פתיל המשחק עצמו

[DDN]

פתיל המשחק עצמו

אוקיי, המשתתפים הם האנשים המפורטים בקובץ המצורף. יש כמה שלא נתנו את הדמויות שלהם. נשמרת להם הזכות להצטרף במועד מאוחר יותר, בתיאום מסר אישי. טוב, אז איך זה ילך? אני הולך לתלות פה בשעה 23:00 התחלה של סיפור. המועד הולך להיות תחילת הסמסטר. אני אתאר את איך אתם רואים את המכללה, האנשים, וכו', ואדגיש את הדברים שאתם צריכים לעשות. מההודעה שלי, ועד ההודעה הבאה (שתהיה ביום שבת ב23:00) אתם תוכלו לפרט מה הדמויות שלכם עושות, להסתובב בקמפוס, לדבר עם דמויות אחרות. נראה איך העניין הולך. ההודעה הבאה (ביום שבת), הולכת כבר להתחיל לגלגל את הסיפור.

 

[DDN]

נא לא לשרשר לכאן שום דבר חוץ מהמשחק

עצמו. מידע, ותיאורי דמות, אפשר לשרשר בשרשור של השחקנים/דמויות.

 

[rototo]

אז מתחילים "לדבר"רק ב23?

 

[DDN]

דבר נוסף, בנוגע לאייקון הספוילר

כמו שאמרתי, אם יגיע אייקון ה

אחריו יגיע שם הקבוצה שלה מותר לקרוא את ההודעה.

 

[DDN]

../images/Emo58.gifמרצים בלבד

יממה לפני תחילת הסמסטר, אתם נקראים לפגישת סגל בחדר המורים של המכללה. הדיקן, פרופסור ג'ושוע נייט, אדם בשנות ה60 לחייו, גבוה, עם שיער מאפיר, ומבט רציני על פניו, מברך את המרצים הישנים והחדשים. "כן כן", הוא אומר, "עוד שנה, עוד טרחה, עוד בלגאן. מצוינות והשתפרות, זה המוטו שלנו, כידוע לכם, ואני מצפה מכל המרצים לתת את ה110% השנה. כדי שגם השנה, נסיים ראשונים בדירוג הארצי". הוא מחייך, ועובר על סגל המורים שלו: הוגו סטרונג – מאמן קבוצות הספורט, גבוה ושרירי, כבן 40, מוצא אינדיאני, שיער שחור מאפיר, ופנים מרובעות וחמורות סבר. פרופסור ג'יימס אולסן – מרצה להנדסת חשמל, ומכונות. בחור נמוך ורזה, ממושקף וחולמני. לינדה מיילס – מרצה לגנטיקה וביולוגיה. אישה ממוצא אפרו-אמריקאי, גבוהה מהממוצע. הוא מציג שני מרצים חדשים בצוות: ויקטוריה דיבינסקי – מרצה להיסטוריה עתיקה וספרות ימי הביניים. נראית בסוף שנות ה20 לחייה, לא גבוהה במיוחד, שיער חום כהה ארוך, ומבטא רוסי קל. בנג'מין ברוקס – מרצה לפילוסופיה, בחור שחור, גדול ורציני. הוא ממשיך ברשימה שלו, ג'ורג' לוסון, המרצה שלנו לאתיקה, (מה שלומך ג'ורג'?) פרופסור אנסין, מרצה להיסטוריית מלחמה (טוב לראות אותך שוב פיטר) ד"ר טימותי גרין, מרצה למדעי המחשב ורובוטיקה (כל הכבוד על הישגי הכיתה שלך שנה שעברה ד"ר) והוא נעצר על ג'ון סמית', ומחייך, "הכל טוב ג'ון? איך עברה החופשה?" פרופסור גרגורי וייסמן. רגע, איפה גרגורי? אתמול בערב דיברתי איתו, הוא הבטיח שיגיע. אנשים – ראיתם את המרצה למבוא לפיסיקה גרעינית?

 

[rototo]

פיטר

מברך את שאר המרצים לשלום,ומתחיל להסתובב בקמפוס תוך כדי שהוא בוהה בדברי העבודה שלו. הוא ניגש אל לי הונג לי לונג והוא פונה אליו ומברך אותו לשלום.

