אתה משתמש בדפדפן מיושן. יתכן והאתר הנוכחי יוצג באופן שגוי, כמו כן אתרים אחרים ברשת.
אנא שדרג את הדפדפן או השתמש בדפדפן חילופי.
אנא שדרג את הדפדפן או השתמש בדפדפן חילופי.
פתיל המשחק עצמו
- פותח הנושא DDN
- פורסם בתאריך
יום עמוס! אוף איזה יום עמוס!
תמיד זה ככה בכל שנה מחדש ותמיד זה כזה יום עמוס! ועמוס בעיקר טירחה מעצבנת! שיעברו כבר לאינטרנט עם כל סידורי ההרשמה המעצבנים האלה. קריס לירן עסוקה עד מעל הראש בנסיון לגמור את הבדיקות במעבדה לאכול משהו, להספיק לסמינר ואז לרוץ לאודיטוריום! היא כבר ביררה בבוקר וקיבלה אישור על מגוריה הנמשכים כרגיל במעונות, אותו החדר, אותו מקום, כמו שהיה כבר ב4 שנים האחרונות. אוף אוף אוף. ותמיד תוקעים ת'עבודה המעצבנת הזאת בדיוק כשיש יריד בחוץ ואני ממהרת.... כעבור 5 שעות: סוף סוף נגמר הלחץ, נשאר רק להגיע לאודיטוריום ולתפוס מקום סולידי באמצע, הרחק מעיני המרצה ולא בשוליים מושכי התשומת לב. קריס מסתכלת סביב מחפשת פנים מוכרות שכבר סמסטר שלם לא פגשה בתוך ים הפנים החדשות והלא מוכרות...
תמיד זה ככה בכל שנה מחדש ותמיד זה כזה יום עמוס! ועמוס בעיקר טירחה מעצבנת! שיעברו כבר לאינטרנט עם כל סידורי ההרשמה המעצבנים האלה. קריס לירן עסוקה עד מעל הראש בנסיון לגמור את הבדיקות במעבדה לאכול משהו, להספיק לסמינר ואז לרוץ לאודיטוריום! היא כבר ביררה בבוקר וקיבלה אישור על מגוריה הנמשכים כרגיל במעונות, אותו החדר, אותו מקום, כמו שהיה כבר ב4 שנים האחרונות. אוף אוף אוף. ותמיד תוקעים ת'עבודה המעצבנת הזאת בדיוק כשיש יריד בחוץ ואני ממהרת.... כעבור 5 שעות: סוף סוף נגמר הלחץ, נשאר רק להגיע לאודיטוריום ולתפוס מקום סולידי באמצע, הרחק מעיני המרצה ולא בשוליים מושכי התשומת לב. קריס מסתכלת סביב מחפשת פנים מוכרות שכבר סמסטר שלם לא פגשה בתוך ים הפנים החדשות והלא מוכרות...
ג'ו מתיישבת על ספסל ומפהקת...
'זה היה רעיון חכם להגיע למזכירות בשלוש לפנות בוקר' היא חושבת לעצמה, 'לפחות לא הייתי צריכה לחכות יותר מדי בתור כאשר המזכירות נפתחה' ג'ו ניגשת לאחת מברזי המים ושוטפת את הפנים. משם היא מוציאה את המפה שהיא עשתה בשבוע האחרון ומתחילה להצליב מקומות של קורסים עם מקומות שהיא מכירה. לאחר רבע שעה של סימונים (והתאכזבות מהעובדה שהיא לא יודעת איפה חצי מהקורסים יהיו), ג'ו קמה ומתחילה לחפש את הכיתות של הקורסים שהיא לא מכירה.
