פתיל המשחק עצמו

[ביצת דרקון קטנה]

בשביל מה אני צריכה את זה?

חשבה לעצמי אשלי, בעודה נדחקת בינות לסטודנטים הרבים שגדשו את הקמפוס. אמנם היא דאגה להגיע מוקדם בבוקר, אך חלחלה עברה בה כשחשבה על כך שהיא תיאלץ להישאר כמה שעות לאחר סיום ההרשמה, עם כל האנשים האלה סביבה. כמה אפשר להיות ביחד, צמודים כל-כך לאנשים שלא מכירים? מתוך הרגל, העבירה יד בשיערה הג'ינג'י, שכמובן נתקעה באחד מעשרות הקשרים הנוכחים-תמיד. אשלי נעצרה והכריחה את עצמה לפרק את הקשרים הללו, מה שגרר כמה מבטים מוזרים מצד האנשים בסביבתה. לאחר התרת הקשרים, שאשלי ידעה שיצרו בערך פי שתיים תת-קשרים נוספים, המשיכה אשלי בדרכה למקום היחיד שבו ידעה שתמצא קצת שלווה בים הרעש הזה - ספריית מדעי הרוח והחברה. בשביל מה המציאו את הספרייה אם לא בשביל להימלט מקהל לא רצוי וגם ללמוד קצת בדרך?

 

[DDN]

בכניסה לספריה

היא ראתה מחזה, שחזר על עצמו מדי שנה, כל פעם עם "קורבן" אחר. כמה בחורים מאחוות "אלפא פריים", נטפלים לאנשים בספריה. ה"מנהיג" שלהם, בחור בן 24, בשם בראד טומפסון, כנראה היה הנאד הנפוח מבין הארבעה, בזמן שנטפלו לסטודנטית סינית קטנה, אשלי זיהתה אותה - זו הייתה רולין הונג, הבת של אב הבית. "תחזירו לי את המחברת", התחננה הונג, "נחזיר לך, אם תסכימי לצאת איתנו", התגרה בה טומפסון,"חבל שבחורה חמודה כמוך נועלת את עצמה בספריה, כשיותר נחמד יהיה לחגוג איתנו". אחד מהאחרים, בחור קצת יותר קטן, שעל המעיל שלו היה כתוב "בלק", אמר, "לא מתאים לסינית הקטנה משקפיים, היא תיראה יותר טוב בלי", בתנועה מהירה שלפו מעל עיניה את המשקפיים, וטומפסון זרק מולה את המחברת על הרצפה. הם הלכו צוחקים.

 

[ביצת דרקון קטנה]

אשלי הושיטה לה יד

והחזירה לה את משקפיה ואת המחברת. "את בסדר?" לאחר שקיבלה תשובה מהוססת, לא חיכתה לתגובה נוספת, מלמלה "טוב" לא מחייב והמשיכה בדרכה.

 

[DDN]