 

[rototo]

הוא ממשיך אל משרדו הקטן בבניין קטן

באונברסיטה. הוא מתחיל לסדר ולארגן. הוא פותח ספר על מדי הצבא במאה ה17-19 וקורא,לפתע הוא שומע נקישה בדלת.

 

[DDN]

"כן?"

זרק פיטר בהיסח הדעת והדלת נפתחה, זו הייתה ויקטוריה דיבינסקי, המרצה החדשה להיסטוריה עתיקה וספרות ימי הביניים. "פרופסור אנסין?", היא שאלה בהיסוס, בקול עדין ושברירי,"זה כבוד לפגוש אותך, יצא לי לשמוע כמה מההרצאות שהיו לך כשביקרת בבית, באוסטריה. מעשיר ביותר. קראתי גם כמה מהספרים שלך. אין לך מושג איזה כבוד זה לפגוש אותך, ועוד ללמד איתך פה באותה מכללה". ויקטוריה לא גבוהה, 1.63 מטר, מבנה גוף ממוצע, ושיער חום-שחור שמגיע קצת אחרי הכתפיים.

 

[rototo]

"תודה רבה לך,לעונג לי"ענה פיטר ולחץ

את ידה,"אנא,התיישבי".היא התיישבה,"על איזה תחום את מלמדת?,נוכל להחליף חומרים". הם התחילו לשוחח

 

[DDN]

השיחה ביניהם אינה ארוכה במיוחד

ויקטוריה היא המרצה החדשה בקמפוס להסטוריה וספרות של ימי הביניים. היא ילידת אירופה, והגיעה השנה לארה"ב. לאחר כחמש דקות שיחה, היא קמה ואומרת שהיא צריכה להתאקלם במשרד החדש שלה.

 

[rototo]

פיטר אומר לה להתראות

וחוזר לקרוא בספרו עב הכרס כשהוא חושב על החוגים שלו השנה

 

[rototo]

שאר היום-

בשרשור החדש...

 

[snift]

פרופסור ג'ושוע נייט דיבר ודיבר

ג'ון כבר התרגל לריטואל הרבוע הזה בתחילת כל שנה. הוא נזכר בחיוך שכאשר היה סטודנט היה בטוח שהמפגש הזה של המרצים בתחילת שנה הינו חורץ גורלות, רק כאשר התחיל לתרגל והוזמן למפגש הבין שהלואי שלא היה מוזמן. פגישה מיותרת ומשמימה שסתם מוציאה אותך מהבית בערב. ג'ון הרהר ב"דייט" של אתמול בערב, כמובן שהוא לא יוכל לפגוש אותה יותר, הרי היא מתחילה פה השנה תואר שני בספרות, חבך היא דווקה היתה חמו.. "הכל טוב ג'ון? איך עברה החופשה?" - קולו של הדיקן הוציא אותו משרעפיו, הוא הספיק לחייך למלמל משהו והדיקאן כבר עבר הלאה. איפה הייתי, חשב, אז כן - ג'ודי, נו טוב, בטח יהיו כמה מתרגלות חדשות השנה, החוקים לא אומרים כלום לגבי מתרגלות. כמובן, שאים ג'ודי תתעקש, תמיד אפשר להתעלם מהחוקים...

 

[בחושך אלוהים לא רואה]

ידעתי שהייתי צריך ללכת בדרך השניה

ג'ורג' רץ אל חדר המורים במלא כוחו ונכנס בשקט בדיוק כשהדיקן קורא את שמו וזורק לו איזה "מה שלומך" כהערה על האיחור. ג'ורג' ממלמל "הכל טוב" בשקט ומתיישב בשקט עדיין קצת מתנשף. כל תקופת הלימודים שלי איחרתי.. כניראה תקופת ההוראה לא תהיה שונה. אף פעם לא אהבתי נאומים רשמיים. טוב נו. זה כבר נגמר. בסוף הפגישה ג'ורג' קם וניגש אל הכיבוד. כשעוגיה מתפוררת לו על החליפה הוא סוקר בעיניו את הסגל. להפתעתו רובם נראים צעירים למדי. אחת הנשים תופסת את עינו והוא שולח לה חיוך קל. הוא מנקה את החליפה שלו בשתי תפיחות קלות וניגש אליה "מה שלומך ויקטוריה? את חדשה פה נכון? אני ג'ורג'" ג'ורג' מנסה לפתח שיחה עם המרצה הרוסיה ומשתדל לשמור על חיוך ומבט ישיר למרות שכמו תמיד הוא לא בדיוק מוצא על מה לדבר עם נשים.