'זה היה רעיון חכם להגיע למזכירות בשלוש לפנות בוקר' היא חושבת לעצמה, 'לפחות לא הייתי צריכה לחכות יותר מדי בתור כאשר המזכירות נפתחה' ג'ו ניגשת לאחת מברזי המים ושוטפת את הפנים. משם היא מוציאה את המפה שהיא עשתה בשבוע האחרון ומתחילה להצליב מקומות של קורסים עם מקומות שהיא מכירה. לאחר רבע שעה של סימונים (והתאכזבות מהעובדה שהיא לא יודעת איפה חצי מהקורסים יהיו), ג'ו קמה ומתחילה לחפש את הכיתות של הקורסים שהיא לא מכירה.
מייקל נכנס למכללה../images/Emo82.gif...
ואינו שמח במיוחד להגיע למקום הזה.הוא עובר ליד במה שבה הוא רואה כמה מעודדת קופצות "מעורר רחמים" חשב לעצמו. מייקל אינו נגש להרשמה הרי ברור לו שאבא שלו סידר הכל מפני שידע שמייקל לא הולך להרשם לאף קורס. מייקל הולך לכיוון חדרו החדש, הוא מבולבל לא יודע ממש לאן ללכת, אך כמובן הוא לא פונה לאף אחד.
ואינו שמח במיוחד להגיע למקום הזה.הוא עובר ליד במה שבה הוא רואה כמה מעודדת קופצות "מעורר רחמים" חשב לעצמו. מייקל אינו נגש להרשמה הרי ברור לו שאבא שלו סידר הכל מפני שידע שמייקל לא הולך להרשם לאף קורס. מייקל הולך לכיוון חדרו החדש, הוא מבולבל לא יודע ממש לאן ללכת, אך כמובן הוא לא פונה לאף אחד.
טימות'י גרין נראה מתהלך בשביל...
...האספלט השחור והמתפתל שעובר במרכז הקמפוס, הוא מסתכל למעלה בזמן שהוא הולך, ומסתיר את השמש בידו ומטיל צל על עיניו. נראה שהוא מגיע להחלטה החשובה הראשונה להיום והולך אל צילו של אחד העצים העתיקים לצד שביל הקמפוס, מוציא חפיסת סיגריות מהכיס ומדליק אחת עם מצית זיפו כסוף, שנפתח ונסגר במיומנות רבת שנים. הוא שואף עמוקות עשן מלוא הריאות, ומתחיל ללכת שוב בשביל לכיוון בניין המכללה, הוא עובר על פני בחורה שיושבת על ספסל ולא מסתכל לכיוון שלה, במת המעודדות מקבל את אותה רמת התייחסות... הוא נעלם לתוך החושך היחסי של הכניסה, לא לפני שהוא מכבה את הסיגריה...
...האספלט השחור והמתפתל שעובר במרכז הקמפוס, הוא מסתכל למעלה בזמן שהוא הולך, ומסתיר את השמש בידו ומטיל צל על עיניו. נראה שהוא מגיע להחלטה החשובה הראשונה להיום והולך אל צילו של אחד העצים העתיקים לצד שביל הקמפוס, מוציא חפיסת סיגריות מהכיס ומדליק אחת עם מצית זיפו כסוף, שנפתח ונסגר במיומנות רבת שנים. הוא שואף עמוקות עשן מלוא הריאות, ומתחיל ללכת שוב בשביל לכיוון בניין המכללה, הוא עובר על פני בחורה שיושבת על ספסל ולא מסתכל לכיוון שלה, במת המעודדות מקבל את אותה רמת התייחסות... הוא נעלם לתוך החושך היחסי של הכניסה, לא לפני שהוא מכבה את הסיגריה...
