קפוץ משחק, קפוץ!

  • פותח הנושא DDN
  • פורסם בתאריך

Hammerfall

New member
מידי פעם היא הסתכלה מאחוריה כדי

לבדוק, אולי הוא יצא אחריה, או ילווה אותה או משהו, היא נזכרה שהיא שכחה לשאול אותו מה היה השם של הפונדק שהוא הזכיר כמקום פחות או יותר בטוח לאלפים כשהיא שמעה צעקות ואת הרעש של קרב מלפניה... היא החליטה לא להסתכן ביודעה שתיק הגב שלה שהכיל את כל הציוד שלה, הקשת שלה, את חציה ואת מירב הפיגיונות שלה עדיין מונח בחדרה הזמני ולכן מיהרה לשם על מנת לקחת אותו ולהיות מוכנה לכל, בינתיים היא מיששה את מגפייה על מנת לוודא ש2 הפיגיונות שהיו מוסתרים בהם דרך קבע לא החליטו לנדוד דווקא עכשיו...
 

DDN

New member
היא מוצאת את הציוד שלה,

כפי שהשאירה אותו. בטוח כאן! אחד השומרים בכניסה לחדר מביט בה באי נוחות. "גברת, מטורפים החלו לתקוף את הארמון, אני מציע שאו תסתגרי בחדרך או תמצאי מקום בטוח אחר"
 

Hammerfall

New member
"תודה על דאגתך" היא אומרת ונותנת

בו חיוך עדין ומבט בוחן , "מדוע אתה אינך בורח או מתחבא אם יותר לי לשאול? והאם אתה שמעת על אישהו מקום בטוח?"
 

DDN

New member
הוא מחייך אליה

"התפקיד שלי הוא לאבטח את המסדרון, וזה מה שאני עושה". הוא מניח יד על חרבו, "אני דואג שאף אחד לא רצוי לא יעבור ויכנס כאן, ולא יפריע את מנוחת האורחים של הדוכס, שלנים כאן. אני לא בורח, כאן זה הבית שלי, ואני אגן עליו"
 

Hammerfall

New member
"אכן תפקיד בעל משמעות ואחריות,

כל הכבוד לך אדוני" היא אומר בקול הרשמי והרציני שלה "ואני אכן רואה שאיש אינו עובר אותך ואינו מטריד את אורחי הדוכס, אתה עושה עבודתך נאמנה ואתה איש טוב, אני מאחלת לך כל טוב ובהצלחה. אך, אם תואיל בטובך לענות על שאלתי הקודמת, האם אתה מכיר מקום בטוח שאוכל לשהות בו?"
 

DDN

New member
"שום מקום אינו בטוח יותר גברת"

הוא אומר, "האספסוף יתקוף, אנחנו נגן. מלחמה". לפתע, קול תרועת חצוצרות נשמע. "זו התרועה של אנשי המלך!" אומר השומר ותקווה בפניו. "אולי עכשיו נהיה בטוחים! המלך שלח אנשים להתערב במצב!"
 

Hammerfall

New member
קלאריון ביקשה את סליחתו של המשרת

וסגרה אחריו את הדלת של החדר, להיות באמצע מלחמה היה הדבר האחרון שהיא רצתה, היא הלכה בחדר פוסעת הלוך ושוב, חושבת על תוכנית, על מה עליה לעשות, היא החליטה שהיא לא לוקחת סיכון, היא פתחה את התיק שלה הוציאה את השיריון עור שלה התלבשה בבגדי המסע שלה עטתה את השיריון, לבשה את כל הפגיונות בכל המקומות הנכונים, שמה את הרייפיר שלה בנדנו ושמה אותו על כתפה, הרכיבה את קשתה הניחה אותה על מיטתה, אספה את שיערה לצמה ארוכה ונאה שאף בה החביאה פגיון קטן ועדין שנראה כתכשיט לשיער, היא סיימה את ההתארגנות שמה את התיק על הכתפיים שלה, את הקשת הניחה על כתפה הימנית ויצאה מהחדר. כאשר יצאה מהדלת היא שמה לב למבטו המופתע של המשרת, הוא ראה עלמת חן עלפית ועדינה נכנסת לחדר ופתאום יוצאת ממנו לוחמת בשיריון ובעלת קשת וחרב, הוא לא ידע איך להגיב ולפני שהספיק היא שאלה אותו בקול עדין אך תקיף יותר "אתה יודע על יציאה אחורית מהארמון? מקום שעליו אנשים לא ידעו?"
 

