ניסיון לתת הגדרה רחבה ככל האפשר...
הניסיון להגדיר סוציאל-דמוקרטיה עובר בהגדרת עמדות כלכליות אחרות: נתחיל מהקל לקשה- ליברליזם כלכלי: ידוע גם בשמות: קפיטליזם, כלכלת שוק חופשי ועוד. תפיסה כלכלית הסבורה כי האזרחים הם אחראים לעצמם, תפקיד המדינה הוא לספק לאזרח ביטחון חוץ וביטחון פנים ותו לא. כולם "ישחקו" ב"משחק" הכלכלי, והמדינה לא תתערב להם או לשוק בדבר. ענייני חינוך, בריאות וכדו´ הם עניין של האזרח והוא צריך לדאוג להם בעצמו מהכסף שחסך (והמדינה לא לקחה לו). אחרי המשבר הכלכלי הגדול של שנות ה-20 וה-30, כמעט ולא קיימים הוגים ליברלים התומכים בשוק חופשי לחלוטין - התפיסה הליברלית המצויה כיום מכירה ב"צדק חברתי" אך בתפיסה פרטיקולריסטית בלבד שלו, כלומר, צדק יש לעשות עם החלשים בלבד, הנכשלים במירוץ הכלכלי, ולעשות אותו בדיעבד אחרי שהכישלון ניראה כבר לעין. סוציאליזם מנגד (ובואו לא ניכנס לתת תפיסות סוציאליסטיות) אינו תומך בהון פרטי, הוא תומך בצדק אוניברסליסטי, הסוצאיליזם מראש יקבע את חוקי המשחק של הכלכלה, דבר אשר יתבטא בהלאמת כל אמצעי הייצור וביטול הרכוש הפרטי, כדי שמלכתחילה יווצרו תנאים שבהם האזרחים ימצאו בשוויון כלכלי וחברתי מוחלט. לבסוף באה הסוציאל-דמוקרטיה, המציעה גישת ביניים בין התפיסות השונות, סיכום המאמר הסוציאלדמוקרטיה היום / לשק קולבקובסקי, מציע בקצרה הגדרה: "...אני חוזר: הסוציאל דמוקרטיה אינה מתיימרת שיש בידה את הפתרון ב-הא הידיעה לכל בעיות אנוש או שהיא הכלי לאידאולוגיה חובקת כל ומסבירת כל; לא מדובר במצע אוניברסאלי שיש להגשימו בכל חלקי העולם. היא גישה לבעיות חברתיות וכלכליות המוגבלת, לדעתי, לכמה עניינים מאוד כללים (לחיוב ולשלילה): *מחוייבות חד משמעית לערכים הדומקרטיים של חברה פתוחה, חוקתית; *מחוייבות חד משמעית למדינת רווחה, דהיינו למערכת ביטוח סוציאלית המופעלת באמצעות ניהול ציבורי, והכוללת את הצרכים הבסיסיים של כולם; *הודאה בכך, שהן פיתרונות ליברלים קיצוניים והן פתרונות טוטליטריים מוחלטים, גרועים מן המחלות, שהם מתיימרים לרפא; *מחוייבות לקידום הרעיון בדבר מתן הזדמנויות שוות, לכל בני החברה, בעיקר ע"י מאמץ חינוכי, אך לא על ידי החמרת ההגבלות המשטרתיות ועל ידי שילטון בירוקרטי; *מחוייבות לעניינם של המקופחים, של הזקנים והחולים, העניים והמדוכאים, ולא לעניינם של מי שחפצם בשלטון סמכותי, המנסים לערער ממסדים כדי לאחוז בשלטון רודני. דבר מכל אלה אין פירושו, כי הרעיון הסוציאל-דמוקרטי עצמו אינו לוקה בדו משמעות, ושהפתרונות שהוא מציע בבטחון עצמי מעורב בביקורת עצמית, אינם פרובלמטיים. אף אין הוא בבחינת דוֹגמה ואיננו מבטיח מלכות של אלף שנים. הוא הצורה הפוליטית הבטוחה ביותר, שהוצעה עד כה, לטיפול בבעיות הטעונות חומר נפץ של עולם מסוכן ונתון בסכנה."