St John the Baptist
New member
יומו הראשון של איסייה ריינולדס
3:00 לפנות בוקר. המחשבה על תחילתה של שנה נוספת במוסד המלוקק הזה לא נעמה לי במיוחד, מה עוד שידעתי שגם השנה לא אשקיע את מירב מרצי בשאיפה למצוינות אקדמית. מדוע, בשם ישו המתוק, אני לומד פילוסופיה? איזו תועלת תצמח לי מכך? אם ממילא אני נכנס להרצאות רק בשביל הגירל'ז, לא עדיף שאשקיע את זמני במקום אחר? המחשבות האלה ליוו אותי בשעה שלבשתי את מדי המאבטח המזעזעים (כתום-זוהר), חגרתי את אקדחי (קויל 9 מ"מ אוטומטי) ועליתי על ההארלי שלי, "קווינסי" שמו, בדרכי לעבודה משעממת וללימודים מייגעים אף יותר. הנסיעה הקצרה מהמעונות לבניין האבטחה של פורט איסטשור הדירה את הכבדות וחוסר המוטיבציה שאפפו אותי עם השכמתי. כיוון שנאלצתי להתייצב למשמרת כמה שעות לפני פתיחת שערי המכללה ולערוך סריקה מהירה, היה לי מספיק זמן פנוי לעשן ולפטפט עם ג'רום אייברי הקשיש, גננה המיתולוגי והסנילי של המכללה, שכבר 30 שנה נוטה להשכים לפנות בוקר ולטפל בירק. הוא ממלמל דבר מה בנוגע ל"צורך בפקעות בגוניות" ותוחב שטר של 5$ לידי. לא חשבתי פעמיים, ותחבתי את הכסף לכיס. אף פעם אל תתן לי כסף אלא אם אתה רוצה שאשמור אותו. סיום המשמרת. שחר מפציע. אנשים נוהרים לפורט איסטשור בהמוניהם. אני מאמין שעלי להירשם - לפחות בתיאוריה - למספר קורסים, שאליהם אגיע רק אם אתחשק לי. אני נרשם, בין השאר, ל"מוסר המלחמה", "אתיקה והמתת חסד", ו "הגותו של דקארט". מזכירת החוג, גבירה רזה וחיוורת בעלת מראה הדוק, מחתימה אותי על טופס הלימודים, ופולטת "בהצלחה" קרירה. אני נוהם קלות בתגובה. רחשי קיבתי מפנים אותי באופן אוטומטי לעבר הקפיטריה (המזנונים של פורט איסטשור ידועים בביף ג'רקי ובבוריטוס שלהם), אלא שלפתע מזנק עלי אחד מעשרות העיתונאים שצובאים על הקמפוס. "סליחה אדוני", הוא אומר, "ג'ף סאטן, איסטשור טיימס. התוכל להעריך, כחלק ממערך האבטחה של פורט איסטשור (הוא מצביע על האפודה הזוהרת שלי, שכמובן שכחתי להסיר), עד כמה בטוחים תלמידי ומורי המוסד?". "בטוחים מאוד", אני משיב. בטיפשותי הנחתי שהעלוקה יסתפק בכך כתשובה. "ומה עם הכנופיות המסתובבות באזור?" הוא מקשה. אני מושך בכתפיי. "והטרור המוסלמי? והגרעין הסובייטי? והסוס הטרויאני?" הטפיל לא מותיר לי ברירה. אני מפשיל את שרוולי עד לכתף וחושף בפניו ההמומות את אחד הקעקועים היותר הארד-קור שלי. העיתונאי מחוויר, נסוג מעט לאחור ומתיר לי להמשיך ולגאול את בטני מייסורי הרעב שלה. אני שוכב על המדשאה המרכזית של הקמפוס, משקיף על מגרש הספורט. שיערי הארוך מתמלא קוצים ואני מלטף את כרסי התפוחה. המעודדות הללו משתבחות משנה לשנה, אני חושב לעצמי, ומחליט לגשת לדבר עם אחת מהן, גרייס מוריסון, שמנמומכה אפרו-אמריקנית בעלת פני מלאך, שבזכותה אני עובר את רוב הקורסים שלי בפילוסופיה. היא מספרת לי על הטיול שלה לבאהאמס, על החבר האחרון שלה מהווסט קוסט, ועל הציפייה שלה לנאום של הברנש הזה, ג'ושוע נייט, שאיתו אף אחד לא רוצה להסתבך, ובצדק. הפיהוקים שלי מאותתים לגרייס על מידת העניין שאני מגלה בסיפוריה, ולכן היא מבקשת ממני לספר לה משהו שעשיתי בחופש. אני נוהם ועושה סיבוב איטי של 180 מעלות. היא מחייכת וממלמלת משהו על פילים. אני לא כל כך מקשיב, זה לא מעניין. כיוון שנותרו לי מספר שעות עד לנאום של הדיקן נייט, אני מחליט לנצל את הזמן באופן פרודוקטיבי ולשפצ"ר קצת את "קווינסי". ילדים קטנים, חברי כנופיות, תמהונים ושאר מחלות בוהים בי מתלכלך בגריז ובשמן בחניית המכללה. אני דואג לתת להם מדי פעם מבט שאומר "אל תחשבו על זה בכלל". שעה לנאום, אני מחליט להתפלל בצ'אפל שבתוך הכנסייה. אני אוסף את שערי, מנגב את בתוך כיסי הג'ינס שלי ומתפלל. לא יודע למה, אבל יש לי תחושה שהתפילה הזו הכרחית.
