לא מדויק
לא כל בחירה לא להביא ילדים לעולם היא אגואיסטית. יש אנשים שמאוד אוהבים ילדים ומאוד היו רוצים להיות הורים, אבל ... בגלל תנאים מסויימים, לטובת הילד שיכול היה להיוולד להם הם בוחרים שלא להוליד. התחילו בזה חלק מילדי הפרחים בארה"ב של סוף שנות ה-60, שטענו שהעולם שלנו היום הוא מקום רע כל כך לחיות בו שעד שלא יתוקן עדיף לא להביא ילדים שרק יסבלו בו. יש גם אנשים שלא רוצים להביא ילד לסביבה לא מתאימה משיקולים כבדים פחות מאלה. אני למשל, אישית מאמינה שילד חייב לפחות להוולד במשפחה דו הורית (ורצוי שהוריו ימשיכו לחיות יחד גם הלאה, אבל רק בתנאי שמדובר בחיים משותפים טובים). לדעתי ילד במשפחה חד הורית שהיא כזאת מלחתחילה ניזוק (יתכן שאני טועה, ולא על זה הדיון כאן כרגע, אבל זו דעתי והיא שהנחתה אותי). אז כל זמן שעדיין לא הכרתי את האיש שלי ובחרתי לחיות איתו, בתקווה עד יומי האחרון, ולמרות אהבתי העצומה לילדים וחלומי האדיר להיות אם, בחרתי לא ללדת, כי לא רציתי שילדי יגדל במשפחה חד הורית ואולי גם לא ידע מי אביו. מרגע שנכנסתי למערכת זוגית ארוכת טווח הכל השתנה וההסטוריה ידועה. אבל אני דוגמא לאשה אוהבת ילדים מגיל צערים שלאורך שנים רבות העדיפה במודע לא ללדת. כשלא רציתי ללדת ללא ספק לא הייתי אגואיסטית (אלא אם כן תאמרו שהייתי צריכה למצוא סתם מישהו והביא איתו ילדים לעולם, וזה שחפשתי את הגבר שיהיה לי טוב איתו לפני שהריתי זה אגואיזם), אבל ברגע שהריתי זה בהחלט כן היה (בין היתר, ובהחלט לא בעיקר) גם מאגואיזם. אני לא מאמינה שאדם יכול להביא ילדים לעולם בלי לערב כאן גם שיקולים אגואיסטים, אבל אני בהחלט מאמינה שאפשר לבחור לא להביא ילדים בלי לערב שום שיקול אגואיסטי. אז נכון, יתכן שהשיקולים של משתתפי אותו הפורום שונים מאלה שציינתי והם (אולי אפילו כולם שם) כן אגואיסטים (לא יודעת, לא בדקתי), אבל לא כל מי שבוחר לא להוליד הוא אגואיסט.