DDN

New member
"יש הרבה יציאות"

הוא אומר, "אבל לא, על רובן כולם יודעים. צר לי" הוא מביט בה בפליאה. "למרות ש. . .. . לדעתי אם תרדי למרתפים, יש שם כמה דרכים סודיות אל תוך העיר"
 

Hammerfall

New member
"תודה רבה לך אדוני, אם תוכל לכוון

אותי למרתפים אסור מדרכך"
 

Hammerfall

New member
off play DDN:

נו?! מה נסגר איתך? לקחת לך חופשה ממני? ביקשת רשות? הגשת בקשה לחופשה? יאללה להמשיך.... מה זאת ההזנחה הזאת? אל כולם אתה מתייחס ואלי לא? לא יפה...
 

Nihau

New member
רעידות האדמה החרידו את הסוס

שהחל להשתולל. ניהאו נאחזה חזק בסוס אבל נוערה קשות ואז ברגע שג'ייד נפל מאחיזתה קפצה מהסוס למטה אליו. הסוס המבוהל צהל בפחד וריקד על פרסות עצבניות אבל ניהאו התעלמה ממנו בעודה בוחנת את ג'ייד שסבל מכאבים עזים. היא אחזה בכתפיו ומלמלה תפילה נחושה וחלק ניכר מהכאב נעלם אבל עדיין היה צריך לקבע את היד השבורה ולהשלים את תהליך הריפוי. הקסם הזה לבדו לא היה חזק מספיק לטפל בעצם השבורה לחלוטין. היא ניסתה להסיח את דעתו מהכאב בכך שענתה על השאלות שלו "אני לא יודעת מיהם, כניראה שהם בעלי ברית של ניקול ומי שעשה את רעידת האדמה הזו היה לא אחר מאשר אריזארד, אני חושבת שהוא לא שפוי ואם אתפוס אותו אולי אצטרך לנקוט באמצעים חריגים כדי לרפא את השגעון שלו, או שהוא פשוט חסר אכפתיות ואז אניח לניקול לשפוט את חוסר האחראיות שלו, מה דעתך? איך היד?"
 

dragon zlotnik

New member
אריזרד מסתכל בחשד

סביב לראות מה הגורם לרעידת האדמה ומסנן לניהאו,"אני לא יצרתי את רעידת האדמה... וגם...אני דוקא כן שפוי, וחייבים לתפוס את נאורון!"
 

iguessgrampy

New member
ג'ייד נרגע. נדמה שככל שניהאו דיברה

כך הכאבים נהיו פחות ופחות חדים. ג'ייד לקח כמה נשימות עמוקות וניסה להתיישב, תומך בידו השמאלית שנדמה כי היא נחה בזוית לא טבעית על ידו התומכת. לאחר כמה שניות של בהייה בידו, הור הביט חזרה בניהאו "אני חושב שהיא שבורה", מכריח את עצמו לחייך אך עיניו עדיין הביעו כאב.
 

DDN

New member
הסוס עליו נמצאים האורק וניקול חזר

בדהרה מבוהלת. "מה קרה כאן?" שאל האורק, "מי זה היה שעף מכאן ברעש כזה?" ניקול רואה את ג'ייד על הרצפה ויורדת מהסוס. "מה קרה?" היא רואה את ניהאו לידו, "היד שלו נשברה?" היא שואלת.
 