3:00 לפנות בוקר. המחשבה על תחילתה של שנה נוספת במוסד המלוקק הזה לא נעמה לי במיוחד, מה עוד שידעתי שגם השנה לא אשקיע את מירב מרצי בשאיפה למצוינות אקדמית. מדוע, בשם ישו המתוק, אני לומד פילוסופיה? איזו תועלת תצמח לי מכך? אם ממילא אני נכנס להרצאות רק בשביל הגירל'ז, לא עדיף שאשקיע את זמני במקום אחר? המחשבות האלה ליוו אותי בשעה שלבשתי את מדי המאבטח המזעזעים (כתום-זוהר), חגרתי את אקדחי (קויל 9 מ"מ אוטומטי) ועליתי על ההארלי שלי, "קווינסי" שמו, בדרכי לעבודה משעממת וללימודים מייגעים אף יותר. הנסיעה הקצרה מהמעונות לבניין האבטחה של פורט איסטשור הדירה את הכבדות וחוסר המוטיבציה שאפפו אותי עם השכמתי. כיוון שנאלצתי להתייצב למשמרת כמה שעות לפני פתיחת שערי המכללה ולערוך סריקה מהירה, היה לי מספיק זמן פנוי לעשן ולפטפט עם ג'רום אייברי הקשיש, גננה המיתולוגי והסנילי של המכללה, שכבר 30 שנה נוטה להשכים לפנות בוקר ולטפל בירק. הוא ממלמל דבר מה בנוגע ל"צורך בפקעות בגוניות" ותוחב שטר של 5$ לידי. לא חשבתי פעמיים, ותחבתי את הכסף לכיס. אף פעם אל תתן לי כסף אלא אם אתה רוצה שאשמור אותו. סיום המשמרת. שחר מפציע. אנשים נוהרים לפורט איסטשור בהמוניהם. אני מאמין שעלי להירשם - לפחות בתיאוריה - למספר קורסים, שאליהם אגיע רק אם אתחשק לי. אני נרשם, בין השאר, ל"מוסר המלחמה", "אתיקה והמתת חסד", ו "הגותו של דקארט". מזכירת החוג, גבירה רזה וחיוורת בעלת מראה הדוק, מחתימה אותי על טופס הלימודים, ופולטת "בהצלחה" קרירה. אני נוהם קלות בתגובה. רחשי קיבתי מפנים אותי באופן אוטומטי לעבר הקפיטריה (המזנונים של פורט איסטשור ידועים בביף ג'רקי ובבוריטוס שלהם), אלא שלפתע מזנק עלי אחד מעשרות העיתונאים שצובאים על הקמפוס. "סליחה אדוני", הוא אומר, "ג'ף סאטן, איסטשור טיימס. התוכל להעריך, כחלק ממערך האבטחה של פורט איסטשור (הוא מצביע על האפודה הזוהרת שלי, שכמובן שכחתי להסיר), עד כמה בטוחים תלמידי ומורי המוסד?". "בטוחים מאוד", אני משיב. בטיפשותי הנחתי שהעלוקה יסתפק בכך כתשובה. "ומה עם הכנופיות המסתובבות באזור?" הוא מקשה. אני מושך בכתפיי. "והטרור המוסלמי? והגרעין הסובייטי? והסוס הטרויאני?" הטפיל לא מותיר לי ברירה. אני מפשיל את שרוולי עד לכתף וחושף בפניו ההמומות את אחד הקעקועים היותר הארד-קור שלי. העיתונאי מחוויר, נסוג מעט לאחור ומתיר לי להמשיך ולגאול