ערב פתיחת הלימודים - האירוע הגדול

מצורף קובץ מעודכן של הדמויות, כולל הדמות של פומי שהצטרף מאוחר. מי שלא הגיב ביום הקודם, עדיין יכול להסתובב, ולנסות לדבר עם האנשים במשך היום, למרות שאפשר לעשות את זה גם כאן בערב, כשכולם מרוכזים באותו מתחם: ----------------------------------------------------------------- האירוע שלו כולם חיכו, הפתיחה הרשמית של שנת הלימודים. "ברוכים הבאים, לעוד שנה מוצלחת בפורט איסטשור קולג'!" פתח הדיקן, פרופסור ג'ושוע נייט את אירוע פתיחת השנה, "השנה יש לנו את העונג להיות המכללה הראשונה זה זמן רב שנמצאת בחמישיה הראשונה של המכללות בארץ, עשר שנים ברציפות! אני מאוד מרוצה, ומקווה שהשנה נתפוס שוב, אתה המקום הראשון!" הוא נותן לקול מחיאות הכפיים לדעוך, לפני שהוא ממשיך: "השנה, יש לנו סגן דיקן חדש, שיתפוס גם את מקומו של מר רוס כאחראי המשמעת. קבלו את גיבור מלחמות המפרץ – ג'ונתן ג'פרסון!" הוא מחווה בידו על בחור מחוייט עם תספורת צבאית ומראה חמור סבר". הדיקן ממשיך לדבר על השנה הקרבה, על האירועים, על השינויים במכללה, מציין שמחלקת האסטרונומיה ערוכה בהתאם כדי לקלוט את ליקוי הירח ואת "גשם המטאורים" שצפוי כבר בימים הקרובים. הוא מציג את המורים החדשים בסגל: ויקטוריה דיבינסקי, בחורה צעירה ויפה, שתלמד היסטוריה וספרות של ימי הביניים. ואת בנג'מין ברוקס, בחור שחור וגדול, שיהיה המורה לפילוסופיה, שהגיע לקראת סוף שנה שעברה, וכנראה החליט להישאר בפורט איסטשור. "כמו כן", המשיך,"רציתי להודיע שלא נסבול שום עבירות משמעת. כל סטודנט או מרצה שיתפס בזמן מעשה לא חוקי, יורחק מיידית מהקמפוס. כל מרצה שימצא בקשר רומנטי עם סטודנטית, יושעה מתפקידו ללא שכר". הוא ממשיך לדבר ולדבר, ומתישהו מתחיל פה ושם לחזור על דבריו. "אב הבית מר הונג פרסם שוב הנחיות שמירה על שלמות וחזות המכללה, ניתן לקרוא את ההוראות מלוח המודעות", צחקוקים עלו מכיוון האזור בו ישבו חברי "אלפא פריים", ומישהו אמר שם "הבת שלו?" לאחר המשך נאום ארוך, סיים הדיקן: "אתם מוזמנים עכשיו להסתובב, להכיר את המרצים, לשאול שאלות, להתכבד בכיבוד הנפלא, ולרקוד עם המוסיקה שתתחיל עוד כחצי שעה. מחר – הלימודים מתחילים!" המרצים מתפזרים מהבמה, מתחילים להסתובב, מספר סטודנטים עולים על הבמה ומתחילים לכוון את מערכת ההגברה. זהו, הלילה האחרון לפני תחילת הלימודים, וכמו כל שנה, מסיבה לציון תחילת השנה. זיקוקים מתחילים לעוף בשמיים.

 

[Nihau]

טוב, הרעש הולך להתחיל...כדאי שאזוז

חשבה קריס לעצמה. כל שנה הם מגבירים עוד קצת את הווליום וכל שנה הטעם שלהם במוסיקה מתדרדר... היא דחפה והתחמקה ובאופן כללי השתחלה את דרכה החוצה מאמצע האודיטוריום כשהי מצליחה להתקל לפחות בשלוש בנות מוכרות: יולנדה הפופולרית, אשלי השקטה ולי הונג הידידה הטובה אך שקטה אף יותר. קריס פנתה אל לי "את יודעת שגם לך אין מה לחפש פה, בא לך לבוא איתי לאיזו מסעדה שקטה? אשלי גם את מוזמנת..."

 

[DDN]

"אני אשמח לבוא"

קפצה רולין הונג מיד, תוך שהיא שולחת מבטים מפוחדים לכיוון הקבוצה מאלפא פריים. באמת אין לי מה לחפש פה.

 

[Nihau]

יופי! אני בטוחה שיהיו מקומות פנויים

במסעדת "הצוק והגל" וזה לא ממש רחוק... אלא אם אשלי השיגה רכב אנחנו פשוט יכולות ללכת לשם...

 

[ביצת דרקון קטנה]

המממ... אני לא יודעת...

אשלי באמת חשבה על ללכת הביתה וללמוד, אבל נו, היום הראשון ללימודים הכל, מותר קצת "להתפרע", במיוחד כשהגיע הזמן שתמצא באמת חברות בקמפוס, בשנה האחרונה. היא צריכה לצאת משם עם כמה אנשים מוכרים, לא? "נו, בסדר, נלך", אמרה, מנסה להעלות חיוך על פניה. לפני-כן, כשנכנסה לאודיטוריום הגדול, נתקלה אשלי ברולין הונג, שהודתה לה על העזרה בספריה והתיישבה בקרבתה. היא קמה והצטרפה לאחרות בדרך למסעדה.

 

[דרגורן]

ג'ו סיימה לכתוב את הנקודות העיקריות

שהיא רצתה לזכור מהנאום ("סגן דיקן = ג'ונתן ג'פרסון, אסטרונומיה 'גשם של מטאורים' אולי מעניין? ויקטוריה דיבינסקי = היסטוריה וספרות של ימי הביניים, בנג'מין ברוקס = פילוסופיה, הנחיות שמירה על שלמות המכללה בלוח המודעות") והכניסה את הדפדפת לתיק הגב הקטן שלה. עוברת מהר ליד השולחנות, חוטפת משהו לאכול ומתחילה ללכת לכיוון המעונות

 

[ג י מ ל י]

"ליקוי ירח... גשם מטאורים..."