Nihau

New member
"כן. אני לא יכולה לרפא עצם

שבורה בקלות כמו חתכים. את יכולה לעזור לו?" היא מנסה לעודד את ג'ייד "יהיה בסדר, אנחנו נרפא את היד שלך ותוכל להשתמש בה שוב כמו תמיד" לניקול היא סיננה "סיריס הזה משוגע לגמרי"
 

DDN

New member
ניקול ירדה מהסוס וכרעה ליד ג'ייד.

היא החזיקה את היד שלו בשתי ידיה בעדינות. "זה עלול לכאוב מעט" היא אמרה. היא עצמה את עיניה, וג'ייד הרגיש חמימות ביד. הוא הרגיש מעין עקיצה במקום שהיד נשברה. הכאב מהעקיצה התגבר. הוא ראה מעין זוהר כחול עובר מהיד של ניקול אל היד שלו. הכאב מהעקיצה נגמר. היד כבר לא כאבה יותר. ניקול מחתה כמה טיפות זעה ממצחה. "בואו נרכב". מנהיג האורקים אומר, עת הוא מסייע לניקול לעלות חזרה על הסוס, "סיריס עשה כל כך הרבה רעש, שבוודאי התרה על כך שאנחנו מחפשים אותו. מקווה שלא עשה יותר מדי נזק, ושלא יקרה לו כלום. הטיפש. הוריל - אתה יכול לרכב על הסוס שלי, היייה!" ובדהרה, ניקול ומנהיג האורקים יצאו ברכיבה, שאר האורקים מיהרו לדהור אחריהם.
 

Nihau

New member
ניהאו אמרה לג'ייד לחכות רגע

והלכה אל הסוס המבוהל, דיברה אליו ברכות והוא נרגע. היא בקשה ממנו בנימוס לחזור ולהרכיב אותם על גבו והוא הלך אחריה חזרה אל ג'ייד כמו כלב מבוייש, נשף בשיערו של ג'ייד במעין התנצלות. ניהאו שאלה את ג'ייד "אתה רוצה שאני ירים אותך על גבו?" בעודה מסדרת על גב הסוס את השמיכה שנפלה ממנו בהשתוללות.
 

iguessgrampy

New member
ג'ייד נבהל אבל נשאר קפוא במקומו

למראה הסוס עם האורק הדוהר לעברו. חיוך עלה על פינו כשניקול הבטיחה לטפל בו, אך נעלם כמעט מידית כשהיא דיברה על כאב. הוא עצם את עיניו, משאיר אחת פתוחה חלקית, וכשניקול אחזה בידו הפצועה קמטי כאב הופיעו על פניו, הקמטים הלכו והתעמקו אך ג'ייד נשך את שפתו התחתונה כדי לא לזעוק מכאב. באחת נעלם הכאב וכך נעלמו קמטי הכאב על פניו של ג'ייד. הוא נשאר יושב על האדמה עד אשר הסוס העיר החזיר אותו להכרה בסובב אותו. ג'ייד הביט בניהאו וניסה להזיז את ידו, "היא לא כואבת!" הכריז ג'ייד בהתלהבות וחיפש את ניקול להודות לה. ג'ייד הושיט את שתי ידיו לניהאו לעזרה, עדיין בוהה בידו שהבריאה.
 

Nihau

New member
ניהאו עזרה לו לעלות על הסוס וזנקה

אל גב הסוס בעצמה, מתיישבת מאחורי ג'ייד. מעודדת את ג'ייד הבריא "נהדר! ניקול בהחלט מוכשרת מאוד, יום אחד גם אני אלמד לרפא טוב כמוה, בא נלך להודות לה" והיא אומרת לסוס שלהם לדהור אחרי הסוס של ניקול.
 

snift

New member
אדם, שכל אותו הזמן ישב על סוסו

והתעניין בעיקר בשמיים, הדהיר את סוסו בעקבות ניהאו.
 
למעלה