את בטני מייסורי הרעב שלה. אני שוכב על המדשאה המרכזית של הקמפוס, משקיף על מגרש הספורט. שיערי הארוך מתמלא קוצים ואני מלטף את כרסי התפוחה. המעודדות הללו משתבחות משנה לשנה, אני חושב לעצמי, ומחליט לגשת לדבר עם אחת מהן, גרייס מוריסון, שמנמומכה אפרו-אמריקנית בעלת פני מלאך, שבזכותה אני עובר את רוב הקורסים שלי בפילוסופיה. היא מספרת לי על הטיול שלה לבאהאמס, על החבר האחרון שלה מהווסט קוסט, ועל הציפייה שלה לנאום של הברנש הזה, ג'ושוע נייט, שאיתו אף אחד לא רוצה להסתבך, ובצדק. הפיהוקים שלי מאותתים לגרייס על מידת העניין שאני מגלה בסיפוריה, ולכן היא מבקשת ממני לספר לה משהו שעשיתי בחופש. אני נוהם ועושה סיבוב איטי של 180 מעלות. היא מחייכת וממלמלת משהו על פילים. אני לא כל כך מקשיב, זה לא מעניין. כיוון שנותרו לי מספר שעות עד לנאום של הדיקן נייט, אני מחליט לנצל את הזמן באופן פרודוקטיבי ולשפצ"ר קצת את "קווינסי". ילדים קטנים, חברי כנופיות, תמהונים ושאר מחלות בוהים בי מתלכלך בגריז ובשמן בחניית המכללה. אני דואג לתת להם מדי פעם מבט שאומר "אל תחשבו על זה בכלל". שעה לנאום, אני מחליט להתפלל בצ'אפל שבתוך הכנסייה. אני אוסף את שערי, מנגב את בתוך כיסי הג'ינס שלי ומתפלל. לא יודע למה, אבל יש לי תחושה שהתפילה הזו הכרחית.
"מפתיע לראות אותך פה, מר ריינולדס"
אתה שומע קול מאחוריך. זה בנג'מין ברוקס, המרצה לפילוסופיה, בחור גבוה, ממוצא אפרו-אמריקאי, בשנות ה40 לחייו. "אני רואה שנרשמת לקורס של גם השנה, אני מרוצה. אני מוצא את נקודת המבט שלך על החיים. . . .מעניינת. בכל מקרה, אני רואה שלא אני היחיד שהגיע להתפלל שנעבור את שנת הלימודים בהצלחה ובשלום, בלי שהדיקן ירדה בנו יותר מדי. שיהיה לך בהצלחה מר ריינולדס"
אתה שומע קול מאחוריך. זה בנג'מין ברוקס, המרצה לפילוסופיה, בחור גבוה, ממוצא אפרו-אמריקאי, בשנות ה40 לחייו. "אני רואה שנרשמת לקורס של גם השנה, אני מרוצה. אני מוצא את נקודת המבט שלך על החיים. . . .מעניינת. בכל מקרה, אני רואה שלא אני היחיד שהגיע להתפלל שנעבור את שנת הלימודים בהצלחה ובשלום, בלי שהדיקן ירדה בנו יותר מדי. שיהיה לך בהצלחה מר ריינולדס"
St John the Baptist
New member
"תודה" פולט איסייה, מופתע מעט
פרופ' ברוקס לא דיבר עם איסייה משך כל השנה שעברה, מה עוד שהוא בוודאי מודע לחוסר העניין הבסיסי שמגלה איסייה בלימודים.
