קפוץ משחק, קפוץ!

[gambakupu]

מל"ד: קיוויתי שהם לא.... לא יודע

בכל מקרה. ג'ייד מפנה את מבטו מנאורון, מתעלם מצחוקו. הוא לא יעצור, אסור לו. הוא צועק לעבר הלטאה (טאזוס?) "אתה חייב לעצור אותו! עכשיו או שכולנו נמות! לא יהיה לך יותר אוכל." זהו, הלטאה היא הסיכוי האחרון שלו.

 

[DDN]

"אוכל?"

"אין יותר אוכל?" לוחש טאזוס. נאורון מאושר ומבסוט רוקד סביב מיטת האבן. "האיש הבטיח אוכל" אומר לך טאזוס ברצינות ומתחיל להתקדם לעבר ג'ייד באיום.

 

[gambakupu]

ג'ייד נרתע ונסוג אחורה

"אתה חייב לעצור אותו! אם הוא יחיה אותה" הוא מצביע על האלה, " כולנו נמות, הוא מטורף! לא יהיה לאף אחד יותר אוכל. כולנו נמות. גם אתה!", הצעד האחרון מפגיש אותו עם הקיר. ג'ייד נצמד לקיר והולך עם הגב אליו לכיוון הדלת. לא מוריד את עיניו מהלטאה.

 

[DDN]

טאזוס מביט בג'ייד

מביט בבחורה החצי-קבורה, ובנאורון. ופתאום, העיניים של כולכם מתמקדות במלכה - כשהעיניים שלה נפתחות ומתחילות לסרוק את החדר. "היא ערה! היא ערה!" צועק נאורון באושר!

 

[gambakupu]

ג'ייד מניד בראשו, "טיפש" אומר לחלל

החדר. לא מוריד עיניו מהאלה הוא אומר ללטאה, "מאוחר מדי. עכשיו כולנו נמות". מתיישב על הריצפה ובוהה בחוסר אמונה במיטת האבן ובאלה.

 

[DDN]

"את לא מכאן, נכון?"

הוא שואל, נראה שבדאגה כנה, "לא ראיתי אותך כאן בעבר, זה לא בדיוק המקום לעלמות אלפיות להסתובב בו". הוא לוקח את ידה, ומוליך אותה במסדרון תוך כדי דיבור, "למעשה, היחס לאלפים כאן מתדרדר לאחרונה, מפליא אותי שאת מרגישה בטוחה להסתובב חופשי בארמון, עם כל הצרות שנאורון עושה. . .. "

 

[הקוסם הנוקם]

DDN זה שאתה שהם לא

נותן לך זכות להתעלל בשחקנים כי הם משחקים אלפים תתעלל באלפים אמיתיים לא בחקיינים

 

[DDN]

למה אתה אומר את זה?

קודם כל, אני לא מרגיש שהתעללתי בHAMMERFALL. בכלל לא. דבר שני, זה שאני שה"מ כן נותן לי את הזכות להתעלל באלפים. כולם פה מכירים אותי. היו צריכים לדעת שזה מה שיקרה

 

[Hammerfall]

off play

למה הוא מתעלל? במי הוא כבר התעלל? ולמי אתה קורא חקיינית הא?! Wanna take it outside?

 

[Hammerfall]

קלאריון עדיין מהופנטת מהבחור,

נכנעה לידו בקלות והלכה איתו בשתיקה, מנסה להסתיר את העובדה שעיניה כול מספר דקות חוזרות ונחות על פניו ופניה שלה מעט אדומות וסמוקות. "לא, אינני מכאן" הצליחה לשחרר כמעט בלי קול מפיה, אך התאפסה על עצמה והמשיכה בטון קצת יותר נורמלי אך עם זאת עדין ושקט "ואכן, שמתי לב שהיחס לאלפים כאן מתדרדר ולא רק לאחרונה" משום מה מבטו נתן לה מעין תחושת בטחון, היא הרגישה שהוא לא יתן לדבר לקרות לה ושהיא יכולה לסמוך עליו עם סודותיה הכמוסים ביותר,היא הרגישה רצון עז פשוט לשבת איתו ולספר לו את כל התלאות וכל הזוועות שהיא עברה ולקבל ממנו תמיכה ואולי אף יותר מזה, אך היא החזיקה את עצמה, "אולי," היא אמרה בקול שקט ומבוייש מה "תוכל לומר לי מי אתה? ומדוע נראה כי אתה כה דואג לי?"

 

[DDN]

"אני אלוריאן"

הוא אומר לה, "אלף בודד שהצליח להגיע ולקבל הערכה בחצר הדוכס". הוא מוליך אותה לחדר, וסוגר אחריהם את הדלת. "המקום אינו בטוח. חתרנים יפשטו על הארמון בשעות הקרובות וינסו לרצוח את הדוכס ולעלות לשלטון. עלייך לברוח מכאן. האם יש לך מקום להתאחסן?"

 

[Hammerfall]

"ינסו לרצוח את הדוכס?

מי הם חברי הקבוצה הזאת? למה הם התעוררו רק עכשיו? מאיפה אתה יודע עליהם? אתה הולך להישאר כאן?" קלאריון עצרה את שטף הדיבור והסמיקה "אנא סלח לי על ההתרגשות" אמרה בטון מאופק ככל שיכלה והמשיכה בקול קצת יותר רגיל "לא, אין לי מקום להתאכסן בו. ואתה? אתה מתכנן להישאר כאן או לברוח גם כן?"

