צעד קדימה, ושניים לאחור.
"אני חושבת שהנאום היה ארוך יותר השנה" אמרה טינה בסופו. "אבי לא בטוחה" ענתה לה חברתה לפני שלאזאריוס הספיק להוציא מלה, "אבל בטוח שהיה משעמם יותר הפעם." רוב הקהל החל לנוע לכיוון הכיבוד בדרכו לרקוד או החוצה, ומוסיקה החלה ממלאת את האולם בעצמה מתגברת. "היי, איפה איגון?" שאל לאזאריוס כשקם והסתכל סביב. "בטח בחוץ קרוב לזיקוקים" ענה אלונזו. "הילד הזה עוד יספיק לפוצץ את עצמו לפני שיתבגר" העירה טינה והחלה לדחוף את לאזאריוס לכיוון הרמקולים, "בוא נראה למריונטות האלו איך זזים." הם פילסו את דרכם לאט לאט דרך ההמון כשאלונזו ממשיך לנסות לשכנע את חברתה של טינה לרקוד איתו. "אני לא רוצה להראות עם בחור קטן יותר ממני" "מה קטן?! הוספתי שלושה סנטימטרים בקייץ" "נראה לי שהנעליים שלך הוסיפו שלושה סנטימטר בקייץ" היא השיבה לאחר שהסתכלה למטה. "אהה... כן, אבל הוספתי שלושה סנטמטרים במקום אחר, שאני מוכן להראות לך בסוף הערב." הוא חשף את כל שיניו בחיוך מאוזן לאוזן. לאזאריוס וטינה בדיוק לקחו משהו לשתות כששמו לב לתנועה בקצה השולחן, קרוב לרמקולים. לאזאריוס השאיר את השתיה וניגש לגלות את ד"ר גרין כמעט מעולף על הרצפה ואוחז בראשו. "דוקטור? אתה בסדר?" הוא שאל כשעזר למורה לקום מהרצפה, ותהה לעצמו "על מי מר. גרין מנסה לעשות רושם כשהוא מרכיב משקפי שמש בערב..."