פרופ' ברוקס לא דיבר עם איסייה משך כל השנה שעברה, מה עוד שהוא בוודאי מודע לחוסר העניין הבסיסי שמגלה איסייה בלימודים.
iguessgrampy
New member
יוצא מהמזכירות ומהבניין תוך כדי
ניסיון לשרוק את השריקה מ"להרוג את ביל" (ללא הצלחה). מבחין בסטודנטית הלחוצה והאומללה (גובה מטר שמונים בערך,שיער בלונדיני ארוך, משקפים רבועות) שעוברת לידו ומגחך לעצמו על התלבושת הכל כך לא "מגניבה" שלה. ניגש אליה מציג את עצמו ושואל לשמה. ואם היא יודעת היכן בניין הפיסיקה.
ניסיון לשרוק את השריקה מ"להרוג את ביל" (ללא הצלחה). מבחין בסטודנטית הלחוצה והאומללה (גובה מטר שמונים בערך,שיער בלונדיני ארוך, משקפים רבועות) שעוברת לידו ומגחך לעצמו על התלבושת הכל כך לא "מגניבה" שלה. ניגש אליה מציג את עצמו ושואל לשמה. ואם היא יודעת היכן בניין הפיסיקה.
iguessgrampy
New member
סליחה ששכחתי. דני מארשל יוצא...
"ג'ו...ג'ו ג'וזפינה..."
היא מגמגת... מופתעת שמישהוא בכלל מתייחס אליה. "בניין הפיזיקה?" היא מדפדפת במחברת הספירלה שלה ואז "כן! אנחנו פה, ובנין הפיזיקה נמצא מאחורי הבנין שמולנו, הכניסה מסביב. אתה לא יכול לפספס את זה, יש שם פסל גדול של הפטיפון של אדיסון" "בהצלחה!" ג'ו ממשיכה לדרכה, תוך כדי שהיא רושמת משהו בדפדפת שלה עם העפרון שמחובר לדפדפת...
היא מגמגת... מופתעת שמישהוא בכלל מתייחס אליה. "בניין הפיזיקה?" היא מדפדפת במחברת הספירלה שלה ואז "כן! אנחנו פה, ובנין הפיזיקה נמצא מאחורי הבנין שמולנו, הכניסה מסביב. אתה לא יכול לפספס את זה, יש שם פסל גדול של הפטיפון של אדיסון" "בהצלחה!" ג'ו ממשיכה לדרכה, תוך כדי שהיא רושמת משהו בדפדפת שלה עם העפרון שמחובר לדפדפת...
iguessgrampy
New member
זורק תודה לעברה וממשיך לבניין
מוצא בבניין פינה חשוכה ושקטה ונרדם. כחמש דקות לפני התחלת ההרצאה הוא מתעורר, מסתכל בשעון:"אה, שיט" קל מהדהד במסדרונות המבנה המרשים של לימודי הפיסיקה-והוא יוצא בריצה פרועה לעבר האודוטוריום.
מוצא בבניין פינה חשוכה ושקטה ונרדם. כחמש דקות לפני התחלת ההרצאה הוא מתעורר, מסתכל בשעון:"אה, שיט" קל מהדהד במסדרונות המבנה המרשים של לימודי הפיסיקה-והוא יוצא בריצה פרועה לעבר האודוטוריום.
