ציפי מבחינה בין מקבלי שירות לדורשי
שירות... אני מסכימה, ושוב, משום שכיום אני מהצד נותן השירות, אני מבחינה בין רמות שונות, או מחוייבויות שונות, למקבלי השירות השונים. כמו שציפי טענה- הלקוח הראשי שלי- הוא הילד (וצרכיו). אמנם ההורה משלם, וההורה חשוב שיהיה מרוצה, אבל טובת הילד לנגד עיני.... אז, משום מה, להרוים אצלי ברור, שאם הם רוצים לקחת אאת הילד שלהם יותר מוקדם- הם מתייעצים איתי. אני מסיברה להם- איזה מחיר ישלם הילד- אם יעירו אותו מהשינה(אם יקחו אותו בשעה 2.00, כאשר הלך לישון בשעה 1.00, ואיזה מחיר ישלמו שאר ילדי המשפחתון והריהם, משום שהשאר יתעררו מהבכיות של הקטן יוער משנתו. אבל, היה מישהו- שהדברים לא היו ברוריםי לו. יום לפני זה, סיכמתי עם ההורים שאני מתחלה לעזור לביתם לישון שינה רציפה. זה דרש ממני התגייסות מיוחדת. האב, ללא שום הודעה או התייעצות מוקדמת, דפק בדלת בשעה 2.00, בדיוק אחרי שבתו התעוררה והצלחתי להרדים אותה שוב (במזל- שאר הילדים לא התעוררו, גם לא ביתו, כי יצאתי איתו אל מחוץ לדירה...). לטענתו- מותר לו להגיע מתי שהוא רוצה. חוסר הכבוד לילדים ולצרכיהם, חוסר הכבוד לעבודה שאני משקיעה בילדים - הו אדבר שמחלחל. המילה כבוד כוללת כבוד בהרבה תחומים- לא רק בתחום הצר של אני מול הילד הפרטי שלי, או אני הפרטי. יש גם התחשבות באחרים נוספים. ובשיקוליהם, תפיסותיהם. העובדה שהורה משלם- לא עושה אותו צודק, למרות המושג המכירתי שווקי האומר-הלקוח תמיד צודק... וכן, באמירה אני משלם- אז מגיע לי- יש משהו מאד לא מכבד.....כי לא מדובר ברהיט, בשולחן, יצא מבית ייצור- וחייב להיות תקין, ולהתאים ל80000 שקל ששילמתי עבור מכונית חדשה... דסי כן, לא הייתי הכי רגועה, ולא הגיע לי צל"ש. היה לי קשה מאד, שהאב לא מבין את צכי ביתו וצרכי שאר הילדים, ומופיע באמצע מנוחת הצהריים של הקטנים, כדי לשלם לי כסף...(הוא היה בסביבה- משום עיסוקו)