קפוץ משחק, קפוץ!

[snift]

אדם נעמד באיטיות ומותח את שריריו

"אני חושב שאני אהיה בסדר. מהו החומר שמרחת על שפתי, סם מעורר כל שהוא?"

 

[Nihau]

"סם? לא. שמן מקודש" היא ענתה

בחיוך על הפתרון הפשטני שהוא העלה "מופק מפירות העץ המבורך הקדוש לאל- זה יכול לרפא הכל בכמויות גדולות מספיק... טיפה אחת מספיקה כמעט להקים לתחייה...אולי זה אפילו יעזור לאלכסנדרה, אם המחלה שלה לא העבירה אותה לצד השני. אבל אם אלכסנדרה כבר אל-מתה השמן הזה יהרוס אותה לחלוטין. לא רציתי לקחת את הסיכון במיוחד כשאין לי מושג אם השמן באמת יכול לרפא אותה ולדעתי אין לי מספיק כאן בכל מקרה. לא הטעיתי אותה כשהבטחתי לחקור על תרופה בשבילה, אבל זה יכול לחכות לאחר כך. כרגע אנחנו צריכים להציל את ג'ייד ולעצור את נאורון, עדיף בסדר הזה" היא מתחילה ללכת לעבר שביל הקרח על האגם

 

[dragon zlotnik]

אריזרד מפזר את האבקה

כדי שתסתיר עם העשן, אותו את ניקול ואת האורקים ומסמן להם לבוא, והוא מתחיל לרוץ לעבר שביל הקרח באגם.

 

[naring]

הוריל יוצא סוף סוף מההלם.

הוא מסתכל סביבו, מבולבל. "מה זה?" הוא שואל את האוויר יותר מאשר מישהו מסוים. "איפה ג'ייד? איפה אנחנו? מי אלה?" את השאלה האחרונה הוא שואל כשהוא מצביע על המשרתים של נאורון. -------------------------------------------------------------- מל"ד: הייתי במפגש של יצורי רשת ביום ראשון, בגלל זה לא עניתי.

 

[Nihau]

ניהאו ענתה לו "שכירים של נאורון שלא

מבינים עדיין שאת הכסף הם לא יראו ממנו לעולם. הוא בטח כבר הרג את החברה שלהם שהביאה אליו את ג'ייד. אנחנו חייבים להציל אותו ולעצור את טקס ההערת המלכה...אם היא בכלל קיימת"

 

[DDN]

אתם פוסעים על שביל הקרח,

לכיוון הצד השני של האגם. דלתות ענקיות במבנה מקדמות את פניכם. הן נעולות. כמובן. אתם שומעים את קולו של נאורון המאושר מעבר לדלת.

 

[naring]

"חייבת להיות דרך פנימה!"

הוריל מתחיל לחפש חורים וחריצים בקירות, להסתובב מסביב למבנה הגדול ולחפש דרכים פנימה.

 

[dragon zlotnik]

מל"ד- ממה הדלתות עשויות?

 

[DDN]

הדלתות נראות כחומר מאסיבי ושחור

לא ידוע אם זה פלדה או אבן. הבניין עצמו גדול יחסית למערה, ותופס את רוב רובו של האי. אורות בוקעים מהחלון העליון, וקולו של נאורון מצחק.

 

[Nihau]

ניהאו אומדת את המרחק אל החלון

ומנסה להחליט אם יש לה יכולת לקפוץ עד לשם או לפחות חלק מהדרך ואז להמשיך לטפס אל החלון. היא מחליטה לנסות וקופצת (למי שיש יכולות הבחנה קסומות יתגלה שרגליה משנות צורה קלות למבנה דמוי רגלי נמר בשביל יכולת קפיצה טובה יותר, וציפורני ידיה מתעקלות לאחיזה טובה יותר בזיזי סלע. היא אפילו שינתה משהו בכפות ידיה, העור נראה מחוספס וכהה)

 

[dragon zlotnik]

אריזרד פונה אל אדם ואלכסנדרה

ושואל אותם בקול שנשמע מעט לחוץ,"יש לכם קסם שאולי יכול לעזור לנו להיכנס פנימה?"

 

[DDN]

אלכסנדרה מביטה בניהאו

שכמעט והגיעה עד החלון. "נראה לי שכן" היא אומרת. דאריוס לבינתיים מחבק את ניקול, ושניהם מרחפים באוויר, והאוויר רוטט סביבם. האורקים האחרים משליכים חבלים לכיוון החלון. אלכסנדרה עומדת את המרחק לחלון ומתחילה לטפס על הקיר, בקלות מפתיעה.