Hammerfall
New member
יומו הראשון של ג'ון ווילקוקס
יוצא מבית האחווה "בטא פאי" לאחר שהתאקלם שם מחדש בחדרו הרגיל ועם שותפיו לחדר הרגילים והמוכרים, קבוצת הפוטבול כבר מחכה לו בחוץ, כל החברה הרגילים מדברים וצוחקים בקולי קולות, כשג'ון מגיע כולם מגיעים אליו מדברים איתו שואלים אותו איך העביר את החופש ועם כמה בחורות וכדומה... ג'ון כבר רשום לכל הקורסים שאליהם הוא היה מעוניין ללכת, רשום כבר ללמוד לעוד תואר של פיסיקה גרעינית, כבר בדק מתי האימונים של קבוצת הפוטבול, דיבר עם המאמןוכל העיניין הזה.. הוא והחבורה הגדולה עובדים בדרך לאודיטוריום בסדר של להכיר את כל הבחורות החדשות, להכיר את השואפים להצטרף לקבוצה או\ו לאחווה שלהם, לעצור לפטפט עם המעודדות ולקבוע איתן לאחרי שהיום יגמר ללכת לאיזה פאב, לצחוק ולדבר עם העיתונאים, להופיע בטלוויזיה בתור קבוצת שחקני פוטבול קשוחה וגם כדי שהאימהות יתגאו, לשחק קצת פוטבול על כרי הדשא הנרחבים של המכללה (קצת לרושם, קצת בשביל הכייף) וכו'... כך עד השעה שבה צריכים להיכנס לאודיטוריום.
יוצא מבית האחווה "בטא פאי" לאחר שהתאקלם שם מחדש בחדרו הרגיל ועם שותפיו לחדר הרגילים והמוכרים, קבוצת הפוטבול כבר מחכה לו בחוץ, כל החברה הרגילים מדברים וצוחקים בקולי קולות, כשג'ון מגיע כולם מגיעים אליו מדברים איתו שואלים אותו איך העביר את החופש ועם כמה בחורות וכדומה... ג'ון כבר רשום לכל הקורסים שאליהם הוא היה מעוניין ללכת, רשום כבר ללמוד לעוד תואר של פיסיקה גרעינית, כבר בדק מתי האימונים של קבוצת הפוטבול, דיבר עם המאמןוכל העיניין הזה.. הוא והחבורה הגדולה עובדים בדרך לאודיטוריום בסדר של להכיר את כל הבחורות החדשות, להכיר את השואפים להצטרף לקבוצה או\ו לאחווה שלהם, לעצור לפטפט עם המעודדות ולקבוע איתן לאחרי שהיום יגמר ללכת לאיזה פאב, לצחוק ולדבר עם העיתונאים, להופיע בטלוויזיה בתור קבוצת שחקני פוטבול קשוחה וגם כדי שהאימהות יתגאו, לשחק קצת פוטבול על כרי הדשא הנרחבים של המכללה (קצת לרושם, קצת בשביל הכייף) וכו'... כך עד השעה שבה צריכים להיכנס לאודיטוריום.
Hammerfall
New member
שלום גם לך יולנדה
מה נשמע? את נראית יפה יותר ויותר עם כל שנה שעוברת (זורק חיוך שובה ואלגנטי) איך עבר עלייך החופש?
מה נשמע? את נראית יפה יותר ויותר עם כל שנה שעוברת (זורק חיוך שובה ואלגנטי) איך עבר עלייך החופש?
Hammerfall
New member
בהתחלה השם היה ג'ף
אבל מתברר שDDN שינה אותו בדף הדמויות שלו לג'ף ואפילו אני בתבלבלתי, אז נראה לי שנדבוק בג'ף כי ג'ון כבר יש כמה..... אז השם הוא ג'ף ווילקוקס!!!
אבל מתברר שDDN שינה אותו בדף הדמויות שלו לג'ף ואפילו אני בתבלבלתי, אז נראה לי שנדבוק בג'ף כי ג'ון כבר יש כמה..... אז השם הוא ג'ף ווילקוקס!!!
Hammerfall
New member
שוב, בילבול...
DDN רשם ג'ון וזה בילבל גם אותי אז רשמתי בטעות יומו הראשון של ג'ון ווילקוקס כשהשם הוא ג'ף ווילקוקס, נו מה יהיה?!?!? השם הוא ג'ף ווילקוקס!!!
DDN רשם ג'ון וזה בילבל גם אותי אז רשמתי בטעות יומו הראשון של ג'ון ווילקוקס כשהשם הוא ג'ף ווילקוקס, נו מה יהיה?!?!? השם הוא ג'ף ווילקוקס!!!
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.