אין אלוהים ואין נשמות
"כל הסבר שנוגע לאלוהים בשואה, או בכלל, מסתמך על ההנחה שיש אלוהים וכל מה שנגזר ממנו" הנחה איננה אקסיומה. כל דיון נפתח בהנחה - ומנסים להוכיח את ההנחה. אם ההנחה מתבררת כבלתי אפשרית, פוסלים את ההנחה. לכן אני דן איתך, רון סי, בנושא אלוהים בשואה, מתוך הנחה זמנית לחלוטין, לצורך הדיון, שיש אלוהים. אתה מוזמן להוכיח לי כיצד מסתדרת השואה עם קיום אלוהים. ומכיוון שאין שום טיעון דתי מוצלח שיסתדר עם מה שקרה באמת בשואה (חיסול בלתי-מובחן של שליש מן העם היהודי, ביחד עם חיסולם של לא-יהודים ועם חיסולם של הומוסקסואלים וסתם מתנגדי הנאצים), אז אני מכריז על ההנחה ´יש אלוהים´ כמבוטלת, וחוזר לעמדתי הראשונית: אין אלוהים, ולכן אין מה להתפלא על אי-קיומו בשואה. "שפעולות אלוהים לא מובנות" שקר: אלוהים לא פעל. הנאצים פעלו. לא ראינו את אלוהים רוצח. ראינו רק בני-אדם רוצחים. אתה בעצם רוצה לומר שהנאצים היו שליחי האלוהים? אם אכן כך, איפה אלוהים השולח? לא ראינו אלוהים, ולא ראינו פעולת אלוהים, ולכן אי אפשר להסיק שפעולות אלוהים בלתי מובנות. כל מה שאתה יכול להגיד זה שאין לך מושג איפה אלוהים ואין לך מושג אם הוא מעורב בשואה. "אלוהים פשוט העניש את העם, באופן אקטיבי, על חטאיו (ומה החטאים בדיוק עוד צריך לברר)" סתירה לוגית - איך קבעת שיש חטאים, אם אין לך מושג מהם החטאים. זה כמו לומר שיש דינוזאור ירוק בחדר שלי, בלי להראות שיש דינוזאור ירוק בחדר שלי. "אלוהים הוא לא יישות חביבה וסלחנית. בדיוק ההפך" מאיפה אתה יודע מהו האלוהים, אם מעולם לא ראית אותו? מאיפה אתה יכול לקבוע עובדות על אופיו של אלוהים, אם מעולם לא פגשת אותו, לא שמעת אותו, לא שוחחת איתו ולא נתקלת בו? אתה לא יודע כלום על אלוהים. כלום כלום כלום. כל מה שאתה יודע זה מה שכתבו כמה אנשים דתיים. ואני שואל בפעם המיליון - איפה האלוהיםה זה שלך? למה אפשר לדבר על חיפה, על תל-אביב, על בני-ברק, על טומי לפיד, על השואה, על ארה"ב, על המציאות, על חלומות, על השמיים - אבל אי אפשר לדבר על אלוהים מפני שהוא פשוט מסרב להראות את פרצופו? איך אתה מסתדר עם העובדה שאין לך אפילו לא בדל של הוכחה לקיומו של אלוהים?