 

[Hammerfall]

עם כניסתם לחדר ולפני שהם התחילו את

השיחה, קלאריון נותנת מבט בוחן בחדר, מנסה לזהות איזה חדר זה בדיוק ולמה הוא משמש וכשאלוריאן מתחיל לדבר עיניה חוזרות להסתכל אל תוך עיניו, בוחנות גם אותו וממאנות להתסכל לכל כיוון אחד או על כל דבר אחר. המראה שלו והקול שלו מושכים אותה אליו, מהפנטים אותה... OFF PLAY: DDN אתה רוצה לתאר אותו אחרת או להוסיף פרטים או משהו כזה?

 

[DDN]

"מה פתאום"

הוא אומר, "כחלק מחצר הדוכס, אני מחוייב לו. לא הגעתי לאן שהגעתי אם הייתי מוכר אותו ככה בקלות". החדר הוא חדר מגורים פשוט, מיטה, ארון ולא הרבה חוץ מזה. "אני גם לא הולך לברוח. החתרנים הללו הם אנשים שחושבים שיכולים לנהל את הדוכסות טוב יותר, וחלקם סתם קופצים על העגלה". הוא חושב קצת, "יש פונדק טוב עם יחס נחמד לאלפים אי שם בעיר. את גם מוזמנת להישאר כאן" הוא מביט בה, ורואה את מבטה המהופנט אליו. הוא מחייך בבושה ומרכין פניו.

 

[Hammerfall]

גם קלאריון מחייכת בביישנות

ומפנה את פניה אל ירכיה "איך אוכל להישאר כאן?, כרגע אמרת שזה לא בטוח. אם מה שאתה אומר באמת נכון, כל יושבי הארמון אינם בטוחים ואני חושבת שבמלחמה זאת הדוכס עלול להפסיד, כוחו מפולג ואיש אינו יודע האם לבטוח בו או לא" לאחר מכן הוסיפה בקול קצת חלש יותר "ואולי הגיע הזמן שמישהו אחר יקח את השלטון, המצב במדינה הזאת לא טוב במיוחד"

 

[DDN]

הוא מניח את ידיו על כתפיה.

"אני אגן עלייך כמיטב יכולתי" הוא אומר. "אני בטוח בכוחות הדוכס. ניקול לא תיתן לחתרנים ליטול את השלטון. אם השמועות נכונות ונאורון באמת ברח, אולי זה הזמן להקים ממשלה של העם"

 

[Hammerfall]

מגע ידיו על כתפיה החשופות הרתיע

אותה, עבר לא מעט זמן מאז שהחזיקו בה כך אך לאט לאט היא התמכר לתחושה החמימה שמגעו העביר בה ולידיו העדינות והרכות עד שהמחשבה על כך שהוא יסיר את ידיו נראתה לה כמו עינוי כואב ביותר. "אתה, אתה רוצה להגן עלי?" אמרה בקול שקט ותוהה, מרימה את מבטה שנית ומנסה להסתכל בעיניו מנסה לראות מה הוא חושב, "אתה לא תהיה עסוק מידי בניסיון להגן על הדוכס? אני לא רוצה להיות לך לטורח ושתיאלץ להיות טרוד ביותר מידי דברים," היא שוב השפילה את מבטה "אני באמת מקווה שתוקם ממשלה של העם אך רעיון זה נראה לי אינו מציאותי בשלב זה וניקול היא בתו של הדוכס והיא בוודאי תרצה להחזיר לידיו את הכוח ואת הסמכות לשלוט במדינה"

 

[DDN]

"אני אגן עלייך"

הוא אומר, "אני לא אתן לאף מהפכן לעולל לך כל רע. אני אשמור שכל רע לא יקרה לך בזמן שאת לידי". נראה שעצם הנדר מרגש אותו. "ניקול לא מרוצה מהשלטון של אביה, אני בטוח שהכוח לא יחזור לידיו". דופקים בדלת, "אלף! אנחנו יוצאים למלחמה! הוד רוממותו הדוכס קורא לכל השומרים והחיילים. אנחנו במלחמה!" "אני צריך ללכת", אומר אלאריון, "אני מצטער לשבור את מילתי, אך כמו שזה נראה, לא תהיה בטוחה, לא כאן ולא לידי"

 

[Hammerfall]

מראה עיניו הבורקות ומילותיו

המרוגשות, מלאות הבטחון, כמעט גרמו לה להאמין בנדרו אך קול קטן בראשה חזר ואמר לה שהיא יודעת יותר טוב, שהיא כבר יודעת מה שווים נדרים וכמה היא או כל אדם אחר בטוח בעולם הזה ובאמת שניה לפני שהיא רצתה לענות לו נשמעו דפיקות חזקות בדלת וקול רועם ורציני צעק לאלורין בגסות שעליו ללכת וכנראה דבר זה גם החזיר את אלוריאן למציאות. "אל תדאג" היא אמרה לו בקול עדין ומעט מיואש "נדרים תמיד נשברים לידי ודברייך היו טובים מידי בשביל להתגשם..." היא נעמדה נתנה בו מבט אחרון והחלה ללכת לכיוון הדלת לוחשת, מדברת לעצמה "אתה היית טוב מידי בשביל להתגשם, חבל..." עתה מטרתה הייתה ברורה לה יותר מתמיד, היא לעולם לא תמצא אושר או שלווה עד שהדוכס יומת, זוהי משימתה והיא תבצע אותה בכל דרך אפשרית, היא נשבעה לכך בעבר והיא נשבעה לכך עכשיו...

 

[DDN]

היא יצאה מהחדר והחלה להתהלך

במסדרון. היא שמעה רעשים, "הם באו להרוג את הדוכס!" "תתפסו אותם!" היא ראתה עשרה שומרים נלחמים בשתי דמויות. אחת הייתה מוכרת. גולי.