חשב מייקל "לפחות הולך להיות אקשן". מייקל הוציא סגריה אך הוא לא מצא את הגפרורים. "...הגנב הזה..." אמר מייקל לעצמו כאשר הוא מתחיל לשחזר את הארועים בשביל להבין מה עשה עם הגפרורים שלו. מייקל החל לחפש אחר אותו בחור שביקש ממנו את הגפרורים. לאחר חיפושים בין מאות האנשים שרקדו הוא מצא את אותו בחור "אולי יש לך אש?" צעק מייקל לאותו בחור בזמן שמוזיקה חזקה מתנגנת ברקע.

 

[DDN]

"מה? אני לא שומע!"

צעק הבחור, "גפרורים אמרת? מה? הם היו שלך? מה אמרת? הגפרורים שלך?" הפרצוף שלו משתנה להבעה של הבנה. הוא מחפש בכיסו, מוצא מצית וזורק אותה אליך, "יותר טוב מהגפרורים, הה?" הוא מציץ בשעון שלו, ופונה לכיוון היציאה מהאודיטוריום. המצית אגב, כמעט ריקה.

 

[ג י מ ל י]

מייקל יצא החוצה...

מדליק לעצמו סגריה כאשר הוא דוחף את המצית אל הכיס. הוא מסתכל על השמים ועל הזיקוקים. לאחר שהם נגמרו הוא החל ללכת לאט לכיוון המעונות מהרהר על השנה החדשה.

 

[DDN]

כנראה שהוא הרהר יותר מדי,

כי הוא מוצא שהוא לא בדרך הנכונה אל המעונות, הוא רואה שהוא ליד החורשה, והמחזה שנגלה בעיניו מזעזע אותו. הוא רואה את בראד טומפסון, אחד הסטודנטים מאחוות "אלפא פריים" - שידוע בכך שהוא נוטה להציק לבנות, שוכב על הרצפה, מתבוסס בדם, מלא פצעים לא מוסברים. לידו עומד לי הונג לי הונג, אב הבית, עם מבט של גועל על פניו. האוויר באזור מסריח.

 

[ג י מ ל י]

לפתע מייקל הריח ריח נורא...

והפעם זה לא היה ממנו... ובנסוף הוא נמצא בחורשה שאין לא מושג כיצד הגיע אליה. לפתע, מייקל שם לב בגופה של בראד טומפסון מלאה בפצעים לא מובנים וליד הגופה עומד אב הבית. מייקל רץ מהר מאחורי שיח מביט באב הבית בתקווה שלא יבחין שמייקל שם. "הוא רצח.. הוא רצח!!!" חשב מייקל בפחד. מייקל החל לרוץ לכיוון המעונות, לפחות איפה שחשב שהמעונות ולאחר חצי שעה הוא מצא את עצמו במכללה רץ לכיוון האודיטוריום ממלמל כל מיני דברים לא מובנים, לא יודע מה לעשות, בקיצור מבוהל. מייקל הרגיש בחילה חזקה בגלל הריח שנדבק אליו מהגופה, הוא רץ לשרותים והקיא. מייקל היה מבולבל לא ידע מה לעשות איך הוא ילמד עכשיו במכללה שמסתובב לידו רוצח! האם הוא צריך לספר על זה?! למי, הרי אין לא חברים ובטח שלא לאבא שלו, ומי יאמין לו?! יחשבו שהוא משוגע! מייקל הרגיש שוב את הבחילה עולה ועולה מבטנו אל הגרון, הוא הקיא שוב והתעלף בשרותים.

 

[DDN]

"איש? אתה חי?"

יד טפחה על פניו, זה היה הבחור המגודל שלקח לו את הגפרורים. "כבר שתיים בלילה בנ'אדם, זה המקום לחטוף סוטול? אני קורבין דרך אגב". הוא עזר לו לקום, "בו'אנה בנ'אדם, אתה מסריח. בוא, ניקח אותך לחדר. הבנתי דרך אגב, שאתה השותף שלי לחדר"

 

[St John the Baptist]

"אוי, רק לא הפופ הדביק הזה שוב"

חושב איסייה, "למה אף פעם לא חושבים על איזה דת' מטאל משובח בכנסים האלה". לאחר שסועד את קיבתו בכיבוד הנפלא (וטומן מלוא החופן פודינג אפרסק משובח בכיסיו - אחרי הכל, אוכל חינם!) הוא מרגיש משהו ניתז במהירות לעברו ופוגע בחוזקה בעינו הימנית, תוך שהוא מסמא אותה באופן פתאומי. על הריצפה הוא רואה דובדבן בלתי-מגולען מאחד הקינוחים, כשהוא טבול במעין רוטב שהתברר כשורף במיוחד. אחוז-זעם, איסייה קולט במרחק 15 מ' ממנו בחור נמוך, עטוף בג'אקט של אחוות "אלפא פריים", מסתכל לעברו וצוחק כצבוע, כשחבריו לאחווה צוחקים אף הם...