 

[Nihau]

ניהאו יפסה על הקיר ונאחזה באדן

החלון ואז עצרה לתפוס את החבלים ולעזור לקשור אותם כמיטב יכולתה כדי לספק לשאר יכולת הגעה בטוחה למעלה. אחרי שהעניין הזה סודר היא מעיפה מבט דרך החלון לראות מה המצב מעבר לו...

 

[dragon zlotnik]

אריזרד מוריד את הברדס

ושםצ אותו בתיק הגב הקטן שלו, ועולה על אחד מהחבלים שלהאורקים ומטפס בזריזות למעלה.

 

[snift]

אדם אוחז גם הוא באחד החבלים

ומושך את עצמו כלפי מעלה, אל החלון.

 

[dragon zlotnik]

מל"ד

העדפתי לכתוב את כל מה שאני רוצה לעשות, ואם זה נתקע איפהשהו DDN יגיד לי ואז אני יעשה את מה שכתבתי עד לקטע שבו DDN עצר אותי, זה רק יותר נוח בשבילי.

 

[gambakupu]

ג'ייד קפא במקומו. מבטו עובר בין כל

הסובבים בחיפוש אחר עזרה. שראה כי אין מי שיעזור לו הוא עצם את עיניו, "אתם לא תצליחו, את יודעת. ירדפו אתכם עד קצה העולם. חלאות!" הוא פקח את עיניו בתקווה לראות שהכל היה חלום רע או משהו כזה.

 

[DDN]

תראה את ההודעה שלי מ21:59

אני פותח לג'ייד פתיל נפרד.

 

[gambakupu]

סבבה, ההודעה שלך לא הייתה קיימת

כשהתחלתי לכתוב.

 

[DDN]

העולם הסתחרר סביב ג'ייד

הוא וסאבין, האישה הבלונדינית שאיימה עליו ברובה קשת נזרקו מחוץ למעבר הצבעוני. הם נעמדו בחדר גדול, במרכז החדר, על מיטת אבן שכבה אישה, לראש המיטה עמד נאורון. "יפה מאוד! אני צריך טיפת דם מהילד בשביל השיקוי שלי" הוא אמר, מחייך מתחת למסיכת הברזל שלו. "בוא ילד, תתקרב". ג'ייד מוצא עצמו חסר יכולת להתנגד והוא צועד לכיוון נאורון. כשזרק מבט לכיוון האישה השוכבת על המיטה, היה נדמה לו שלא ראה אדם יפה יותר. העור שלה היה לבן וצחור, כמעט חיוור, עיניה היו עצומות. השיער שלה שחור פחם וארוך. היא נראתה ישנה, במעין שלווה נצחית. "כן ילד. זו המלכה הלוחמת. לא נראית מאיימת כל כך, נכון?" אמר לך נאורון בחיוך נבזי, "סמוך עליי, היא מספיק חזקה כדי למחוץ את כל הדוכסות הזאת. את הממלכה. את הקיסרות! ואני! נאורון נצר אל אהיה השליט הבלעדי של העולם!" הוא תפס את ידך וחתך חתך עמוק עם סכין. הדם של ג'ייד טפטף אל תוך קדירה שהייתה מתחת. מגע הסכין בידו כאב. כמעין צריבה. הנוזל בקדירה בעבע. "זה מושלם!" שמח נאורון, "עכשיו, להתחיל את הטקס" סאבין אחזה בידו של נאורון, "נאורון - מה עם הכסף שלי?" הוא הביט בה, "כמובן" אמר, ובהניף יד זרק אותה אל אחד הקירות. הקיר התמוטט עליה, מועך אותה מהמותניים ומטה. "עכשיו ילד, תכיר תכיר את טאזוס" הוא מחווה בידו כלפי יצור דו רגלי, ירוק, עם קשקשים וראש של לטאה. העיניים שלו הביעו רעב, והידיים שלו נגמרו בטפרים אכזריים. והרגליים שלו - בלי ספק הוא השאיר את העקבות שראיתם! "טאזוס הוא השומר של המערה. הוא חסר רחמים, ורעב תמיד. הייתי מתנהג יפה, או שאני אתן לו לאכול אותך!" אומר נאורון, ומתחיל להסתובב סביב המלכה, מדליק נרות שעומדים מוכנים מסביב.