אחד שהוא אספרגר אבל היום מה אגיד - פעם היו לו בעיות?
שיא השיאים היה שד"ר הגש לאחר שחזרנו הודיעה בשמחה שזהו זה, הילד חזר לנורמה. הוא יכול לנהוג ללכת לצבא ולפיכך אין כל טעם לחדש לו את האבחנה.
ובכן, כאשר הנסיך היה קטן הטיפולים שהענקנו לו עלו הון. טיפול פסיכולוגי צמוד, רכיבה טיפולית, הידותרפיה (עוד לפני שהיו החזרים מקופת חולים). ולכן, היה הצדקה לכך שקיבלנו עבורו קיצבה מביטוח לאומי. אבל, היום כאשר הילד מתפקד מצויין באופן עצמאי, אני לא רואה שום סיבה מוסרית לקבל עבורו קיצבה רק בגלל שפעם בכיתה א' הוא אובחן כאספרגר.
חשוב לי להדגיש שאספרגר זה לא מחלה והבן שלי לא הבריא ממנה. הוא פשוט הפך לילד בתפקוד בינוני לילד שמתפקד כמו ילד רגיל למרות שהוא אספרגר. היום הוא בן 15.
מיותר לציין שאנחנו גאים בו ביותר.
מקווה שעניתי לשאלתך,
אביטל
ראשית, אני חושבת שהשאלה שהעלית חשובה. ועכשיו לסיפור שלנו.
הבן שלנו אובחן כאספרגר בפסח של כיתה א'. אספרגר קלאסי עם כל הסממנים, לפי הספר. מאז גיל 3.5 החל להיות חריג בגן, אבל את האיבחון הרשמי קיבלנו רק בפסח של כיתה א'.
את כיתה ב' ורבע מג' בילה במסגרת של כיתת תקשורת שהיתה משולבת באופן מלא בכיתה רגילה (בירושלים).
בכיתה ג' נסענו לאוסטרליה לחמש שנות לימוד. במשך שנה וחצי הילד שולב באופן מלא עם סייעת 100% וקיבל טיפול צמוד של צוות מסור.
אבל, מעבר לכל עיצוב ההתנהגות שעבר הילד, מה שתרם להשתלבות המלאה שלו באופן עצמאי בכיתה, כבר באמצע כיתה ד' היתה המודעות העצמית הגבוהה שלו והעבודה שאני עשיתי איתו בבית.
הילד פשוט החליט לקחת רק את הדברים הטובים שהאספרגר נותן לו ונלחם בכל כוחו בכל מה שמשך אותו אחורה (פרפקציוניזם, חוסר יכולת לקבל שינוי ועוד ועוד).
הילד פשוט עבד על עצמו, כמובן בסיוע שלי שכאילו תרגמתי לו את העולם לשפה שהוא מבין.
בסיכומו של דבר, חזרנו לארץ לכיתה ח'. הילד לומד בבית ספר רגיל, תלמיד מצטיין שלא מוותר לעצמו בכל המקצועות (חוץ מצרפתית שהתחיל מאוחר וזה מקצוע שנראה לו מיותר). הוא פעיל מאוד בתנועת הנוער, השנה (כיתה ט') סיים את קורס ההדרכה והתחיל כבר בסטאג' של הדרכה. בשנה הבאה ידריך כמדריך לכל דבר.
אף אחד אפילו לא רואה שהוא שונה. יש לו חברים שהוא אוהב (אין לו המון חברים, אבל הוא גם לא זקוק להמון חברים). הוא פעיל בכל מיני תוכניות בבית הספר ויצא לכל הטיולים/מחנות עם בית הספר ותנוער הנוער, כולל מחנה של 12 יום ביער בין שמן. כל זאת, ללא כל התראות מיוחדות לאף אחד.
בעבר לא הסתרתי מאף אחד שהוא אספרגר אבל היום מה אגיד - פעם היו לו בעיות?
שיא השיאים היה שד"ר הגש לאחר שחזרנו הודיעה בשמחה שזהו זה, הילד חזר לנורמה. הוא יכול לנהוג ללכת לצבא ולפיכך אין כל טעם לחדש לו את האבחנה.
ובכן, כאשר הנסיך היה קטן הטיפולים שהענקנו לו עלו הון. טיפול פסיכולוגי צמוד, רכיבה טיפולית, הידותרפיה (עוד לפני שהיו החזרים מקופת חולים). ולכן, היה הצדקה לכך שקיבלנו עבורו קיצבה מביטוח לאומי. אבל, היום כאשר הילד מתפקד מצויין באופן עצמאי, אני לא רואה שום סיבה מוסרית לקבל עבורו קיצבה רק בגלל שפעם בכיתה א' הוא אובחן כאספרגר.
חשוב לי להדגיש שאספרגר זה לא מחלה והבן שלי לא הבריא ממנה. הוא פשוט הפך לילד בתפקוד בינוני לילד שמתפקד כמו ילד רגיל למרות שהוא אספרגר. היום הוא בן 15.
מיותר לציין שאנחנו גאים בו ביותר.
מקווה שעניתי לשאלתך,
אביטל