 

[PUMI for ever]

"אני לא מאמין"

"עברו רק דקות מאז תחילת המוזיקה וכבר הם מתחילים. ואני עוד חשבתי שאני אשכרה אוכל להנות מהגביניות האלה בלי הפרעה" חושב לעצמו ג'ון בזמן שהוא מסתכל על התלמיד שמנסה להבין מה פגע בו ומאיפה ואז מסב מבטו לעבר כמה חברה מ"אלפה פריים" שצוחקים. הוא מנגב בעזרת מפית שאריות גבינה מהקצה העליון-שמאלי של השפה שלו ועושה דרכו בין קהל הרוקדים לעבר החבר'ה מהאחווה "ממש רציתי לאכול עוד גביניה" הוא ממלמל לעצמו ומזעיף פנים - נסיון להראות עוד טיפה מאיים. "אני רואה אתם רוצים לקרצף טיפה את הרצפה מתחת לשולחנות הא? זה היה בזבוז נורא של זמן פנוי - אם בכלל ישאר לכם כזה" אומר להם ג'ון מאחורה תוך כדי הנאה מכך שהוא רואה שחלק מהפרצופים שמסתובבים אליו לובשים הבעת הפתעה.

 

[DDN]

החבורה מאלפא פריים

התאימו את מקומם, כדי לעמוד עכשיו קרוב יותר למר ג'יי, אחראי המשמעת החדש, בלי לשים לב, שהוא גם קלט אותם. "מה? מה עשינו? לנקות? את הרצפה?"

 

[PUMI for ever]

"מה עשיתם?"

"אני בטוח שיש שימושים יותר טובים לאוכל הזה שאתם זורקים לכל עבר, הלא כן? הפעם אני אשחרר אתכם באזהרה - שאני לא אראה אתכם שוב מתעסקים בשטויות." מר. ג'יי פונה אליהם עם הגב ומתחיל לצאת החוצה, לעבר המשרד שלו.

 

[Hammerfall]

לאחר ההרצאה ג'ף

לאחר ההרצאה הארוכה והרוטינית, מתיישב לו עם האוכל ועם החברים על איזה ספסל פנוי ומדבר איתם על: המקצועות שהם מתכננים לקחת השנה, על הבחורות החדשות שתפסו את תשומת ליבם, (ג'ף כמובן לא שותף לתיאורים של הבנות כשאפות, שוות, כוסיות, נותנות או ניתנות ליציאה), התרגילים החדשים שהם הולכים לעבוד עליהם בפוטבול, השיפוצים שעשו במבנה המכללה, המועדונים החדשים שנפתחו בעיר, שחקניות וזמרות חדשות שנראות טוב וכו'... הוא רואה כמה מהבחורות ממהרות לצאת וחושב לעצמו, כמה חבל- אולי הן דווקא יכלו להנות מהאווירה ומהמוסיקה למרות שאכן היא רועשת מתמיד השנה. לאחר שסיים לאכול, ולפטפט עם החברים לאט לאט כל אחד מהחברה הלך לכיוון איזו בת אחרת כדי להזמין אותה לרקוד עם איזה משפט עלוב ונדוש שעבד רק כי הם ניראים טוב ו\או משחקים פוטבול... ג'ף שלא רצה להיות חצוף מידי עבר והסתובב בין הבנות שעמדו ודיברו, זרק מידי פעם איזה שלום חטוף, איזה כמה נחמד לראות אותך שוב וחיכה, אולי מישהי תיגש אליו תזמין אותו לרקוד ותחסוך לו את האי נעימות של לפנות אל מישהי ולהשתמש באיזה משפט עלוב כמו שאר החברים שלו... מקסימום אני אתחיל עם השחרחורת היפה שעומדת ליד איזה מרצה שמדבר עם חבורה של בחורים מ"אלפא פריים" היא ניראית משועשעת ובמצב רוח לא רע...