 

[DDN]

היא מחייכת אליו חיוך לבבי,

כנראה מרוצה מתשומת הלב, "כן, אני חדשה, מחליפה ברגע האחרון את ד"ר ויליאמס, שהייתה אמורה ללמד היסטוריה של ימי הביניים". היא מקלה עליו בנושא השיחה, כשהוא עובר להיות הנושא שלו: "אתה ותיק פה בפורט איסטשור? מה? היית פה גם תלמיד? מעניין. מה דעתך על המקום?" הוא מוצא שבניגוד לרוב הפעמים שניסה לדבר עם אישה יפה, השיחה דווקא זורמת והוא לא מאבד את הלשון.

 

[בחושך אלוהים לא רואה]

היסטוריה של ימי הביניים.. מעניין..

"דעתי על המקום ? גדול מידי." ג'ורג' מנסה לצחקק שמח שהמרצה שמולו נותנת לו צ'אנס. "כן למדתי פה פעם.. לפני כמה שנים.. ואז עברתי לבית ספר להוראה בניו יורק.. בחיים לא הייתי חושב לחזור למקום הזה.. אבל היי קשה למצוא עבודה עם נסיון מינימלי כמו שלי" מייד בסוף המשפט הבין ג'ורג' את שההמעטה העצמית הזאת לא בדיוק תשחק לטובתו מה שגרם למבט מטופש להמרח על פרצופו (שילוב של בילבול ועצבים).. ג'ורג' וויקטוריה משוחחים עוד מספר דקות על הרקע שלו ושלה ונושאים שטחיים קלילים עד שלבסוף הוא נפרד ממנה בחצי חיוך.. נפרד לשלום משאר הסגל.. לוחץ כמה ידיים.. מחלק כמה ברכות ופונה מוקדם ככל האפשר אל עבר הדלת.. למצוא את דרכו הביתה.

 

[DDN]

פתיחת שנת הלימודים

היום הראשון ללימודים מתחיל היום. ומכדי שנה, ישנו יום פסטיבל ענקי בפורט איסטשור. בחצי הראשון של היום, הסטודנטים ילכו לוודא את ההרשמות לקורסים שלהם, ולהתאקלם בחדריהם במעונות. לאחר מכן, יתכנסו כל הסטודנטים באודיטוריום הגדול, כדי לשמוע את דיקן המכללה, ג'ושוע נייט, שמוביל את המכללה המצויינת בעשר השנים האחרונות. עכשיו, בבוקר, המכללה כמרקחה, סטודנטים רצים למזכירות, נפגשים עם חבריהם ללימודים ומחליפים חוויות מהחופש, ישנן כמה מעודדות שמפזזות להן על הבמה. היום עצמו בהיר, ישנם מעט עננים בשמיים, ונראה שהקיץ עדיין איתנו. איזה יום! ישנם מספר עיתונאים שמראיינים מרצים וסטודנטים, אפשר לראות אפילו ניידת טלויזיה. כן. פורט איסטשור היא בלב העניין הציבורי. שחקנים – יש לכם את חצי היום הראשון להסתובב, לדבר עם אנשים, להירשם, ולהתרשם מהמקום. כשיגיע חצי היום השני, תצטרכו להגיע לאודיטוריום לכנס הגדול (וזה יהיה ב23:00 במוצ"ש)

 

[Guy24Gold]

כמובן שאחת מהמועדדות שמפזזות להן על

הבמה היא יולנדה. למעשה, הבחורה שבמרכז היא יולנדה. היא מתעייפת והולכת לעשות הפסקה קלה והולכת לשתות מים מהברזייה.

 

[Wild elf]

אחרי הסיור

הולך אחרי יולנדה, וכשמשיגה, מנסה בשיא הפוזה והמאצ`ואיזם לברר מה היא עושה היום בערב

 

[Wild elf]

אחרי הסיור

הולך אחרי יולנדה, וכשמשיגה, מנסה בשיא הפוזה והמאצ`ואיזם לברר מה היא עושה היום בערב